פסקי דין על נאצר אבו סולב | פסקי דין על ואליד אבו סולב |

3120-09/11 פ     10/10/2012




פ 3120-09/11 מדינת ישראל נ' נאצר אבו סולב, ואליד אבו סולב






בפני

כב' השופטמרדכי לוי
המאשימה:
מדינת ישראל

על ידי עו"ד רותם יוחנני
נגד

הנאשמים:
1.נאצר אבו סולב
(עציר), ת.ז.201404365
על ידי עו"ד דמיטרי ורניצקי

2.ואליד אבו סולב
(עציר), ת.ז.308038843
על ידי עו"ד דוד כץ
גזר דין - לגבי נאשם 1

כללי

1. שני הנאשמים הורשעו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הודאת הנאשמים באה במסגרת הסדר טיעון דיוני. הסדר הטיעון התייחס לתיקון כתב האישום המקורי. בין הצדדים לא הייתה כל הסכמה באשר לעונש, ועל כן הצדדים טענו באופן חופשי לעניין העונש, וזאת לאחר שהתקבל תסקיר משירות המבחן לגבי נאשם 2 לאור גילו.

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבו הודו הנאשמים, בתאריך 30/8/11, סמוך לשעה 21:00, עשה א.ב. (להלן: "המתלונן") את דרכו, בהליכה, מן התחנה המרכזית בבאר שבע לכיוון מקום עבודתו בעמק שרה. במועד זה היו הנאשמים סמוך לשוק העירוני בבאר שבע. משהבחינו הנאשמים במתלונן, הם החלו ללכת בעקבותיו כברת דרך. משהגיע המתלונן לאזור מבודד, הדביקו הנאשמים את המתלונן. הנאשם 2 פנה אל המתלונן וביקש ממנו לתת לו מכשיר טלפון נייד על מנת לערוך שיחה אחת, שכן הם "נתקעו". משמסר המתלונן את מכשיר הטלפון לנאשם 2, החלו הנאשמים להתרחק מהמקום. המתלונן החל ללכת אחר הנאשמים, ביקש את מכשיר הטלפון הנייד שלו בחזרה וניסה לאחוז בטלפון בידו. נאשם 2 שלף סכין, אחז בה לכיוון פניו של המתלונן, ואמר לו כי אם לא יעזוב את המקום הוא יחתוך את פניו. במהלך דברים אלו הנאשם 1 לקח לבנת ריצוף משתלבת ("אקרשטיין") והטילה לעבר המתלונן. המתלונן תמרן על מנת להימנע מפגיעת הלבנה בו, ונוכח תמרונו פגעה הלבנה אך בשרוולו. לאחר האמור לעיל נסו הנאשמים מן המקום כשמכשיר הטלפון הנייד ברשותם. בעקבות דיווחו של המתלונן החלה ניידת משטרה, שבה הוסע גם המתלונן, לתור אחר הנאשמים באזור עמק שרה. משהבחינו המתלונן והשוטרים בנאשמים, ניגשו השוטרים אל הנאשמים. הנאשמים השליכו את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן אשר היה ברשותם. כתוצאה מהשלכת הטלפון הנייד ניזוק מכשיר הטלפון.

3. לאחר שמיעת הראיות והטיעונים לעונש ביחס לשני הנאשמים, נקבע מועד למתן גזר הדין לגבי שני הנאשמים ליום 10/10/12. סמוך לפני כן ביקש ב"כ נאשם 2 לדחות מועד מתן גזר הדין של נאשם 2 בחודש ימים כדי לאפשר לו להגיש חוות דעת פסיכולוגית מטעמו, והמאשימה השאירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. על כן הופרד עניינם של שני הנאשמים, מתן גזר הדין לגבי נאשם 2 נדחה למועד אחר, וגזר הדין נגד נאשם 1 ניתן במועדו.
הראיות לעונש מטעם המאשימה

4. לגבי נאשם 1 הגישה המאשימה תדפיס מידע פלילי, שלפיו נאשם 1 הורשע בשנת 2011 בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות ונטישת כלי רכב ושל נהיגת רכב מנועי בלא רישיון ובלא ביטוח, ונידון למאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, למאסרים מותנים בני 6 חודשים ו-12 חודשים בגין עבירות רכוש מסוג עוון ופשע (בהתאמה) ולפסילת רישיון. המאסר המותנה בן 12 החודשים הוא בר הפעלה בתיק דנן.
כמו כן הוגש פלט יציאות וכניסות של נאשם 1 מבית הכלא, שלפיו הנאשם סיים ביום 30/5/11 את ריצוי תקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו, קרי 3 חודשים לפני ביצוע העבירה שבה הורשע בתיק הנוכחי.

