פסקי דין על אחמד משני | פסקי דין על מחמוד משני | פסקי דין על מחמד עיד משני | פסקי דין על אבראהים מחמד עלי | פסקי דין על נדאל טהה ואח' |

2117-10/12 א     31/10/2012




א 2117-10/12 אחמד משני, מחמוד משני נ' מחמד עיד משני, אבראהים מחמד עלי, נדאל טהה ואח'









בית משפט השלום בירושלים



ת"א 2117-10-12 משני ואח'
נ' משני ואח'







בפני

כב' השופטת
יעל ייטב


המבקשים

1.אחמד משני

2.מחמוד משני
מבקשים ע"י ב"כ עו"ד ג'וני שחאדה


נגד


המשיבים

1.מחמד עיד משני
2.אבראהים מחמד עלי
3.נדאל טהה

משיבים 2 ו-3
ע"י ב"כ עו"ד ג'ורג' שוכרי
4.מוסא מוחמד עלי

ע"י ב"כ עו"ד אמיר חסן


החלטה
מבוא
1.
בפני
בקשה למתן צו מניעה זמני המופנה כלפי המשיבים, והמורה להם להימנע מלבצע כל פעולה בחלקה, להיכנס לחלקה, למנוע העברה, מכירה, השכרה או ביצוע עבודות מכל סוג ומין.
2.
ביום 4.10.12 ניתן על ידי צו כמבוקש במעמד צד אחד. הצו ניתן לאחר שב"כ המבקשים הודיע כי לא ידוע לו שיש היתר לבנייה. בהחלטתי הותנה תוקפו של הצו בהפקדת פיקדון כספי במזומן בסכום של 15,000 ₪.
3.
כתב התביעה בתיק זה הוגש אך ביום 17.10.12, ותוכנו של הסעד שהתבקש בו זהה לתוכן הסעד הזמני המבוקש. לטענת המשיבים, כיון שחלפו 7 ימים פקע הצו.
4.
ביום 30.10.12 התקיים בפני
דיון במעמד הצדדים. משיב 1 שהיה היחיד שלא הגיש תגובה לבקשה, לא היה מיוצג בדיון, ובתחילת הדיון ביקש לדחות את הדיון בשבועיים, על מנת שיהיה באפשרותו להגיע לדיון מיוצג. לא מצאתי מקום להיענות לבקשה. דיון שנקבע ליום 9.10.12 נדחה לבקשת משיב 4, ועל כן היה גם בידו של משיב 1 זמן די והותר לדאוג לייצוג. כמו כן, לאור טיב הטענות שהועלו בפני
בתגובות המשיבים האחרים, בעיקר באשר לקשר בין המבקשים ובין משיב 1, שהינו אחיהם, ולעובדה שהסעד הזמני גרם להפסקת בנייה על פי היתר בנייה, ולהוצאות ולנזקים כספיים למשיבים 2 עד 4, לא מצאתי שניתן לאפשר דחייה נוספת של הדיון ולהותיר את הסעד הזמני על כנו. זאת ועוד, משיב 1 לא הגיש בקשה למתן סעד זמני נגד המשיבים האחרים.
5.
במהלך הדיון הועלו על ידי המשיבים טענות באשר לסמכות בית המשפט, ואולם הם למעשה הסכימו לקיים את הדיון בפני
. יש לציין כי אמנם משיב 1 הינו אחיהם של המבקשים, ואולם לכאורה לא מדובר ב"סכסוך בתוך המשפחה", שכן לא הסכסוך בתוך המשפחה הוא שתרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה (ראו לעניין זה את פסק דינו של כב' הנשיא א' ברק ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד (4) 337, 344), אלא הסכסוך העסקי אזרחי, ומהותית קיימת לכאורה זהות אינטרסים בין משיב 1 לבין המבקשים, והסכסוך הינו בין האחים לבין המשיבים 2 ו-4.
6.
אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שהמקרקעין נושא הבקשה, חלקת אדמה המצויה בשכונת שועפט בירושלים, ידועה כחלקה 24 בגוש (ישראלי) 30548, הידוע כגוש ירדני 8, הקרוי "אבו זרייק" (להלן- "חלקת האדמה"). אין גם מחלוקת כי חלקת האדמה מצויה בהליכי הסדר, וכי על פי הרישום המתנהל אצל פקיד ההסדר רשומה החלקה בשלמות על שם "דיב עלואן עבד אלפתאח אלמשני", אביהם של המבקשים ושל משיב 1 (להלן- "המנוח").
7.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהמנוח העביר ביום 20.9.72, בעודו בחיים, את חלקת האדמה למשיב 1 באמצעות ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר. העברת הזכויות דווחה למשרד מיסוי מקרקעין וכל המסים החלים על העברת הזכויות שולמו כדין.
8.
בתחילת הדיון שהתקיים בפני
הציגו המבקשים את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 11233-04-12, מיום 24.10.12, ובו הצהרה על כך שלמבקשים זכויות בהיקף של 66% בחלקת האדמה.
9.
אקדים ואציין שלאחר ששמעתי את ראיות הצדדים וטענותיהם מצאתי שיש לדחות את הבקשה.

