פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז המרכז | פסקי דין על פיראס אזברגה

10033/08 תד     21/10/2012




תד 10033/08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' פיראס אזברגה




לך






בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה

ת"ד 10033-08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז
נ' אזברגה



21 אוקטובר 2012




בפני
כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי


המאשימה

מ.י. פרקליטות מחוז המרכז


נגד

הנאשם
פיראס אזברגה


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד ינאי גורני
ב"כ הנאשם – עו"ד אילון יריב
הנאשם בעצמו




<#3#>
גזר דין

הנאשם הורשע ביום 6.3.12 לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961.

ביום 10.10.08 בשעה 05:40 נהג הנאשם בכביש 444 בכיוון צפון לדרום במהירות שאינה פחותה מ-99 קמ"ש כאשר המהירות המירבית המותרת הינה 90 קמ"ש. בהגיע הנאשם לצומת "טייבה צפון", עת דלק האור הירוק בנתיב נסיעתו של הנאשם, פגע הנאשם בהולך רגל, מר מסארווה מחמוד, יליד 1933 (להלן: "הולך הרגל") אשר חצה את הכביש שלא במעבר חצייה, משמאל לימין כיוון נסיעתו של הנאשם.
הולך הרגל נחבט במכסה המנוע של הרכב, השמשה הקדמית נשברה והולך הרגל הושלך אל עבר הכביש.
הולך הרגל הובהל אל בית החולים "מאיר" שם נקבע מותו.

בטרם טענו הצדדים לעונש הסכימו, כי הנאשם ישלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר ולממונה על עבודות השירות אשר יבחן כשירותו של הנאשם לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

קצין המבחן ציין בתסקיר שהוגש לבית המשפט ביום 10.9.12, את נסיבות חייו של הנאשם ואת תפקודו הנורמטיבי במסגרות החיים השונות. בסיפת התסקיר ממליץ קצין המבחן להעמיד את הנאשם לפיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה וזאת בצל הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות כך שיהיה באפשרותו להשתלב בקבוצה לנהגים שהיו מעורבים בתאונות קטלניות.

בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות שהוגשה לבית המשפט ביום 29.5.12, נמצא הנאשם מתאים לריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות.

טיעוני המאשימה
לעונש
בכתב האישום המקורי נטען כי המהירות המירבית המותרת במקום הינה 50 קמ"ש, לאחר תיקוני כתב האישום הסכימה המאשימה כי המהירות המירבית המותרת לנהיגה במקום הינה 90 קמ"ש. ב"כ המאשימה עותר, נוכח תיקונו לקולא של כתב האישום,
לעונש של מאסר בפועל לתקופה של 7 עד 10 חודשים. הפרקליט ציין כי לו היה מורשע הנאשם בעובדות כתב האישום המקורי היתה המאשימה עותרת לעונש מאסר לתקופה ארוכה יותר.

הפרקליט ציין את רשלנותו של הנאשם ורשלנותו התורמת של הולך הרגל. וכן את העובדה כי על אף והנאשם הודה בביצוע העבירה בפני
שירות המבחן, אין הוא לוקח אחריות מלאה ומנסה להשליך את האחריות על גורמים אחרים לרבות אלו שנסתרו בהכרעת הדין.

כמו כן עותר הפרקליט להשית על הנאשם עונשים של פסילה לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס כספי ופיצוי.

ב"כ המאשימה הגיש את גיליון הרשעותיו של הנאשם לפיו הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2005
וצבר לחובתו 5 הרשעות כאשר כארבעה ימים לפני התאונה עבר הנאשם עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

ב"כ המאשימה הגיש פסיקה לפיה בתי המשפט השיתו עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח ולא מאסרים בדרך של עבודות שירות.



טיעוני ההגנה לעונש
בפתח טיעוניו ציין הסנגור את נסיבות התאונה ורשלנותו התורמת הרבה של הולך הרגל.
הסנגור ציין כי הולך הרגל חצה את הכביש שלא במעבר חצייה אשר ממוקם מיד אחרי הצומת בו ארעה התאונה. עוד ציין הסנגור את דברי בוחן המאשימה אשר העיד כי לא היה כל איחור בתגובת הנאשם.

