פסקי דין על מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים | פסקי דין על איתי ארזי | פסקי דין על שי סולם |

2982/07 פ     22/10/2012




פ 2982/07 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' איתי ארזי, שי סולם




לך



בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 2982-07 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים
נ' ארזי ואח'



22 אוקטובר 2012


בפני
כב' השופטת איטה נחמן


המאשימה

מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים


נגד

הנאשמים
1. איתי ארזי
2. שי סולם
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה מתמחה אריה צוק
הנאשמים נוכחים
ב"כ הנאשמים עו"ד נטלי גזית
ממשרדה של עוה"ד קרן נהרי

<#3#>
פסק דין

1.
הנאשמים הודו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה, עבירה על סעיף 280 בחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.
מעובדות כתב האישום, עולה כי ביום 13.1.2007, נסעו המתלוננים
אשר הינם שוהים בלתי חוקיים ברכב, אשר במהלך הנסיעה
התקלקל. אחד המתלוננים נשאר על הכביש בסמוך לרכב, ושאר המתלוננים הסתתרו בין עצי הפרדס הסמוך לכביש.

באותה העת, עבר הנאשם 1 באזור, והבחין באחד המתלוננים עומד בצד הדרך. הנאשם
עצר את רכבו, ושאל את המתלונן למעשיו. משהתברר לנאשם כי המתלונן תושב יאטה, הוא הזדהה כשוטר, השכיב את המתלונן על הקרקע וקשר את ידיו באמצעות חוט חשמל.

בהמשך, בעקבות קריאתו של הנאשם 1 לסיוע, הגיע למקום נאשם 2. הנאשמים ניגשו לעבר הפרדס, שם מצאו את שלושת המתלוננים הנוספים. הנאשמים קשרו את ידיהם של המתלוננים באמצעות שרוכי נעליים, השכיבו אותם על הקרקע, וקשרו אותם זה לזה באמצעות חבל. בהמשך, לקחו מהמתלוננים את הארנקים, תעודות הזהות, ומכשיר הטלפון הסלולרי שהיו ברשותם, ונסעו איתם לתחנת המשטרה.

בסיום הבדיקה בתחנה, הונחו הנאשמים לשחרר את המתלוננים
במחסום ליד מודיעין.
על אף ההנחיה, הסיעו הנאשמים את המתלוננים דרומה לאזור צומת ראם. בשלב מסוים עצרו הנאשמים את הנסיעה, הורו למתלונן הראשון להסיר את נעליו ואת הג'קט שלבש, ושילחו
אותו לדרכו. בהמשך, עצרו הנאשמים את רכבם בשנית, והורו למתלונן השני להסיר את נעליו ואת הג'קט שלבש. הנאשם 1 הוריד את המתלונן מהרכב, שילח אותו לדרכו, וידה לעברו אבן כאשר התחיל ללכת. לאחר מכן, הורידו הנאשמים את המתלונן השלישי מהרכב, ושילחו אותו לדרכו. בהמשך, שוב עצרו הנאשמים את הרכב, והורידו ממתלונן הרביעי את הנעליים והג'קט אותו לבש. ולאחר ששילחו אותו לדרכו, יידה אחד הנאשמים אבן לעברו ועזבו את המקום.

3.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשמים יבקשו לחזור בהם מכפירתם, ויודו בעובדות כתב האישום המתוקן. עמדת המאשימה- עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. לא הושגה הסכמה עונשית והמאשימה הסכימה לשליחתם לתסקיר שירות מבחן שיבחן גם את שאלת הרשעתם.

4.
בעניינם של הנאשמים הוגשו תסקירי שירות מבחן:

א.
בעניינו של הנאשם 1 - הוגש תסקיר שירות מבחן, ממנו עולה כי הנאשם בן 43, גרוש ואב לילד בן 9, המגדל יחד עם זוגתו הנוכחית את ארבעת ילדיה.

הנאשם עובד לפרנסתו כמסגר, חקלאי, מתנדב כרכז ביטחון וכנציג במועצת המושב, ובמקביל עובד גם כסייר. בעבר התנדב הנאשם כשוטר מג"ב, אשר במסגרת זו ביצע את העבירה, ובשל כך הושעה ממערך המתנדבים.

