פסקי דין על מוחמד בן דרויש שיבלי

30561-08/12 מת     18/10/2012




מת 30561-08/12 מדינת ישראל נ' מוחמד בן דרויש שיבלי




לך






בית המשפט המחוזי בנצרת

מ"ת 30561-08-12 מדינת ישראל
נ' שיבלי(עציר)



18 אוקטובר 2012




בפני
כב' השופט שאהר אטרש


המבקשת

מדינת ישראל


נגד

המשיב
מוחמד בן דרויש שיבלי

(עציר)




#2#>
נוכחים:

בשם המבקשת: עו"ד צאלה פרייברג

בשם המשיב: עו"ד ראפי מסאלחה

המשיב הובא באמצעות הליווי

<#3#>
החלטה

1.
נגד המשיב הוגש ביום 30.8.12 כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ועבירה של החזקת סכין שלא כדין (בשתי הזדמנויות), עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2
.
התמונה העולה מעובדות כתב האישום היא כדלקמן:

המשיב ומוחמד מאמון שיבלי (להלן: "המנוח") שניהם תושבי כפר שיבלי והייתה ביניהם היכרות מוקדמת לאירוע נשוא כתב האישום.

בתאריך 11.08.12 בסמוך לשעה 16:30, ישב המשיב ביחד עם ענאן חאלד שיבלי (להלן: "ענאן") ואמיר ריזק שיבלי (להלן: "אמיר"), בכניסה למסעדת אל עמל הנמצאת בכפר שיבלי (להלן: "המסעדה").

בכל הזמן הרלוונטי לכתב האישום, הייתה בכליו של המשיב סכין מתקפלת אותה החזיק שלא כדין (להלן: "הסכין").

באותה שעה, הגיעו למקום המנוח וג'אבר עדנאן שיבלי (להלן: "ג'אבר") ברכבו של ג'אבר (להלן: "הרכב"), שהיה נהוג בידי ג'אבר.
לאחר שג'אבר החנה את רכבו בסמוך למסעדה, יצאו הוא והמנוח מהרכב והלכו למסעדה כדי לאכול.

עת עברו ג'אבר והמנוח בסמוך לשולחן של המשיב, שאל המנוח את המשיב מדוע הוא נועץ בו מבטים. בתגובה אמר המשיב למנוח, כי הוא יסתכל איך שהוא רוצה.

לאחר חילופי הדברים האמורים, הכה המנוח את המשיב, אשר קם מכיסאו והכה את המנוח בחזרה; בין השניים פרצה תגרת ידיים.

אמיר וענאן, שראו את ההתרחשות האמורה, הפרידו בין הנצים. ענאן הרחיק את המנוח עד לרכב ואילו המשיב עמד בסמוך לכניסה למסעדה, במרחק של 2-3 מטרים מהמנוח.

למרות שהמריבה שככה, התגרה הופסקה וענאן עמד בין המשיב לבין המנוח, גמלה בלבו של המשיב, בשלב זה, החלטה להמית את המנוח באמצעות הסכין.

לצורך מימוש כוונתו להמית את המנוח, שלף המשיב את הסכין שהחזיק על גופו, פתח אותה, התקרב אל המנוח, עבר את ענאן ודקר את המנוח בחזהו מצד שמאל מכיוון שמאל לימין של המנוח ומלמטה למעלה.

מיד לאחר הדקירה ברח המשיב והתרחק מהמנוח.

בשלב כלשהו במהלך האירוע, ריסס המנוח את המשיב בתרסיס גז.

כתוצאה מהדקירה, חדרה הסכין בין צלעותיו של המנוח, דרך שרירי החזה, שרירי המרווח הבין צלעי, דרך חלל (הצדר) אל תוך הלב שם עברה הסכין את הדופן הקדמית השמאלית של החדר השמאלי, דרך המחיצה של הלב ועד לדופן האחורית של החדר הימני של הלב.

המנוח פונה מהמקום על ידי ג'אבר ברכבו עד לצומת דוברת, משם פונה באמבולנס לבית חולים העמק, שם נקבע מותו כתוצאה מנזק חמור ללב אשר נגרם בעקבות הדקירה האמורה.

לאחר הדברים האמורים, הסיע אמיר את המשיב לביתו, שם נפטר המשיב מהסכין, לקח עמו סכין אחרת ונסע אף הוא לבית חולים העמק, כשהסכין הנוספת בכליו.
נימוקי הבקשה

3.
המשיב דקר לכאורה את המנוח למרות שתגרת הידיים בין השניים הופסקה.

4.
בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב הכוללות בין היתר את הודעותיהם של עדי ראייה והודאת המשיב ברוב המיוחס לו.

5.
המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקות מסוכנות סטטוטוריות הקבועות בסעיפים 21(א)(1)(ג)(1) ו-(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). חזקות אלה אין ביכולתו של המשיב לסתור.

6.
לחובת המשיב רישום פלילי ללא הרשעה בעבירת אלימות.

7.
בנסיבות העניין, אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר.

טיעוני המבקשת

8.
לטענת ב"כ המבקשת די בהודעותיהם של ג'אבר, אמיר, ענאן והמשיב כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו.

9.
הודעותיו של ג'אבר במשטרה דומות זו לזו באופן מהותי אף שקיימים הבדלים מינוריים בין גרסה לגרסה.

10.
ניתן למצוא חיזוק להודעותיו של ג'אבר בהודעותיהם המתפתחות של חברי המשיב, ענאן ואמיר. בתחילה ניסו ענאן ואמיר לגונן על המשיב ומסרו, כי המשיב והמנוח נפלו, התגלגלו על הרצפה ולפתע הבחינו בדם. בהודעותיהם לאחר מכן, זנחנו אמיר וענאן גרסה זו ואחד מהם אישר, כי ראה את המשיב עת דקר את המנוח; שני חבריו של המשיב אף אישרו, כי הייתה הפרדה בין המשיב למנוח לאחר שהחלה התגרה.

11.
אין חולק על כך, שהמנוח תקף ראשון את המשיב ובעקבות מעשיו ודבריו של המנוח, התחילה התגרה כפי שמתואר בכתב האישום. יחד עם זאת, היה שלב במהלך האירוע
שבו הייתה הפוגה, "הפרדה" כפי שתיארו זאת ג'אבר, אמיר וענאן; לאחר שלב "ההפרדה", כאשר המריבה כבר שככה והמשיב היה במרחק מספר מטרים מהמנוח, הוציא המשיב סכין ודקר באמצעותה את המנוח, בזמן שענאן עמד בינו לבין המנוח. דברים אלה ניתן ללמוד גם מהודעותיו של המשיב במשטרה מיום 20.08.12 ומיום 22.08.12. תחילה מסר המשיב גרסה, לפיה, הוא נפל, צרבו לו העיניים והדקירה התרחשה על הרצפה. בהמשך היום עת נערך שיחזור מסר המשיב, כי דקר את המנוח בעמידה.

12.
לטענת ב"כ המבקשת, מצפייה בקלטות המתעדות את חקירותיו של המשיב עולה, כי המשיב היה נינוח ואף התלוצץ עם חוקריו.

