פסקי דין על הספקה לתעשיה בועז - עופר בע"מ | פסקי דין על א.מ.י.ר.י. שירותים טכניים (96) | פסקי דין על אהוד מנשה ויסר | פסקי דין על רוני יעקב |

3972-09/09 א     17/07/2012




א 3972-09/09 הספקה לתעשיה בועז - עופר בע"מ נ' א.מ.י.ר.י. שירותים טכניים (96) בע"מ, אהוד מנשה ויסר, רוני יעקב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



17 יולי 2012

ת.א. 3972-09-09 הספקה לתעשיה בועז - עופר בע"מ
נ'
א.מ.י.ר.י. שירותים טכניים (96) בע"מ
ואח'
ת.א. 4077-09-09


בפני

כב' סגן הנשיא השופט אליהו קידר


התובעת

הספקה לתעשיה בועז - עופר בע"מ
, ח.פ. 51-1059222
ע"י עו"ד ענינא קויפמן


נגד

הנתבעים
1. א.מ.י.ר.י. שירותים טכניים (96) בע"מ
, ח.פ. 51-2420084
2. אהוד מנשה ויסר
3. רוני יעקב
ע"י עו"ד אברהם קורן





פסק דין




1.
לפני תביעה לתשלום חוב כספי.
2.
הנתבעת 1 נותרה חייבת לתובעת סך של 4,466 ₪ נכון ליום 23.12.08, כתוצאה ממוצרים שרכשה אצל התובעת ולא שילמה בגינם.
3.
נתבעים 2 ו-3 היו בעלי המניות ודירקטורים בנתבעת 1, והם נתבעים באחריות אישית, מכח "הרמת מסך".
4.
כתב התביעה במקורו הוגש ללשכת ההוצאה לפועל, ונתבעת 1 לא התגוננה. נתבעים 2 ו-3 התגוננו וניתנה להם הרשות להגן.

הראיות
:

5.
מטעם התובעת העידה הגב' אריאלה עניאל. עדה זו הינה מנהלת חשבונות אצל התובעת ועסקה בגביית חובות ומכאן הידע שלה לעניין עובדות התביעה.
6.
עדה זו הגישה את כל החשבונות נשוא העסקאות.
7.
העדה אישרה כי לא החתימה את נתבעים 1 ו-2 על ערבות אישית.
8.
ישנם מקרים בהם מוציאים סחורה ללא הזמנה בכתב אלא על פי דרישות הלקוח.
9.
לאחר שהעדה נחקרה על תצהיר עדותה הראשית, הודיעה ב"כ עוה"ד הגב' קויפמן (בעמ' 7 לפרוטוקול שורות 26 – 27) "אני מצהירה לפרוטוקול שהחישוב שלי לא נכון, והסכום הנכון הוא 4,712 ₪.
10.
הנתבעים 2 ו-3 הגישו תצהירי עדות ראשית הזהים כמעט אחד למשנהו.
11.
מהתצהירים עולה כי נתבעים אלה היו בעלי מניות ואורגנים בחברה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.
12.
המצהירים מוסיפים כי החברה נקלעה לקשיים כספיים ונאלצה להפסיק פעילותה. החברה, באמצעות הנתבעות עשתה הכל על מנת למנוע את קריסתה, אך עקב המשבר הכלכלי והידוק חגורת האשראי של הבנקים, הם לא הצליחו למנוע קריסת החברה.
13.
עוד הצהירו הנתבעים כי כל הפעולות נעשו כאורגנים בחברה ללא חבות אישית.
14.
נתבע 2 נחקר על האמור בתצהירו. עד זה מאשר כי היה מנכ"ל החברה עד 5.11.08. הנתבע מאשר כי נכנס שותף חדש בשם סימון, אך התובעת לא עודכנה בכך. הנתבע מוסיף כי שילם את כל החשבוניות עד ליומו האחרון בחברה. חשבוניות שלא שילם היו בגין כך שלא היו חתומות או שלא היה להן תעודות משלוח.
15.
העד מאשר כי לא הצליחו לשקם היחסים עם בנק המזרחי.
16.
נתבע מס' 3, מר אהוד וייסר, נחקר על תצהירו ואישר כי ביום 1.5.07 נכנס שותף חדש, אך הוא לא עדכן את התובעת.
17.
הבנק דרש מהנתבע 3 ערבויות אישיות, ואף איים כי יכניס את חשבון החברה למינוס ואף עשה כן. גם הבנק הבינלאומי הגביל את האשראי. גם בעניין הגבלות האשראי לא עודכנה התובעת ולא נאמר לה להפסיק לספק סחורה לנתבעת.

ניתוח משפטי

18.
עניין לנו בשאלת הרמת מסך ההתאגדות, בגין אי גילוי שאין החברה מסוגלת לעמוד בחובותיה ובחיוב אישי של האורגנים בחברה.
19.
נוסח חוק החברות, שהיה בתוקף במועד הרלבנטי (תיקון מס' 3) הינו כדלקמן:


"הרמת מסך 6. (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן. במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות משפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה:


(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 – 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.


(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר
טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן למעט אם נהג ברשלנות בלבד.