הבקשה למתן סעד זמני
10.
בבקשה טענו המבקשים כי חלקת האדמה
אמנם הועברה על ידי המנוח למשיב 1 ביום 20.9.72. ואולם לטענתם ההעברה אל משיב 1 בלבד הייתה כיון שהיה בן בכור וכיון שהמבקשים עדיין היו קטינים באותו מועד. עוד פורט כי באותו היום חתם משיב 1 על הצהרה בגדרה העביר לכל אחד מהמבקשים, שליש מהזכויות שקיבל.
11.
בבקשה פורט כי במשך תקופה ארוכה התגוררו המבקשים בארה"ב. בסעיף 7 לבקשה נטען כי אך לפני ימים ספורים נודע למבקשים כי בעת שהותם בחו"ל, נחתם הסכם, ללא ידיעתם וללא הסכמתם, לבניית בניין על חלקת האדמה, אף שהחלו בהכנות לקראת בניית הבניין.
12.
לבקשה צורף תצהירו של מבקש 2, אשר פירט בסעיף 8 כי רק אתמול, היינו, ביום 2.10.12, נודע לו כי משיב 1 כרת הסכם עם המשיבים האחרים לבניית בניין, ללא ידיעתו והסכמתו, וכי אתמול אף החלו המשיבים לחפור במקום ע"מ להכין יסודות לבנייה, וזאת מבלי שניתן היתר לכך.
13.
במהלך הדיון, כאשר הוצג היתר בנייה לבנייה בחלקת האדמה, טען בא כוחם של המבקשים שחלפה שנה מיום מתן ההיתר, ועל כן ההיתר בטל, כפי שנקבע בו במפורש.
טענות המשיבים
14.
בתגובה שהוגשה מטעם משיבים 2 ו-3
נטען כי המבקשים ומשיב 1 העלימו עובדות מהותיות מבית המשפט, לרבות העובדה שלמשיב 2 זכויות קנייניות בנכס. פורט שמשיבים 2 ו-3
התקשרו עם משיב 1 בעסקת קומבינציה, בגדרה הוקנו להם מחצית מהזכויות בנכס, זאת לאחר ששילמו תמורה למשיב 1. משיב 2 הצהיר כי הוא מממן את עבודות החפירה והתשתית.
15.
בתצהירו טען משיב 2 כי משיב 1 ביחד עם אחיו מנסים לנשלו מהזכויות שיש לו במקרקעין. המשיב הוסיף וטען כי הבנייה נעשית על פי היתר, וכי המבקשים הטעו את בית המשפט בטענתם לפיה אין לעבודות היתר. משיב 4 הדגיש כי הבנייה בחלקת האדמה מבוצעת על פי היתר בנייה שניתן על ידי עיריית ירושלים, לאחר שנים של עבודה תכנונית והוצאת הוצאות בהיקף של כמיליון שקל על ידי משיב 4.
16.
בתגובתו של משיב 4 נטען כי הבקשה הוגשה בתיאום מראש בין המבקשים לאחיהם המשיב 1,
במטרה לסחוט את משיב 4 ולגרום לו לצאת מהפרויקט. כן נטען שמדובר בחוסר תום לב, תוך כדי הסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט, ובתרגיל עוקץ.
17.
משיב 4 טען כי המבקשים ידעו בזמן אמת אודות העסקה בינו לבין משיב 1, אף היו שותפים ומעורבים במהלכי התכנון ובהקמת הפרויקט, הם ביקרו אצל מהנדס הפרויקט וביררו אודות התקדמות הליכי הבנייה. נטען שמעולם לא טענו המבקשים שהם הבעלים של חלקת הקרקע, שיש להם זכויות בה, אף לא הביעו התנגדות לבנייה.
18.
משיב 4 טען כי לא הייתה כל העברת זכויות בחלקת האדמה מעבר להעברת הזכויות מהמנוח למשיב 1. נטען שהמסמך שלפיו הועברו כביכול הזכויות ממשיב 1 למבקשים, ביום העברת הזכויות מהמנוח למשיב 1 הינו מסמך פיקטיבי או מזויף, ולמעשה לא נעשתה כל עסקה כמתואר בו. המשיב הפנה לכך שהעסקה מעולם לא דווחה לרשויות, בניגוד להעברת הזכויות מהמנוח למשיב 1, ולא שולם מס בגינה. לא הוצג מקור של המסמך, המסמך אף לא נערך בפני
רשות ציבורית כגון נוטריון או עו"ד. ב"כ של משיב 4 העלה תהיות באשר למסמך, ובאשר לכך שלא הועברו זכויות במישרין מהמנוח לכל ילדיו אם מלכתחילה הועברו באותו היום חלק מהזכויות ממשיב 1 לידי המבקשים על אף שטרם היו בגירים.