הנאשם תיאר את פעולתו לאורך אירוע העבירה בגינה הוא עומד לדין כלגיטימי, וסיפר כי הוא עצר את המתלוננים כיוון שהיו ללא אשרות כניסה לישראל, והביא אותם לתחנת המשטרה. עוד סיפר, כי הוא סבר שבתחנה יסיימו את הטיפול באירוע, וכשנוכח לדעת כי עליו להסיע את המתלוננים כברת דרך נוספת עד למחסום מודיעין, חש תסכול וכעס.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם
סבור שלא גרם נזק ממשי למתלוננים, בהורדתם במרחק רב מהיעד אליו היו צריכים להגיע, והוא שולל כל התנהגות אלימה
כלפיהם. הנאשם חש תסכול מהמערכת המשטרתית שלתפיסתו לא נתנה לו גיבוי באירוע, וכן תסכול מתמשך מתופעת הגניבות החקלאיות עמם נאלץ להתמודד באופן שוטף. בשל כך, הנאשם מטשטש ומפחית מהתנהגותו הבעייתית באירועים נשוא האישום.

עוד הוסיף שירות המבחן והתרשם , כי התנהגותו של הנאשם, נועדה להשפיל את המתלוננים ע"י זריקת אבנים, והסרת פריטי לבוש בעונת החורף.
הנאשם אינו בעל דפוסי התנהגות תוקפניים או אלימים, אך במצבי לחץ הוא מגלה גישה נוקשה וקשיים בניהול מצבי קונפליקט. שירות המבחן הציע לנאשם אפשרות טיפול, אך הנאשם דחה הצעה זו, כיוון שלתפיסתו אין דופי בהתנהגותו, והוא אינו זקוק להתערבות טיפולית כלשהי.

על כן, שירות המבחן נמנע מלתת המלצה טיפולית בעניינו. ביחס להרשעה, הנאשם לא הביא נימוקים ממשיים המצדיקים הימנעות מכך, ולכן יש להרשיעו בדין . וכן הוא נמצא מתאים לבצע של"צ בהיקף של 200 שעות.

ב.
בעניינו של הנאשם 2 - הוגש תסקיר שירות מבחן, ממנו עולה כי הנאשם בן 37, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאי 4-7 חודשים.

הנאשם עובד לפרנסתו בחברת "איתוראן" מזה
15 שנים. מחו"ד מעסיקו, עולה כי מדובר בעובד בעל יכולות תפקודיות טובות, אשר נוהג במקצועיות ומגלה אחריות רבה לתפקידו, ובעל יכולות חברתיות טובות עם חבריו בעבודה.

הנאשם עסק לאורך השנים בפעילויות התנדבותיות שונות בגופים שונים, מתוך תחושת שליחות ורצון לעזור לאנשים. וכיום הוא
עובד כמנהל אזור הדרום בתחום האכיפה.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם מתפקד באופן תקין בתחומי חייו השונים, אשר לאורך השנים התמודד באופן אפקטיבי עם מצבי סיכון ומשברים, ואינו בעל דפוסי התנהגות אלימים. לנאשם יכולת התבוננות פנימית, ובחינת החלקים הבעייתיים בהתנהלותו, ובייחוד בולטת יכולתו להפקת לקחים.

הנאשם התייחס לעבירה בגינה הוא עומד לדין כיום, והביע בושה וחרטה על אופן התנהלותו. הנאשם סיפר כי באותה העת הוא התנדב ביחידת הגי'פים של מג"ב, ובמסגרת התנדבותו נהג לעצור מסתננים לשטחי המדינה. הנאשם סיפר כי באותו הערב הוא הוזעק לעזרה ע"י הנאשם 1, על מנת להעביר חמישה מסתננים לתחנת המשטרה. כאשר הוא הגיע למקום, הוא והנאשם 1 ערכו על המתלוננים חיפוש, אזקו אותם על פי הנהלים המקובלים, ופינו אותם לתחנת המשטרה,
שם הונחו להסיע אותם למחסום מודיעין. הוא ונאשם 1 החליטו להוריד את המתלוננים במקום אחר מההנחיה שקיבלו, כיוון שהנסיעה בכיוון הנגדי קרובה יותר לביתם.

