פסקי דין על רותי לוי | פסקי דין על שיכון עובדים | פסקי דין על סולל בונה | פסקי דין על גלפר תעשיות ואח' |

43968/07 א     03/09/2012




א 43968/07 רותי לוי נ' שיכון עובדים בע"מ, סולל בונה בע"מ, גלפר תעשיות בע"מ ואח'






בפני

כב' השופטת בכירה יעל אחימן
תובעים

רותי לוי
נגד

נתבעים
ע"י ב"כ עו"ד אורי אסא ואח'
שיכון עובדים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רוית יפרח ואח'
צד ג' סולל בונה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עמירם פאל
צד ד' גלפר תעשיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בן ציון רזניק ואח'
צד ה' 1. שיכון עובדים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רוית יפרח ואח'

2. אדריכל אורי שטרית
ע"י ב"כ עו"ד זאב מאי
פסק דין
מדובר בסכסוך הנוגע לקיומם של ליקויי בניה בדירה בבניין בן 15 קומות פלוס 3 קומות תת קרקעיות (להלן: "הבניין") ברחוב בן צבי 36 בגבעתיים (להלן: "הדירה") הכולל 58 דירות מגורים.
בבניין הותקנה מערכת לסילוק אשפה שהיא מערכת אנכית, פנים מבננית המורכבת משלושה חלקים הכוללים את גוף השוט, ראש השוט וזנב השוט.
התובעת רכשה דירה בבניין לפי הסכם מיום 24.1.03 וקיבלה את החזקה בה בתחילת שנת 2005. לטענתה, נתגלו בדירה עצמה לאחר מסירתה שורה של ליקויים וליקויים נוספים נמצאו במערכת סילוק האשפה (להלן: "שוט האשפה").
התביעה הוגשה כנגד שיכון עובדים בע"מ
כמוכרת, וזו הפנתה הודעת צד ג' כלפי סולל בונה בע"מ
(להלן: "סולל בונה") - ששימשה כקבלן המבצע, שמצידה שלחה הודעת צד ד' לגלפר תעשיות בע"מ (להלן: "גלפר") - מבצעת התקנת שוט האשפה, אשר הוסיפה ושלחה הודעה לצדדי ה' שהם שיכון עובדים והאדריכל אורי שטרית (להלן "הנתבעת" ו"האדריכל").

במהלך מורכב של דיונים שכלל חוות דעת מומחים, הגיעו בסופו של עניין הצדדים לפתרון בנוגע לנושא המורכב יותר, הוא מערכת סילוק האשפה וזו תוקנה בפיקוחו של המהנדס המומחה שמונה מטעם בית המשפט (המהנדס דני ברנע) באמצעות צד ד' גלפר תעשיות בע"מ, ללא תמורה. על-אף המאמצים, לא הגיעו הצדדים להבנה בעניין חלוקת האחריות בקשר עם הפיצוי בגין ליקויי הבנייה בדירה והנזקים העקיפים הנטענים ביחס לכשלים שנפלו במערכת סילוק האשפה. בסופו של עניין, נתבקשה הכרעת ביהמ"ש בנקודות אלה והצדדים הגישו את סיכומיהם.

אתייחס איפוא לכל אחד משני הנושאים העומדים על הפרק לפי סדרם.

הליקויים שנתגלו בדירה

בעניין זה, טוענת התובעת כי לפי חוות הדעת של המהנדס אייל שנהב שמונה כמומחה מטעם ביהמ"ש, עומדת עלות הליקויים בדירה לתיקון על סך של 19,121 ₪ לפי מדד ינואר 2008.

הנתבעת טוענת כי ליקויי הדירה אינם מצויים בתחום אחריותה שכן, לפי חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש נושאים הליקויים אופי ביצועי. הואיל והגורם הביצועי היה צד ג' – סולל בונה, מבקשת הנתבעת להטיל עליה את האחריות לשפותה בגין עלות זו. טענה זו, הנוגעת לשאלת היריבות, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 קובע: "מוכר" - מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה".

לפיכך, אין שיכון עובדים רשאית לפרוק מעל עצמה את האחריות, לנוכח מעמדה כמי שבנתה את הבניין. לפיכך, עליה לפצות את התובעת במלוא הסכום שנפסק בחוות דעתו של המומחה. עם זאת, יש להתייחס לטענת הנתבעת כלפי סולל בונה כטענת שיפוי במסגרת הודעת צד ג', וכך אתייחס לדברים.