13.
בית המשפט יקבע בהליך העיקרי באיזה שלב השתמש המנוח בגז מדמיע. ב"כ המבקשת סבור, כי ייתכן שהמנוח עשה שימוש בגז המדמיע לפני ההפרדה או אחריה, כך או כך הדבר אינו מצדיק הגנה עצמית כפי טענת המשיב ואינו שולל את כוונתו של המשיב להמית את המנוח. ב"כ המבקשת הפנה להודעותיו של בעל המסעדה מר זיאד נסאר על פיהן לא הריח גז כאשר יצא מהמסעדה. בנוסף הפנה ב"כ המבקשת להודעתו של ג'אזי שיבלי, אשר עבר באזור הסמוך למסעדה שמסר, כי ראה את המנוח מרסס גז מדמיע כאשר חזהו נוטף דם. בנוסף הפנה ב"כ המבקשת לדבריו של ג'אבר לפיהם המנוח לא עשה כל שימוש בגז מדמיע.

14.
המשיב טען בהודעתו הראשונה באופן סתמי, כי המנוח וג'אבר היו מצוידים בסכין ולאחר מכן הבהיר, כי רק לג'אבר הייתה סכין. בסיום חקירתו האחרונה מסר המשיב, כי ראה לראשונה, כי לג'אבר הייתה סכין לאחר שהפרידו בינו לבין המנוח לאחר הדקירה. מהודעותיו של ג'אבר עולה, כי הוא לא אחז בסכין כלשהי, ואף בעל המסעדה מסר, כי הוא לא ראה סכין בידו של ג'אבר. מאחר והמשיב מסר בהודעתו השלישית, כי ראה שג'באר אחז בסכין לאחר שדקר את המנוח, הרי שלא מדובר בהגנה עצמית.

15.
כשבועיים עובר לאירוע נשוא כתב האישום התקבל מידע מודיעיני לפיו קיים חשש, כי
המנוח וג'אבר עתידים לפגוע במשיב. המשיב הוזהר על ידי המשטרה מבלי שנאמר לו מי עתיד לפגוע בו. המשיב הכחיש, כי קיים בינו לבין המנוח סכסוך קודם כלשהו. נוכח זאת, לא תעמוד למשיב טענת הגנה עצמית.

16.
באשר לסעיף החיקוק המיוחס למשיב, טוען ב"כ המבקשת, כי הפסיקה אינה חד משמעית עת נפטר אדם כתוצאה מדקירה אחת או שתיים; היו מקרים בהם הנאשם הורשע בהריגה. במקרה עסקינן מיקומה האסטרטגי של הדקירה והתקרבותו של המשיב למנוח לאחר ההפוגה, עת בין השניים עמד ענאן, מלמדים על כוונתו של המשיב להמית את המנוח.

17.
מסוכנותו של המשיב נלמדת מהתנהגותו. האזהרה שניתנה למשיב אינה מהווה "כרטיס חופשי" להסתובב ברחובות כשהוא מצויד בסכין.

טיעוני המשיב


18.
לטענת ב"כ המשיב, כתב האישום אינו מתאר את כל ההתרחשויות כפי שהן משתקפות מחומר החקירה.

19.
מקריאת הודעותיהם של תושבי המקום ובעל החנות הסמוכה למסעדה עולה, כי הם לא מסרו את מלוא האמת אודות האירוע נשוא כתב האישום מחשש שמא יפגעו.

20.
עוצמת הראיות הלכאוריות היא נמוכה מאחר וחלק מההודעות שמסרו עדי התביעה סותרות לחלוטין את עובדות כתב האישום.

21.
עדותם של אמיר וענאן הינה עדות ניטראלית ואינה נוטה לטובת מי מהצדדים; מעדותם ניתן ללמוד, כי המשיב הגן על עצמו.

22.
מחומר החקירה עולה, כי כשבועיים עובר לאירוע שוטרים הזהירו את המשיב, כי עומדים לפגוע בו. השוטרים הזהירו גם את המנוח ואת ג'אבר שלא לפגוע במשיב. לאור הסכנה המוחשית לחייו של המשיב הוא החליט להצטייד בסכין חרף אי ידיעתו זהות גורם הסיכון אשר מאיים על חייו.

23.
ב"כ המשיב הפנה לחוות דעתו של ד"ר ריקרדו נחמן, הפתולוג שבדק את המשיב, ממנה עולה, כי המשיב נפצע מספר רב של פעמים כתוצאה ממאבק במהלך הקטטה. עוד עולה מחוות הדעת, כי הפגיעה בעינו של המשיב נגרמה כתוצאה מגז מדמיע כפי טענת המשיב. ד"ר ריקרדו מצא על ידיו של המשיב פצעים שמתאימים ללהב של סכין. ממצאיו של ד"ר ריקרדו מאמתים את הגרסה שתיאר המשיב בפני
ו.

24.
מחוות דעתו הפתולוגית של ד"ר ריקרדו נחמן ניתן ללמוד, כי המנוח נפטר כתוצאה מדקירה בחזהו שגרמה לנזק חמור בלבו. פרט לאותה דקירה, חוות הדעת אינה מתעדת
פגיעות או חבלות נוספות בגופו של המנוח, זאת להבדיל מהחבלות הרבות אשר נמצאו על גופו של המשיב.
מימדי הפגיעה במנוח הם קטנים כפי שעולה מחוות הדעת.

25.
מהודעותיהם של אמיר ועאנן עולה, כי ג'אבר יצא מרכבו כאשר אחז בידו חפץ אדום. אמיר ועאנן לא ידעו לזהות במדויק האם ג'אבר אחז בסכין או שמא בחפץ אחר. אמיר ועאנן
מסרו בהודעותיהם, כי ג'אבר השתתף בקטטה וככל הנראה נעשה שימוש בחפץ אשר גרם לפציעות בגופו של המשיב.

26.
המשיב מסר בהודעותיו, כי הוא פגע בבטנו של המנוח ולא בלבו. לדברי המשיב, הוא לא ראה היכן פגע במנוח נוכח הגז המדמיע שהותז לעבר עיניו. המשיב מסר, כי הרגיש שפגע במנוח. לאור זאת סבור ב"כ המשיב, כי אף בשלב הלכאורי בו אנו מצויים כעת, לא ניתן להוכיח את כוונת הקטילה, ואת ההחלטה להמית כנדרש על-פי סעיף 300 לחוק העונשין.

27.
חזרתו של המנוח יחד עם ג'אבר אל המסעדה לאחר שחלפו על פני המסעדה, ללא כל הסבר הגיוני מצדו של ג'אבר, מחזקת את תחושת הסכנה הממשית והמידית שחש המשיב.

28.
גרסאותיו של ג'אבר שונות זו מזו. בתחילה מסר ג'אבר, כי המשיב קם מכיסאו ודקר את המנוח אולם לאחר מכן מסר, כי המנוח היה הראשון שהפגין התנהגות תוקפנית כלפי המשיב. ג'אבר הכחיש קיומו של סכסוך קודם בין המנוח למשיב ושימוש בגז מדמיע על ידי המנוח. בהודעתו מיום 17.08.12, הכחיש ג'אבר את כניסתו למסעדה ונטילת סכין מהמקום, זאת חרף הודעת בעל המסעדה, לפיה, ג'אבר נכנס למסעדה. הסתירות בהודעותיו של ג'אבר בולטות וגלויות לעין בשים לב לכך, כי כל עדי התביעה פרט למר זיאד נסאר (בעל המסעדה) מאשרים, כי אכן נעשה שימוש בגז מדמיע.