הנאשם התייחס להתנהלותו במהלך העבירה, לדבריו המניע להתנהגותו נבע
מתוך תסכול וכעס על המערכת אשר לא התחשבה בצורך שלו לחזור למשפחתו, והטילה עליו נסיעה מרוחקת לאזור מודיעין. שירות המבחן התרשם, כי התנהלותו של הנאשם בעת ביצוע העבירה, אינה מאפיינת את התנהלותו ותגובותיו בחייו.

על כן, המליץ שירות המבחן על עונש בדמות צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, ועונש הרתעתי של התחייבות להימנע מביצוע עבירות מסוג זה.
עוד המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו של הנאשם, בכדי לא לפגוע בעבודתו הנוכחית בה הוא משולב מזה שנים רבות.

5.
בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשמים הודו במהלך שמיעת ההוכחות בכתב האישום המתוקן, המייחס להם שימוש לרעה בכוח המשרה. בתקופה הרלוונטית נהגו הנאשמים להתנדב במג"ב, כאשר ביום האירוע במהלך נסיעה פרטית הבחין הנאשם 1 במתלוננים, והתעורר חשדו כי מדובר בשוהים לא חוקיים. הנאשם 1 כבל את אחד המתלוננים והזמין את הנאשם 2 למקום לסייע לו.

הנאשמים כבלו את המתלוננים בשרוכי נעליהם וחבל, והובילו אותם לתחנת המשטרה, שם קיבלו הנחיה להסיעם למחסום מודיעין ולשחררם.
על אף האמור, נסעו הנאשמים לכיוון ההפוך , נכנסו לחורשה מבודדת והורידו בהדרגה כל אחד מארבעת המתלוננים, כאשר משניים מהם ביקשו לחלוץ נעליים וג'קט שלבשו, ואף נזרקה עליהם אבן. נסיבות אלו מבטאות זילות של ממש בצלמם של המתלוננים, כאשר מדובר במעשה מחושב של השפלה וביזוי אדם בהיותו אדם, עת הושארו המתלוננים בשעת לילה מאוחרת בחודש ינואר בקור, ללא ג'קט ונעליים.

עוד טענה ב"כ המאשימה, כי חוץ מהפגיעה הפיזית, קיימת למתלוננים פגיעה נפשית. ומעבר לכך, קיימת גם פגיעה באמון הציבור במשטרה. מדובר באנשי חוק, אשר הציבור סמוך ובטוח שלא יעשו מעשים שרירותיים, ולא מעשים שמטרתם להשפיל ולבזות.

ב"כ המאשימה טענה לעניין ההרשעה, כי מדובר ברף עליון בהתעללות נפשית באדם אחר, במתחם של שימוש לרעה בכוח המשרה. בנוסף, לא קיימות סיבות לביצוע העבירה שיש בהם כדי להפחית מהחומרה, ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים לא מצביעות על פגיעה או נזק שיגרם באופן ודאי מההרשעה.

ב"כ המאשימה הפנתה בטיעוניה לתסקירי שירות המבחן. לגבי הנאשם 1, שרות המבחן קובע שלא ניתנו לו נימוקים ממשיים המצדיקים הימנעות מהרשעה, ויש לשלבו בקבוצה טיפולית בשל בעיות בהתנהגותו.
הנאשם לא לוקח אחריות על מעשיו, ושולל כי התנהג באופן אלים כלפי המתלוננים. לפיכך טענה כי
אין מקום להימנע מהרשעתו. לגבי הנאשם 2, שירות המבחן התרשם , כי הנאשם לוקח אחריות על מעשיו, ומבין את הפגיעה המשמעותית במתלוננים. גם בעניינו לא ניתן להצביע על נזק ממשי שיגרם לו בתעסוקתו, חוץ מאמירה בעלמא המצוינת בתסקיר. מעבר לכך, סוג העבירה לא מאפשר לשקול אי הרשעה, ואין נסיבות אישיות הקובעות כי קיים חריג לחרוג מן הכלל.