צד ג', סולל בונה אינה מכחישה בדברי הסיכום שלה את אחריותה הביצועית ומכאן קיימת הודאה בחובת השיפוי. אלא, שזו מבקשת לבצע הפחתות מסוימות. ההפחתות המתבקשות הינן בסכום של 1,100 ₪ בגין אפיון הליקוי במפסק התאורה כליקוי תכנוני וכן הפחתה של 650 ₪ בסעיף עלות הריצוף והחיפוי.
אכן, על-פי חוות דעתו של המומחה כפי שבוטאה במכתבו מיום 29.6.08, הליקוי במפסק התאורה הינו ליקוי תכנוני, כך שחבותה של צד ג' בנושא זה תופחת.
הטענה לגבי קביעתו של המומחה בעניין הריצוף אינה מוכחשת על ידי התובעת. לכן, יש לקבל את טענת צד ג' גם בעניין זה ולבצע הפחתה נוספת של 650 ₪ בסעיף עלות הריצוף והחיפוי.
לסיכומו של פרק זה נאמר כי, הוכחה אחריות הנתבעת לפיצוי המלא בגין ליקויי הבניה ולשיפויה החלקי ע"י צד ג' בהפחתת הסך של 1,750 ₪ היינו בסך של 17,371 ₪ .
על כך יש להוסיף ולחייב את הנתבעת בהוצאות המומחה ששולמו על ידי התובעת בגין חוות הדעת בנושא ליקויי הבניה. צד ג' יחוייב בשפוי הנתבעת בסכומים אלה.
שוט האשפה

מערכת שוט האשפה תוקנה כחלק מניהול הדיונים בין הצדדים ואנו דנים איפוא בספיחיה של פרשה זו. בעניין זה נפנה למכתבו של המומחה, המהנדס דני ברנע שמונה על-ידי לצורך בדיקת המתקן. שם, כותב המומחה כי כל התיקונים הנדרשים נעשו לשביעות רצונו ולשביעות רצון הדיירים (התובעת אמנם טוענת כי הבעיות לא נפתרו לחלוטין, אולם עניין זה אינו נדרש להכרעה כרגע).

התובעת טוענת בסיכומיה להיווצרותה של עגמת נפש ראויה לפיצוי, לאחר שטענותיה בעניין שוט האשפה הוכחו כנכונות. בנזקיה, מונה התובעת (א) עגמת נפש בסכום של 40,000 ₪ (ב) הוצאות המומחים (ג) אגרת בימ"ש ושכ"ט עו"ד.

הנתבעת מכחישה את הבסיס לאחריותה ואדון בטענותיה לפי סדרן.

1. דחייה של התביעה על הסף מפאת העדר יריבות–
לטענת הנתבעת, הליקויים בשוט האשפה מהווים ליקוי ברכוש המשותף בגינו רשאית לתבוע נציגות הבית המשותף לבדה.
אינני מקבלת את טענתה של הנתבעת בנקודה זו שכן, הטענה בעניין שוט האשפה התייחסה לפגם תכנוני שאינו מתמיין לתוך שגרת תחזוקת חלקי הרכוש המשותף בבניין, הנמצאת בסמכותה של נציגות הבית המשותף, לפי חוק המקרקעין. לכל דירה בבניין המשותף חלק יחסי ברכוש המשותף ולכל אחד ואחד מדיירי הבית הזכות לטעון בעניין פגיעה ברכוש המשותף על-פי חלקו.
טענה זו נדחית, אם כן.

2. היעדרה של אחריות –
בעניין זה טוענת הנתבעת כי התנהגותם של דיירי הבניין היא שגרמה למטרד שנוצר בריחות וברעש שהופצו ע"י שוט האשפה.
טענה זו אינה מתקבלת על דעתי כיוון שאין היא עולה בקנה אחד עם מימצאיו המקצועיים של המהנדס דני ברנע, שמונה ע"י ביהמ"ש לצורך בדיקת שוט האשפה. אסתפק בנקודה זו בהפניה לפגמי התכנון של מערכת סילוק האשפה, כפי שהם מתוארים בחוות דעתו של המומחה בסעיפים 6.4, 6.5 ו-7. אמנם, התנהגותם של השכנים יש בה כדי להוסיף או להפחית מחומרת הבעיות וגם לאחר התיקון יתבקש שיתוף הפעולה שלהם במטרה למנוע הישנותן של בעיות מן הסוג שנתגלו. אולם, הטלת האחריות על הדיירים מראשית הדברים אינה מעוגנת בחומר הראייתי המקצועי.
דין טענתה זו של הנתבעת לדחייה.