19.
אשר לעסקה בחלקת האדמה, פירט משיב 4 שלפני כ- 8 שנים, ביום 5.5.04 חתם משיב 1 על עסקת קומבינציה עם שותף של משיבים 2 ו-3
, לצורך הקמת פרויקט על חלקת האדמה. בהסכם הציג עצמו משיב 1 כבעלים וכמחזיק של מלוא הזכויות והבעלות במקרקעין. כן פורט שמיד לאחר חתימת הסכם הקומבינציה החל עו"ד של משיב 1 בהליכים להוצאת היתר בנייה, הליכים שנמשכו כ- 4 שנים אך לא נשאו פרי.
20.
בואר שחלק נכבד מעיכובים היה נעוץ בקשיים כלכליים של משיב 1 ושל שותפו לעסקת הקומבינציה, ועל כן ביקשו להכניס לעסקה שותף בעל יכולת כלכלית.
21.
משיב 4 פירט שעוד בטרם ניתן היתר בנייה מכר משיב 1 שתי דירות בפרויקט לצד שלישי, אף גבה ממנו כסף. לימים, משלא עמד המשיב 1 בהתחייבויותיו על פי ההסכם, תבע הרוכש את משיב 1 בת"א 4435-08-10, קיבל צו מניעה והטיל עיקולים על חלקת האדמה. בעקבות ההליכים האמורים בוטל ההסכם ותמורת המכירה הושבה לרוכש על ידי משיב 4.
22.
משיב 4 פירט שמשיב 3 ושותפו התקשרו עמו בהסכם קומבינציה מיום 19.1.11 על מנת לכסות את החובות שנוצרו להם, על מנת שהליכי הוצאת ההיתר יושלמו על חשבונו של משיב 4, ועל מנת שהפרויקט ייבנה.
משיב 1 הצהיר בהסכם כי הוא הבעלים והמחזיק היחיד במקרקעין, וכי המקרקעין אינם משועבדים או מעוקלים, ואין לאיש זכויות בהם.
23.
נקבע בהסכם האמור שמשיב 4 ישלם למשיב 1 ולשותפו סכום של 240,000$ אשר יכסה למעשה את אגרות הבנייה, את התשלום לבעלי המקצוע שעסקו בתכנון, וכן תשלום בסך של 88,000$ לרוכש הדירות שעיקל את חלקת האדמה. פורט שנוסף לסכום של 88,000$ שילם משיב 4 כ- 550,000 ₪ בתמורה לאגרות הבנייה והיטל ההשבחה. בהסכם הקומבינציה הוסכם כי לאחר חתימתו ירשם משיב 4 כבעלים של מחצית מהזכויות במקרקעין. כן נקבעו בעסקת הקומבינציה הוראות באשר לחלוקת הזכויות בין השותפים בבניין העתיד להיבנות. עוד הוסכם כי עד להשלמת הבנייה לא יימכרו דירות.
24.
בעקבות פעולותיו של משיב 4 ותשלום האגרות, ניתן ביום 19.7.11 היתר לבניית מבנה בן 4 קומות מעל קומת מרתף חלקית.
25.
המשיב פירט שתחילת הבנייה התעכבה עד שעלה בידי משיב 1 להתארגן עם שותפיו ולשלם את חלקם בהוצאות, וכחודשיים וחצי לפני הגשת התגובה החלו הליכי הבנייה.
26.
משיב 4 טען שבכל העסקאות שנערכו: עסקת הקומבינציה, מכירת הדירות וביטול המכירה, וכן בכל ההליכים התכנוניים, הציג עצמו משיב 1 כבעלים היחיד של חלקת האדמה וחתם בשמו בלבד כבעלים. מעולם לא הועלתה טענה שקיימים בעלי זכויות נוספים.
27.
משיב 4 כפר בטענת המבקשים לפיה לא היה ידוע להם על העסקאות שנעשו בחלקת האדמה. משיב 4 הפנה לכך שמבקש 1 חתום כעד על שני החוזים למכירת הדירות בין משיב 1 לבין הרוכש.
28.
אשר למבקש 2
נטען שבביטול הסכמי מכירת הדירות, היה המבקש 2 עד לכך שלרוכש שולמו 88,000$ כהשבה וכפיצוי. נטען שהמבקש 2 היה עד גם להסכם הקומבינציה שנערך עם משיב 4. עוד פורט שהמבקשים לא רק שידעו על הסכם הקומבינציה, הם אף היו שותפים להליכי התכנון ולישיבות עם המהנדס, כפי שהעיד המתכנן עצמו. נטען שאף שהמבקשים היו עדים לעסקאות או לביטולן הם מעולם לא טענו שהם בעלים מכוח הסכם או שיש להם זכויות בחלקת האדמה.

