פסקי דין על בוריס סטלמך | פסקי דין על לריסה שטרמברנד | פסקי דין על אלכסנדר פרנק | פסקי דין על ראיסה פרנק | פסקי דין על סמיון גורודקין ואח' |

5997/12 רעא     07/11/2012




רעא 5997/12 בוריס סטלמך, לריסה שטרמברנד נ' אלכסנדר פרנק, ראיסה פרנק, סמיון גורודקין ואח'




החלטה בתיק רע"א 5997/12


בבית המשפט העליון


רע"א 5997/12



לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל


המבקשים:

1. בוריס סטלמך



2. לריסה שטרמברנד



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אלכסנדר פרנק



2. ראיסה פרנק



3. סמיון גורודקין


4. משרד תיווך "סימון"


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה בתיק ע"א 6263-02-12, שניתן ביום 24.06.2012 על-ידי כב' השופטת ח' הורוביץ

בשם המבקשים:
בעצמם

החלטה


1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 24.6.2012 של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 6263-02-12; כבוד השופטת

ח' הורוביץ
), בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו מיום 15.2.2011 של בית משפט השלום בחיפה (ת"א 2622-05-10; כבוד השופטת
ע' חן-ברק
), אשר דחה את תביעת המשיבים ואת התביעה שכנגד שהגישו המבקשים.

רקע והליכים קודמים

2.
ברקע בקשת רשות הערעור שלפני מצוי סכסוך בין המבקשים לבין המשיבים (שביניהם קשרי משפחה רחוקים), הנוגע בין היתר לרכישת דירה בחיפה על ידי המשיבים, ואשר הגיע לפתחן של ערכאות השיפוט השונות מספר פעמים, בעילות שונות. כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום ומן הבקשה שלפני, בחודש פברואר 2010 רכשו המשיבים דירת מגורים בחיפה, אשר על פי טענת המבקשים, בכוונתם-שלהם היה לרכשה, והם אף חתמו לצורך כך על הסכם עם חברת תיווך. בעקבות כך, התגלע סכסוך בין הצדדים, שכתוצאה ממנו הגיע המבקש 1 (להלן:

המבקש
) לדירת המשיבים ודרש מהם כי ישיבו לו כסף שהלווה להם, על פי טענתו, עם עלייתם ארצה בחודש מאי 2009. במעמד זה אירעה תקרית פיזית בין הצדדים – שביחס לפרטיה היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים – אשר הובילה בסופו של דבר להגשת תביעת
המשיבים בגין עוגמת נפש, כאב וסבל (על סך של 40,000 ש"ח) אשר נגרם להם, על פי טענתם, בשל כך שהמבקש תקף את המשיבה 2 ובגין איומים שונים שהשמיע המבקש. המבקשים הגישו תביעה שכנגד (אף היא על סך של 40,000 ש"ח) וטענו לעוגמת נפש שגרמו להם המשיבים משרכשו את הדירה בה הם הביעו עניין קודם לכן.

3.
בפסק דינו דחה בית משפט השלום את תביעת המשיבים, תוך שנקבע כי לא הוכחה כדבעי גרסתם לעניין התקרית הפיזית. כמו כן, נדחתה תביעתם שכנגד של המבקשים. נקבע, כי המבקשים לא הוכיחו את גרסתם לפיה זכותם בדירת המגורים עדיפה וכי טרם רכישת הדירה על ידי המשיבים נחתם בין המבקשים לבין חברת התיווך הסכם זיכרון דברים. בתוך כך, קבע בית המשפט כי המבקשים כלל לא תמכו את טענותיהם בראיות, למעט עדות יחידה של המבקשת 2 שהיא בעלת דין בהליך; כי גרסתם אינה הגיונית נוכח העובדה שהמשיבים רכשו את הדירה במחיר נמוך משהציעו המבקשים; וכי טענות אלה של המבקשים בנוגע לדירה הועלו לראשונה במסגרת תביעה זו ולא נזכרו בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות, ובמסמך שנחתם על ידי המבקש,

ביום 4.3.2010, המהווה למעשה אישור על פרעון חובם של המשיבים והיעדר טענות נוספות מצידו של המבקש (להלן:
המסמך מיום 4.3.2010
).