29.
מהודעותיהם של אמיר וענאן עולה, כי הם לא ראו את הדקירה עצמה אלא ראו דם שניתז. אמיר מסר בעדותו, בניגוד לעדותו של ג'אבר, כי ג'אבר איים ורדף אחרי המשיב כאשר סכין בידו.

30.
המשיב לא קינטר את המנוח כפי שניתן ללמוד מהודעתו הראשונה של ענאן. מהודעתו השניה של ענאן תחת אזהרה עולה, כי המנוח ריסס גז מדמיע לעברו של המשיב במהלך התקיפה הראשונה עוד לפני שלב ההפרדה.

31.
מהודעותיו של אמיר עולה, כי ג'אבר אחז חפץ כלשהו בגודל של עט בצבע כתום, עמו רץ אחרי המשיב; ג'אבר נכנס למסעדה ויצא ממנה כאשר סכין מטבח עם ידית שחורה בידו ובאותו רגע היה באוויר ריח של גז מדמיע. לדברי אמיר הוא ראה, כי המנוח ריסס גז מדמיע אל תוך עיניו של המשיב וכי חולצתו של המנוח "מלאת דם".

32.
ניתוח מלוא חומר החקירה מטיל ספק מבוסס באשמת המשיב.

33.
למשיב אין עבר פלילי אלא אך ורק רישום מתקופת היותו נער. ההתיישנות על החלטה בלתי מרשיעה הינה שלוש שנים. במקרה עסקינן מדובר בהרשעה שהתיישנה אך טרם נמחקה. למשיב תיקי מב"ד פתוחים, אולם ישנו פער עצום בין הרשעה לבין תיקים פתוחים.

34.
ב"כ המשיב מבקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בירושלים כאשר אחותו תפקח עליו בעזרת בן משפחה נוסף.

35.
ב"כ המשיב הגיש אסופת פסיקה לתמיכה בטיעוניו.

ראיות לכאורה

36.
הצדדים אינם חלוקים על כך, כי המשיב דקר את המנוח בחזהו וכתוצאה מאותה דקירה נפטר המנוח. ב"כ המשיב סבור, כי עוצמתן של הראיות לכאורה אינה מצדיקה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בנוסף סבור ב"כ המשיב, כי לאור מידע מודיעיני אודות אפשרות פגיעה עתידית בחייו של המשיב (מידע שהובא לידיעת המשיב) ולאור נסיבות האירוע, קיים בסיס איתן לטענת המשיב להגנה עצמית.

37.
לשם בחינת קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים, נדרש בית המשפט לבחון האם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מקים סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו [ראו:
בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ
(2) 133, 149-148 (1996)]. על פי ההלכה האמורה, בשים לב לכך שהחומר הראייתי עודנו גולמי בשלב זה של ההליך, על בית משפט הדן בהליך מעצר עד תום ההליכים לבחון האם קיים בחומר הראייתי, כמכלול, פוטנציאל חזק דיו לשם הרשעה עתידית של הנאשם (ראו: בש"פ 6158/12 כרים מוסא ואח' נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 22.08.12).

38.
חומר הראיות הרב והמגוון המצוי בתיק החקירה כולל את הודעותיהם של: המשיב, חבריו (ענאן ואמיר) וחברו של המנוח (ג'אבר) אשר היו עדי ראיה לאירוע נשוא כתב האישום. עדויות נוספות נגבו מבעל
המסעדה מר זיאד נסאר, מר גאזי שבלי ומר ממדוח טליעה אשר לא ראו את האירוע עצמו. בנוסף בתיק החקירה מצויים מזכרים, רשומות רפואיות מבית חולים העמק, מידע מודיעיני, תמונות המתעדות את הדקירה בחזהו ובלבו של המנוח, חוות דעתו של ד"ר ריקרדו נחמן מיום 15.08.12 אודות סיבת המוות וחוות דעת נוספת מטעמו אודות הסימנים אשר נמצאו על גופו של המשיב.

הודעותיו של המשיב;


39.
המשיב מסר בהודעתו מיום 11.08.12 שעה:22:11, כי ביום האירוע ישב יחד עם שני חבריו במסעדה; באותה עת הגיעו המנוח וג'אבר אשר נסעו ברכב בצמוד למסעדה והסתכלו עליו בזמן הנסיעה; לאחר המנוח "הסתובב עם הרכב", חזר לכיוונו של המשיב ואמר לו "למה אתה מסתכל עליי ככה "תג'חר"; המשיב השיב למנוח: "מי אתה בכלל שאני אסתכל עליך". בהמשך מסר המשיב, כי שבועיים טרם האירוע הגיעו לביתו שני בלשים אשר אמרו לו להיזהר, מאחר "שמשהו מטריד" אותו, ומאז החל להסתובב עם סכין. לדבריו, המנוח התחיל להכות אותו באמצעות ידיו והשתמש בגז מדמיע ומאותו רגע "הפסיק לראות", שלף את הסכין ודקר את המנוח ללא כוונה אלא כתוצאה מהלחץ. המשיב מסר, כי
למנוח ולג'אבר הייתה סכין, וג'אבר היכה אותו. בהמשך מסר, כי לא היה מסוכסך קודם לכן עם המנוח וכאשר החל המנוח להכותו חבריו "התחילו" להפריד ביניהם. המשיב התבקש בחקירתו לתאר כיצד דקר את המנוח. מפאת חשיבות הדברים, אביאם כלשונם:

"ש. תתאר לי איך דקרת את מוחמד מאמון?

ת. אני ישבתי על הכסא ומחמד מאמון עמד לידי ומרוב לחץ כשהתחיל להרביץ לי
שלפתי
את הסכין ודרתי [כך במקור ש.א] אותו.
ש. איפה דקרת אותו?
ת. אני לא יודע בדיוק, מה שאני יודע זה היה בבטן.
ש. איך אתה יודע שזה בבטן?
ת. אני לא יודע בדיוק איך אני יודע שזה היה בבטן.
ש. כמה דקירות דקרת אותו?
ת. רק דקירה אחת.
ש. שדקרת אותו מה עשית ?
ת. אני הייתי על הרצפה, קמתי וברחתי.
ש. איך ברחת משם?
ת. אני התחלתי לרוץ וברחתי מהם ואז מוחמד וג'אבר עלו על הרכב ונסעו משם.
ש. בזמן שדקרת את מוחמד מאמון בבטן איפה שני החברים שלך ענאן ואמיר היו?
ת. הם ישבו באותו שולחן אמיר ישב מולי וענאן ישב לידי.
ש. הם ראו אותך דוקר את מוחמד מאמון?
ת. אני לא יודע אם ראו את כל זה קרה תוך
שניות".