המסגרת החוקית
29.
המסגרת לדיון בסעד הזמני קבועה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין") הקובעת –

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה:


(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק
שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;


(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."


30.
בבואו ליתן סעד זמני שוקל בית המשפט את התקיימותם של מספר תנאים: נחיצותו של הסעד בשלב מוקדם, עוד בטרם התבררה התביעה; קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת תביעה, המצדיקות מתן סעד זמני; מאזן הנוחות, הבוחן מהו הנזק אשר ייגרם למבקש ככל שלא יינתן הצו, לעומת הנזק אשר ייגרם למשיבים ככל שהצו יינתן; והאם הבקשה מוגשת בתום לב, והסעד אינו פוגע בנסיבות העניין במידה העולה על הנדרש.
31.
כפי שנקבע בפסיקה, נודעת חשיבות רבה לשיקולי קיומן של ראיות לכאורה ועילת תביעה ולשיקולי מאזן הנוחות. ראו לעניין זה למשל את פסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור ברע"א 3577/09 ביבי נ' אייץ' אנד או (מיום 11.6.09)-
"בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול שני עניינים: האחד- האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. העניין השני- מאזן הנוחות בין הצדדים- האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין אינטרסים... בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת
".
32.
כפי שנפסק לא אחת, בשלב זה של הדיון, בטרם התבררה התביעה לגופה, ובטרם הוכרעו המחלוקות בין הצדדים, די בראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. בשלב זה הראיות הנדרשות לשם מתן צו זמני אינן צריכות להוכיח את התביעה ברמה המאפשרת מתן