הסנגור הוסיף כי התאונה היתה בלתי נמנעת גם לו היה הנאשם נוסע במהירות הפחותה בהרבה מהמהירות המותרת במקום, כאשר בוחן המאשימה קבע כי התאונה היתה נמנעת במהירות נסיעה של 79 קמ"ש ובוחן ההגנה קבע כי התאונה היתה נמנעת במהירות נסיעה של 72 קמ"ש. עוד ציין הסנגור כי התפרצות הולך הרגל לכביש צמצמה את שדה הראיה הפתוח של הנאשם ועל כן טוען הוא כי בהתנהגותו הרשלנית גרם הולך הרגל לתאונה.

הסנגור המשיך וציין את התרשמותו של קצין המבחן בתסקיר לפיה מדובר בנאשם בעל מצוקה נפשית מיום התאונה, נושא עימו טראומה וקושי להתמודד עם המשמעות העמוקה של אחריותו למות אדם. לדבריו מדובר באירוע טראומתי עבור הנאשם עימו הוא מתמודד באמצעות אמצעים מסורתיים.

הסנגור מוסיף כי הנאשם צעיר כבן 25, נהג מקצועי, נעדר עבר פלילי ואין בעברו התעבורתי עבירה בגין גרימת תאונת דרכים. הנאשם מסייע לאביו החולה ולאחיו בהתנהלות הכספית.
על כן, מבקש הסנגור לאמץ את המלצת שירות המבחן, לא להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל אשר יפגע בפוטנציאל השיקום ולא להשית עונש של פסילה ממושכת שכן, נוכח עברו התעבורתי, אין המדובר בנהג מסוכן שיש להרחיקו מהכביש.

הסנגור הגיש פסיקה לפיה בתי משפט הקלו עם נאשמים בנסיבות דומות כאשר ניתן משקל משמעותי לרשלנותם התורמת של המעורבים בתאונה.

הסנגור מציין כי אין זהו כלל חלוט להשית עונש של פסילה לתקופה ממושכת או לפסוק עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח. הסנגור מבקש לקבל המלצתו של קצין המבחן, להתחשב בכך כי הנאשם סובל מטראומה נפשית כתוצאה מהתאונה כפי שהובא בתסקיר, ולא להחמיר עם הנאשם דבר שיפגע באינטרס הציבורי הקיים בשיקומו של הנאשם והשבתו אל חיק החברה.

לעניין הפיצוי אליו עתר ב"כ המאשימה מציין הסנגור כי הנאשם השתדל לשמור על קשר עם משפחת המנוח אם כי לא באופן ישיר ויש לשקלל ברכיב עונש זה את רשלנותו של המנוח.

מדיניות הענישה
במסגרת השיקולים לגזירת הדין העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, יחס הולם בין חומרת מעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. כאשר מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני ביצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו ביטחון הציבור.

ככלל, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל פסילה בפועל לתקופה הולמת ומאסר בפועל, כאשר הנסיבות האישיות נדחות בפני
האינטרס הציבורי וערך קדושת החיים, הן בשל אופי העבירה והן בשל ביצועה השכיח גם על ידי אנשים נורמטיביים (ראה ע"פ 783/07 חאלד חתאבה נגד מדינת ישראל; ע"פ 3013/06 צבי לוין נגד מדינת ישראל; ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נגד מדינת ישראל).
בפסק הדין האחרון שאוזכר, ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נגד מדינת ישראל, ממשיך כבוד השופט נ. הנדל וקובע בנוסף כי "אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".


