פסקי דין על צבי רחמין | פסקי דין על עירית רמלה

40773-06/11 תוב     07/10/2012




תוב 40773-06/11 צבי רחמין נ' עירית רמלה








בית משפט השלום ברמלה



תו"ב 40773-06-11 עירית רמלה
נ' רחמין

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
8

בפני

כב' השופטת
רבקה גלט


מבקשים

צבי רחמין


נגד


משיבים

עירית רמלה



החלטה


בבקשה שלפניי מבקש הנאשם כי בית המשפט יבטל את האישום התלוי נגדו, מהטעם של הגנה מן הצדק, זאת לפי סמכותו בהתאם להוראות סעיפים 149 ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב -1982.

רקע
לפי עובדות כתב האישום מבצע הנאשם עבירה של ביצוע שימוש חורג במקרקעין הטעון היתר ובסטייה מהיתר, במקרקעין הידועים כגוש 4450 ובגוש 4357 ברמלה, זאת לאחר שנבנו במקום סככה, מחסן העשוי מקונסטרוקציית ברזל וכיסוי איסכורית, מבנה בלוקים וכן קונסטרוקציות ברזל נוספות, הכל כמפורט בכתב האישום.
בסעיף 13 לעובדות כתב האישום צויין כי בית המשפט מתבקש אף ליתן צו להפסיק את השימוש ולהרוס את הבנייה שנבנתה ללא היתר, לצוות כי הצו יירשם בפנקסי המקרקעין וכן לחייב את הנאשם בתשלומי החובה.

בבקשתו מעלה הנאשם טענות רבות כנגד המאשימה וכנגד עיריית רמלה. נטען כי חלק נכבד מן המחדל כבר הוסר; כי הבניה הנטענת בוצעה לפני שנים רבות; כי חב' עמידר נתנה הסכמתה למצב הקיים; כי העבירה התיישנה או לפחות חל שיהוי ארוך שנים בהגשת כתב האישום; כי כתב האישום נועד לעקוף את הקושי שהיה צפוי אילו ננקט הליך לפי סעיף 212 לחוק התו"ב; כי המדובר באכיפה בררנית נוכח קיומם של מבנים נוספים בעיר רמלה המצויים במצב תכנוני דומה, אשר לא הוגש כתב אישום בגינם; כי המדובר למעשה בהחלת חקיקה למפרע נוכח העובדה שהתב"עות המייעדות את הקרקע לדרך שצ"פ ומגורים קיבלו תוקף רק לאחר שהמבנים כבר היו במצבם הקיים, וכי כל מטרתה של המאשימה לסייע בידי קבלן אחר המעוניין לקדם פרויקט בנייה בקרקע הגובלת עם החלקה המדוברת.

המאשימה דוחה את טענות הנאשם מכל וכל. לטענתה המחדל לא הוסר כלל, המדובר במצב שבו הנאשם עושה בקרקע שימוש חורג בהיקף נרחב ביותר, בשעה שהיא מיועדת לצרכי דרך שצ"פ, שב"צ ומגורים מיוחד, ולא מדובר במקרה בו ההיתר מצוי בהישג יד, אלא במקרה בו לשם הכשרת הבניה יידרשו שינוי תב"ע, משצ"פ, שב"צ ודרך למגורים, עניין שהוא בסמכות הו' המחוזית בלבד. עוד מזכירה המאשימה כי כבר נפסק לא אחת שהעניין הציבורי שבמניעת עבירות בנייה גובר על טענות מאזן הנוחות; כי הנאשם לא הוכיח כלל את טענותיו בדבר אכיפה בררנית, וכי לא כל אי העמדה לדין של עבריינים אחרים, יכולה לבסס טענת אכיפה בררנית; כי הבחירה האם לנקוט בהליך לפי סעיף 212 או להגיש כתב אישום נתונה לשיקולי התביעה; כי לנאשם היתה נתונה האפשרות להגיש התנגדות לתב"ע אך הוא נמנע מלפעול כדין ורק כעת בחלוף עשור, מלין הוא על הגשת כתב האישום, וכי אין שחר לטענות בדבר שימוש לרעה בהליך המשפטי.

דיון והכרעה
כבר נפסק לא אחת כי טענת הגנה מן הצדק היא מהלך קיצוני שיופעל רק במקרים חריגים, ו
לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק.
נפסק כי על הנאשם להראות כי קיומו של ההליך הפלילי יביא לפגיעה
של ממש בתחושת הצדק וההגינות (רע"פ 4855/02 בורוביץ).

