פסקי דין על סילברמן רוחמה | פסקי דין על ניסים אבודרם

1416/02 עב     12/08/2004




עב 1416/02 סילברמן רוחמה נ' ניסים אבודרם




1
בתי הדין לעבודה
עב 001416/02
בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת
12/08/2004

כב' השופטת שפר ורד

בפני
:

סילברמן רוחמה

בעניין:
התובעת
עו"ד צבי וקסמן
ואח'
ע"י ב"כ
נ ג ד
ניסים אבודרם
הנתבע
פסק דין
1. בפני
נו תביעה בה נטענות הטענות הבאות ונתבעים הסעדים שדלקמן -
א) התובעת הינה בעלת עסק בתחום התיירות ונופש הפנים , ששמו המסחרי r.s.i (להלן: "r.s.i").
העסק נוהל בפועל ע"י בנה של התובעת , מר רונן סלע (להלן: "רונן").
ב) בין רונן לבין הנתבע סוכם במחצית שנת 1999 כי הנתבע יעבוד כסוכן של r.s.i , ויקבל שכר שיהא פונקציה של העסקאות שישיג עבור r.s.i.
הנתבע החל לעבוד , וגם שולמה לו מקדמה על סך של 3,000 ₪.
ג) הנתבע הסדיר , כסוכן של r.s.i , עסקת נופש לעובדי מט"ב עפולה , באמצעות יו"ר ועד העובדים שלהם , הגב' סילביה פרץ , במלון נובה באילת , בין התאריכים -6/06/99 עד 9/06/99 (להלן: "הנופש באילת").
בהתאם לסיכום בין רונן לבין התובע , גבה הנתבע מכל נופש , באמצעות הגב' פרץ , סך של 550 ₪ , ומאחר והיו 32 אורחים , גבה הנתבע סך של 16,500 ₪ , וסך של 1,100 ₪ הועבר ל r.s.i באמצעות כרטיסי אשראי של הנופשים.
הנתבע אמור היה להעביר את הסך שגבה , כאמור , ל r.s.i , ולא עשה כן.
ד) בנוסף לאמור לעיל , הנתבע הסדיר , כסוכן של r.s.i , עסקת נופש לעובדי משרד שבח בעפולה , במלון קרלטון בנהריה , בין התאריכים - 29/07/99 עד 31/07/99 (להלן: "הנופש בנהריה").
בהתאם לסיכום בין רונן לבין הנתבע , גבה הנתבע מכל הנופשים , באותו נופש , סך של 22,690 ₪ .
הנתבע אמור היה להעביר את הסך שגבה , כאמור , ל r.s.i , ולא עשה כן , למעט הסך של 5,000 ₪ אותו העביר ל r.s.i. בגין אותה עסקה , נותר התובע חייב ל r.s.i סך של 17,690 ₪.
ה) רווחי התובעת בגין כל עסקה כאמור , אמורים היו לנוע בין 10% ל - 15% מסכום העסקה , ומהם אמור היה הנתבע לקבל את חלקו , אלא שהנתבע לא העביר את הכספים שגבה - לתובעת.
2. הנתבע הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד.
בתיק התקיים דיון מוקדם , ובהחלטה שניתנה בסיומו חויב הנתבע לכמת את התביעה שכנגד , לאחר שיקבל עותקים מהמסמכים שבידי התובעת.
התובעת העבירה לנתבע עותקים מהמסמכים שבידיה , והוא נמנע מלהמציא כימות של תביעתו , כפי שחוייב לעשות , תוך שהוא מודיע כי המסמכים שהומצאו לו אינם מספקים אותו.
התיק נקבע להוכחות הצדדים , ובמעמד ישיבת ההוכחות הוחלט למחוק את התביעה שכנגד.
זאת , מאחר והתביעה העיקרית הוגשה עוד ביום 28/11/99 , והדיון בה סבל עיכובים רבים .
התובע שכנגד קיבל עותק מכל המסמכים שעלה בידי התובעת - הנתבעת שכנגד לאתר , וארכה להיערך לאחר קבלתם , ומשלא עלה בידיו לכמת את תביעתו , ומשהודיע לבית הדין כי אין ביכולתו לעשות כן , לא מצא בית הדין לנכון להותיר תביעתו על כנה , ולהמשיך לדון בה , תוך עיכוב הדיון בתביעה העיקרית.
3. להלן תמצית טענות הנתבע כנגד התביעה שבפני
נו -

א) מעולם לא התקיימו יחסי עבודה בינו לבין התובעת , והוא לא ידע כלל על קיומה.
כל יחסי העבודה התקיימו בינו לבין רונן.