רשלנות הנאשם
בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם נהג במהירות שלא פחתה מ- 99 קמ"ש בדרך שהינה בעלת שני נתיבים ונתיב נוסף לפנייה שמאלה, כאשר כ- 20 מטרים אחרי מקום התאונה מסומן מעבר חצייה להולכי רגל על הכביש. מדובר בדרך אותה מכיר הנאשם היטב כאשר נהג לנסוע בה מידי יום לעבודתו. מדובר בצומת מסוכן כאשר אנשים רבים נוהגים לחצותו שלא במעבר חצייה, כפי שעשה הולך הרגל המנוח ביום התאונה.
הנאשם, אשר לא יכול היה לדעת כי תמרורי ב-24 המוצבים בדרכו והמגבילים את מהירות הנסיעה ל-50 קמ"ש אינם מוצבים באופן חוקי, לא היה ער כחובתו לנעשה בצומת, לא התאים מהירות נסיעתו לתנאי הדרך וגרם לתאונה בה קיפח את חייו הולך הרגל.

זאת ועוד, עיון בגליון הרשעותיו של הנאשם מעל כי אמנם לחובתו 5 הרשעות תעבורה קודמות בלבד, אך ארבעה ימים לפני קרות התאונה נתפס הנאשם והורשע בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת. נראה כי הקפדה על נהיגה במהירות בטוחה אינה נר לרגלי הנאשם.

רשלנותו התורמת של הולך הרגל
הולך הרגל חצה את הכביש שלא במעבר חציה כאשר במרחק של כ- 20 מטרים, כאמור, הוסדרה חציית הולכי הרגל את הכביש באמצעות מעבר חצייה. הולך הרגל יצא אל הכביש מאחורי מכונית אשר ביקשה לפנות שמאלה בצומת.

יצוין, כי אין באמירה זו כדי לגרוע מקביעת הכרעת הדין בעניין רף הרשלנות של הנאשם, אך יש ליתן לכך משקל לקולא במסגרת גזר הדין.

אף ב"כ המאשימה הסכים כי התנהגותו זו של הולך הרגל עולה כדי רשלנות תורמת וציין כי המאשימה בטיעוניה לעונש התחשבה בהתנהגות זו של הולך הרגל.

אף אם הייתה רשלנות באופן חצייתו של המנוח, נפסק לא אחת כי אין ברשלנות זו כדי "לנתק" את הקשר הסיבתי בין הנהיגה הרשלנית לבין התוצאה:
"מעשה רשלנות, ותהיה זו אף רשלנות בדרגה גבוהה של מאן-דהוא אחר, אין בו, כשלעצמו, בשל חומרתו, כדי לשחרר מאחריות אם הגורם הרשלני הראשוני חייב היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות כאמור" (שם, בעמ' 538; ליישום האמור על רשלנות בנהיגה, ראו: ע"פ (חי) 2320/07 תנעמי נ' מדינת ישראל, פסקה י"ז (טרם פורסם, 27.12.07))

(ע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סעיד, פ"ד לח(2) 533 (1984)).
וכן:
"... הטעם לכך הוא, שרשלנות תורמת אינה מנתקת קשר סיבתי וכי נהג לעולם חייב לצפות גם לרשלנותם של הולכי-רגל וחייב להיות ער ולהבחין בנעשה בפני
ו בדרך ובסביבתה הקרובה"

(רע"פ 1904/03 אואזנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); וראה גם רע"פ 3306/08 תנעמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). (ראה ע"פ 33273-09-11 מדינת ישראל נגד סמיונוב).

נסיבותיו האישיות של הנאשם בראי מדיניות ההרתעה
"... על אמצעי המלחמה בתאונות הדרכים נמנית גם מדיניות הענישה של עברייני תעבורה הננקטת בבית המשפט, ובמיוחד הענישה המתייחסת לתאונות קטלניות המקפדות חיי אדם.. על הצורך בגישה עונשית מחמירה כלפי אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים עמד בית משפט זה פעמים רבות במהלך השנים".
(ע"פ 8382/03 איאד נגד מדינת ישראל, דברי כב' השופטת א. פרוקצ'יה).

הנאשם על אף והודה בפני
שירות המבחן בביצוע העבירה לא הביע חרטה בפני
בית המשפט.

בשיקולי לעונש לקולא לא נעלמו מעיני תסקיר שירות המבחן בו מציין קצין המבחן את תפקודו הנורמטיבי והתקין של הנאשם במסגרות חייו השונות, המסגרת התעסוקתית, המשפחתית והחברתית, עברו התעבורתי של הנאשם והעדר עברו הפלילי.