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובשאר כתבי הטענות, אני סבורה כי בשלב זה, לא עמד הנאשם בנטל להראות כאמור, ואפרט:

א.
טענותיו של הנאשם בדבר יושנה של הבניה הבלתי חוקית, ובדבר השיהוי שחל בהגשת כתב האישום, יכול שיש להן מקום, אך לא נראה כי הן יורדות לשורשו של האישום, באופן המצדיק ביטולו. ידועות ההלכות הקובעות כי בענייני תכנון ובנייה, גובר האינטרס הציבורי שבהפסקת השימוש החורג, על פני נוחותו של הנאשם, גם בהתחשב במחדלים ובהעלמת עין מתמשכת מצד הרשויות (ר' עפ"א 80018/03). בעניין זה נפסק לא אחת כי השארת מבנים שנבנו ללא היתר היא ניגוד זועק לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר. במיוחד נפסק כי אין מקום לטענות שיהוי בעבירה נמשכת (ר' עת"מ (ת"א) 2038/98).
ב.
השאלה האם השימוש החורג החל לפני שנכנסו לתוקף התב"עות הקיימות או לאחר מכן, עשויה להיות בעלת חשיבות במקרה שלפנינו, אך היא לא הוכחה מצד הנאשם, והיא מוכחשת על ידי המאשימה. בכל מקרה, נראה כי באם יורשע הנאשם, שאלה זו עשויה לשמש שיקול בשלב הטיעונים לעונש, אך גם לה
אין תוקף היורד לכאורה לשורשו של האישום (ר' ע"פ 503/68, וכן דיני התכנון והבניה, רויטל, בע"מ 920).
ג.
שאלת היקף השימוש החורג, אף היא נתונה במחלוקת בין הצדדים, שכן בעוד הנאשם טוען כי הסיר את רוב רובו של המחדל שאינו משמש למגורים, הרי לטענת המאשימה, המחדל עומד בעינו. בעניין זה, לא ניתן להכריע ללא שמיעת הוכחות, אף כי יש לזכור שגם אם תוכח טענת הנאשם, עדיין קיימת לכאורה עבירה לגבי התקופה שבה התקיים שימוש חורג בעבר.
ד.
הטענה לקיומה של אכיפה-בררנית לא הוכחה על ידי הנאשם, ולא הובאה על ידו כל ראיה פרט לחוות דעת מטעם הנדסאי אדריכלות, המוסר "רשימת מבנים נוספים שחל עליהם שינוי ייעוד אך עדיין במצב הקיים". מן הרשימה לא ניתן ללמוד בשום אופן על מהותם של אותם מקרים, והאם ננקטים בהם הליכים נגד העבריינים. יש לזכור כי

רשות מינהלית המבקשת לאכוף את החוק נהנית, כמו כל רשות מינהלית, מחזקת החוקיות. מי שמעלה נגד החלטת הרשות טענה של אכיפה בררנית, ולכן הוא מבקש לפסול את ההחלטה, עליו הנטל להפריך חזקה זאת. הדעת נותנת כי רק במקרים נדירים ניתן יהיה להפריך את החזקה ולהוכיח אכיפה בררנית
(ר' בג"צ 6396/96).
ה.
בהקשר לעניין אחרון זה, יוזכר כי הנאשם לא הביא כל תימוכין לטענותיו החמורות בדבר שיקולים פסולים שהביאו להגשת כתב האישום. מעבר לכך, תמוהה הטענה כי יש פסול בניסיון להסיר את מחדלו של הנאשם לצורך מתן אפשרות לבנייה לגיטימית אחרת בקרקע המדוברת. גם אילו הוכח כי קיים קשר כלשהו בין הגשת כתב האישום לבין פרויקט הבניה שהזכיר הנאשם, הרי בשעה ששימושו של הנאשם הוא שימוש בלתי חוקי, רשאית לכאורה הרשות לפעול למימושה של התב"ע החוקית, לצורך קידומו של אינטרס הציבור.
ו.
הנאשם מפנה את בית המשפט אל פסק הדין שניתן בעמ"ק 282/07. בכל הכבוד הראוי, נראה לעניות דעתי כי לא ניתן לערוך היקש משם למקרה שבפני
נו. החלטת כב' הש' אבינור בתיק האמור נסמכה על העובדה שהמדובר היה בהגבהה של גדר ואי בניית ממ"ד, ובית המשפט קבע כי "נסיבות הבנייה בסטייה מהיתר הינן מתונות יחסית
ומרבית הבניה אף קיבלה היתר שבדיעבד", מה שאינו כן בענייננו, שבו מדובר בשימוש חורג בהיקף ניכר שאינו צפוי לקבל כל היתר.

כיוון שבשלב זה לא הוכחה טענתו של הנאשם, אני דוחה את הבקשה.
יחד עם זאת, אם במהלך שמיעת ההוכחות בתיק יבסס הנאשם טענותיו, אשקול אותן בשנית.


ניתנה היום, כ"א תשרי תשע"ג, 07 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.









תוב בית משפט שלום 40773-06/11 צבי רחמין נ' עירית רמלה (פורסם ב-ֽ 07/10/2012)