פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ | פסקי דין על אחמד אבו מוך

17748-01/12 תאק     23/10/2012




תאק 17748-01/12 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אחמד אבו מוך








בית משפט השלום בחדרה

תא"ק 17748-01-12 בנק לאומי לישראל בעמ נ' אבו מוך



מספר בקשה:
5

בפני

כב' הרשם
שמעון רומי


משיב/תובע

בנק לאומי לישראל בע"מ

ח"צ 520018078


נגד

מבקש/נתבע
אחמד אבו מוך

ת.ז. 052394699



החלטה


התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה בסד"מ, לתשלום חלק מחובו הפסוק של אחר, לו ערב הנתבע, להבטחת החזר החוב של אותו אחר,
עפ"י כתב ערבות מוגבל לסכום בן 50,000.00₪, מיום 05.08.2007 (להלן: "כתב הערבות"), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
ע"פ כתב התביעה, ביום 14.05.2010 הודיע התובע לנתבע על הגשת התביעה כנגד האחר, וכן אודות פתיחת תיק אזרחי כנגדו (להלן "יום הדרישה"). כמו-כן הודיע התובע לנתבע, כי עליו להסדיר את תשלום חלקו בחוב, אך עד למועד הגשת כתב תביעה זה לא הגיב הנתבע להודעה.
ב- 28.06.11 ניתן צו כינוס נכסים כנגד האחר הנ"ל,
בתיק פש"ר (מחוזי חיפה). נוכח זאת, מציין התובע, כי זכאי הוא לתבוע מן הנתבע את מילוי ערבותו,
בהתאם
להוראות סעיף 27 (ב)( 1) בחוק הערבות תשכ"ז 1967.

בקשת הנתבע למתן הרשות להתגונן
, נסמכת בתצהיר, בו מוצהר, בין היתר, גם זאת:

אותו אחר הנזכר לעיל אינו אלא בנו של המבקש, ומכל מקום, מכחיש המבקש, כי כתב הערבות עליו חתם ניתן להבטחת הלוואה שנטל על עצמו בנו, אלא, מצהיר הוא, להבטחת פירעון אשראי שניתן ע"י התובע לבנו.

עוד מצהיר המבקש, כי המשיב הפנה כספים שהופקדו מדי חודש בחודשו לטובת פיקדונות במקום להפקידם לצורך כיסוי האשראי, ובכך הפטיר את הנתבע מערבותו.
המבקש מצהיר, כנדרש לחתום בכתב ערבות מיום 5/8/2007 להבטחת מתן מסגרת אשראי לחשבון עסקי שהתנהל ע"י בנו, ע"ס 50,000₪.

בסעיף 7 מצהיר המבקש, כי כתב הערבות המוגנת עליו מסתמך התובע בתביעתו ועליו חתם הנתבע ביום 5/8/2007 "..נחתם בעטיו של תהליך מתן מסגרת אשראי לחשבון החייב העיקרי ונועד להבטיחו בלבד, אין לו לכתב הערבות ולכל הלוואה אשר נטל על עצמו החייב העיקרי...ולו כלום, (צריך להיות ולא כלום – ש.ר).

עוד מצהיר המבקש, כי ההלוואה לא הוצגה לביהמ"ש, מכל מקום, נחתמה ביום 4/5/2008 שעה שהערבות עליה חתם נחתמה ביום 5/8/2007, היינו, זמן רב לפני שנחתם כתב ההלוואה.

הנתבע מצהיר, כי מסגרת האשראי שהעמיד התובע לחשבון בנו הייתה בת 50 אלף ₪ בלבד וסכום זה תואם את גובה הסכום לו ערב המבקש בכתב הערבות עליו מתבססת התביעה.

בהמשך מצהיר המבקש, כי הבנק לא פנה אליו בדרישה להסדיר את האשראי שבפיגור אשר עמד ערב הגשת התביעה כנגד בנו ע"ס 28,663.08 ₪ בלבד, אלא הסתפק בשיגור מכתב, לפיו, הוגשה תובענה כנגד הבן וכיון שהנתבע ערב לחובו של בנו (עפ"י המוצהר עניין זה אינו מדויק) מוזמן הנתבע להצטרף להליך.

