פסקי דין על יניב בנימין | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

12607-02/11 בל     21/10/2012




בל 12607-02/11 יניב בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בנצרת



ב"ל 12607-02-11 בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי


בפני

כב' הנשיאה
ורד שפר

נציג ציבור (עובדים): מר יוסף כהן


התובע

יניב בנימין


נגד


הנתבע

המוסד לביטוח לאומי


החלטה

1.
בתיק זה מונה מטעמו של בית הדין פרופ' אנדרי קרן, כמומחה רפואי בתחום מחלות לב. פרופ' קרן המציא את חוות דעתו והשיב לשאלות הבהרה שהופנו אליו.
בפני
נו בקשה מטעם ב"כ התובע למינוי מומחה רפואי נוסף. עיקר בקשת ב"כ התובע מנומקת בכך שלדעתו "פרופ' קרן בחוות דעתו ובתשובותיו מחזיק בדעה אחרת, באסכולה מחמירה בהשוואה לאסכולה שבה מחזיק המומחה מטעם התובע".

נעיר כי החלטה זו ניתנת בהרכב חסר, שכן למרבית הצער נציג הציבור שנכלל במותב, מר טוביה לוי ז"ל , הלך לעולמו לפני כחודש ימים.

2.
בתגובתה לבקשה, הביעה ב"כ הנתבע התנגדות למינוי מומחה נוסף בתיק.

3.
בהנחיות שהוצאו מטעמו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט אדלר (כתוארו דאז), בעניין מומחים יועצים רפואיים הובאה, בהקשר בו עסקינן, ההנחיות הבאות:

סעיף 16 להנחיות מבהיר את הכלל המרכזי, והינו כי "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה".

סעיף 17 להנחיות מפרט כי "בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".

ב
דב"ע נ/0-282
המוסד לביטוח לאומי
נגד דוד לרוס
(פסק דינו של כב' השופט אליאסוף, כתוארו אז, מתאריך 20.5.97) נפסק כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין.
באותו

פסק דין
גם צויין כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו עומדת בפני
הצדדים ובפני
בית הדין האפשרות להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה.

4.
עניינה של התביעה שבפני
נו הינה הכרה באירוע לבבי בו לקה התובע כנובע מאירוע חריג בעבודתו שאירע ביום 24.02.10. הצדדים הסכימו כי בית הדין ימנה מומחה אשר יבחן את הקשר הסיבתי בין אותו אירוע לבבי לבין האירוע מיום 24.02.10. להלן העובדות הרלבנטיות, כפי שהונחו כתשתית בפני
המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין –
א.
התובע יליד שנת 1974.
ב.
התובע עבד במפעל "גמל" מפעלים לאופני השחזה שריד בע"מ, ובזמן הרלבנטי שימש כמנהל משמרת במפעל.
ג.
במסגרת תפקידו במפעל, התובע היה אחראי על נושאים הקשורים לחומרי גלם, ניוד עובדים, מערך ההסעות, מערך המשמרות וטיפול בבעיות משמעת.
ד.
ביום 24.02.10 בשעה 10:00, נערכה ישיבת צוות, בה נכחו בין היתר התובע בעצמו ומנהלת משאבי אנוש – גב' לאה זבולון. במהלך אותה ישיבה, בשעה 10:30 לערך, העלה התובע נושא לדיון הנוגע לתגמול עובדים, שלא התקבל באהדה על ידי גב' זבולון. זו האחרונה זעמה למשמע דברי התובע, גררה לאחור את הכיסא עליו ישבה, ותוך כך הפטירה לכיוונו של התובע, ובקול רם: "איך אתה מדבר ואתה לא מבין, אתה יודע את הצד שלנו...אתה יודע במיוחד איך אנחנו עוזרים לעובדים ותסתכל על עצמך. אתה יודע בדיוק על מה אני מדברת".
התובע חש נעלב מדבריה של גב' זבולון, קם מכיסאו, עשה שלושה צעדים והתמוטט.