3. היעדרה של אחריות מחמת אופיו של הפגם -
בעניין זה טוענת הנתבעת כי מקורם של הפגמים בשוט האשפה בביצוע לקוי, בעוד שאחריותה מצטמצמת לצד התכנוני.
לכך יש להשיב בשניים: ראשית, כבר ציינתי לעיל כי הנתבעת איננה רשאית לפרוק מעל עצמה את עול האחריות ביחס לבנייה כמכלול. לכל היותר, רשאית היא לדרוש שיפוי מגורמים מקצועיים משניים שנשכרו על-ידה לצד הביצועי.
שנית, נאמר כי טענתה בעניין זה אינה מתיישבת עם חוות דעתו של המומחה. המלצותיו של המהנדס ברנע לתיקון מתייחסות לצד התכנוני ולא לצד הביצועי. לכן, אין בסיס לטענת הנתבעת להיעדר אחריותה גם בהקשר זה.

לאחר שדחינו את כל טענותיה המקדמיות של הנתבעת וקבענו כי אחריותה לפגם שנתגלה בשוט האשפה הינה מוחלטת, יש להתייחס לטענות השיפוי שהועלו על-ידה בעניין זה כנגד צד ג' (סולל בונה), ובהתאם יהיה עלי לבחון את שרשרת האחריות שהועברה מסולל בונה אל גלפר תעשיות (צד ד') ומגלפר תעשיות לצדדי ה'.

לצורך כך אסקור את טענות כל הצדדים בנושא האחריות:

סולל בונה
אחריותה של סולל בונה מוכחשת שכן, זו טוענת כי מתקין המערכת היה צד ד' והוא זה שהתחייב לטיב העבודה שבוצעה על-ידו. לכן, לשיטתה יש להטיל על גלפר את כל הפיצוי שייפסק בגין עגמת הנפש באופן בלעדי וכן את ההוצאות הכבדות שהיו כרוכות בבדיקות המקצועיות שנעשו על-ידי המהנדס דני ברנע. בדבריה מסתמכת סולל בונה על ההנחה בדבר אופיים הביצועי של הליקויים, הנלמדת לשיטתה מעצם העובדה שגלפר היא זו שתיקנה את הליקויים.

גלפר תעשיות בע"מ
גלפר טוענת בדברי הסיכום שלה כי אין להטיל עליה כל אחריות בעניין פגמי שוט האשפה שכן, מדובר בכשל תכנוני שמצטרף לשימוש בלתי נכון במערכת מצד דיירי הבניין.
לפי דברי הסיכום, אין לגלפר כל אחריות תכנונית והיא לא נתבקשה לספק שירותי תכנון.
עוד מתייחסת גלפר לאחריותו האישית של ישראל גלפר ולעובדה לפיה יש לנטרל כל ביטוי כספי של אחריות שמקורו בליקויי הבנייה בדירה, המשורבב בדרך זו או אחרת לתחשיב הפיצוי הכולל.
אדריכל אורי שטרית
אורי שטרית טוען בסיכומיו כי לא היה מעורב כלל וכלל בתכנון שוט האשפה, הגם ששימש כאדריכל הבניין. לפי האמור בסיכומיו, התבקש לתכנן, במסגרת התכנון האדריכלי של הבניין, פיר שבו תיבנה מערכת לפינוי אשפה. חלקו של אדריכל אורי שטרית התמצה בתכנון הפיר, היינו הכנת החלל והתוואי למעבר צנרת הנירוסטה של שוט האשפה.
לדבריו, זו הסיבה לכך שאין בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש כל התייחסות לתכנון האדריכלי של הבניין, אלא אך ורק לתכנון מערכת תכנון האשפה שהופקדה, כך לדבריו, באחריותה הבלעדית של גלפר.

נסכם איפוא ונאמר כי, המשתתפים בדיון בנושא האחריות לפגמים שזוהו בשוט האשפה הינם
הנתבעת שיכון עובדים שהיא היזמית והמוכרת, צד ג' סולל בונה שהיא הקבלן המבצע של הפרוייקט, אורי שיטרית שהוא אדריכל הפרוייקט וגלפר תעשיות שהיא מתקינת שוט האשפה.