(עמ' 3 שו' 62-75)

ובהמשך:
"ש. מי ריסס אותך עם גז מדמיע?
ת. מוחמד מאמון.
ש.באיזה שלב הוא ריסס אותך עם גז מדמיע?
ת. אחרי שתקף אותי ריסס אותי בגז, זה היה לפני ששלפתי את הסכין.
ש. מה עשית עם הסכין לאחר שדקרת את מוחמד מאמון?
ת. זרקתי את הסכין בכפר."

(עמ' 4 שו' 98-103)

40.
בהודעתו מיום 20.08.12 מסר המשיב, כי להב הסכין אשר עמה דקר את המנוח נשברה
ועל כן זרק את הסכין; לדבריו, הגיע לבית דודו ולקח סכין מטבח על מנת להגן על עצמו מפני המנוח עד שיגיע לבית החולים. משעומת המשיב עם חומר החקירה לפיו
הוא לא דקר את המנוח בשלב בו מסר בהודעתו הקודמת (עת הוכה על ידי המנוח ונפל מכיסאו) מסר, כי הדקירה אירעה בשלב ההפרדה; לאחר שהפרידו בינו לבין המנוח בפעם הראשונה חזר המנוח לכיוונו. בשלב זה הוא קם מכיסאו, המנוח ריסס אותו בגז ואז דקר את המנוח. לדברי המשיב, הוא והמנוח עמדו על רגליהם כאשר המרחק ביניהם היה שניים או שלושה מטרים. כאשר נשאל המשיב מדוע הוא לא סיפר דברים אלה בחקירתו הקודמת, השיב, כי לא היה מרוכז, לא התכוון לשקר וכעת דובר אמת. כאשר נשאל המשיב מדוע לא ברח מהמנוח לאחר שהפרידו ביניהם, השיב, שהיו תופסים אותו. לדבריו, פתח את הסכין על מנת להפחיד את המנוח היות ופחד ממנו. המשיב מסר, כי ג'אבר היה מצויד בסכין.

41.
בהודעתו מיום 22.08.12 שעה 14:53, התבקש המשיב פעם נוספת לתאר כיצד החל האירוע. המשיב מסר, כי לאחר שהמנוח התחיל להכות אותו הוא נלחץ מהגז המדמיע; ענאן ואמיר הפרידו ביניהם וג'אבר אחז בידו סכין ואיים עליו; לאחר שהפרידו ביניהם הוא שלף את הסכין ולא התכוון לרצוח את המנוח אלא רק לדקור אותו (עמ' 2 שו' 8-10); בהמשך הפרידו בין המנוח לבין המשיב פעם נוספת, המנוח נסע יחד עם ג'אבר
ברכב מסוג סיאט והמשיב נסע יחד עם אמיר ברכב מסוג טיוטה. המשיב הוסיף, שכאשר המנוח החל להכותו ולרסס אותו בגז נפל "חצי כזה" וכשהמנוח דחף אותו הוא נפל מהכיסא על הברך. למיטב זכרונו של המשיב ענאן תפס את המנוח ואמיר דחף את ג'אבר שלא יפגע בו היות וג'אבר ניסה לדקור אותו; בשלב הזה המנוח עמד ליד המעקה והוא [הכוונה למשיב] היה רחוק ממנו מטר עד שני מטר; לאחר מכן, המנוח והמשיב התקרבו זה לזה פעם נוספת ואז שלף המשיב את הסכין מחגורתו, פתח אותה ודקר את המנוח. לדבריו, בשלב שדקר את המנוח חצי מפלג גופו של ענאן היה בינו לבין המנוח. בהמשך מסר, כי הוא הבחין שג'אבר אוחז בסכין, לאחר שהפרידו בינו לבין המנוח ולאחר שדקר את המנוח;
ג'אבר איים לדקור אותו מרחוק. המשיב הכחיש שהיה בינו לבין המנוח סכסוך קודם על רקע סמים ומסר שרכש מהמנוח סמים
מספר פעמים בעבר.

הודעתיו של ג'אבר שיבלי;

42.
ג'אבר מסר בהודעתו מיום 11.08.12 שעה 17:16, כי המשיב ישב מחוץ למסעדה עם ענאן ואמיר; הוא והמנוח נכנסו למסעדה, ובזמן שענאן ואמיר אכלו המשיב "נתן" סכין למנוח באזור הלב. ג'אבר פינה את המנוח ברכבו ויצר קשר טלפוני עם מגן דוד אדום אשר המתין לו בצומת דברת. ג'אבר תיאר את הסכין עמה דקר המשיב את המנוח ומסר, כי לאחר הדקירה ענאן ואמיר ברחו מהמקום. ג'אבר הוסיף, כי המשיב והמנוח לא דיברו לפני הדקירה וכי קיים סכסוכך בין השניים אך הוא אינו יודע הרקע לאותו לסכסוך.

43.
בהמשך היום (11.08.12 שעה 21:34) ג'אבר נחקר פעם נוספת ותיאר כיצד החל העימות בין המשיב למנוח. לדבריו, הבחין כי המשיב הסתכל לכיוונו של המנוח והמנוח אמר לו דבר מה. תחילה מסר ג'אבר, כי לא הספיק לשמוע את תוכן השיחה אך לאחר מכן מסר, כי המנוח שאל את המשיב מדוע הוא מסתכל עליו ואז המשיב קם מכיסאו ומיד קמו גם ענאן ואמיר; המשיב והמנוח דחפו אחד את השני ואז
אמיר וענאן קמו על מנת "לתפוס" את המנוח והמשיב ולהפריד ביניהם. ג'אבר תפס את ענאן ולקח אותו הצידה, המנוח "התנתק" מהמשיב ואמיר היה עם המשיב. ענאן עמד ליד הרכב ואז המשיב הוציא סכין, כאשר עמד ליד דלת הכניסה למסעדה, החזיק בסכין ביד ימין ודקר את המנוח באזור הלב; לאחר מכן, אמיר וענאן ברחו מספר מטרים מאחר ו"פחדו" מהדקירה. לדברי ג'אבר, כאשר הוא לקח את המנוח, המנוח אמר לו "דקרו אותי בלב" ו-"מוחמד דרוויש דקר אותי". ג'אבר מסר, כי המנוח היה מסוכסך עם מוחמד חפוד ועם מוחמד פואד שהם חבריו של המשיב. לדבריו, היה סכסוך בין המנוח למשיב בנוגע לסמים והם לא דברו ביניהם כחודש ימים. לטענתו של ג'אבר הוא לא אחז בסכין במהלך האירוע.

44.
ג'אבר מסר בהודעתו מיום 17.08.12 שעה 09:45, כי לא ראה את בעל המסעדה כלל וכי הוא לא נכנס למסעדה בשום שלב. כאשר עומת עם חומר החקירה לפיו רדף אחר המשיב עם סכין, הכחיש ג'אבר זאת וטען, כי לא היה מצויד בסכין. ג'אבר תיאר פעם נוספת כיצד התחיל האירוע. לדבריו, לאחר שמשך את ענאן והמנוח והמשיב נפרדו אחד מהשני, המשיב וענאן הלכו לכיוון רכבו של ג'אבר שחנה במרחק של מספר מטרים בסמוך לכביש. בשלב הזה המשיב שהיה עדיין ברחבה במרחק מספר מטרים מהמנוח, הוציא סכין מצד גופו, פתח אותה הלך בהליכה מהירה לכיוון המנוח ודקר אותו דקירה אחת באזור הלב. ג'אבר הכחיש, כי מי מהמעורבים השתמש בגז מדמיע ומסר, כי לא ראה שהמנוח ריסס גז מדמיע. ג'אבר מסר עוד, כי אינו מוכן לערוך שיחזור היות והוא חושש להסתכסך עם משפחות המעורבים.

