פסקי דין על קארין דדון | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

26920-11/10 בל     28/10/2012




בל 26920-11/10 קארין דדון נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת

ב"ל 26920-11-10
25 אוקטובר 2012



לפני: השופט
יוחנן כהן

נציג עובדים: מר מאיר אליהו
נציג מעסיקים: מר אלי מזרחי

התובעת
:

קארין דדון


ע"י ב"כ: עו"ד גלעד מילר



-
נ ג ד -

הנתבע
:

המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ: עו"ד ילנה צ'וקלר


פסק דין

1.
בפני
נו תביעתה של גב' דדון קרין (להלן: "התובעת"), להכיר בחולשה ושיתוק פתאומי שאחזו בתובעת בפלג גופה הימני בתאריך 22/7/09 (להלן: "האירוע") כ"תאונת עבודה".

2.
עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 23/10/11, ועל פיהן:

א.
התובעת, ילידת 1970, עבדה כעוזרת דוברת עיריית אילת.

ב.
במשך מספר ימים בהם נעדרה דוברת העירייה, התובעת הייתה תחת עומס ניכר, חששות כבדים, שכן התובעת נאלצה למלא את תפקיד הדוברת ואת תפקידה השוטף.

ג.
ביום 22/7/09 לאחר מספר ימי עבודה בהם התובעת מילאה את מקומה של הדוברת ובהם כאמור חשה בלחץ רב, נדרשה התובעת להעביר את תגובת העירייה לכתבה "רגישה" שפורסמה אודות מנכ"ל העירייה.

ד.
הדרישה למתן תגובה הועברה לתובעת מספר שעות בטרם סגירת העיתון, דבר שהלחיץ את התובעת ביתר שאת.

ה.
עם העברת הדרישה לתובעת למתן תגובה לעיתון כאמור, התובעת החלה להרגיש לא טוב וחשה לחצים חזקים בראש והקיאה מספר פעמים.

ו.
התובעת המשיכה בעבודתה עד השעה 16:30 ולאחר מכן נסעה לביתה.

ז.
בשעה 16:35 או בסמוך לכך, כאשר הגיעה התובעת לכניסה לחניון ביתה, תוך כדי נסיעה חשה התובעת לפתע חולשה בפלג גופה הימני מלווה בתחושת שיתוק, ידה נשמטה מההגה לכיוון בטנה והתעוותה והתכווצה למצב אגרוף, רגל ימין של התובעת נשמטה על ברקס הרכב והפכה להיות כבדה ללא אפשרות להניעה, דיבורה של התובעת היה כבד וניכר בפני
ה עיוות.

ח.
התובעת חולצה מרכבה על ידי בעלה ושכן נוסף ופונתה לקבלת טיפול רפואי.

3.
בהחלטה מיום 23/10/11, מינינו את פרופ' עודד אברמסקי, כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, כאשר הוא התבקש להשיב על השאלות המקובלות בנוגע לקשר סיבתי רפואי בין האירוע לבין מצבה הרפואי של התובעת.

4.
פרופ' אברמסקי, קובע בחוות דעתו מיום 19/3/12, באופן חד משמעי, כי:

"ש.
מהי המחלה שאובחנה בתובעת? האם מדובר באירוע מוחי?

ת.
המחלה שהיתה לתובעת היתה אי-תיפקוד פתאומי של הגפיים הימניות

(
rt. hemisyndrome
). הרקע לכך לא היה אירוע מוחי וסקולרי. התופעה בצד ימין הייתה של התכווצות פלקסורית ביד ימין ונוקשות ברגל ימין עם פציאליס בצד שמאל!! אם היה מדובר באירוע מוחי וסקולרי על רקע של אוטם, התופעה הייתה של המיפרזיס/המיפלגיה בימין עם פסיאליס בימין. במקרה הנדון הייתה תופעה של כיווץ בגפיים ימניות; כמו כן לא היה פציאליס בימין אלא כיווץ בפני
ם מימין שהביא לתמונה של פסיאליס בצד השמאלי הנגדי. יש לציין שבדיקת
mri
משנת 2010 לא הראתה שום מחלה וסקולרית או אוטם, אלא דווקא אטרופיה היפוקמפליט טמפורלית במוח משמאל.