ספיחי הפרשה, שמשמעותם הכספית שולית ביחס להיקף הסכסוך המלא שביחס אליהם לא השכילו הצדדים להגיע להסדר, מחייבים התייחסות כוללת לשאלת האחריות, ממש כאילו עמד בפני
נו הסכסוך המלא.
בטיעוני הצדדים חוזרת ועולה שאלת אפיונם של הפגמים שנתגלו בשוט האשפה, היינו אם מדובר בליקויים תכנוניים או ביצועיים. ממסקנה זו גוזר כל אחד מן המעורבים את הנימוק לאחריותו של עמיתו.
דומני, כי הדיון בנקודה זו התארך מעבר לנדרש. המסקנה לפיה תיקון ביצועי מלמד על ליקוי ביצועי תמוהה, שהרי אין דרך אחרת לתיקון ליקוי תכנוני אם לא בצד הביצועי, אלא אם כן מתחילים את התכנון מחדש והורסים את הקיים עד היסוד.

נזכיר בהקשר זה את מימצאיו של מומחה בית המשפט המהנדס דני ברנע:
האחרון ציין בחוות דעתו, כי זווית הנטייה של זנב השוט כלפי האנך היא גבולית, למרות התאמתה לתקנות התכנון והבניה. בנוסף קבע, כי חלקו העליון של השוט אינו מאוורר בשל שבר שהתרחש ברכיבי המפוח, אף זאת בשל תכנון שגוי. עוד קבע כי חלקו התחתון של השוט מסתיים מעל פתח יחידת הדחס, עם מוביל לדלת אש שלא הורכבה.
בחלקה הראשון של חוות הדעת, איפוא, מזהה המהנדס את פגם התכנון של זווית הנטייה בשילוב פגמים במפוח. בחלק השני מזהה המומחה בעיות תכנוניות באוורור חדרוני האשפה שמובילים לפריצת הצחנה לחדרוני האשפה ומשם לחללים בכניסה לדירות, משם נוצרת הפרעה באוורור השוטף. גם בנושא האקוסטי מזהה המומחה בעיות תכנון, בפרק שבתחתית הצינור האנכי של השוט. מכאן מגיע המומחה למסקנה כי השוט נבנה על-ידי גלפר ללא תכניות עבודה מקדימות, ללא תכניות להרכבה, תוך ביצוע בשטח לפי תיאומים בעל-פה בין האדריכלים למנהלי העבודה. עולה מכל האמור לעיל כי הפגמים שנתגלו בפעילותו של השוט, מקורם במכלול מגוון של סיבות הקשורות הן למבנה הכולל של הבניין, הן למערכות עזר תומכות אוורור, הן למבנה ולזוויות של ההטיה והן לגימור של המערכת.
עוד נלמד ממסקנות המומחה, כי אין די בהתאמת המערכת לתקני החוק, וכי להשלמתה באופן מוצלח יש צורך בתכנון פרטני, ההולם את הצרכים הקונקרטיים של כל מתקן כזה לפי מיקום הצבתו.
עוד הוכח בפני
כי למרות שבחוזה העבודה שבין סולל בונה לבין גלפר התחייבה זו לפעול לפי התוכניות שהועברו לה, לא הוכנה כל תוכנית מוקדמת למתקן סילוק האשפה.
לו היתה מוגשת תוכנית כזו, ניתן היה לבדוק את מידת התאמתו של המתקן שבוצע בפועל על ידי גלפר לתוכנית, ומסלול הדיון היה שונה בתכלית.
לאור מסקנותיו אלה של המומחה, סבורני כי כל אחד ואחד מן הנזכרים לעיל נכשל במילוי חובתו באופן כמפורט:

1 שיכון עובדים – היזם הוא הגוף הכלכלי הגדול והמנוסה ביותר בניהול פרוייקטים של בניה. לרשותו מאות אם לא אלפי אנשי מקצוע בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה ומחלקות מקצועיות בכל רחבי הארץ. כישלונו בכך שלא מינה איש מקצוע, יועץ על בתחום מתקני סילוק האשפה, על מנת שיכין את תוכנית המתקן כבסיס לתכנון הארכיטקטוני של אורי שיטרית וכבסיס להזמנת המתקן לסילוק האשפה מגלפר.
מתקנים לסילוק אשפה בבניינים משותפים אינם נפוצים בארץ והתקנתם מצריכה מומחיות וראייה רחבה וכוללת של התמונה כולה. כך, לדוגמא, רואים אנו חדשות לבקרים את רשימת המומחים והיועצים שעוסקים בהקמה של בניינים חדשים ככוללים יועצי אינסטלציה, יועצי אקוסטיקה וכיו"ב. כך, כשמדובר בבניין הכולל מתקן לסילוק אשפה, יש צורך במינויו של יועץ שיתאם בין בעלי המקצוע השונים את הכנת המתקן.