ואולם, הגם כי בית המשפט מתחשב במכלול שיקוליו גם בהמלצות התסקיר, ברי כי אין הוא מחוייב להן (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.6.05)
;
בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.10.02)
;
בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.6.04)).

וכך נקבע ב עפ"ג 48876-03-12, רסקאי נ' מדינת ישראל:
"אכן, קיים קושי לא מבוטל, אינטואיטיבי כמעט, בהטלת מאסר בפועל, בשל כישלון רגעי בשעות נהיגה, על מי שלא חטא בעבר והשתדל לנהוג למישרין כל חייו. ואולם, כשמשווים אנו לנגד עינינו, את המחיר הנורא, תוצאת מחדלי הנהיגה, והאפשרות לצמצם היקף הקטל בדרכים, בענישה מתאימה, שיש עימה גם ביטוי לגמול, וכן לסבל הנגרם למשפחת הנפגע, הרי שאין מנוס, מהטלת עונשים מכבידים".

הנני סבורה כי אכן כדברי ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש התחשבה המאשימה בעתירתה לעונש ברשלנותו התורמות של הולך הרגל ועברו התעבורתי של הנאשם.

פיצוי
ב"כ המאשימה עתר לחייב את הנאשם בפיצוי. אין ספק שמגיע פיצוי למשפחתו של הולך הרגל. ואולם, כדי שהפיצוי יינתן באופן הולם יש לדון בכל הפרמטרים המשפטיים והרפואיים. משלא נטענה כל טענה בעניין זה, אין בידי בית המשפט הכלים לאמוד את סכום הפיצוי הראוי, וכל סכום לא יהיה ממצא, לא יהלום די הצורך, ועלול להשיג מטרה הפוכה. לכן, לרכיב זה אשר אין ספק שמן הראוי כי יינתן, ההליך המתאים הוא ההליך האזרחי.

לאור האמור לעיל לאחר ששקלתי את השיקולים, בחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי שני הצדדים, הנני דנה את הנאשם לעונשים כדלקמן:

1.
אני דנה את הנאשם לעונש מאסר לתקופה של 10 חודשים.

2.
אני דנה את הנאשם למאסר לתקופה של 12 חודשים שלא לעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירות של גרם מוות ברשלנות או נהיגה בפסילה.

3.
אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים בניכוי תקופת הפסילה אותה ריצה במסגרת תיק זה.

4.
אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך של 10,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מהיום.

5.
בנסיבות אלו לא מצאתי להשית עונשים נוספים.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ה' חשון תשע"ג, 21/10/2012 במעמד הנוכחים.



טל אוסטפלד נאוי
, שופטת

<#5#>
החלטה

נוכח הסכמת ב"כ המאשימה, הנני מורה על עיכוב ביצוע רכיב המאסר, וזאת עד ליום ה- 21.11.12, בתנאים כדלקמן:

1.
הפקדה במזומן על סך של 2,500 ₪.

2.
חתימת ערבות עצמית על סך 50,000 ₪.

3.
חתימת ערבות צד ג' על סך 50,000 ₪.

4.
מוצא בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם. היה ובידיו דרכון – עליו להפקידו במזכירות בית-המשפט.
באחריות הנאשם בתום ריצוי העונש, לבקש ביטולו של צו זה.

מלבד החתימה על הערבות העצמית וצו עיכוב יציאה מן הארץ, שאר הערבויות שבהחלטתי זו יופקדו עד ליום 28.10.12 שעה 09:00.

לא מצאתי מקום לעכב רכיבי העונש הנוספים.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ה' חשון תשע"ג, 21/10/2012 במעמד הנוכחים.



טל אוסטפלד נאוי
, שופטת






<#7#>
החלטה

בנסיבות העניין, אין צורך בהפקדת הדרכון.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ה' חשון תשע"ג, 21/10/2012 במעמד הנוכחים.




טל אוסטפלד נאוי
, שופטת









מזל






תד בית משפט לתעבורה 10033/08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' פיראס אזברגה (פורסם ב-ֽ 21/10/2012)