פסקי דין על דיפלומט מפיצים 1968 בע"מ | פסקי דין על ליאור שלום

43709-01/11 תאמ     02/11/2012




תאמ 43709-01/11 דיפלומט מפיצים 1968 בע"מ נ' ליאור שלום








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 43709-01-11 דיפלומט מפיצים 1968 בע"מ
נ' שלום







בפני

כבוד השופט
יעקב שקד



תובעת

דיפלומט מפיצים 1968 בע"מ
ע"י עו"ד גל אבירם



נגד


נתבע

ליאור שלום
ע"י עו"ד אבי סגל




פסק - דין


רקע וטענות הצדדים


פסק דין
זה ניתן באופן תמציתי נוכח העובדה שמדובר בהליך בסדר דין מהיר, כמיצוות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

התובעת הגישה לביצוע שטר חוב ע"ס 20,391 ₪ (לההלן – שטר החוב), אשר לטענתה הנתבע חתום עליו.

לשיטת התובעת, כנגד שטר החוב ניתנה סחורה שהנתבע או חברה מטעמו לא שילמו את תמורתה, בסכום שמולא בשטר.

הנתבע טען בתצהיר התומך בהתנגדות כי הוא אינו חתום על שטר החוב וכי מדובר בזיוף, ולכן הגיש תלונה במשטרה.

עוד טוען הנתבע כי הוא, או חברה מטעמו בשם דלישס מרכולים בע"מ (להלן – החברה) אינם חבים לתובעת דבר.



דיון והכרעה

התובעת הגישה שני תצהירים: האחד של מנהל הכספים מטעמה צר צבי ריצ'ולסקי, והשני של מר שלומי לב, שהיה בעת הרלבנטית סוכן מכירות בתובעת.

כידוע, הנטל להוכיח את חתימת הנתבע על השטר מונחת לפתחה של התובעת, כאשר קיימות שלוש דרכים עיקריות להוכחת חתימה.

בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד נז(3) 241, עמ' 261, נקבע בהקשר זה כך:

"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות

כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע...קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח
,
כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה (ראה: א הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) .
th ed., by c 7,london
)
cross, on evidence144; . r 690
(
1989,tapper
; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ'
144
-
145
); והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב הידאו החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (,
supra cross
)."

באשר להשוואת כתבי יד: התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה, ולא סיפקה כל הסבר להימנעותה זו.

בע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736, 760 נקבע כי:

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו הסבר סביר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".

אשר לעדות ישירה.

מר ריצ'ולסקי כלל לא היה מעורב בקשר מול הנתבע ואינו טוען אחרת (ראה בעדותו בעמ' 8 לפרוטוקול שורות 24-26).

מר לב מציין בסעיף 4 לתצהירו, כי:

"בנוגע לטופס פתיחת לקוח ומתן שטר החוב כבטוחה, שמפאת הזמן הרב שעבר עד היום (כ-5), אינני זוכר בוודאות את מעמד מילוי טופס פתיחת לקוח וחתימתו של הנתבע 1 על שטר החוב, אך אציין כי תמיד הקפדתי על שמירה וכיבוד הנהלים המקובלים והנהוגים בתובעת (כפי שאני נוהג בכל חברה בה אני עובד), ולכן ברור, כי במידה והנתבע 1 לא היה חותם בפני
י על שטר החוב, לא הייתי מאפשר את עבודתו אל מול התובעת".

בחקירתו הנגדית שב מר לב ואישש את העובדה שאינו זוכר באופן קונקרטי את החתימה על שטר החוב (ראה עמ' 5 לפרוטוקול שורות 17-24).

בחקירתו הנגדית שב הנתבע והכחיש לחלוטין שחתם על שטר החוב (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 31-32).

צא ולמד, אין בפני
י כל עדות ישירה מטעם התובעת, אשר מכוחה ניתן ללמוד האם הנתבע חתם על שטר החוב.

אשר לעדות של מי שמכיר היטב את חתימת הנתבע ומעיד על התאמתה לחתימה שבמחלוקת, לא הובאה כל ראיה מעין זו.

התובעת מבקשת כי חתימתו של הנתבע על שטר החוב תילמד מראיות נסיבתיות. כך למשל, מעדותו של מר לב ולפיה אספקת הטובין לא הייתה מתאפשרת ללא חתימה על שטר החוב. כך למשל, מהעובדה שעל גבי שטר החוב מופיעים פרטיו של הנתבע, דוגמת מספר תעודת זהות, כתובת ופרטי חשבון בנק (ראה אישור הנתבע לפרטים הנ''ל (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 5-7).
הנתבע מצידו טוען בהקשר זה, כי פרטים אלו ניתנים לבירור באינטרנט (ראה עדותו שם).

כן ציין הנתבע כי כל החשבוניות נשוא החוב הנטען שולמו לחברת משקי הרי יהודה, שעימה היתה ההתקשרות ולה ניתנו בטחונות (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 1-13 ועמ' 14 ש' 26-29; לענין הפנית החשבוניות וכרססת הנה"ח לחברת משקי הרי יהודה, ראה ההתייחסות להלן).