5.
בהתאם להסכמה האמורה, מונה פרופ' אנדרי קרן, תוך שהופנו אליו השאלות הבאות -
א.
מהי המחלה שממנה סבל התובע ביום האירוע?
ב.
האם לדעתך קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ביום 24.02.10 כפי שתואר לעיל, לבין האירוע הלבבי שפקד את התובע ביום הנ"ל, ומה חלקו של האירוע בבוא האירוע הלבבי?
78313

או שמא –
ג.
בשים לב למצבו הבריאותי של התובע, ובמידה ואכן ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין האירוע הלבבי, האם ניתן לקבוע כי השפעת האירועים בעבודה על האירוע הלבבי בו לקה התובע ביום המקרה, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?
במידה וההשפעה היתה פחותה בהרבה כאמור לעיל - מהם אותם הגורמים האחרים?


6.

פרופ' קרן השיב בשלילה לשאלה הנוגעת לקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע והאירוע הלבבי לבין הליקוי שאובחן בליבו. להלן עיקר קביעותיו -
"
א.
התובע סבל מדיסקציה (בתירה) חריפה של אבי העורקים מסוג
a
, דהיינו, דיסקציה הכוללת גם את האאורטה העולה, את קשת האאורטה ואת האאורטה הבטנית, ונזקק לניתוח תיקוני מורכב עוד באותו היום.

דיסקציה (בתירה) מתחילה בהופעת קרע בדופן הפנימי של אבי העורקים (האאורטה). דרך קרע ראשוני זה, זרם הדם פורץ בין שכבות הדופן וגורם להיפרדותן. עקב הלחץ המופעל על הדופן החלש של הכלי, עלולה זו להיקרע, בקצה הדיסקציה נוצר פתח המתחבר לחלל העורק, עם דימום משני לכך, הגורם בדרך כלל למוות. אצל התובע הקרע הראשוני הופיע באזור האאורטה העולה, והדיסקציה התקדמה לכל אורך האאורטה, דרך הקשת, לאאורטה היורדת והאאורטה הבטנית. דיסקציה הינה מחלה נדירה יחסית. במידה והאזור הקריבני של האאורטה, הנקראת האאורטה העולה, מעורב בתהליך הבתירה, מדובר במצב חירום רפואי, בו יש להפנות את החולה מהר ככל שניתן לתיקון כירורגי.

המנגנון הפתופיזיולוגי לדיסקציה אינו ברור. יתר לחץ דם כרוני נחשב לגורם הסיכון השכיח ביותר לדיסקציה של האאורטה, וסובלים ממנו כ- 60% - 75% מהחולים המאובחנים דם דיסקציה. לחץ הדם הגבוה מעלה באופן כרוני את המתח של דופן האאורטה וכך נגרמים שינויים ניווניים (דגרטיביים) המקטינים את האלסטיות של דופן האאורטה ומחלישים את עמידותה. על בסיס זה מתרחשת דיסקציה חריפה של דופן האאורטה. מחלות קולגן כגון מרפן, מחלות רקמות חיבור, צנתור לב, מסתם אאורטלי דו-עלי יכולים אף הם להוות בסיס לדיסקציה, ונמצא כי גם הפרעה בשומני הדם (דיסליפידמיה) ועישון יכולים להיות גורמי סיכון לדיסקציה.

ב.
בתובע קינן גורם סיכון להתפתחות שינויים ניווניים בדופן האאורטה: סבל מיתר לחץ דם לא מאוזן במשך שנים, היה מעשן כבד, עם היפרליפידמיה מטופלת. על רקע סיפור משפחתי למחלת לב כלילית והשמנת יתר פתולוגית (
obesity
), סבל מאוטם חריף בדופן הקדמית של שריר הלב בהיותו בן 31, מדיסקציה בגיל 35 בשנת 2010, ובהמשך אותה שנה לקה באוטם חוזר, הפעם בדופן התחתונה של שריר הלב. דהיינו, מדובר באדם עם גורמי סיכון כבדים להתפתחות טרשת העורקים ושינויים ניווניים בדופן האורטה. על רקע זה סבל התובע מבתירה של האאורטה בקשר זמני לאירוע בעבודתו.