45.
בהודעתו מיום 22.08.12 שעה 12:35 מסר ג'אבר, כי בהתחלה עבר ליד המסעדה ולאחר מכן חזר לשם כדי לאכול; כאשר נשאל מדוע לא נכנס למסעדה בפעם הראשונה השיב, כי אינו יודע. לדבריו, לא ראה בפעם הראשונה כאשר חלף על פני המסעדה את המשיב, ענאן ואמיר.


הודעותיו של ענאן שיבלי;


46.
בחקירתו מיום 12.08.12 שעה 01:22 גולל ענאן כיצד התפתח האירוע. לדבריו, המנוח ניגש למשיב ושאל אותו מדוע הוא נועץ בו מבטים והמשיב ענה "מה יש לי לנעוץ מבטים"; מיד לאחר מכן, סטר המנוח למשיב וכתוצאה מכך המשיב נפל על הרצפה. בהמשך המנוח והמשיב "הלכו מכות" וענאן יחד עם אמיר ניסו להפריד ביניהם; המנוח ריסס גז מדמיע בפני
ו של המשיב ואז שניהם נפלו ארצה. בנקודה זו הבחין ענאן, כי נוזל דם על הרצפה. ענאן לא הבין מה קרה. הוא מסר, כי בשלב זה ג'אבר הלך לכיוון רכבו, הביא סכין גדולה והחל לרוץ אחרי המשיב אשר ברח מהמקום. ענאן השיב, כי הוא אינו יודע כיצד נפצע המנוח וכי המנוח לא אחז בסכין אלא בגז מדמיע. בהמשך חקירתו מסר ענאן, כי הוא אינו יודע מהיכן הוציא ג'אבר את הסכין.

47.
בחקירתו מיום 17.08.12 שעה: 11:56 חזר בו ענאן מדבריו לפיהם המנוח נדקר בעת שהיה על הרצפה ומסר, כי המנוח נדקר בעת שעמד. ענאן תיאר פעם נוספת כיצד התחיל האירוע אולם בהודעה זו מסר, כי לאחר שהרחיק את המנוח מהמשיב (לכיוון רכבו של ג'אבר) המנוח הוציא גז מדמיע מכיסו, רץ לכיוונו של המשיב וריסס לכיוון עיניו. לאחר מכן ראה שהמנוח אחז בחזהו המדמם. כאשר נשאל ענאן היכן עמד המנוח עת נדקר השיב, כי
המנוח עמד ליד רכבו של ג'אבר ושהוא [ענאן] עמד קרוב למנוח. רק לאחר שג'אבר ראה שהמנוח נדקר, הוא נטל סכין ורץ אחרי המשיב. ענאן חזר פעם נוספת על כך, כי לא ראה מהיכן ג'אבר לקח את הסכין. ענאן הוסיף ומסר, כי המנוח נדקר כאשר הוא לא היה קרוב אליו. השוטר עימת את ענאן עם חומר החקירה, לפיו, המנוח נדקר כאשר היה קרוב אליו ליד רכבו של ג'אבר, אך ענאן הכחיש את הדברים ומסר, כי היה ליד הרכב אולם המנוח לא היה לידו.

הודעותיו של אמיר שיבלי;


48.
אמיר מסר בהודעתו מיום 11.08.12 שעה 17:25, כי המנוח ניגש למשיב ושאל אותו מדוע הוא נועץ בו מבטים תוך שהוא מאיים על המשיב שירצח אותו. אמיר מסר, כי ג'אבר היכה אותו (את אמיר) והמנוח סטר למשיב. מהודעתו של אמיר עולה, כי הוא לא ידע מהיכן הגיעה הסכין והגז המדמיע, אולם לדבריו, המנוח החל לרסס אותם בגז, וג'אבר נכנס למסעדה והוציא ממנה סכין אך לא השתמש בה. לאחר מכן, הוא לקח את המשיב לביתו ובהמשך הסיעו לבית חולים העמק. אמיר השיב, כי הוא לא ראה את הסכין שאחז המשיב ומהיכן הוציאה, בגלל הגז שצרב בעיניו. לדבריו אנשים הפרידו בין השניים אולם הוא אינו יודע מי בדיוק. כאשר נשאל כיצד נדקר המנוח השיב: "לא יודע. לא יודע הכל קרה מהר או שדקר את עצמו מרוב האנשים. לא יודע אני לא ראיתי את הכל" (עמ' 1 ש' 22-23).

49.
אמיר נחקר פעם נוספת בהמשך היום (11.08.12) בשעה 22:01 לאחר שחקירתו הקודמת הופסקה והוא נעצר. בחקירתו מסר, כי ג'אבר אחז חפץ הדומה לעט בצבע אדום או כתום ואין ביכולתו לדעת האם מדובר בסכין; המנוח ניגש למשיב ושאל אותו מדוע הוא נועץ בו מבטים. המשיב אמר למנוח שילך מהמקום ושהוא אינו מעוניין לריב עמו, ואז המנוח הרים את ידו הימנית וסטר למשיב; המנוח והמשיב התחילו להכות זה את זה. אמיר מסר, כי הוא יחד עם ענאן ואבו מהדי בעל המסעדה ועוד מספר אנשים ניסו להפריד. אמיר נסוג לאחור היות וראה, כי לג'אבר יש דבר מה ביד. ג'אבר התנפל עליו ודחף אותו בזמן שהוא ניסה להרגיע אותו. בינתיים נמשכו המכות בין המשיב למנוח ואז ג'אבר נכנס למסעדה פנימה ויצא עם סכין מטבח עם ידית שחורה. אמיר מסר, כי ג'אבר לא עשה שימוש בסכין
אלא רץ לכיוונו ולאחר רץ לכיוונו של המשיב והמנוח. באותו רגע היה באוויר ריח חריף של גז מדמיע שהותז על ידי המנוח לכיוון עיניו של המשיב. לפתע ראה אמיר וכל הסובבים, כי חולצתו של המנוח מלאה בדם.