פסק דין
לטובת התובע, אלא די בכך שיצביעו על כך שהתביעה אינה מחוסרת סיכוי. (ראו למשל את פסק הדין ברע"א 7139/96 טריגנוב נ' טפחות, פ"ד נא (2) 661, 666).
33.
הערכת סיכויי התביעה נעשית בשלב זה באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט. בשלב זה של דיון מקדמי, אין מקום לקבוע ממצאים וודאיים, שמא לא תמצא התאמה בין הקביעות המקדמיות בגדרו של הסעד הזמני לגבי סיכויי התביעה, לבין התוצאה הסופית. (ראו למשל את פסק הדין בע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח (4) 105, 108.
34.
כלל נוסף שאותו יש לשקול בענייננו הינו שמטרתו של הצו הזמני הינה לשמור על המצב הקיים לפני הגשת התביעה עד למתן הכרעה סופית במחלוקת שבין הצדדים, על מנת להבטיח את
קיומו התקין של ההליך ולהבטיח את ביצועו היעיל של פסק הדין. עמד על כך המלומד א' גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, (להלן- "א' גורן"), עמ' 519-
"העתירה לסעד זמני מיועדת לשם הקפאת המצב שהיה קיים עובר להגשת התובענה. הענקתו של סעד זמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם לא כן עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה".
35.

ההצדקה להתערבות בית המשפט בשלב מוקדם של ההליך המשפטי, קיימת רק בנסיבות שבהן עלולה זכותו של המבקש להיפגע בעקבות שינוי במצב קיים.
36.
שיקול נוסף שאותו יש לשקול הוא הדחיפות במתן הצו עוד בטרם התבררה התביעה העיקרית, ולעניין זה קיימת חשיבות רבה לעיתוי הגשת הבקשה והאם הוגשה בשיהוי. כפי שציין המלומד א' גורן בעמ' 525-
"החובה, שלא להשתהות בפני
יה לערכאות בבקשה לסעד זמני, נעוצה בעצם מהותו של הסעד. נמצא, שעל המבקש את הסעד מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת. מבקש אשר השהה את בקשתו לסעד זמני אינו יוצא ידי חובה זו. בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו שהצו חיוני ושהענקתו אינה סובלת דיחוי".
37.
השיקול האחרון שיש למנות במסגרת השיקולים ששוקל בית המשפט, הינו שיקול שביושר,

היינו, האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין. ההלכה בעניין זה סוכמה על ידי המלומד א' גורן בספרו כדלקמן-

"בדונו בסעד זמני מכהן בית המשפט כבית- משפט של יושר. על כן עליו לשאול עצמו אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, דהיינו, אם בא התובע לבית-המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט... על הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני מוטלת החובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול-דעתו של בית המשפט, במיוחד, כשקיימת אפשרות כי הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד צד אחד".
דיון והכרעה

38.
מין הכלל אל הפרט.
39.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כאמור שאין מקום בענייננו להיעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני.
40.
בראש ובראשונה בולט בענייננו השיהוי הניכר בהגשת הבקשה. לטענת המבקשים הוקנו להם הזכויות במקרקעין מיד לאחר שהועברו למשיב 1, עוד בשנת 1972. מאז לא פעלו מעולם לרשום את זכויותיהם. גם תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיהם הוגשה רק לאחרונה (באפריל 2012) לבית משפט לענייני משפחה, ופסק הדין ניתן, בהסכמת משיב 1, אך לפני ימים ספורים, ביום 24.10.12.
41.
לא זו אף זו. אך שהמבקש 2 טען כי אך בימים האחרונים נודע לו אודות העסקה שבין אחיו, משיב 1 לשאר המשיבים, עולה מהראיות שהוגשו בפני
שלמבקשים היה ידוע אודות ביצוע עסקאות בחלקת האדמה על ידי אחיהם במשך שנים.
42.
עולה מהראיות כי למבקש 1 היה ידוע אודות עסקאות של משיב 1 ומכירת שתי דירות לרו"ח טארק קולגאסי (להלן- "רוכש הדירות"). רוכש הדירות, שעדותו הייתה עדות אמינה ומהימנה, העיד שביום 16.12.04, נחתם זיכרון דברים בינו לבין משיב 1 לרכישת דירה בפרויקט שהיה עתיד להבנות על המקרקעין. רוכש השירות הצהיר כי במהלך הישיבה שבה נחתם זיכרון הדברים ושבה הוצג בפני
ו הסכם הקומבינציה והמסמכים המעידים על כך שהזכויות בקרקע שייכות למשיב 1 בלבד, נכח המבקש 1 ולא הביע כל הסתייגות מביצוע עסקאות במקרקעין על ידי משיב 1 אף לא הביע כל הסתייגות מהמסמכים המעידים על זכויותיו הבלעדיות של משיב 1 במקרקעין.

