פסקי דין על ראודה סיעד | פסקי דין על יצחק בוסידן | פסקי דין על אלברט חריש ואח' |

4552-07/12 א     20/10/2012




א 4552-07/12 מדינת ישראל/ לשכת רישום המקרקעין חיפה נ' ראודה סיעד, יצחק בוסידן, אלברט חריש ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 4552-07-12 סעיד נ' חברה לשיכון בישראל בע"מ ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
9

בפני

כב' השופטת
שושנה שטמר


מבקשת (הנתבעת 3)

מדינת ישראל/ לשכת רישום המקרקעין חיפה


נגד

משיבה (התובעת)




משיבה (התובעת)
משיבים פורמאליים (נתבעים)

ראודה סיעד
1. יצחק בוסידן
2. אלברט חריש
3. רוזויטה חריש
4. מינהל מקרקעי ישראל
חיפה
5. סאוסן חאיין
6. לשכת רישום מקרקעין - חיפה
7. וורוור לביב
8. עמידר חברה לשיכון בישראל בע"מ
9. אבו ריא אחמד מהדי
10. אילנה בוסידון



החלטה

1.
בכתב התביעה ביקשה התובעת

פסק דין
, שבו יוצהר כי הזכויות בגג דירתה שייכות לה ושרישום חלק
קטן מחדר המדרגות, כיחידה רביעית והצמדת הגג אליה בעת שהבית נרשם כבית משותף, נעשה שלא כדין, במרמה, ולפיכך בטל.



2.
על פי כתב התביעה מכרו הנתבעים 4 ו-5 לתובעת את זכויות החכירה לדורות בדירה, בה מתגוררת התובעת עד היום, וזאת על פי הסכם מיום 01/05/2003. בבית שבו נמצאת הדירה, יש
שלוש דירות. לטענת התובעת, המוכרים הציגו לפניה מצג, כאילו כל הגג מעל לדירתה מוצמד אליה. לאחר שהוסיפה ממ"ד, שהגדיל את שטח הגג, שטח הגג הצמוד לדירתה גדל והוא עומד על
68.87 מ"ר.

3.
ביום 29/1/2007 רשמו הנתבעים בית משותף, ובמסמכים שהוגשו למפקחת על רישום בתים משותפים הופיעה יחידה רביעית, אליה הוצמד כל הגג של הבית המשותף. היחידה הרביעית היא חלק מחדר המדרגות, בשטח של 1.2 מ"ר
x
0.8 מ"ר. יחידה זו נרשמה על שמם של הנתבעים 1 ו-10, לטענת התובעת במרמה, מבלי שיידעו אותה.

@
כנגד המדינה/לשכת רישום המקרקעין חיפה (להלן – "המבקשת"), טענה התובעת (להלן – "המשיבה") בכתב תביעתה, כי התרשלה כלפיה כאשר התירה רישום בית משותף מבלי שכל דיירי הבית חתמו על התשריט ועל הבקשה לרישום בית משותף; רשמה את הבית המשותף בניגוד לחוק ולתקנות (ולא צויין איזה חוק ואילו תקנות) ופעלה באופן שלשכת רישום מקרקעין סבירה לא היתה פועלת בנסיבות (סעיף 12.3 לכתב התביעה). כן נטען כי המבקשת ביצעה כלפי המשיבה עוולה נוספת, של הפרת חובה חקוקה, שכן הפרה את הוראות חוק המקרקעין והתקנות שהותקנו מתוכו על מנת לרישום בית משותף (תקנות 51-50 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) התש"ל-1969) והנהלים שהותקנו מכוחם (סעיף 12 לכתב התביעה.

@
המדינה הגישה בקשה למחיקתה על הסף: הבית היה רשום בפנקס המקרקעין בבעלותה של רשות הפיתוח. לא היו רשומות לגביו זכויות חכירה. ביום 27/11/2006 הגישה הנתבעת 8, "עמידר", בקשה ללשכת המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה לרשום בית משותף בחלקה. לפי סעיף 143 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, מי שצריך לחתום על הבקשה לרישום בית משותף הם הבעלים, ובחכירה לדורות – המחכיר. מכאן שהמדינה לא ביצעה כל עוולה כאשר הסתמכה על הבקשה החתומה על ידי "עמידר", שניהלה את הנכס בשם רשות הפיתוח, ולפיכך כמוה כ"בעלים" של הנכס. כן נטען כי הבקשה נבחנה על ידי המפקחת, אשר לא יכלה לדעת, מתוך המסמכים שהוגשו, על טענותיה של התובעת.