50.
בהודעתו מיום 17.08.12 שעה 10:31 מסר אמיר, כי היו מספר אנשים שהגיעו לאחר שהמנוח נדקר; בהמשך חקירתו מסר, כי לאחר שהמנוח סטר למשיב והשולחן התהפך, הקטטה "התקיימה בעמידה" באזור הכביש. המנוח התיז גז מדמיע לכיוונו של המשיב בין הרגע ששולחן המסעדה התהפך לבין הרגע שהמנוח משך את המשיב לעבר הכביש. המנוח נדקר כאשר הוא והמשיב עמדו באמצע הרחוב. אמיר חזר פעם נוספת על כך, כי לא ראה את הדקירה עצמה, וראה רק את דמו של המנוח. לדבריו של אמיר, הוא גם לא ראה שהמשיב הוא זה שדקר את המנוח וגם לא ראה את הסכין שאחז המשיב. המשיב לא ענה לו עת שאל אותו האם הוא דקר את המנוח ורק לאחר שהחזיר את המשיב לביתו ובא לקחת אותו לבית החולים, הוציא המשיב סכין אשר לקח מביתו ואמר לו שהסכין שאחז ג'אבר היא בגודל דומה. אמיר מסר, כי אינו יודע היכן הניח המשיב את הסכין. משעימת השוטר את אמיר עם העבודה, כי הסכין עם כתמי הדם נתפסה בתא המטען של רכבו, הוא השיב, כי הדבר לא ייתכן ולכל היותר הסכין הוחבאה בין הכיסאות או בדלת של הנוסע. לדבריו, הסכין הייתה מגואלת בדם היות וידיו של המשיב היו מלאות דם. אמיר מסר, כי אחרי שהמשיב והמנוח התקוטטו ולקח את המשיב לביתו הבחין, כי ידיו מגואלות בדם. אמיר הוסיף, כי ענאן ניסה להפריד בין המשיב לבין המנוח כאשר הם היו ליד השולחן ואז השולחן התהפך, ניסה לתפוס את המשיב ולקחת אותו לאחור אך הוא נדחף על ידי שניהם. אמיר עומת עם חומר החקירה לפיו, המנוח נדקר לאחר שענאן הפריד בין השניים ומסר שלא ראה זאת.


הודעתיו של זיאד נסאר;

51.
מר זיאד נסאר (להלן: "זיאד"), בעל מסעדת "אל אמל", מסר בעדותו מיום 11.08.12 שעה 18:50, כי לא ראה את האירוע נשוא כתב האישום ורק
שמע צעקות וראה, שבחור עם דם על חולצתו באזור החזה והבטן עולה על רכב מסוג איביזה לבנה מוכתמת בדם. זיאד מסר, כי לבחור שקנה פלפל [הכוונה למשיב] היו סימנים אדומים של מכות על פניו ועל כן הסיק ששני הבחורים רבו מכות.

52.
בהודעתו מיום 16.08.12 שעה 12:41 מסר זיאד, כי יצא מהמטבח וראה שג'אבר נכנס לתוך המסעדה
ליד אזור המקררים והכניסה למטבח; ג'אבר יצא מהמסעדה, וזיאד לדבריו שאל אותו מה קרה. זיאד יצא אחרי ג'אבר וראה מחוץ למסעדה את המנוח והמשיב שדקר אותו ועוד שניים שעמדו שם ומספר אנשים שהסתכלו. לדבריו של זיאד, הוא לא ראה אנשים מתקוטטים כשיצא מהמסעדה וגם לא ראה את ג'אבר משליך סכין. זיאד מסר, כי לא ראה כי ג'אבר לקח סכין מהמסעדה ולא חסרה סכין בעסקו.

53.
בהודעתו של זיאד מיום 17.08.12 שעה 09:43 חזר זיאד על גרסתו לפיה לא ראה את האירוע. זיאד אישר פעם נוספת, כי ג'אבר נכנס למסעדה ורץ לכיוון המקרר אולם לדבריו מנע מג'אבר להיכנס וצעק עליו שיצא החוצה. כאשר נשאל זיאד מדוע ג'אבר נכנס למסעדה ורץ לכיוון המקרר הוא השיב, שאינו יודע וככל הנראה ג'אבר חיפש דבר מה. כאשר נשאל זיאד אם ג'אבר לקח סכין מהמטבח הוא השיב בשלילה. לדבריו, ג'אבר יצא מהמסעדה לאחר שצעק עליו. זיאד מסר כי, ג'אבר נכנס למסעדה רק לאחר, שהמנוח נדקר ("כשיצאתי החוצה מוחמד מאמון היה עם היד על הבטן וראיתי שירד לו דם" עמ' 2 ש' 34-35). זיאד מסר, כי לא ראה שהמנוח ריסס לעברו של המשיב גז כלשהו וגם לא הריח גז פלפל או מדמיע. לדבריו הקטטה לא התרחשה במסעדה אלא על הכביש.

הודעתו של ג'אזי שיבלי;

54.
מהודעתו של ג'אזי שיבלי (להלן: "ג'אזי") מיום 19.08.12 שעה 10:54 תושב כפר שיבלי, שעבד סמוך למסעדה עולה, כי הוא הגיע לזירת האירוע לאחר ששמע צעקות וראה כי למנוח יורד דם והוא נמצא באמצע הכביש. לדבריו, הוא ראה את המנוח מרסס גז מדמיע אחרי שהוא נדקר ("בזמן הזה שהוא ריסס את הגז המדמיע הוא היה עם דם ואני חושב שהוא ריסס את עצמו עם הגז" עמ' 1 ש' 11-13). ג'אזי מסר, כי ראה בחור שככל הנראה דקר את המנוח עם הסכין ביד. כאשר נשאל כיצד נראתה אותה סכין הוא השיב, כי מדובר בסכין מתקפלת בגודל של 10-15 ס"מ עם ידית בצבע שחור. לדבריו, הוא אינו יודע כיצד קוראים לבחור שדקר, אך למיטב ידיעתו אותו בחור נעצר. כאשר נשאל האם ראה מי דקר את המנוח השיב: "לא, לא ראיתי אבל זה אותו בחור שהחזיק את הסכין" עמ' 1 ש' 25-26.
לדבריו, הבחור שאחז בסכין הכניס אותה לכיס הקדמי.

הודעתו של ממדוח טליעה;
55.
מהודעתו של ממדוח טליעה (להלן: "ממדוח") מיום 19.08.12, שעבר בסמוך למסעדה עולה, כי הוא ראה את המנוח רץ לכיוון רכב מסוג סיאט בצבע לבן; כשהמנוח עמד בסמוך לרכב הבחין ממדוח, כי למנוח יורד דם מהחזה.
לדבריו, הוא לא ראה את המנוח מתקוטט עם מישהו. ממדוח לא מסר מי האנשים שהיו בזירת האירוע פרט לג'אבר. לדבריו, לא ראה מי דקר את המנוח היות והגיע בסיום האירוע. כאשר נשאל
האם ראה את הסכין אשר באמצעותה נדקר המנוח השיב בשלילה. לדבריו לא ראה את ג'אבר אוחז סכין בידו.

חוות דעתו של ד"ר ריקרדו נחמן אודות סיבת מותו של המנוח;

56.
מחוות דעתו של ד"ר ריקרדו נחמן עולה, כי המנוח נפטר כתוצאה מנזק חמור ללב שנגרם עקב פצע דקירה "דרך בית החזה" (כך בחוות הדעת). הנזק נגרם מחפץ חד כגון להב של סכין.