43.

רוכש הדירות העיד כי מבקש 1 אף חתם על זיכרון הדברים כעד. במהלך חקירתו הנגדית השיב רוכש הדירות כי מבקש 1 אף ערך מסמך בכתב ידו (צרופה מש/15) שבו התחייב שככל שמשיב 1 לא יעביר אליו את הדירה, מבקש 1 ייתן לו את הדירה בעצמו. מבקש 1 לא רק חתם על המסמך, אלא גם כתב אותו בכתב ידו, בנוכחותו של רוכש הדירות.

44.
רוכש הדירות הוסיף והעיד כי ביום 19.1.11 נערכה פגישה בדירתו של משיב 1, שבה נכחו גם משיב 4 וגם מבקש 2. במהלך הישיבה הגיעו הצדדים לפשרה לפיה יוותר רוכש הדירות על כל זכויותיו בחלקת האדמה ובדירות שרכש, ובתמורה ישלם לו משיב 4 סכום של 88,000$. רוכש הדירות הדגיש כי היה ברור למבקש 2 שהתשלום ששילם משיב 4 הינו בגדרה של עסקת הקומבינציה שנערכה עמו. רוכש הדירות הדגיש כי מבקש 2 לא טען בפני
ו בשום שלב נגד עסקת הקומבינציה עם משיב 4, אף לא טען כי יש לו זכויות כלשהן בחלקת האדמה.
45.
גם מעדותו של המהנדס מר באשיר טאוויל עולה כי למבקשים היה ידוע אודות הליכי התכנון במשך שנים, והם אף היו מעורבים בהם. העד הצהיר על כך שהמבקשים הגיעו למשרדו, התעניינו בהליכי התכנון והיו מעורבים בהם. מעולם לא שמע מהם שהם בעלי זכויות במקרקעין. תמיד הצהיר בפני
ו משיב 1 שהוא בעל הנכס והוא אף זה שחתם על מסמכי הרישוי מכוח זכויותיו.
46.
במהלך חקירתו הנגדית של מבקש 2, אשר שגה וטען בתחילת עדותו שחתימתו על התצהיר שהגיש לבית המשפט מזויפת, השיב המבקש כי נודע לו אודות עסקת הקומבינציה לפני כחודשיים, ולא לפני מספר ימים כפי שהצהיר בתצהירו. מאוחר יותר השיב כי ידע על העסקה בעת הפגישה במשרדו של ב"כ משיב 4, אשר נערכה לפני כשנה, אף הביע את התנגדות לה.