4.
לאחר מתן פסק הדין הנ"ל, ביום 13.11.2011, ניתן

פסק דין
בהליך נוסף בו היו מעורבים המבקש והמשיב 1 (להלן:

המשיב
), בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (דמ"ר 4836-10-10). ב

פסק דין
זה, שרובו אינו מענייננו, ביכר בית הדין לעבודה את גרסתו של המבקש, לפיה המסמך מיום 4.3.2010
נחתם על ידו מבלי שניתנה לו ההזדמנות להוסיף או לגרוע דבר מה מן הכתוב (פסקה 8 לפסק הדין). נוכח קביעה זו של בית הדין, הגישו המבקשים, ביום 5.1.2012, בקשה לביטול פסק הדין של בית משפט השלום ולעיון מחדש בו. בקשה זו נדחתה עוד באותו היום בנימוק כי "לא ניתן לבטל

פסק דין
שניתן אלא במסגרת הגשת ערעור" (להלן:
החלטת בית משפט השלום
)
.

5.
ביום 5.2.2012, חודש לאחר דחיית בקשתם לביטול פסק הדין וכשנה לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום, הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, מבלי שביקשו הארכת מועד. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. הודגש, כי כתב הערעור לא מציין טעם מיוחד שבגינו ניתן היה להורות על הארכת מועד להגשת הערעור (אשר כאמור, ממילא לא נתבקשה), וכי אין בהחלטת בית משפט השלום כדי להאריך את מועד ההגשה. למעלה מן הצורך, ולגופם של דברים, קבע בית המשפט כי אין כל מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום. משלא ניאותו המבקשים להצעת בית המשפט לדחות את הערעור בהסכמה, חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.

נימוקי הבקשה

6.
בבקשתם, מעלים המבקשים טענות עובדתיות לרוב. בין היתר, משליכים המבקשים את יהבם על פסק דינו הנזכר של בית הדין לעבודה. לטענתם, קביעתו של בית הדין לעניין המסמך מיום 4.3.2010 מהווה שינוי נסיבות. אשר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מציינים המבקשים כי אכן הייתה זו אשמתם משלא ביקשו להאריך את המועד להגשת הערעור, אולם חרף זאת, עותרים המבקשים כי תינתן להם רשות ערעור. נוכח נימוקים אלה, סבורים המבקשים כי על בית משפט זה לדון בטענותיהם לגופן.

דיון והכרעה

7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה. הלכה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית חשובה, החורגת מן העניין שלצדדים הישירים להליך (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982)
). אלא שבענייננו, לא מתעוררת שאלה כאמור – לא ביחס לדחיית הערעור על ידי בית-משפט קמא בשל האיחור הניכר שבהגשתו ולא ביחס לטענות המבקשים לגופו של עניין, טענות המתייחסות לקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית – ועל כן דינה של הבקשה להידחות.

8.
כאמור, בבקשתם התייחסו המבקשים אך בלשון רפה לדחיית הערעור בשל האיחור שבהגשתו, וזאת מבלי שניתן לאיחור האמור כל הסבר מניח את הדעת. כידוע, בית משפט רשאי להאריך את המועד להגשת ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). ואולם, במקרה דנן הגישו המבקשים את כתב הערעור באיחור ניכר, לא ביקשו הארכת מועד, וממילא לא הציגו כל "טעם מיוחד" שיצדיק הארכה. על כן סבורני כי צדק בית-משפט קמא משדחה את הערעור בשל נימוק זה. יתר על כן, ואף שהדבר לא נטען במפורש, ספק בעיני אם ניתן לראות בקביעתו של בית הדין לעבודה "טעם מיוחד" בנסיבות העניין. כידוע, טעם מיוחד שיצדיק הארכת מועד הוא טעם שבגינו סוכלה כוונתו של המבקש להגיש ערעור עקב אירועים שמחוץ לשליטתו, או בשל מאורע בלתי צפוי (ע"א 6842/00