לכל אלו לא צורף מאומה, לרבות, כתב הערבות השייך.

עוד מצהיר המבקש, כי עומדת לו טענת קיזוז כנגד התובע בגין קנייה שאמור היה לבצע התובע או ביצע בפועל בגין כספים שנתקבלו אצלו ואין בידי הנתבע מידע עדכני אודותיהם, המדובר בסכומים ומושכי שקים שונים הנזכרים בסעיף 16 לתצהיר.

המבקש מצהיר גם (סעיף 17 לתצהיר), כי הסכומים הנתבעים ממנו אינם מדויקים וכי פסה"ד עליו מסתמך התובע לביסוס הוצאותיו ולשכ"ט בא כוחו אינו חלוט שכן הוגש עליו ערעור לבימ"ש השלום בחדרה (ע"ר 33233-06-11) וההליכים בתיק הערעור מעוכבים לבקשת התובע כאן עד אשר תהא הכרעה סופית בתיק הפש"ר.

ביום 7/6/2012 עמד המבקש לחקירה נגדית על תצהירו (הפרוטוקול מחזיק 9 עמודים) בראשית החקירה העיד, כי הוא סבור שהחתימה על גבי נספח 2 של כתב התביעה ("כתב ערבות ושיפוי לאשראי – הלוואה הניתן ע"י ערב מוגן...") היא חתימתו, כי במשך כ-25 שנים עבד בבנק הפועלים בין היתר כאחראי מחלקת השקעות, רכז בנכולים ותפקידים נוספים.
כיום הנתבע מעיד על עצמו, כי הוא שכיר העובד בשיווק כנגד שכר מינימום.
בהמשך העיד, כי מעת לעת היה מפקיד כספים בחשבון
בהיותו מורשה חתימה ואף משך שקים ופעל בחשבונו של הבן.
כאשר נשאל, כיצד ידוע לו שבנו הפקיד כספים בחשבון ענה, כי ראה זאת בחשבון הבנק וכן כי בנו סיפר לו.
כך גם ביחס לטענתו, כי שקים שהופקדו חוללו והבנק סירב "להחזיר לנו".
כאשר נשאל, האם אי פעם פנה אל התובע וביקש לפרט את אותם כספים אשר לטענתו (לצד הטענה גם טענת קיזוז בלתי מפורטת – ש.ר) גבה הבנק ענה, אני לא פניתי. הבן שלי פנה.

לאחר שנדחתה התנגדות המבקש הוגש כמוצג מש/1, פרוטוקול מיום 12/4/2011, מתיק תא"ק 22698-05-10, בו התנהל דיון בין התובע לבין בנו של הנתבע כאן והכל בזיקה לאמור בסעיף 5 לתצהירו של הנתבע.

בהמשך, אף זאת לאחר דחיית התנגדות המבקש הוגשו מש/2 ומש/3 אשר אינם אלא פס"ד ובקשת בנו של הנתבע בתיק נשוא מש/1.

העד העיד, כי החוב בחשבון הבן שולם וכי ערבותו הסתיימה. כאשר נשאל, כיצד הסתיימה אם אינה מוגבלת בזמן, ענה "אני לא צריך לשלם היות ובחשבון היו כספים שהיה צריך לכסות".
כאשר הוצג בפני
ו מסמך מיום 4/5/2009 לפיו התחייב בנו להסדיר חוב בן 235,000₪, ענה, כי הסדר זה נעשה בכפייה. כאשר מקור ידיעתו הוא בדברי בנו.
לאחר התנגדות, הוגש המסמך עליו חתום הבן (מסמך מיום 4/5/2009) וסומן מש/4.
כאשר נשאל העד, בשלהי החקירה הנגדית, כיצד ידועה לו רשימת השקים הנזכרים בסעיף 16 לתצהירו, ענה, כי נודע לו מבנו, כך גם ביחס לאמור בסעיף 17 לתצהירו.
מן החקירה החוזרת עולה, כי ביקר תדיר בסניף התובע יחד עם בנו, היה מעורה בחשבון.