במקרה שלפנינו יש לפיכך להכריע בין סיפור קליני יוצא דופן בחומרתו אצל אדם שלקה בשני אוטמים קשים ובדיסקציה של האאורטה אשר התרחשו בגיל צעיר במיוחד, לעומת משקלו של האירוע בעבודתו, שהתרחש בקשר זמני הדוק עם הבתירה.

התובע סבל מיתר לחץ דם לב מאוזן, ובתיעוד הרפואי היו התייחסויות לכך שמספר שנים לא הקפיד על מעקב ולא על טיפול, ולחץ הדם לא היה מאוזן. בבדיקה ראשונה לאחר הבתירה נמדד לחץ דם 140/90 ממ"כ, ובהמשך, כאשר התקבל לאשפוז לביה"ח העמק, נמדדו שני ערכי לחץ דם גבוהים: 180/100 ממ"כ ו- 190/90 ממ"כ, שאינם חורגים מערכי לחץ הדם שנמדדו אצל התובע במעקב במשך השנים. בבדיקות אקוקרדיוגרפיות עוקבות שעבר התובע לפני האירוע החריג בעבודה נמצאה הרחבה של שורש האאורטה ל- 36 מ"מ בשנת 2004, ול- 41 מ"מ (תקין עד 30 מ"מ) בשנת 2006, כפי שנמצא גם בבדיקה אקוקרדיוגרפית שבוצעה בעת קבלתו לביה"ח העמק ב- 24.2.2010. לפיכך, ניתן לקבוע בצורה חד משמעית כי התובע לקה בגיל צעיר במיוחד באירועים ווסקולריים על רקע שינויים טרשתיים/ניווניים באאורטה, וכי זה היה הבסיס לדיסקציה.

בתירה של האאורטה הינה אירוע נדיר, ואצל אדם שגילו נמוך מ- 40 הינה נדירה ביותר. רוב החולים הלוקחים בבתירה של האאורטה מתחת לגיל 40 סובלים ממחלות מבניות של דופן האאורטה, כגון תסמונת מרפן, שינויים ניווניים המתלווים למסתם אורטלי בי קוספידלי (דו-עלי) או שהם נמצאים לאחר ניתוח להחלפת המסתם האורטלי. רק 25% מהחולים הצעירים עם בתירה סבלו בעברם מיתר לחץ דם ורק 1% מהחולים הצעירים עם בתירה אובחנו עם מחלה טרשתית בגיל שמתחת ל- 40. יתר לחץ דם במהלך התרחשות הדיסקציה הוא ממצא שכיח יותר בחולים שגילם מעל 40 מאשר באלו שגילם נמוך מ- 40.

(januzzi jl. characterizing the young patient with aortic


dissection: results from irad, jacc 2004; 2004;43:665
).


הבתירה התרחשה על רקע מאפיינים טיפוסיים לאוכלוסייה מבוגרת מאחר וגילו "הביולוגי" של התובע היה מעבר לגילו "הכרונולוגי". במילים אחרות, גילם הביולוגי של עורקי התובע היה גבוה בהרבה מ- 35. כמו כן, אין ראיה לכך שהתובע סבל מתסמונת מרפן, או שהיה בעל מסתם דו-עלי.

קראתי בעיון את חוות הדעת של ד"ר ש.עטר מטעם התובע, ואני מודע להשלכות של העלייה האפשרית בלחץ הדם והדופק של התובע בעקבות ההתרגשות בעבודתו. מאידך, ערך ראשון של לחץ דם שנמדד מיד לאחר הבתירה היה תקין: 140/90 ממ"כ, ורק בחלוף הזמן עלה לחץ הדם לערכים גבוהים, אך לא חריגים כלל לעומת ערכי לחץ הדם לערכים גבוהים, אך לא חריגים כלל לעומת ערכי לחץ הדם שנמדדו בעברו.