עיקרי טענות הצדדים

5. ב"כ המאשימה פירטה את הנסיבות המחמירות במעשיהם של הנאשמים: הנאשמים ביקשו לנצל את מצבו הנחות של המתלונן לעומתם, בהיותו צועד לבדו במקום מבודד בשעת ערב מאוחרת; הנאשמים ביקשו את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן בתחבולה; והחליטו להבטיח את מעשה הגניבה במעשי אלימות. לשם כך פעלו הנאשמים בצוותא חדא ובנחישות, וכל אחד מהם עשה שימוש בנשק קר מסוג אחר על מנת לסכן ולאיים על שלמות גופו של המתלונן ועל רכושו; לבסוף, הנאשמים ברחוב מהמקום, השליכו את מכשיר הטלפון וגרמו לו נזק. ב"כ המאשימה הדגישה כי ביצוע שוד בחבורה, באמצעות נשק קר מסוג כלשהו, הוא חמור יותר, שכן פוטנציאל הסיכון לקורבן הוא גבוה יותר. יכולתו של הקורבן להתגונן כמעט ואינה קיימת, וחוויית הפגיעה חמורה לאין ערוך בשל תחושת חוסר האונים הנובעת מנחיתות מספרית לעומת התוקפים.
ב"כ המאשימה עמדה על עברם הפלילי של שני הנאשמים. לגבי נאשם 1, הודגש כי הוא ביצע את העבירה נושא התיק דנא פחות מ-5 חודשים לאחר שניתן נגדו גזר דין קודם, וכשחרב המאסר על תנאי בגין עבירות רכוש מסוג פשע תלויה מעל ראשו.
הודגש לגבי שני הנאשמים שהם לא למדו לקח וכי שניהם עבריינים למרות גילם הצעיר. לטענת ב"כ המאשימה, עצם ביצוע העבירה בתיק זה, בצוותא חדא, תוך שימוש בנשק קר, מוכיחה כי התנהגותם של הנאשמים הסלימה, תעוזתם העבריינית התעצמה, ומורא החוק אינו חל עליהם.

ב"כ המאשימה הוסיפה לגבי נאשם 1 כי הוא לא פנה לטיפול, ואף לא התבקש תסקיר בעניינו.
ב"כ המאשימה ציינה כי מתחם הענישה צריך לעמודעל 5-6 שנות מאסר בפועל.
ב"כ המאשימה הפנתה בהקשר זה לע"פ 10364/06 חאלדי נ' מדינת ישראל
, שבו נגזרו 6 שנות מאסר בפועל בגין עבירה של שוד בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות; לע"פ 3232/00 אלעוקבי נ' מדינת ישראל
, שבו החמיר בית המשפט העליון עונש בגין עבירה של שוד בנסיבות מחמירות והעמידו על 4 שנות מאסר בפועל; לת"פ (נצרת) 31720-06-11 מדינת ישראל
נ' בסול, שבו נגזר מאסר כולל בפועל בן 30 חודשים, בציינה שהמקרה דנא חמור יותר; ולת"פ (ב"ש) 8203/04 מדינת ישראל
נ' אלענאמי, שבו נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל.

נטען כי נוכח הנסיבות האישיות של הנאשמים ועברם הפלילי, המטוטלת במקרה זה צריכה לנוע לכיוון 6 שנים. קיימת אינדיקציה ברורה במקרה זה למסוכנות עתידית ממשית מטעם הנאשמים, ואין כל סיכויי שיקום אפשריים המצדיקים הקלה בענישה. לפיכך יש לתת במקרה זה משקל בכורה לשיקולי ההרתעה האישית והכללית וכן לשיקולי המניעה (הגנה על שלום הציבור), ההלימה והגמול.
אשר על כן עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם 1 (כמו גם על נאשם 2) עונש מאסר בפועל ארוך ומשמעותי כאמור, להורות על הפעלת המאסר על תנאי בן 12 החודשים באופן מצטבר לגבי נאשם 1, וכמו כן להטיל מאסר מותנה ארוך ומרתיע, קנס ופיצויים גבוהים למתלונן.