@
באשר לטענתה של התובעת, כי לא הונפקו לה מסמכים מתוך תיק הבית המשותף, הבהירה באת-כח המדינה, כי על פי נוהליה, אין לשכתה של המפקחת על רישום
בתים משותפים ממונה על הצגת מסמכים מהתיקים, והיא מפנה את הפונים אליה ללשכת רישום המקרקעין, שמוסמכת לאפשר עיון ולהעתיק מסמכים מתיקי בתים משותפים לאחר תשלום אגרה שנקבעה ובכפוף להוראות התקנות .

@
המשיבה התנגדה לבקשה בטענה, כי המבקשת טעתה כאשר רשמה יחידה נפרדת, בגודל של 1.14 מ"ר ובגובה שנמוך ממטר בתור יחידה נפרדת. פסק הדין בע"א 11964/05 עיזבון המנוח מרדכי קליין נ' פרופ' דוד שרון ואח'
, שניתן ביום 27/8/07 - ושקבע, בניגוד לאופן בו נהגו הקבלנים או מוכרי בתים לפני שניתן פסק הדין, שאין לרשום יחידות, כגון זו נשוא הערעור, כיחידה נפרדת על מנת להצמיד אליה יחידות בבית משותף -
אינו יוצר את הדין אלא מכריז עליו. לפיכך, אין נפקא מינא אם הרישום על ידי המבקשת היה לפני מועד מתן

פסק דין
זה. זאת ועוד: היה על המדינה להמנע מלרשום את הבית המשותף, על אף שעמידר, אשר היתה רשומה כבעלים, חתמה, כיוון שעולה מהתשריט שמדובר ביחידה שאין לרושמה. מה גם שהבית נמכר בסמוך לכך לבעלים פרטיים.

@
דין הבקשה להתקבל: הסעד שנתבקש בתובענה הוא של הצהרה כי התובעת היא בעלת הזכויות בגג הדירה וכי רישום היחידה בבית המשותף נעשה שלא כדין, ולפיכך בטל. התובעת טענה כי הגג הוא שלה, ורק עקב רישום היחידה כיחידה נפרדת הוצמד הגג אל היחידה הנפרדת. ככל שטענתה שהיא הבעלים של גג הדירה בחלק שהיא מתייחסת אליו יתקבל, אזי יבוטל הרישום. לפיכך המחלוקת היא בינה לבין שכניה או לבין עמידר ולא כנגד המבקשת. המבקשת אף הצהירה כי תרשום כל תוצאה של פסק הדין, בכותבה:

"24. לרשם המקרקעין אין כל עניין בסכסוך בין שאר הצדדים בכל הנוגע לחלוקת הזכויות בבית המשותף ואופן רישומן.
25. ברי כי בהתאם לחובתו על פי כל דין ירשם רשם המקרקעין כל

פסק דין
ולחילופין כל החלטה הניתנים לרישום בהתאם לזכויות וההערות הרשומים בספריו, ולאחר המצאת האישום ותשלום כל האגרות, המסים וכל התשלומים הנדרשים על פי כל דין" עם הצהרה זו, השארתו של רשם המקרקעין כצד בתיק, מתייתרת.

לפיכך אם תתקבל טענתה של המשיבה כי הזכויות בגג הם שלה, המשיבה תקבל את הסעד אותו היא מבקשת בכתב תביעתה, ולמבקשת לא יהיה פתחון פה, לאור הצהרתה, דלעיל, שלא לשנות את הרישום. מאחר שהמבקשת היא זאת שעומדת על מחיקתה, הרי אם ייקבע בתיק כי למשיבים הפורמאליים בבקשה זו, לא היתה זכות לרשום את היחידה הנפרדת וכי הגג הנטען הוא של המשיבה, תהא המבקשת חסומה מלטעון אחרת בכל הליך ששאלה זו תתעורר, אם תתעורר.

ניתנה היום, ד' חשון תשע"ג, 20 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 4552-07/12 מדינת ישראל/ לשכת רישום המקרקעין חיפה נ' ראודה סיעד, יצחק בוסידן, אלברט חריש ואח' (פורסם ב-ֽ 20/10/2012)