על כן, עתרה ב"כ המאשימה להרשיע הנאשמים ולהשית עליהם עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. \

6.
בטיעוניה לעונש טענה ב"כ הנאשמים, כי מדובר באירוע בודד אשר התרחש לפני כ-6 שנים.
לא בכדי תוקן כתב האישום, לאחר עדותם
של המתלוננים. ניתן לראות עד סעיף 11 בכתב האישום המתוקן, כי הנאשמים פעלו כדין. החל מסעיף 11 ניתן לראות כי


נאמר לנאשמים להסיע את השוהים
הבלתי חוקיים למחסום, ובכך מתבצעת העבירה שלהם.

עוד טענה ב"כ הנאשמים, כי לא מדובר בעבירה מסווג עוון או פשע,
אלא מדובר ברף תחתון בנסיבות ביצוע עבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה. הנאשמים לקחו אחריות על ביצוע העבירה, הודו, הביעו חרטה, והפנימו את הפסול במעשיהם.

הסנגורית טענה לנסיבותיו האישיות של הנאשם 1- הנאשם גרוש ואב לילד בן 9, המפרנס חמישה ילדים עם בת זוגתו בחמש שנים האחרונות, עובד כחקלאי, וכמסגר עצמאי, וכסייר בחברת פויינטר. הסנגורית הציגה בפני
בית המשפט, מסמכים המעידים על נזק בלתי הפיך שיגרם לנאשם במידה ויורשע.
בעבודתו של הנאשם כחקלאי, הוא מספק סחורה למפעל בטחוני, ולצורך
כך עליו להציג תעודת יושר. הרשעה בתיק זה, תמנע מהנאשם לקבל תעודת יושר, ותגרור בעקבותיה הפסד עבודה לנאשם. בנוסף, הנאשם בעל רישיון להחזקת נשק, אשר משמש אותו בעבודתו. במידה והנאשם יורשע, יילקח ממנו הרישיון , אשר יגרור בעקבותיו הפסד עבודה. עוד הפנתה הסנגורית, למכתבים מהתנדבותו
ותעודות הערכה , אשר מעידים כי מדובר באירוע בודד ויחידי, אשר התקיים לפני 6 שנים, ומאז לא נפתחו לו תיקים נוספים. עוד טענה כי בתסקיר שהוגש, ניתן לראות כי גם שירות המבחן התרשם מערכיו החיוביים של הנאשם, אשר מתנדב באופן קבוע ונוטל חלק בפרויקטים קהילתיים. עוד התרשם שירות המבחן ,כי לא מדובר בנאשם בעל דפוסי התנהגות אלימים, ולאור התרשמותם הנאשם לא חושב כי הוא זקוק לטיפול.

הסנגורית טענה לנסיבותיו האישיות של הנאשם 2- הנאשם נשוי ואב ל-4 ילדים, המפרנס העיקרי בבית של 6 נפשות. הנאשם עובד במשך 15 שנים בחברת איתוראן. הסנגורית הפנתה למסמכים, תעודות הוקרה, ומכתב על פגיעה במקום עבודתו של הנאשם במידה ויורשע.
כחלק מעבודתו חייב הנאשם לשאת נשק. במידה ויורשע, יילקח ממנו רישיון הנשק, אשר בעקבותיו
הוא עלול לאבד את מקום עבודתו.
הנאשם מוכר כנכה צה"ל עם 14% נכות, ולפני 6 שנים פציעתו החמירה. עד לאירוע נשוא כתב האישום, התנדב הנאשם ביחידת הג'יפים של מג"ב, לאורך השנים עסק הנאשם בפעילות התנדבותית בגופים שונים, והוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ללא עבר פלילי. עוד טענה כי בתסקיר שהוגש, התרשם שירות המבחן כי הנאשם אינו בעל דפוסי התנהגות אלימים, וכי הוא מביע בושה וחרטה על אופן התנהלותו, והוא מודע לפגיעה שגרם למתלוננים ולהשפלתם. עוד התרשם שירות המבחן, כי התנהגותו של הנאשם בעבירה אינה מאפיינת אותו, ובשל כך המליץ להטיל עליו של"צ ללא הרשעה בדין.