6. ב"כ נאשם 1 הדגיש את הנסיבות המקלות לגבי נאשם 1: הנאשם הודה, קיבל עליו אחריות, והביע חרטה. בכך חסך זמן שיפוטי ועוגמת נפש מהמתלונן אשר היה צריך להעיד. מבחינת נסיבותיו האישיות, מדובר בצעיר בן 23, רווק. עברו הפלילי אינו מכביד, ולחובתו הרשעה אחת בלבד בגין עבירה של שימוש בלא רשות ברכב ועבירות נלוות שבגינה תלוי נגדו מאסר בר הפעלה. הנאשם שהה במעצר למעלה משנה בגין התיק דנן, כשתנאי השהייה של עציר קשים יותר מאלו של אסיר.
לטענת ב"כ נאשם 1, חלקו היחסי של נאשם 1 באירוע היה משמעותי פחות מחלקו של נאשם 2. נטען כי נאשם 2 הוא זה שביקש מהמתלונן את מכשיר הטלפון. נאשם 2 שלף סכין לכיוון פניו של המתלונן ואמר לו שאם הוא לא יעזוב את המקום הוא יחתוך את פניו. הודגש כי לנאשם 1 לא הייתה כל מודעות לכוונותיו של נאשם 2, קרי לבקשת מכשיר הטלפון או לשליפת הסכין ולאיומים, ומבחינת נאשם 1 האירוע היה ספונטאני לחלוטין. כמו כן טען ב"כ נאשם 1 כי מכשיר הטלפון נלקח בתחבולה, בלא שימוש באלימות פיזית. גם השלכת הלבנה לעבר המתלונן על-ידי נאשם 1 לא גרמה כל נזק גופני למתלונן. אשר על כן טען ב"כ נאשם 1 כי אין מדובר ברף הגבוה של עבירת השוד.
ב"כ נאשם 1 הפנה לפסיקה שלהלן: ת"פ (מח' ב"ש) 8267/09 מדינת ישראל
נ' אבועגאג, שבו נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת שוד בנסיבות מחמירות; ת"פ (מח' חי') 7138/09 מדינת ישראל
נ' זועבי, שבו נגזרו צו פיקוח, התחייבות ומאסר מותנה על קטין ו-8 חודשי מאסר בפועל על קטין אחר, שהיה על סף בגירות, בגין עבירות רבות של שוד, תקיפות וגניבות; ת"פ (מח' ב"ש) 8267/06 מדינת ישראל
נ' איוושין, שבו הוטלו צו מבחן לשנה ומאסרים מותנים בגין עבירה של שוד בנסיבות מחמירות ועבירות רבות נוספות, בהתחשב בתהליך הטיפולי המוצלח; ת"פ (מח' חי') 40076/05 מדינת ישראל
נ' מסרי, שבו נגזרו 5 ו-6 חודשי מאסר בפועל לביצוע בעבודות שירות בגין עבירה של שוד; ות"פ 286/02 (מח' חי') מדינת ישראל
נ' דדשב, שבו נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות לרבות עבירות אלימות.

נטען כי פסקי הדין שאליהם הפנתה המאשימה מתייחסים לאירועים חמורים יותר, אם מבחינת שווי הרכוש שנשדד, אם מבחינת השימוש בכלי נשק חם (אקדח), ואם מבחינת עבירות נוספות שבוצעו.

ב"כ נאשם 1 עתר שלא למצות את הדין עם נאשם 1, לקבוע כי העונש הראוי הוא שנת מאסר, ולהסתפק בתקופת מעצרו של נאשם 1 (מיום 30/8/11) ובהפעלת המאסר על תנאי בחופף. כמו כן הסכים ב"כ נאשם 1 לפיצוי המתלונן.

7. נאשם 1 אמר בבית המשפט כי הוא מצטער על מה שעשה.

דיון והכרעה

8. הנאשם הורשע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות.
עבירת השוד, אשר הפכה למרבה הצער לתופעה נפוצה, פוגעת הן בזכות הקניין של הקורבן והן בזכותו לשלמות גופו. יש בה כדי לזרוע פחד ודמורליזציה בסביבה כולה. ביסודה לא מונח אלא רצון חסר מעצורים להפיק במהירות רווח קל על חשבון הזולת.

מדובר בעבירה חמורה, שהמחוקק ביקש להחמיר את העונש לגביה עת היא מבוצעת כשהשודד מצויד במכשיר שיש בו כדי לסכן או לפגוע, עת שמדובר בשוד בחבורה או עת שהשודד השתמש באלימות כלפי גופו של הקורבן.