(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה. אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על עניין הנדון לפניו.


(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).
"

20.
בע"א 10582/02 מפרש כב' הנשיא כב' השופט ברק את דרישות הסעיף האמור כדלקמן:

"לשיטתי, חב המערער באחריות כלפי המשיבה מכח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, בקשר לחלקו במגעים לרכישת הסחורות מן המשיבה. החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב חלה, כידוע, על כל אדם הנוטל חלק במגעים החוזיים. אין היא מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה (ראו ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673; ע"א 487/88 חברה לפיתוח שכונות נ' עזבון המנוח עכאב (לא פורסם)). החובה לנהוג בתום לב חלה גם על מי שאינו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד, כמו כל אדם אחר, אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב (ע"א 148/82 גליק נ' ארמן ואח', פ"ד מה(3) 401; השוו, ע"א 10385 מכנס ואח' נ' ריג'נט השקעות בע"מ ואח', פ"ד נח(2) 53)."

21.
עוד מוסיף כב' הנשיא ברק:



"על רקע מערכת היחסים המיוחדת שנוצרה בין המערער ורעייתו לבין המשיבה, החובה לפעול בדרך מקובלת ובתום לב הטילה על המערער ורעייתו חובת גילוי רחבה, מוגברת, כלפי המשיבה. במערכת היחסים המיוחדת בין הצדדים, היה מקום לצפות לכך שהמערער ורעייתו יגלו למשיבה את דבר מצבם הכלכלי הקשה, עת רכשה החברה סחורות נוספות מן המשיבה. גילוי זה התחייב ממהות היחסים בין הצדדים וממידת האמון האישי שרכשה המשיבה למערער ולרעייתו.


חובת הגילוי הופרה על ידי המערער ואשתו. האחרונים לא סיפרו למשיבה על ההדרדרות הכלכלית של העסק. הם לא גילו דבר אודות החוב ההולך ותופח של החברה בבנק המזרחי, חוב שהביא להגשת תביעה כספית גדולה מצד הבנק (באוגוסט 1999) ולערעור איתנותה הפיננסית של החברה. הם לא סיפרו על עיקול נכסיהם וכספיהם ועל שיעבוד דירת מגוריהם לבנקים שונים. כל אותה עת המשיכו המערער ואשתו להזמין סחורה מהמשיבה ולשדר "עסקים כרגיל", בעודם מצויים במשבר כלכלי חריף. גם העובדה שהמערער חדל מניהול החברה (ביולי 1999) לא גולתה למשיבה. הסתלקותו הוסוותה, תוך שהוא ממשיך בעבודה שגרתית בחברה ובפגישות עם אנשי המשיבה. המשיבה מצידה המשיכה לספק סחורות לעסק. היא היתה מודעת אמנם לבעיות בתזרים המזומנים של החברה, בגינן קיבלה צ'קים פרושים ודחויים, אך הסתמכה על הבטחות המערער ורעייתו כי כל החובות ייפרעו. בסופו של דבר, בעקבות קריסת העסק, לא נפרע החוב בגין המוצרים שסופקו מחודש יולי 1999 ואילך. בנסיבות העניין, הסתרת המפולת הכלכלית מעיני המשיבה, תוך המשך הזמנת סחורות ושידור "עסקים כרגיל", אינה מתיישבת עם מערכת היחסים והקשרים שהיתה בין המערער ורעייתו לבין המשיבה. היה בה הפרה של החובה לנהוג בתום לב בכל הקשור בעסקאות לרכישת סחורות חדשות מן המשיבה.
"

22.
מסקנת כב' הנשיא השופט ברק כי האחריות נובעת מכוח סעיף 12 לחוק החוזים, ואין לו צורך לבחון את הסוגיה של הרמת המסך.

23.
כב' השופטת פרוקצ'ה מצטרפת למסקנתו של הנשיא.

24.
אין ספק כי הנתבעת לא יידעה את התובעת על מצבה הכספי הגרוע והחלפת בעלים. כאשר מדובר ביחסי אמון, בהם לא הוחתמו הנתבעים על התחייבות אישית לתשלום חובות החברה, הדבר נותן משנה תוקף להתנהגות שלא בתום לב של הנתבעים.

25.
לנוכח פסיקתו של כב' הנשיא ברק, אין לי ספק כי הנתבעות פעלו שלא בתום לב, ויש מקום לחייבם באופן אישי.

סיכומו של דבר

26.
אני מחייב את נתבעים 2 ו-3 ביחד ולחוד לשלם לתובעת
כדלקמן:
א.
סך של 4,466 ₪, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.12.08 ועד לתשלום בפועל.
ב.
הוצאות המשפט, כפי שהוצאו על ידי התובעת, כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתם על ידי התובעת ועד לתשלום בפועל על ידי הנתבעים.
ג.
שכ"ט בשיעור 20%, שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 3972-09/09 הספקה לתעשיה בועז - עופר בע"מ נ' א.מ.י.ר.י. שירותים טכניים (96) בע"מ, אהוד מנשה ויסר, רוני יעקב (פורסם ב-ֽ 17/07/2012)