47.
עולה מהראיות כי בניגוד לטענת המבקשים בבקשתם, היה ידוע להם על עסקאות שביצע משיב 1 בחלקת האדמה במשך שנים לפני הגשת הבקשה אף היה ידוע להם אודות הליכי התכנון. לא זו אף זו, הייתה למבקשים מעורבות, הן בעסקאות והן בהליכי התכנון והרישוי.
48.
במועד הגשת הבקשה למתן סעד זמני חלפו כשמונה שנים ממועד מכירת הזכויות בחלקת האדמה לראשונה לרוכש הדירות. לא רק שמבקש 1 ידע על המכירה, הוא אף חתם על חוזה המכירה כעד ונתן את התחייבותו האישית לרוכש הדירות להשיב לו את הדירה ככל שמשיב 1 לא יעשה כן. כמו כן חלפו כשנתיים מיום הפשרה שנערכה בין משיב 1 לבין רוכש הדירות. מבקש 2 היה נוכח בפשרה האמורה, במסגרתה שילם משיב 4 לרוכש הדירות סכום של כ- 88,000$ בגרדה של עסקת הקומבינציה. כמו כן נכח מבקש 2, כפי שהשיב, לפני למעלה משנה, בישיבה שהתקיימה במשרדו של בא כוחו של משיב 4.
49.
ניתן לקבוע על סמך הראיות שפירטתי, שלא רק שהמבקשים ידעו אודות העסקאות, הם אף היו מעורבים בהן בדר מסוימת. לא רק שהמבקשים נמנעו מלטעון בפני
רוכש הדירות או הצדדים לעסקת הקומבינציה שיש להם זכויות בחלקת האדמה, חרף ידיעתם על עסקאות שרוקם משיב 1 הם לא התנגדו לעסקאות, הם נמנעו מלבקש בקשה למתן סעדים זמניים, ונמנעו מלעשות פעולה כלשהי לרישום זכויותיהם או לקבלת