לאחר ששקלתי את כל הנתונים הרפואיים והעובדתיים שעמדו בפני
בתביעה שבנדון, אני מגיע למסקנה כי גם אם לאירוע בעבודה היתה השפעה כלשהי על הופעת הדיסקציה, השפעה זו היתה שולית, מזערית, ובלתי משמעותית לעומת מצבו הבריאותי של התובע באותו מועד. הדיסקציה הופיעה על רקע שינויים ניווניים בדופן האאורטה אשר התפתחו במשך השנים.
לסיכום, הבתירה התרחשה על רקע מחלה ניוונית של האאורטה, עם הוכחה להתרחבות האאורטה בבדיקה אקוקרדיוגרפית שבוצעה לפני הדיסקציה
".

7.

לנוכח קביעת המומחה הנ"ל, התיר בית הדין, לבקשת ב"כ התובע, להפנות למומחה שאלות ההבהרה. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על מסקנותיו שבחוות דעתו ביחס להעדר כל קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בלבו ("
דיסקציה (בתירה) חריפה של אבי העורקים
") לבין האירוע בעבודה. להלן השאלות והתשובות עליהן, בהתאמה -
א.
האם נכון כי הרחבה של שורש האאורטה בין 36 מ"מ ל – 41 מ"מ (כפי שנמדדו אצל התובע לפני פברואר 2010), אינה מוגדרת בהנחיות הקליניות העדכניות כמצב של סיכון לדיסקציה של האאורטה?
"
א.
אורטה שקוטרה 41 מ"מ אינה נחשבת כאינדיקציה לניתוח להחלפת האורטה. מאידך, ישנן בספרות הקרדיולוגית מספר עבודות חשובות אשר הוכיחו כי בחולים ללא מחלה של רקמת חיבור (כפי שהיה גם במקרה של התובע) כ- 20% מבתירות האורטה מתרחשות כאשר כאשר קוטר האורטה הוא 41-44 מ"מ ואף פחות מכך. מכך ניתן ללמוד כי קוטר האורטה הינו אמנם משתנה חשבו להגדרת הסיכון לבתירה, אך בתירה עלולה להתרחש גם ללא התרחבות ניכרת של האורטה, כאשר קיימים שינויים ניווניים בדופן הכלי.
לפיכך, בתשובה לשאלה זו ניתן לומר כי אף שקוטר אורטה של 41 מ"מ אינו נחשב להנחיה להחלפת האורטה, הופעת בתירה בנוכחות אורטה של 41 מ"מ אינה נדירה, ועל פי מספר עבודות חשובות מתרחשות בתירה בכ- 20% מהנבדקים, עם אורטה בקוטר דומה
".
ב.
האם הינך מסכים כי הרחבה של שורש האאורטה והאאורטה העולה מעל 50 מ"מ בלבד (או 45 מ"מ בנוכחות מסתם אאורטאלי דו-עלי) מוגדרים כמצב של סיכון גבוה לדיסקציה של האאורטה?
"
ב.
נכון. אך במקרה של התובע יש להתחשב בעובדה כי חלה הגדלה משמעותית בקוטר האורטה של 5 מ"מ בתוך שנתיים, כהוכחה למחלה הקשה בדופן האורטה. בנוסף לכך, במקרה הספציפי של התובע, אותו קוטר של אורטה נמצא גם בעת הדיסקציה, כהוכחה לכך כי הבתירה התרחשה ללא התרחבות נוספת של האורטה, על רקע פתולוגיה קשה של דופן הכלי, אשר התפתחה במהלך השנים
".
ג.
בחוות דעתך ציינת: "
24.2.2010

– דו"ח נט"ן – קריאה 11:04, הגעה למקום 11:17 - נמדד לחץ דם 180/100 ממ"כ תחת חמצן החימצון היה
98%
".