דבריו אלה של הנתבע, כמו גם עדותו כי לא חתם על שטר החוב, לא נסתרו בחקירה הנגדית, ומקובלים עלי.

עסקינן בתביעה שטרית. התובעת בחרה להגיש תביעה נגד הנתבע בעילה זו, ולא בעילה חוזית או עילה אחרת, ומשכך, בנסיבות העניין, אין די בראיות הנסיבתיות אשר להן טוענת התובעת, להוכחת חתימת הנתבע על שטר החוב, מה גם שלטעמי אין בנסיבות שהוצגו כדי ללמד על החתימה.

יתכן כי טענותיה של התובעת היו יכולות להישמע אם הייתה בוחרת במסלול של תביעה חוזית ולא תביעה שטרית, אך משבחרה כאמור לתבוע על פי שטר, הרי שהתנאי הבסיסי ביותר לתביעה מעין זו הוא הוכחת חתימת הנתבע.

התובעת כשלה מלעשות כן, ולפיכך המסקנה הינה כי לא עמדה בנטל השכנוע ובנטל ההוכחה המוטלים על שכמה.

ראוי להתייחס לטענות התובעת בסיכומיה, כאילו אין צורך בחתימת הנתבע על השטר על מנת שיחוב על פיו.

סעיף 3(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) מורה אותנו כי:

"שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה."


וכפי שנפסק בע"א 566/71 פייג נ' שפיצקופף, פ"ד כו(1) 355, בעמ' 358:

"לגופו של עניין: אחד התנאים לתקפותו ל שטר, ושיק בכלל זה, הוא קיום חתימתו של מושך השטר (סעיף 3 לפקודת השטרות (נוסח חדש
)
). חבותו השטרית של אדם קמה מכוח חתימתו, ובהעדר חתימה - אין בפני
נו חבות כזאת".

צא ולמד, יסוד החתימה על שטר הינו מהותי ובלעדיו אין חבות
שטרית.

הפסיקה אליה הפנתה התובעת, ע''א 726/71 גרוסמן נ' מנהל עזבון המנוח יהושע בידרמן, פ"ד כו(2) 781 וע"א ע''א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589, כלל איננה עוסקת בדיני שטרות, אלא בסוגיה הנוגעת לסעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ''ט-1969, ובגישה המאפשרת את ריכוכה של דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין, כמו גם מאפשרת העדר חתימה על חוזה בכתב, במקרים מסויימים.

אגב, דווקא בפרשת גרוסמן לעיל, בסעיף 8 לפסק הדין, התייחס בית המשפט לענין דרישת הכתב והחתימה בשטרות – ודבריו רק מחזקים את דרישת החתימה על שטר.

לא הוצגה כל פסיקה מטעם התובעת, הנוגעת לאפשרות להתעלם מהוראת חוק מפורשת בפקודת השטרות, הדורשת חתימה על השטר. ממילא, טענה זו נדחית.

התובעת טוענת כי ייתכן ועובד מטעם הנתבע או החברה חתם על שטר החוב בשם הנתבע. המדובר בספקולציה שהציגה התובעת בסיכומיה, ולא הובאה כל ראיה בענין. ממילא, דינה להידחות.

לאור האמור, אני קובע כי התובעת לא הוכיחה את חתימת הנתבע על שטר החוב.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צורך להכריע במחלוקת האם אכן הנתבע או החברה מטעמו, חבים כספים עבור סחורה שסופקה על ידי התובעת.

למעלה מהדרוש אציין, כי במסמך המכונה דו''ח ריכוז חוב, שצורף לנספח י''א לתצהירו של מר ריצ'ולסקי, כמו גם בחשבוניות שצורפו כנספחים ה', ז', ו-ט' לתצהירו, מופיע שמה של חברת משקי הרי יהודה, כנמענת בתחילת החשבונית או הדו''ח, ומתחתיה מופיע שמה של החברה (דלישס מרכולים).

לפיכך, נראה על פניו כי הגורם המשלם אליו הופנו החשבוניות הייתה דווקא חברת משקי הרי יהודה ולא החברה.


כאשר נשאל מר ריצ'ולסקי בנוגע לסוגיה זו, ציין כי מבחינתו "מי שאחראי לכסף" הינו החברה (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 26), אך אמר גם כי "משקי הרי יהודה הוא הצינור שגובה עבורנו את הכספים מלקוחות שונים" (שם, שורה 11-12).

מר ריצ'ולסקי לא היה
בטוח אם ההמחאה הייתה מתקבלת ממשקי הרי יהודה או מלקוח הקצה, וגם לא ידע לומר אם אי פעם קיבל מהחברה תשלום (שם, שורות 11-17).

צא ולמד, גם מראיותיה של התובעת עצמה לא ברור האם קיימת יריבות משפטית בין התובעת לבין החברה.

בהינתן האמור, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ''ט עו''ד בסך כולל של 8,000 ₪, תוך 30 יום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.


ניתן היום,
י"ז חשון תשע"ג, 02 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.















תאמ בית משפט שלום 43709-01/11 דיפלומט מפיצים 1968 בע"מ נ' ליאור שלום (פורסם ב-ֽ 02/11/2012)