בתימוכין ובאסמכתאות עתרה ב"כ הנאשמים, לא להרשיעם, ולהטיל עליהם שירות לתועלת הציבור.

7.
הנאשם 1 ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע צער וחרטה על המקרה, וטען כי במידה והוא יורשע, תיפגע יכולתו לפרנס את 5 ילדיו.

הנאשם 2 ניצל אף הוא את זכות המילה האחרונה, הביע התנצלות על המקרה, וטען כי מדובר באירוע חריג, ובמידה ויורשע פרנסתו תיפגע.

8.
המדובר בעבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה אשר בוצע על ידי מתנדבי מג"ב. עת בא בית המשפט לגזור את דינם של הנאשמים, עורך הוא איזון ראוי בין אינטרס הנאשמים לבין האינטרס הציבורי, ואף בוחן נקודות השקה בין אינטרסים אלו. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט איילון בע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ' נ' מדינת ישראל, פד"י מז' (1),177, כדלהלן:

" אכן במסורת הפסיקה נקבעו כללים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה שעל השופט לשקלם בבואו לגזור את הדין. אופייה של העבירה ונסיבותיה, עולמו של העבריין, עברו ועתידו, הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכוח, מידת התגמול וחובת השיקום, תיקון היחיד ותיקונה של החברה".

על פי ההלכה הפסוקה:

"מבחן ללא הרשעה הינו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם, וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי דופן שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, לבין חומרת העבירה"
(ע"פ 2083/96, כתב נגד מדינת ישראל).

בפרשת כתב מנה בית המשפט העליון (מפנה המשנה לנשיא, כתוארו דאז, ש.לוין), את השיקולים שיש לשקול כאשר בית המשפט מכריע באם להרשיע את הנאשם בדינו, ובהם שיקולי שיקום- אם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה, חומרת העבירה ונסיבותיה, מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד, מידת הפגיעה של העבירה באחרים, החשש להישנות העבירות, יחסו של הנאשם לעבירה ומשמעות ההרשעה והשפעתה עליו ועל תחומי פעילותו, וכן שיקולים של אינטרס הציבור, השמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ועל האפקט הציבורי של ההרשעה.

בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נגד פלוני, פד"י נד' (3), 685,690 נפסק (מפי כב' השופטת א. פרוקצי'ה) כי על בית המשפט לאזן בין השיקולים של האינטרס הציבורי ונסיבותיו האינדבידואליות של הנאשם:

"בראיה כוללת נשקל מן הצד האחד הצורך במיצוי של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר והנזקים לפרט ולציבור בביצועה גוברים".

(שם, מול האותיות א,ב)

בנסיבותיו של תיק זה, אני סבורה כי הנאשמים עומדים בתנאים שנקבעו בהלכת "כתב" בכל הנוגע לאי הרשעה.

לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, לחומרא ולקולא, תוך התחשבות בעברם הנקי של הנאשמים, תסקירי שירות המבחן בעניינם, וכן הפגיעה העלולה להיגרם מהרשעתם בדין, אני קובעת כי הנאשמים עברו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, מבלי להרשיעם בדין.

נאשם 1 - יבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של
200
שעות, במסגרת כפר הנוער ויצ"ו נחלת יהודה, בראשון לציון, בעבודה על פי צרכי המקום, בהתאם לתוכנית שהוכנה בשירות המבחן.

נאשם 2- יבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של
200 שעות, במסגרת פנימיית "קדמה" כמדריך חוג נוער, על פי צרכי המקום, בהתאם לתוכנית שהוכנה בשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לשרות המבחן שידווח לביהמ"ש עם סיום צו השל"צ.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"ג, 22/10/2012 במעמד הנוכחים.



איטה נחמן
, שופטת







פ בית משפט שלום 2982/07 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' איתי ארזי, שי סולם (פורסם ב-ֽ 22/10/2012)