האם מדובר בלחץ דם חריג אצל התובע?
"
ג.
בחוות דעתי ציינתי במפורש כי במדידה ראשונה של לחץ דם שבוצעה לאחר הדיסקציה, בשעה 11:03 של ה- 24.2.2010 נמדד לחץ דם 140/90 ממ"כ. בהמשך, לאחר התרחשות הדיסקציה, נמדדו לחצי דם של 180/100 ממ"כ על ידי אמבולנס מד"א שני ובהמשך 190/90 ממ"כ בבית החולים העמק. ממדידות לחצי דם במשך שנים, שסוכמו בחוות דעתי בעמ' 3, עולה במפורש כי לחצי דם כאלה נמדדו גם בעבר.

הנזק הקשה לדופן האורטה נבע כתוצאה מערכי לחץ דם גבוהיים, בלתי מאוזנים, במשך שנים, אשר בצירוף עם גורמי הסיכון הנוספים שקיננו בתובע ואשר פורטו בחוות הדעת, גרמו להחלשת דופן האורטה והופעת הדיסקציה
".
ד.
האם ניתן לומר שלחץ הדם (190/90) שנמדד בבית חולים העמק, אינו משקף את מצבו האמיתי של התובע במהלך האירוע?
"
ד.
עניתי על שאלה זו בתשובה לשאלה הקודמת
".
ה.
האם לדעתך סביר יותר להניח בנסיבות המקרה שהדיסקציה הייתה מתרחשת בתקופה בה התרחשה גם אלמלא האירוע; או שסביר יותר להניח שללא האירוע, הדיסקציה הייתה מתרחשת בתקופה מאוחרת יותר?
"
ה.
במקרה של התובע, למרבה הצער נכונה האמרה הידועה כי
you are as old as your arteries
דהיינו גילך בקבע על ידי מצב עורקיך. בתובע קיננו גורמי סיכון כבדים, בהם דנתי בחוות דעתי המקורית. בין השנים 2004-2006 (שנתיים בלבד) עלה קוטר האורטה מ- 36 מ"מ (ל- 41 מ"מ, על רקע גורמי הסיכון הללו, ובעיקר כתוצאה מיתר לחץ דם לא מאוזן, תוך פגיעה בדופן האורטה, וזאת הסיבה להתרחשות הבתירה.
עיינתי שוב בנתוני המקרה, ולאחר ששקלתי פעם נוספת את החומר הרפואי והעובדתי, אני חוזר ומגיע למסקנה כי הבתירה התרחשה על רקע מחלה ניוונית קשה של האורטה, עם הוכחה להתרחבות האורטה במהלך השנתיים שקדמו לבתירה, באדם אשר עד גיל 35 סבל משני אוטמים חריפים של שריר הלב, ומבתירה של האורטה העולה על רקע מחלה קשה בעורקיו, על רקע גורמי הסיכון שקיננו בו
(ההדגשה אינה במקור, ו.ש)"
.

8.
כבר כעת נאמר, כי מעיון בחוות דעתו של פרופ' קרן, בהשלמתה ובטעמים שפורט בבקשה עולה, כי לא התקיימה בענייננו אף אחת מן הנסיבות המצדיקות מינוי מומחה נוסף, תוך חריגה מהכלל לפיו יש להסתפק במינוי מומחה אחד.

חוות דעתו של המומחה מפורטת דיה ולא שוכנענו שהמומחה נוקט בגישה מחמירה. ממכלול דבריו של המומחה מראה כי עמדתו ברורה וחד משמעית, לפיה באופן חד משמעי אין מתקיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע בעבודה לבין האירוע הלבבי שפקד את התובע "
דיסקציה (בתירה) חריפה של אבי העורקים מסוג
a
".
קביעותיו של המומחה נשענות על הרקע העובדתי והממצאים הרפואיים שבתיקו של התובע, לפיהן לתובע היו גורמי סיכון מובהקים להופעת תעוקת הלב אלמלא האירועים בעבודה:

"
יתר לחץ דם לא מאוזן במשך שנים, היה מעשן כבד, עם היפרליפידמיה מטופלת. על רקע סיפור משפחתי למחלת לב כלילית והשמנת יתר פתולוגית (
obesity
), סבל מאוטם חריף בדופן הקדמית של שריר הלב בהיותו בן 31, מדיסקציה בגיל 35 בשנת 2010, ובהמשך אותה שנה לקה באוטם חוזר, הפעם בדופן התחתונה של שריר הלב. דהיינו, מדובר באדם עם גורמי סיכון כבדים להתפתחות טרשת העורקים ושינויים ניווניים בדופן האורטה. על רקע זה סבל התובע מבתירה של האאורטה בקשר זמני לאירוע בעבודתו
".

המומחה גם כן התייחס בפורש לחוות דעתו של דר' שאול עטר שהוגשה מטעם התובע, ולא הסכים לממצאים שבחוות הדעת:
"
קראתי בעיון את חוות הדעת של ד"ר ש.עטר מטעם התובע, ואני מודע להשלכות של העלייה האפשרית בלחץ הדם והדופק של התובע בעקבות ההתרגשות בעבודתו. מאידך, ערך ראשון של לחץ דם שנמדד מיד לאחר הבתירה היה תקין: 140/90 ממ"כ, ורק בחלוף הזמן עלה לחץ הדם לערכים גבוהים, אך לא חריגים כלל לעומת ערכי לחץ הדם שנמדדו בעברו
".
ויודגש, הרי שבית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת הנערכת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי
בעלי
הדין ואין לו כל עניין בתוצאות המשפט (דב"ע תשן/0-48 המוסד לביטוח לאומי
נגד עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321,
דב"ע לו/0-8
סימון דוידוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע ז', 374,

עב"ל 411/97
דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי

, עבודה ארצי לב [1], 322).

באשר לטענת ב"כ התובע בדבר קיומה כביכול של אסכולה רפואית מקלה בה מחזיק המומחה הרפואי מטעם התובע – דר' שאול עטר, הרי שמעיון בחוות דעת דר' עטר לא נמצא ולו רמז אחד לקיומה של אסכולה זו או אחרת עליה משעין דר' עטר את דעתו. העובדה שמסקנתו של דר' עטר בחוות דעתו שונה מזו של המומחה מטעם בית הדין אין ולא כלום לעניין קיומה של אסכולה. בהקשר זה ראוי לחזור ולהדגיש את שנקבע בהלכה הפסוקה בהקשר זה, ולפיו על מנת שיפסל מומחה בשל אסכולה מסוימת בה הוא אוחז, יש להוכיח שאסכולה זו עומדת בניגוד להלכה הפסוקה ולהניח תשתית עובדתית מספקת להוכחת הטענה בדבר האסכולה השונה בה אוחז המומחה (ראו למשל,
בר"ע 105/09
יגאל אלון נגד המוסד לביטוח לאומי

, ניתן ביום 03.05.09;

עבל 672/08
חיים וייצמן נגד המוסד לביטוח לאומי

, ניתן ביום 21.06.09;

עבל 222/09
דוד חסין נגד המוסד לביטוח לאומי

, ניתן ביום 01.10.09;

עבל 208/09
יהושע לב נגד המוסד לביטוח לאומי

, ניתן ביום 13.02.11). משלא נעשו אלה בעניינינו, יש לדחות גם טענה זו.

9.
לפיכך, ובהתחשב באמור לעיל, משלא נמצאה כל סיבה למינוי מומחה אחר או נוסף, אנו דוחים את בקשת התובע.


הצדדים יוכלו, אם יחפצו בכך, להשלים את סיכומיהם בתוך 21 יום מהיום שבו יגיע לידיהם עותק החלטה זו.

10. להמשך טיפולה של המזכירות.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.





_______________
________________

ורד שפר
, שופטת

מר יוסף כהן

נשיאה
נציג ציבור (עובדים)







בל בית דין אזורי לעבודה 12607-02/11 יניב בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 21/10/2012)