כל אלו מכוונים לכך שהתופעה הקלינית ב-21/2/12 (לאחר תיקון טעות הקולמוס הבהיר המומחה כי מדובר ביום קרות האירוע היינו 22/7/09, י.כ.), הייתה אפילפטית פוקלית בגפיים ימניות על רקע נגע ישן עם מוקד חשמלי באונה טמפורלית בשמאל. ואכן, ידוע שהחל מגיל 29 היא סבלה מהתקפים אפילפטיים. ההתקפים היו מלווים רק לפעמים באיבוד הכרה ובפרכוסים כלליים; היו אירועים של פרכוסים או ניתוקים ללא איבוד הכרה, וכנראה גם מצבים של
todd's palsy
(שיתוק לאחר פרכוס) בגפיים ימניות. בזמנו נמצאה אצלה הפרעה פרוקסיסמלית בבדיקת
eeg
שמתאימה לאפילפסיה (פסיקתה של ד"ר ורבר, לפיה כל תרשימי
eeg
בעבר היו תקינים, איננה נכונה). יש לציין שבבדיקות נוירולוגיות ביוספטל וברעות לא נמצאו הבדלים בהחזרים, לא נמצאו החזרים פתולוגיים, לא הייתה התאמה בין ממצאים קליניים לבין הבדיקות. הועלתה אפשרות שמדובר בהתקף אפילפטי עם
todd's
וכן הועלתה לחילופין אפשרות שמדובר בהתקף קונברסיבי.


לדעתי המאורע הקליני הפתאומי בגפיים הימניות היה של התקף אפילפטי פוקלי גנואיני או לחילופין התקף קונברסיבי (פסוידואפילפטי) בגפיים ימניות, אצל אשה שחוותה בעברה התקפים אפילפטיים. המצב הכרוני שנמשך החל מיום לאחר ההתקף ובמשך שבועות נוספים לא היה של המיפלגיה ימנית על רקע
cva
וגם לא
todd's palsy
, אלא מצב קונברסיבי. בעת אישפוזה ביוספטל וברעות הועלתה אפשרות זאת ולכן גם נבדקה על ידי פסיכיאטר.


בבדיקתה על ידי היא טענה שיד ימין עדיין לא חזרה לתיפקוד תקין, לפעמים מתקשה להפעיל את פעולת תפס היד, לפעמים נופלים חפצים. כמו כן יש לעתים נימול ביד ימין. כל התופעות, כיום בגפיים הימניות מופיעות לדבריה לאחר כל סוג של מאמץ פיזי או נפשי. הבדיקה הנוירולוגית אצלי הייתה למעשה בגדר הנורמה ולא הראתה הפרעה קבועה בגפיים ימניות. לא מצאתי ממצאים פתולוגיים כפי שתוארו בחוות דעתה של ד"ר ורבר. בבדיקתי הכוח המוטורי האובייקטיבי שווה בשתי הידיים, ללא הבדלים בטונוס, החזרים גידיים שווים בשני הצדדים, ללא החזרים פתולוגיים. בבדיקת הרגליים הייתה אמנם נטייה לצניחה גבולית של רגל ימין בעת הרמת הרגליים במצב שכיבה, אבל בדיקה מוטורית מדוקדקת לא הראתה שום שיתוקים או הפרעות מוטוריות ברגל ימין, ההחזרים הגידיים ערים ושווים להחזרים ברגל שמאל, ללא החזרים פתולוגיים. אין הפרעה תיפקודית מוטורית של הליכה, עמידה וקפיצה. מבחינת תחושתית יש הפרעה סובייקטיבית של ירידת תחושה בצורת כפפה עד המרפק ביד ימין, שהיא לא על רקע אורגני; ברגל ימין יש הפרעה תחושתית בירך שהיא ביטוי למרגליה פרסטטיקה, שאינה קשורה למצב הנדון. כמו כן היה רושם של ירידה בתחושה השטחית בצד גוף ימין, אבל עד
midline
ולא
offline
(היינו, לא על רקע אורגני).

ש.
האם קיים לדעתך קשר סיבתי רפואי בין האירוע החריג מיום 22/7/09 בעקבות הדרישה מהתובעת למתן התייחסות לכתבה הרגישה שפורסמה אודות מנכ"ל העירייה, לבין האוטם במועד בו אובחן?