פסק דין
הצהרתי, שהתקבל כאמור רק בימים האחרונים. למעשה ניתן להסיק שהמבקשים הסכימו לכאורה לעסקאות, לפחות הסכמה שבשתיקה.
50.
גם אם היה נודע למבקש 2 אודות עסקת הקומבינציה רק כחודשיים לפני הגשת הבקשה לסעד זמני, כפי שהשיב בשלב כלשהו, מדובר בשיהוי רב. על אחת כמה וכמה כאשר הוכח בפני
שהמבקשים ידעו במשך שנים אודות עסקאות המכירה, אודות הליכי הרישוי, ואודות עסקאות הקומבינציה, הן העסקה משנת 2004, אלא גם העסקה משנת 2011 . לא רק שידעו, הם נטלו חלק מסוים בעסקאות, לפחות כעדים, ולא הביעו כל התנגדות להן.
51.
המבקשים לא נתנו כל הסבר לשיהוי הרב בהגשת הבקשה, ובעיקר לא הוכיחו שבחלוף פרק זמן כה ממושך חיוני ומוצדק ליתן את הצו המבוקש, עוד בטרם התבררה התביעה לגופה.
52.
טעם נוסף המצדיק את דחיית הבקשה למתן סעד זמני הינו חוסר תום הלב והסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט. כפי שציינתי, המבקשים טענו בבקשתם שאך ביום שקדם להגשת הבקשה, או להכנתה, נודע להם אודות העסקה. אף שהציגו בבקשתם מצגים כאילו נעדרו מהארץ במשך שנים ועל כן לא היה ידוע להם אודות העסקאות, ניתן ללמוד מהראיות שהיה ידוע למבקשים אודות העסקאות המבוצעות על ידי אחיהם, משיב 1 בקשר עם חלקת האדמה: עסקאות למכירת זכויות במקרקעין ועסקאות קומבינציה כאחד. הם נמנעו מלהביע התנגדות, ולמעשה נתנו את הסכמתם בשתיקה לעריכת העסקאות. כמו כן ניתן כאמור ללמוד שהיה ידוע למבקשים אודות הליכי התכנון והרישוי, הם אף היו מעורבים בהם.
53.
לא רק שהמבקשים נמנעו מלפרט את העובדות האמורות, החיוניות לקבלת ההחלטה, הם אף טענו כי כלל לא ידעו אודות העסקה ואודות הליכי התכנון.
54.
אשר לעילת תביעה ולראיות לכאורה, אמנם יתכן שקיימת ראיות לכאורה לזכויות שיש למבקשים בחלקת האדמה. יחד עם זאת, עילת התביעה למתן סעד קבוע אינה מובנת מאליה. כאמור הייתה למבקשים מעורבות לכאורה בעסקאות, לפחות כעדים, הייתה להם ידיעה מעורבות בהליכי התכנון. במשך שנים נמנעו מלציין את קיומן של זכויות בחלקת האדמה, לכאורה הייתה מצדם הסכמה לעסקאות.
55.
לצד הבעייתיות בעילת התביעה, מאזן הנוחות נוטה לטעמי לטובת משיבים 2 עד 4. כאמור, המשיבים 2 עד 4 התבססו במשך שנים על המצגים שהוצגו בפני
הם לפיהם הזכויות בחלקת האדמה הן בידי משיב 1 בלבד, וכי לאחיו אין כל זכויות. המשיבים רכשו זכויות בחלקת האדמה לפני שנים ופעלו במשך שנים להוצאת היתר בנייה. מהראיות עולה כי משיב 4 הוציא הוצאות נכבדות בגין הליכי הרישוי, האגרות והיטל ההשבחה, בסכום של כ- 550,000 ₪, בנוסף לפיצוי ששולם לרוכש הדירות בסכום של 88,000$.
56.
בא כוחם של המשיבים טען כי כיון שחלפה שנה מאז שניתן היתר, ההיתר בטל. לא מצאתי שהטענה הוכחה כנדרש. אמנם המהנדס השיב במהלך חקירתו הנגדית שהבנייה החלה במהלך חודש אוגוסט, היינו תקופה בת ימים ספורים עד כ-חודש לאחר שחלפה שנה מיום שניתן ההיתר, ואולם משיב 4 טען בבקשתו שהבנייה החלה כחודשיים וחצי לפני הגשת התגובה, היינו במהלך חודש יולי. לא מצאתי שהוכח בפני
שהיתר הבנייה בטל. גם אם חלפו מספר ימים מתקופת תוקפו, נוכח תשלום האגרות, אין מניעה לכאורה מהארכת תוקפו, ועל כן יש להתייחס לעניין בקשה זו כהיתר תקף.
57.
מתן סעד זמני עלול לגרום למשיבים שהוציאו סכומי כסף נכבדים הוצאות ונזקים נוספים, אף לגרום לביטול ההיתר למשך תקופה ממושכת אשר יתכן שתחייב נקיטת הליך מורכב יותר לשם חידושו.
58.
אף שהסעד המבוקש מנוסח בדרך של צו מניעה, משמעותו בחלקו היא צו עשה. כך למשל משמעות מניעת כניסתם של המשיבים לחלקת האדמה הינה פינויים מחלקת האדמה, שכן לאור ההסכמים בין הצדדים הוקנו לכאורה למשיבים, כולם או חלקם, זכויות שימוש או חזקה במקרקעין. משיב 4 הציג בפני
כאמור ראיות לכך שהוא שילם תמורה בדרך של פיצוי רוכש הדירות ובדרך של תשלום אגרות והיטלים בסכומים נכבדים. בזכות פועלו קיים היתר בנייה לפרויקט והבנייה החלה, על פי ההיתר.
59.
במצב דברים זה, הפסקת הבנייה משמעה שינוי מהמצב הקיים ולא הקפאתו. בנסיבות דוגמת תיק זה, של שיהוי בן שנים בפני
יה לערכאות, של הסתרת העובדות המהותיות מבית המשפט, של ידיעה אודות העסקאות ולכאורה גם הסכמה לעסקאות הקומבינציה עם משיבים 2 עד 4, לא מצאתי שיש מקום למתן סעד זמני, במיוחד שמשמעותו העיקרית הינה מתן צו עשה או שינוי מהמצב הקיים, אף לא תוך
התנייתו בסכום פיקדון גבוה. ככל שהמבקשים יוכיחו את טענותיהם ותביעתם, ניתן יהיה לפצותם בפיצוי כספי.

סיכום
60.
אשר על כן אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.
61.
המבקשים ישלמו לכל אחד מהמשיבים 2 עד 4
את הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 3,000 ₪.

המזכירות תשלח את החלטתי לצדדים באמצעות פקסימיליה, ותודיע להם טלפונית על מתן ההחלטה.





ניתנה היום,
ט"ו בחשון תשע"ג, 31 באוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 2117-10/12 אחמד משני, מחמוד משני נ' מחמד עיד משני, אבראהים מחמד עלי, נדאל טהה ואח' (פורסם ב-ֽ 31/10/2012)