ידידיה נ' קסט ואח'

, פ"ד נה(2) 904, 910 (2001)). בענייננו, לא ניתן לומר כי קביעתו של בית הדין לעבודה "גילתה" למבקשים דבר מה שלא ידעו אודותיו ושלא היו יכולים לדעת. למעשה, ככל שסברו המבקשים כי פסק דינו של בית משפט השלום שגוי, היה עליהם להגיש ערעור בזכות במועד הקבוע לכך בתקנות; זאת לא עשו ועתה אין להם להלין אלא על עצמם.

9.
יתרה מכך, סבורני שקביעתו הנ"ל של בית הדין לעבודה, בנסיבות המקרה הקונקרטי, אף לא מהווה שינוי נסיבות אשר יכול היה להצדיק את ביטול פסק דינו של בית משפט השלום. אכן, בית משפט מוסמך לבטל

פסק דין
חלוט,

בהתקיים נסיבות חריגות בהן שיקולי צדק
עדיפים על עקרון מעשה בית-דין, כשמוגשת לו תובענה עצמאית בה מבוקש הסעד האמור (מה שלא נעשה כאן), ולהורות על קיומו של ההליך המשפטי מבראשית (ע"א 4682/92
עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ
, פ"ד נז(3) 366, 371 (2003)
). אלא שאיני סבור כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות שימוש בסמכות זו. כאמור, בית משפט השלום ביסס את פסק דינו על מספר נימוקים, וציין את עניין המסמך מיום 4.3.2010 כחיזוק בלבד לנימוקים אלה. המסמך מיום 4.3.2010 לא היווה איפוא יסוד מרכזי בהכרעה. על כן, נראה שאף לוּ היה בית משפט השלום מאמץ את קביעתו של בית הדין לעבודה לעניין המסמך, לא היה משנה מן התוצאה אליה הגיע. זאת ועוד, קביעתו של בית הדין אינה בגדר ראיה לאמיתות האמור בה, שניתן היה להגיש בהליך אחר.

10.
יודגש, כי לא היה כל מקום לפנות בבקשה דנא לבית משפט זה, לאחר שנעלה מספק שהליך הערעור שהמבקשים התיימרו להגיש לבית המשפט המחוזי היה הליך חסר תוחלת מיסודו, נוכח האיחור הניכר בהגשת הערעור מבלי שהתבקשה הארכת המועד להגשתו. במצב דברים זה פשיטא שלא נפלה כל טעות כשערעורם לבית משפט קמא נדחה. נדמה שהגיון הדברים האמור יכול להיות מובן גם למי שאינו מיוצג, והגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בנסיבות האמורות גובלת בשימוש לרעה בזכות, וברגיל היה מקום לחייב את המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה. לא אעשה כן מתוך תקווה שמדובר באקורד הסיום של מסכת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים. נראה שלאחר שמספר לא מבוטל של הליכים כבר התנהלו בין בעלי הדין, בערכאות ובבתי משפט שונים (אף מעבר למה שפורט לעיל, ולרבות בבית המשפט למשפחה), הגיעה העת להניח למחלוקות שביניהם ולא בהכרח למצות את הדין עד תום.

11.
כאמור, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.



ניתנה היום, כ"ב בחשון התשע"ג (7.11.2012).






ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12059970_l02.doc
סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 5997/12 בוריס סטלמך, לריסה שטרמברנד נ' אלכסנדר פרנק, ראיסה פרנק, סמיון גורודקין ואח' (פורסם ב-ֽ 07/11/2012)