ת.
לדעתי יש קשר בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת המצב הנוירולוגי בגפיים הימניות, בין אם מדובר בהתקף אפילפטי ראשוני או במצב קונברסיבי ראשוני. התקף אפילפטי אצל חולה אפילפסיה יכול להופיע במצב לחץ וכך גם התקף קונברסיבי. המצב המתמשך הכרוני בגפיים הימניות לאורך מספר חודשים לאחר המאורע הפתאומי, הינו כנראה קונברסיבי והוא תוצאה של ההתקף החריף. כלומר: היה אירוע פתאומי בגפיים ימניות במשך כיממה שהיה או קונבולסיבי אפילפטי או קונברסיבי והיה אח"כ במשך מספר חודשים מצב קונברסיבי. כיום אין הפרעה נוירולוגית ולכן ניתן לקבוע שהאירוע בעבודה גרם לתמונה חריפה שהמשיכה כתמונה כרונית במשך מספר חודשים. כיום ההפרעה לא קיימת. אם יופיעו בעתיד אירועים נוספים בצד ימין לא ניתן יהיה יותר לקשר בינם לבין האירוע החריג בעבודה.

ש.
אם לא, האם מדובר במחלה טבעית?

ת.
כנאמר בתשובה לשאלה ג', מדובר בהתקף אפילפטי או בהתקף קונברסיבי. שני אלו הינם מצבים טבעיים שפרצו במקרה הנדון בגלל אירוע בעבודה. המצב בגפיים הימניות חלף ואם יחזור הוא לא יהיה יותר תוצאה מהאירוע בעבודה.

ש.
אם התשובה חיובית, דהיינו קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם במועד בו אובחן, האם ניתן לומר כי השפעתו הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הנתונים האישיים של התובעת, לרבות מצב בריאותה הבסיסי וגורמי סיכון אחרים?

ת.
האירוע בעבודה גרם להופעת המצב בר החלוף בגפיים הימניות, אף אם מדובר ברקע קונסטיטוציוני קודם."

5.
בהחלטה מיום 14/6/12 אישר בית הדין לנתבע להציג למומחה שאלת הבהרה אחת, כדלקמן:


"בחוות דעתך אתה מתייחס לאירוע מיום 21/2/12. האם מדובר בטעות קולמוס או לאירוע נוסף? נא הבהר לעניין איזה אירוע ניתנה חוות דעתך?"

6.
המומחה השיב לשאלת ההבהרה עליה נשאל, כי מדובר בטעות קולמוס והכוונה היא ליום קרות האירוע – 22/7/09.
טענות הצדדים:

7.
התובעת טוענת כי לנוכח קביעותיו העובדתיות של בית הדין ולנוכח חוות הדעת החד משמעית של המומחה שמונה מטעם בית הדין, יש לקבל את התביעה.


מחוות דעת המומחה עולה בבירור כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג מיום 22/7/09 לבין השיתוק הפתאומי והחולשה בהם לקתה התובעת.

8.
הנתבע טוען מנגד, כי חוות דעתו של המומחה לוקה בחוסר בהירות, היות ומחד טוען המומחה כי מדובר בהתקף אפילפטי או לחילופין התקף קונברסיבי אצל התובעת, אשר חוותה בעבר התקפים אפילפטיים; אולם בד בבד טוען המומחה כי לדעתו ישנו קשר בין האירוע בעבודה לבין הופעת המצב הנוירולוגי בגפיים הימניות. לאור חוות דעת זו, טוען הנתבע, כי לא ברורה קביעתו של המומחה בדבר הקשר הסיבתי. עוד טוען הנתבע, כי המומחה לא נאות לקבוע את מידת ההשפעה של האירוע על מצבה הרפואי הקודם של התובעת.

דיון והכרעה

9.
מטרת מינוי של מומחה-יועץ רפואי, חייב לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה כחלק מהראיות לעניין קשר סיבתי רפואי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו.