סיכומי המבקש
הוגשו ביום 25/06/2012 וכאמור בסעיף 1 "המבקש שב וחוזר על כלל טענותיו..."
לפי הסיכומים אלו לא נסתרו כלל וכלל.
בסעיף 6 מתחת לכותרת "לגופו של ענין" מסכם המבקש ומציין, כי תביעת התובע נשענת על כתב ערבות "מוגנת", לפיה, כטענת התובע ערב הוא לפירעון הלוואה שנטל בנו.
מכאן, עומדת לנתבע כל טענה שיש לחייב כלפי הנושא כאמור בסעיף 7(א) לחוק הערבות. עוד מציין המבקש בסיכומיו, כי מופטר הוא מערבותו, הואיל והתובע גרם לאי מילוי החיוב הנערב (סעיף 6א בחוק הערבות).
עוד בפי המבקש טיעון בדמות קיומה של תניית שירות בשירות אשר לא נסתרה וכן טענה להימצאם של שקים בסך 130,000 ₪ בחזקת המשיב שלו היו נגבים בזמנו, בלא עיכוב, היה בהם כדי להביא לקיזוז משמעותי לעניין החוב הנטען של המבקש כלפי המשיב.
עוד טוען המבקש בסיכומיו, כי לא נסתרה טענתו אודות ניצול מצוקתו של בנו ע"י התובע.
עניין זה מוצא תימוכין בפרוטוקול הדיון אשר להגשתו התנגד המבקש במהלך הדיון, ממנו מצטט הוא חלקים על מנת להראות כי זו הייתה טענת הנתבע בתביעתו כאן.

סיכומי המשיב
הוגשו ביום 17/12/2012.
המשיב מציין, כי הגנת המבקש קרסה כליל בחקירה הנגדית עת התברר, כי העיד הוא בתצהירו על עניינים שלא מידיעתו האישית וכל תצהירו אינו אלא עדות שמועה.
בניסיונו להיכנס בנו החייב העיקרי טוען המבקש טענות אשר נדחו ע"י בימ"ש זה (כעולה ממש/3) טענות המבקש הן סתמיות ובלתי מפורטות, כך למשל, המוצהר ע"י בתצהירו, כי ערב הגשת התובענה עמד החוב ע"ס 22,683.08 ₪, טענה זו אינה נסמכת בסימוכין כלשהם הגם שהמבקש העיד על עצמו כי הוא מורשה חתימה בחשבון ולבטח ידע את האמת העובדתית.
עוד מציין המשיב בסיכומיו, כי המבקש עובד בנק במשך כ- 25 שנה עד שסיים עבודתו בבנק הפועלים, בקיא, הוא יודע בדיוק על מה הוא חתם, ממילא אישר את חתימתו על כתב הערבות ולא הביא כל סימוכין נאותים לפקיעתה.
המשיב מציין, כי טענת המבקש אינני חייב אין בה כדי לזכותו ברשות להתגונן, שכן זו אינה טענה עובדתית, אלא, מסקנה משפטית וספק, אם מקומה בתצהיר.
גם טענת הקיזוז הנטענת ע"י המבקש אינה מפורטת ואף אינה מוצגת על בסיס נתונים מדויקים כלשהם.

על המבקש היה להגיש תצהיר מטעם בנו ולא להסתפק בהצהרותיו אודות מה שנודע לו מהבן.
משלא עשה כך, אין לבסס הגנה לכאורה על יסוד עדות שמועה המצויה שתי וערב בתצהירו, כפי שהעיד בחקירה הנגדית.
באשר לרצון המבקש להיכנס בנעלי החייב העיקרי, הרי שמושתק הוא מלעשות כן, נוכח התדיינות שהייתה בין בנו לבין התובע, כעולה ממש/2 ומש/3 (פסה"ד בין התובע לבין בנו של הנתבע).
עוד מציין התובע בסיכומיו, כי לא צורפו סימוכין כלשהם למוצהר בסעיף 17 לתצהיר המבקש, לעניין הגשת ערעור על פסה"ד ומכאן שנשמטת הקרקע מתחת הטענה, כי פסה"ד כנגד הבן אינו חלוט.
לעניין העדר הודעה מטעם התובע (סעיף 12 לתצהיר המבקש): בעוד המבקש מצהיר בתצהירו, כי לא פנה אליו התובע בדרישה לבוא ולהסדיר את האשראי בפיגור, בחקירתו הנגדית העיד, כי היה מורשה חתימה בחשבון, ביקר תדיר בבנק התובע ומכאן חזקה עליו, כי ידע על האשראי שבפיגור.
מנגד, כעולה ממש/1 העיד
בנו של הנתבע, כי אביו, היינו, הנתבע כאן, מעולם לא היה איתו בסניף הבנק – התובע.