שוד של מכשירי טלפון ניידים הפך לתופעה נפוצה בארצנו. שווי המכשיר שנשדד יכול לנוע בין מאות שקלים לאלפי שקלים, אולם יש לזכור כי אין מדובר רק בפגיעה בקניין אלא גם בערעור תחושת הביטחון של הציבור לנוע ברחובות העיר, בייחוד עת שהשוד מתבצע בנסיבות המחמירות שלעיל. מהיבט זה מידת הפגיעה בקורבן ובתחושת הביטחון של כלל הציבור היא רבה. על כן, על בתי המשפט להילחם מלחמת חורמה בתופעה זו, אשר הפכה למכת מדינה, באמצעות הטלת ענישה מרתיעה והולמת הכוללת רכיב מרכזי של מאסר משמעותי לרצוי בפועל (ראו והשוו: ע"פ 6378/11 בסול נ' מדינתישראל, בפסקה 8; ע"פ 3232/00 אלעוקבי נ' מדינת ישראל
; ע"פ 1548/91 סורי נ' מדינת ישראל
).

במקרה דנא, נסיבות העבירה הינן חמורות ומכוערות.
הנאשם 1 פעל כאמור בצוותא חדא עם הנאשם 2. ביצוע שוד בחבורה הוא חמור יותר, שכן פוטנציאל הסיכון לקורבן גבוה יותר. יכולתו של הקורבן להתגונן כמעט ואינה קיימת, וכך גם חווית הפגיעה חמורה לאין ערוך, בשל תחושת חוסר האונים הנובעת מריבוי התוקפים.
לא רק זאת, אלא שגם הנאשם 1 השתמש בנשק קר: הוא השליך את הלבנה לכיוון המתלונן. לא קשה לתאר את תחושות הפחד וחוסר האונים שבהן היה מצוי המתלונן. אכן בפועל המתלונן ניצל מפגיעת הלבנה הודות לתושייתו, ולא נגרם לו כל נזק פיזי.אף על פי כן, הנזק שהיה עלול להיגרם לו היה יכול להיות קשה. לכך יש להוסיף את הנזק שנגרם למכשיר הטלפון של המתלונן.

9. בגזירת הדין נתתי דעתי לנסיבות האישיות של הנאשם 1, לרבות גילו הצעיר (יליד1989), העובדה ששהה במעצר במשך למעלה משנה, ובעיקר ההודאה בכתב האישום המתוקן, נטילת האחריות והחיסכון בזמן שיפוטי.

מנגד יש לזקוף לחובתו של הנאשם 1 את עברו הפלילי: לנאשם 1 הרשעה אחת בעברו, והוא ריצה בגינה מאסר בפועל, שהסתיים סמוך לפני ביצוע העבירה הנוכחית. מאסר מותנה בגין עבירות רכוש לא הרתיע את הנאשם לשוב ולעבור על החוק.
הנאשם לא למד את הלקח ורק הסלים את דרך התנהגותו העבריינית. על כן יש להטיל עליו ענישה קשה ומחמירה.

10. סוף דבר, לאחר שנתתי את דעתי למכלול שיקולי הענישה, ובראשם שיקול ההלימה, ובכלל זה גם שיקולי ההרתעה של הנאשם 1 ושל הרבים, וכן שיקול ההגנה על שלום הציבור, ולאחר בחינת כל השיקולים והנסיבות לחומרה ולקולה, תוך איזון ראוי ביניהם, החלטתי להטיל על הנאשם 1 את העונשים הבאים:

א. 36 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום המעצר 30/8/11.
ב. 18 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים משחרורו ממאסר עבירת רכוש מסוג פשע.
ג. 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים משחרורו ממאסר עבירת רכוש מסוג עוון.
ד. קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם בתוך 90 ימים מהיום.

בנוסף, הנני מפעיל את המאסר המותנה בן 12 חודשים מת"פ 23975-02-11 של בית משפט השלום בבאר שבע – מחציתו האחת במצטבר למאסר בפועל המוטל, והמחצית האחרת באופן חופף – כך שנאשם 1 ירצה בסך הכול 42 חודשי מאסר בפועל מיום 30/8/11.

כמו כן ישלם הנאשם 1 פיצוי למתלונן בסך 1,500 ש"ח בתוך 90 ימים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום
ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ג, 10 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים.
מרדכי לוי
, שופט
1
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 3120-09-11 מדינת ישראל
נ' אבו סולב(עציר) ואח'

1 מתוך 7









פ בית משפט מחוזי 3120-09/11 מדינת ישראל נ' נאצר אבו סולב, ואליד אבו סולב (פורסם ב-ֽ 10/10/2012)