על פי ההלכה הנוהגת קביעתו של קיום קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה בעלת פן משפטי המושתת על חומר הראיות – אלא שבקביעה זו ניתן משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחה-יועץ רפואי שנתמנה על ידי בית הדין לסייע בתחום הרפואי.

(ראה: לעעניין זה
דב"ע לו/8-0
סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי

פד"ע ז' 374,

דב"ע נה/246-0
גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי

(לא פורסם).


בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין נוהג, דרך כלל, ליחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין" (ראה:
דב"ע לו/64-0
המוסד לביטוח לאומי
– שרף,
פד"ע ז' 461;

דב"ע נא/191-0
המוסד לביטוח לאומי
– יוסף נחתום
, פד"ע כ"ד 89, 99; ס'

אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבתי דין

לעבודה"
המשפט ב (תשנ"ה) 199, בע"מ 212) (
עב"ל 411/97
דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי

(לא פורסם)).


בית הדין, בבואו לקבוע קשר סיבתי משפטי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו משתדל להגיע למסקנה שיש בה מידה סבירה של ודאות רפואית ממאורע מסוים או משורת מאורעות ומכיר ביותר מסיבה אחת לתוצאה פגיעתית מסוימת (
דב"ע לא/17-0
, המוסד לביטוח לאומי
– הרשקוביץ, פד"ע ב'177).


כאשר חוות הדעת אינה מנוסחת בלשון חד משמעית אלא משתמשת במילים המביעות ספק, הרי אין בכך כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לבין העבודה (
דב"ע לב/604-0
משולם – המל"ל
, פד"ע ג 443;

דב"ע נו/197-0
המל"ל – קוהן בתיה
(לא פורסם);
עב"ל 240/97
אילוביץ אליהו – המל"ל
(לא פורסם);

דב"ע נה/116-0
המוסד לביטוח לאומי
– איטה שטיין
(לא פורסם)).


"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.


מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (
עב"ל 1035/04
דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי

(ניתן ביום 6/6/2005)).

10.
במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים הנגלים לעין, או כי היא לוקה בחוסר בהירות. המומחה מפרט בחוות דעתו בצורה ברורה את שהתרחש לאחר קרות האירוע החריג מיום 22/7/09. המומחה מציין בחוות דעתו כי המחלה שהיתה לתובעת היתה בשל חוסר תיפקוד פתאומי של הגפיים הימניות והרקע לכך לא היה אירוע מוחי וסקולרי. המומחה קבע כי הסימנים אשר היו אצל התובעת, מכוונים לכך שהתופעה הקלינית מיום 22/7/09 הייתה אפילפטית בגפיים ימניות על רקע נגע ישן עם מוקד חשמלי באונה טמפורלית בשמאל. המומחה מציין בחוות דעתו באופן ברור כי האירוע בעבודה גרם להופעת המצבר בר החלוף בגפיים הימניות, אף אם מדובר ברקע קונסטיטוציוני קודם.



יודגש כי במקרה דנן המומחה הרפואי בדק את התובעת באופן אישי והתרשם ממצבה הרפואי באופן ישיר ויש בכך כדי להוסיף על חוזקה של חוות הדעת. לפיכך, יש לדחות את טענת הנתבע לפיה, חוות דעתו של המומחה לוקה בחוסר בהירות.


עוד נוסיף ונציין כי טענת הנתבע לפיה המומחה הרפואי לא נאות לקבוע את מידת ההשפעה של האירוע על מצבה הרפואי הקודם של התובעת, אינה במקום, שכן נושא זה צריך שיתברר לפני ועדה רפואית, אשר אמונה על נושא קביעת אחוזי הנכות.

11.
התוצאה היא איפוא, שיש לאמץ את חוות דעתו של פרופ' אברמסקי, ומכאן שדין התביעה להתקבל באופן זה שיש להכיר בחולשה ושיתוק בפלג גופה הימני של התובעת מיום 22/7/09, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995.

12.
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

13.
ערעור בזכות בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.


ניתן היום, יב' חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.






נציג עובדים:

נציג מעבידים:

יוחנן כהן
, שופט

מר מאיר אליהו

מר אלי מזרחי


קלדנית: רות רחמים.








בל בית דין אזורי לעבודה 26920-11/10 קארין דדון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/10/2012)