סיכומי התשובה
שהגיש המבקש ביום 24/09/2012, מציינים (תוך שימוש בביטוים ערכיים מיותרים), כי המשיב מנסה לכפות על ביהמ"ש החלטה קודמת בין צדדים שאינם זהים לצדדים בתיק זה, על מנת לנשל את ביהמ"ש מכל שיקול דעת שיפוטי.
עוד בפיו טענות מהוצאת דברים מהקשרם, ביחס לטענה, כי דיני ההשתק ומניעות הדיוניות מתקיימים בענייננו, שעה שאין פני הדברים כאלו.
לעניין טענות המשיב בדבר עדות שמועה סבור המבקש, כי בהעדר התנגדות הצד שכנגד יש לקבל אמצעי הוכחה גם אם הדבר אסור עפ"י דיני הראיות.

לאחר שבחנתי את מכלול הכתבים והטענות שבהם מתקשה אני ביותר למצוא מהי אותה הגנה לכאורה הדרושה לצורך מתן הרשות להתגונן.

אכן, המבקש ביסס תצהירו על עדות מפי השמועה ובין אם התנגד לכך המשיב ובין אם לאו, אין אנו בעיצומו של שלב ההוכחות ועפ"י הדין בהליך כגון זה עסקינן, אין מניעה ראייתית מהבאת עדות מפי השמועה.
עדיין אין בעדות מפי השמועה כדי לבסס הגנה לכאורה.
טענות כגון: אין חוב בנמצא העולות מפיו של אדם אשר החשבון הרלבנטי נגיש לחלוטין לעיניו, בהיותו מורשה חתימה בו אינם יכולות להוות הגנה, אלא אם נסמכות הן בסימוכין בדמות תדפיס פעולות בחשבון השייך ממנו ניתן יהיה ללמוד על יתרה זו או אחרת, כטענת המבקש.
המבקש העיד על עצמו, כמי שעשה פעולות שונות בחשבון שהתנהל על שם בנו, כי היה במשך כ-25 שנים בנקאי ומכאן שידיעתו את העובדות המתחייבות מהתנהלות הבן בחשבון אינן צריכות ואינן צריכות להתבסס על מידע שמספק לו המשיב בלבד.
קל וחומר, כאשר המבקש אינו מכחיש, כי נתן ערבותו כלפי התובע, אם בנו לא יכבד התחייבויותיו כלפי התובע.
אין כל בסיס לעובדות המוצהרות ע"י התובע, לפיהן, נטל ערבותו להלוואה ולא לאשראי.
די בכך שיעיין המתעניין בנספח 2 של כתב התביעה הן בכותרתו והן בתוכנו ועד מהרה תתברר טענת המבקש כבלתי נכונה בעליל.
המדובר בערבות הן לאשראי והן להלוואה ומכל מקום, הלוואה מאוחרת להלוואה לחתימה על ערבות לאשראי אינה מפטירה את הערב ואינה פוטרת אותו מהתחייבויותיו.
אין לי אלא לקבוע, כי אין בפי המבקש ולו הגנה לכאורה מפני התביעה.

אשר על כן, נדחית בקשת הרשות להתגונן.

המבקש יישא בהוצאות המשיב לשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון המלא בפועל
.

ניתנה היום, ז' חשון תשע"ג, 23 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 17748-01/12 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אחמד אבו מוך (פורסם ב-ֽ 23/10/2012)