חוות דעתו של ד"ר ריקרדו נחמן אודות סימני החבלה על גופו של המשיב;

57.
המשיב מסר לד"ר ריקרדו, כי עת ישב במסעדה לפתע ניגשו אליו שני גברים וביניהם המנוח. שניהם התיזו עליו גז מדמיע והתחילו להרביץ לו בידיהם וברגליהם (בעיטות) ואף השתמשו בסכינים. לדברי המשיב, הוא תפס את הסכין של אחד התוקפים מהלהב וכך נחתך בידו. המשיב דקר אחד מהתוקפים עם הסכין שהייתה עליו, מבלי לדעת שדקר ומי לדעת את זהות הנדקר זאת בגלל הגז המדמיע שרוסס לעברו.

58.
מחוות דעתו של ד"ר ריקרדו עולה, כי נמצא ממצא בלחמית עינו של המשיב שהינו תהליך דלקתי היכול להתיישב עם פגיעה שנגרמה משימוש בגז מדמיע; פצעי השריטה בפני
ם/בצוואר משמאל נגרמו מחבלה על ידי חפץ קוצני; הממצאים בקדמת הגוו נגרמו מחבלות קהות; שני פצעי חתך באצבעות כף היד הימנית נגרמו מחבלה חדה כגון להב של סכין; פצעי שריטה באמה נגרמו מחבלה על ידי חפץ קוצני. לסיכום נכתב בחוות הדעת, כי ממצאי הבדיקה יכולים להתיישב עם עיקרי גרסת המשיב גם מבחינת ה"תזמון".

דיון

59.
לאחר שסקרתי את חומר הראיות בתיק החקירה באתי לכלל מסקנה, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. רק מקום בו מוצא בית המשפט, כי מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הדבר לעתים להוביל למסקנה, כי בשל חולשת הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר מאחורי סורג ובריח או שיש מקום להורות על חלופת מעצר [ראו:
בש"פ 4692/06
אלמוגרבי נ' מדינת ישראל

,20.6.2006)]. סבורני, כי המקרה שלפני אינו אחד מאותם מקרים.

60.
המשיב מסר שלוש גרסאות אשר הינן שונות בתכלית זו מזו באשר לאופן התרחשות האירוע. בהודעתו הראשונה המשיב לא ציין כלל, כי התקיימה הפוגה או הפרדה כלשהי בינו לבין המנוח. משעומת המשיב בהודעתו השניה עם חומר החקירה לפיו הדקירה לא אירעה בשלב שמסר, שינה המשיב את גרסתו ומסר, כי הדקירה התרחשה בשלב ההפרדה. בהודעתו השלישית המשיב מחדד לכאורה את גרסתו ומסר באופן מפורט יותר כיצד התרחש האירוע. מהודעה זו ניתן להבין באופן ברור, כי הוא דקר לכאורה את המנוח לאחר שהתגרה כבר שככה והניצים הופרדו זה מזה.
בין המשיב למנוח הפרידו מספר מטרים וענאן עמד ביניהם. נוכח זאת סבורני, כי טענת המשיב להגנה עצמית איננה מקיימת אחר התנאים הדרושים לביסוס ההגנה האמורה.

61.
סעיף 34 י' לחוק העונשין
קובע, כי לא יישא אדם באחריות פלילית מקום שהתמלאו ארבעה תנאים אלה: (1) המעשה שעשה היה דרוש באופן מיידי, (2) כדי להדוף תקיפה שלא כדין, (3) שנשקפה ממנה סכנה מוחשית
(4) של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו (ראו: י. קדמי, הדין בפלילים, הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון, עמ' 514-515).

62.
במקרה עסקינן, המעשה שעשה המשיב לא היה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין; משנרגעה התגרה ובין המשיב למנוח הפרידו מספר מטרים ו"חיץ אנושי" אשר עמד בין השנים ("ענאן"), הרי שלא נשקפה לכאורה למשיב סכנה מיידית וממשית אשר היה עליו להדוף. הסכנה הממשית לחייו של המשיב התקיימה לכל היותר עת המנוח היכה וסטר למשיב. בנוסף המשיב מסר בהודעתו השלישית, כי ראה את ג'אבר אוחז בסכין רק לאחר שהמנוח נדקר. אף מהודעתו של ענאן מיום 17.08.12 עולה, כי לכאורה ג'אבר נטל סכין ממקום כלשהו והחל לרוץ אחר המשיב רק לאחר שהמנוח נדקר. על כן, אין בידי לקבל את טענתו של המשיב, כי חש סכנה מיידית וממשית לחייו. טענת המשיב לפיה ריחפה מעל ראשו סכנה מאחר וכשבועיים טרם לאירוע הגיעו לביתו שוטרים אינה מקובלת עלי. על הסכנה להיות מיידית ולא עתידית. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו על ידי קדמי שם בעמ' 515 : "הדיבור "דרוש באופן מיידי", מבטא תנאי מרכזי של הסייג; שרק במקום שבו נדרשת תגובה מיידית להדיפת התקיפה –על מנת למנוע מימוש הסכנה הנשקפת ממנה כמפורט לעיל - ואין שהות להתארגנות "אחרת" לקידום פני הרעה, יש הצדקה ליישום הסייג" (ראו: י'. קדמי שם בעמ' 515).

המשיב היה זה שפעל לכאורה באופן אקטיבי ויזם את נעיצת הסכין בחזהו של המנוח. נראה לכאורה, כי המעשה של המשיב נשא אופי התקפי גרידא. המשיב לכאורה לא הדף תקיפה כלל וכלל אלא התקיף, בשלב שבו דקר את המנוח.

63.
לאור כל האמור לעיל סבורני, כי
נעיצת הסכין בחזהו של המנוח לא נעשתה לצורך הגנה עצמית, כדי להדוף תקיפה. זאת ועוד בנסיבות העניין נראה, כי התנהגותו של המשיב הייתה בלתי סבירה ובלתי פרופורציונאלית בהינתן הריחוק (בזמן ובמקום) בין השלב שבו סטר המנוח למשיב לשלב שבו דקר המשיב את המנוח והמיתו.

סבורני, כי די היה בהודעתו האחרונה של המשיב וחוות דעתו של ד"ר ריקרדו, אודות סיבת מותו של המנוח,
כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית בעלת פוטנציאל סביר להרשעתו של המשיב בסיומו של ההליך. בנוסף לכך גם מהודעתו של ג'אבר מיום 11.08.12 עולה, כי המשיב דקר את המנוח לאחר שלב "ההפרדה".

64.
לא נוכחתי, כי בהודעותיו של ג'אבר דבקו סתירות כה מהותיות היורדות לשורשו של עניין כפי טענת ב"כ המשיב. אמנם
ג'אבר מסר בהודעתו הראשונה מיום 11.08.12 באופן סתמי, כי המשיב דקר את המנוח מיד עם הגעתם למסעדה. יחד עם זאת, ג'אבר מסר ביתר הודעותיו גרסה אשר עולה בקנה אחד עם גרסתו של המשיב באשר להתרחשות הדקירה. "על מנת לכרסם כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, וצריך שהגורם המכרסם יציג את הראייה המפלילה כמשוללת יסוד" (ראו: בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל
ניתן ביום 20.1.11. במקרה שלפניי לא כך הם פני הדברים.
65

.
אינני סבור, כי בשלב זה על בית המשפט להכריע בשאלה האם ובאיזה שלב במדויק אחז ג'אבר בסכין. ער אני לכך, כי המשיב, ענאן ואמיר מסרו, כי ג'אבר אחז סכין בידו. זיאד נסאר אמנם מסר, כי לא ראה שג'אבר אחז בסכין אך מאידך אישר, כי ג'אבר נכנס למסעדה וחיפש אחר דבר מה. ג'אזי וממדוח אשר הגיעו לזירת האירוע לאחר הדקירה מסרו אף הם, כי לא ראו את ג'אבר אוחז בסכין כלשהי. סוגיה זו מקומה להתברר בהליך העיקרי.