2 סולל בונה – הקבלן המבצע , אף הוא גוף גדול ומנוסה היטב ברוטינה של בניה ועל שמו רשומים מגה פרוייקטים בארץ ובחו"ל - נכשל בכך שלא התריע בפני
שיכון עובדים על הצורך במינוי איש מקצוע מתחום מתקני סילוק האשפה.

3 האדריכל אורי שיטרית – זה הפר את חובתו להתרות בפני
שיכון עובדים בדבר הצורך במינוי יועץ על מסוג זה, טרם פנייה לגלפר. בתפקידו כאדריכל, צריך היה אורי שיטרית להיות מודע לחשיבות מינויו של איש מקצוע מתחום זה, שחוות דעתו הינה בעלת משמעות גם ביחס לתכנון הארכיטקטוני של הבניין, כפי שראינו בחוות דעתו של המהנדס דני ברנע.

4 גלפר תעשיות בע"מ - זו נכשלה בשניים: האחת, לא היה עליה להסכים לקבל על עצמה את האחריות להצבת המתקן ללא תכניות הולמות שנערכו קונקרטית למבנה, על-ידי יועץ שתחום התמחותו בכך. שנית, היה עליה להתריע בעניין חלק הכשלים שנוגע לחלקים שאינם קשורים למכלול המבני של הבניין (כגון תנאי האוורור וכיו"ב).

בחלוקה שבין ארבעת גורמי האחריות בבניין, נראה לי כי שני הגופים הראשונים, היינו שיכון עובדים כיזם הראשי וסולל בונה כקבלן הביצוע הראשי, הם הגורמים המשמעותיים ביותר.
מדובר בגופים גדולים, עשירים ומנוסים, שבידם היה המפתח למנוע את התרחשות התופעה, לו היו שוכרים יועץ על. על כל אחד מהם הייתי מטילה 40% משיעור האחריות.
גלפר והאדריכל אורי שיטרית נושאים באחריות המישנית בלבד של אי ההתרעה ולכן, שיעור חיובם באחריות יועמד על 10% לכל אחד מהם.
בהקשר זה אציין כי, לא מצאתי כל בסיס לחיובו של ישראל גלפר באחריות אישית ולכן התביעה נגדו נדחית.

היקף הפיצוי
עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת הינה נזק שאינו מבוסס על חישוב אריתמטי, אלא על הערכות.
עיקר סיבלה התמקד במפגעי הריח והרעש של שוט האשפה ואין להקל ראש בסיבלה. ריח רע הינו תופעה מכבידה, אשר אין להמעיט בהשפעתה על איכות החיים היומיומית של אדם . צא ולמד כמה משקיע בן אנוש בהשגת תחושה נעימה מבחינת הריח, הן ביחס לגופו והן ביחס לסביבתו.
לפיכך, הייתי אומדת את סיבלה של התובעת ברכיב זה של עוגמת הנפש הממושכת בסכום של 10,000 ₪.
מעבר לכך, יש להכיר בהוצאות הנוספות שנגרמו לתובעת כברות פיצוי. אלה כוללות את עלות המומחים בה נשאה התובעת, בסך של 4,643 ₪ ואת החזר האגרה ושכ"ט עוה"ד בסך של 10,000 ₪.
חלק זה של הפיצוי יושת על הנתבעים, לפי החלוקה שצוינה לעיל.
אשר לעלות שכרו של המומחה מטעם בית המשפט - המהנדס דני ברנע שפיקח על תיקון שוט האשפה, ושיכון עובדים נשאה בשכרו בסך של 47,932.5 ₪ , אף עלות זו תוטל על הצדדים, לפי היחסים שצויינו לעיל.

סוף דבר, התביעה התקבלה בחלקה לפי הפירוט דלעיל.

אני חוזרת ומתנצלת על העיכוב במתן פסק הדין שכאמור נבע מתקלה טכנית כפי שפירטתי בהחלטה שניתנה על ידי בנפרד מייד עם גילוי הטעות.
עותק פסק הדין יישלח לבאי כוח הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ב, 03 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 43968-07 לוי נ' שיכון עובדים בע"מ
1 מתוך 8








א בית משפט שלום 43968/07 רותי לוי נ' שיכון עובדים בע"מ, סולל בונה בע"מ, גלפר תעשיות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 03/09/2012)