66.
גם השאלה מתי עשה המנוח שימוש בגז מדמיע מקומה להתברר בהליך העיקרי. מקריאת ההודעות עולה, כי מחד גיסא המשיב מסר, כי דקר את המנוח לאחר שהמנוח ריסס גז מדמיע לעברו, כך גם אישרו אמיר וענאן; מאידך גיסא ג'אזי מסר, כי המנוח ריסס גז מדמיע לאחר שנדקר. זיאד נסאר וג'אבר מסרו, כי לא ראו שהמנוח עשה שימוש בגז מדמיע. מחוות דעתו של ד"ר ריקרדו מיום 27.08.12 עולה, כי הממצא בלחמית עינו של המשיב יכול להתיישב עם פגיעה מגז מדמיע. משמסר המשיב, כי דקר את המנוח לאחר שלב ההפרדה, הרי שאין לשאלה זו השפעה על ההליך בשלב זה. גם טענותיו של ב"כ המשיב, כי אין המדובר ברצח נוכח הגז שצרב בעיני המשיב והעדר הקינטור, מקומן להתברר במהלך ההליך העיקרי (לעניין זה ראו: בש"פ 3650/11 פלוני נגד מדינת ישראל
).

67.
מהודעותיו של

אמיר עולה, כי הוא לא ראה כיצד נדקר המנוח ובאיזה שלב בדיוק. אמיר ראה כביכול את אותן "ראיות נסיבתיות", קרי דם על חולצתו של המנוח, אך לא היה יכול לאשר, כי המשיב הוא זה שדקר את המנוח חרף הודאתו של המשיב בכך. התיאור המעורפל והעמום שמסר אמיר אינו מאפשר להבין אם הייתה הפוגה כלשהי במהלך האירוע אשר במהלכה נדקר המנוח. על כן, עדותו של אמיר אינה שופכת אור באופן מהותי על שהתרחש בזירת האירוע.

68.
בהודעותיו של ענאן נפלו לכאורה סתירות מסוימות;

ענאן סתר עצמו עת מסר תחילה, כי המנוח נדקר כאשר הוא היה בקרבתו של המנוח ולאחר הכחיש דברים אלה (דבריו אלה אינם עולים בקנה אחד גם הודעתו האחרונה של המשיב לפיה, ענאן עמד בינו לבין המנוח). ענאן סתר עצמו פעם נוספת כאשר מסר, כי המנוח נדקר עת נפל והתגושש על הרצפה עם המשיב, אולם לאחר מסר, כי המנוח נדקר כאשר היה עומד.

69.
טענתו של המשיב, כי נחתך בידיו כאשר תפס את להב הסכין של אחד התוקפים, הועלתה לראשונה בפני
ד"ר ריקרדו. המשיב מסר בחקירתו במשטרה, כי המנוח וג'אבר היו מצויידים בסכין אולם חזר בו מדברים אלה ומסר, כי ג'אבר אחז בסכין. בהודעתו מיום 22.08.12 מסר המשיב, כי רק ג'אבר רדף אחריו עם סכין ולא פגע בו. מדובר בסתירות שמקומן להתברר, כמו גרסאותיו השונות של המשיב, בהליך העיקרי.

עילת מעצר וחלופת מעצר

70.
עבירת הרצח המיוחסת למשיב מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים ונדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות כדי שיהיה בהן לבסס מסוכנות מופחתת הנשקפת מנאשם המואשם בעבירה זו (ראו: בש"פ 6293/12 יונתן ימר נ' מדינת ישראל
). משביצע המשיב לכאורה את העבירה בנשק קר קמה לחובתו חזקת מסוכנות סטטוטורית נוספת מכח סעיף 21(א)(1)(ג)(4), לחוק המעצרים.

71.
חרף קיומן של עילות מעצר כאמור, מצווה בית המשפט לבחון היתכנותה של חלופת מעצר. "כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה" (ראו: בש"פ 3442/98 מדינת ישראל
נ' אייל מלכא, ניתן ביום 5.6.98).

72.
בהלכה הפסוקה נקבע, כי שאלת מסוכנותו של נאשם תיבחן לאור נסיבותיו האישיות ונסיבות המקרה; בבש"פ 6700/04 מדינת ישראל
נ' תבאת גרה, (ניתן ביום 19.7.04) נפסק:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: ההיבט האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים האם לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו".

73.
בחינת נסיבות המעשה והעושה במקרה דנן, מלמדת לכאורה על אופיו האלים של המשיב ועל המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו; ברי כי נטילת חיים פוגעת בערך החשוב ביותר עליו מגן החוק, ומי שמבצע לכאורה מעשה כזה מעיד על מסוכנותו הרבה לביטחון הסובבים אותו. נסיבותיו הקונקרטיות של העניין שלפני מאששות הנחה זאת.

74.
בעבירת רצח ההלכה היא, כי רק במקרים חריגים לא ייעצר עד תום ההליכים נאשם שיש נגדו תשתית ראייתית המבססת סיכוי להרשעתו. בבש"פ 2646/97 סהראב עודה נ' מדינת ישראל
, נפסק, כי :

"אכן, רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי-דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות. מטבע הדברים, אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לביטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו. אדם שאינו בוחל אף בפגיעה בערך הבסיסי והאוניברסלי של קדושת החיים, אינו ראוי לאמון שהחברה נותנת באדם המשוחרר בערובה
שיקיים את תנאי שחרורו. מקום בו לכאורה הנאשם רצח אדם אין להניח כי צווי בית-המשפט יהיה



ב












בהם להטיל עליו מורא. את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים
יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו. זאת ועוד, אדם הנאשם בעבירה שדינה מאסר עולם חובה, אף אינו נתון למוראו של עונש נוסף בגין עבירות שיבצע בעת היותו משוחרר בתנאים. משיודע הנאשם כי אם יורשע, דינו לכלות ימיו בין כותלי בית הסוהר ספק רב אם יש דבר שירתיעו מלחזור על מעשיו כדי להימלט מן הדין או למען מטרה אחרת".


במקרה דנן לא מצאתי נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המאפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה.





75.
נוכח כל האמור, אני נעתר לבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"ג, 18/10/2012 במעמד הנוכחים.



שאהר אטרש
, שופט












מת בית משפט מחוזי 30561-08/12 מדינת ישראל נ' מוחמד בן דרויש שיבלי (פורסם ב-ֽ 18/10/2012)