ב) עם קבלתו של הנתבע לעבודה , הוצעו על ידיו לרונן מספר חלופות לתנאי העסקתו , בניהן תשלום שכר מינימום ואחזקת רכב , או אחוזים מכל עסקה.
רונן בחר בחלופה לפיה הנתבע יקבל אחוזים מכל עסקה.
בהתאם לכך סוכמו בין הנתבע לבין רונן התנאים הבאים -
- הנתבע יקבל 15% מכל הכנסה שתהא לתובעת.
- אל כל קבוצת נופשים שתצא בתיווכו של הנתבע , יתלווה הנתבע או אדם מטעמו.
- בכל עסקה שתצא לפועל בתיווכו של הנתבע , יקבל הוא חדר על כל 10 חדרים או כסף תמורתו.
- בכל סיום עונה יקבל הנתבע מהתובעת שבוע נופש משפחתי במלון ספורט באילת.

ג) העסקאות שבוצעו בתיווכו של הנתבע היו הבאות -
- שני מחזורים של דואר צפון במלון קרלטון באילת.
- מט"ב עפולה במלון נובה באילת.
- נעמ"ת נגב במלון אמבסדור באילת.
- משרד שבח במלון קרלטון בנהריה.

ד) בניגוד למוסכם בין הנתבע לרונן , רונן לא דאג שהנתבע יצטרף לקבוצות (מלבד מהמחזור הראשון של דואר צפון) , ולא שולמה לנתבע התמורה המוסכמת בהתחשב בעסקאות שהוצאו לפועל בתיווכו.
4. השאלות הטעונות הכרעה בענייננו הן הבאות -
א) מה שיעור הכספים שקיבל הנתבע עבור התובעת?
איזה סך מתוכם הועבר לרונן או ל - r.s.i?
ב) מה הוסכם בין הצדדים אשר לשכר שאמור היה להיות משולם לנתבע בגין כל עסקה , ומהו הסך שניתן לקזז מהכספים שהוחזקו בידי הנתבע ?
5. למען הסדר נציין , כי מהעדויות והראיות שהוצגו בפני
בית הדין , אין חולק שהתובעת הינה הבעלים של העסק לתיירות ונופש פנים - r.s.i , וכי זה נוהל ע"י בנה , רונן , אשר כל המגעים עם הנתבע נוהלו באמצעותו.
אמור מעתה - יחסי עובד ומעביד התקיימו בין הנתבע לבין התובעת , ששמו המסחרי של העסק שבבעלותה - r.s.i , והוסדרו בפועל באמצעותו של רונן , שניהל את העסק.
6. מהו שיעור הכספים שקיבל הנתבע עבור r.s.i?

א) הסכומים להם טוענת התובעת , נטענו בכתב התביעה ופורטו לעיל.
נטל הוכחתם של הסכומים הנטענים - מוטל על התובעת , בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה.

ב) יש לומר כי לתמיכה בשיעורם של הסכומים האמורים , הוצגו מטעמה של התובעת , בין היתר ,אסמכתאות בדבר הסכומים ששולמו על ידיה לבתי המלון (נובה באילת וקרלטון בנהריה).
הנתבע , מצדו , הפנה לטענה לפיה הסכומים ששולמו לבתי המלון , אינם בהכרח , במלואם , רק בגין לקוחות שהשתייכו לקבוצות שהובאו על ידיו , והוסיף וטען כי אחת הסיבות בגינן דרש להצטרף לכל קבוצה , מעבר לשאיפתו לדאוג שחברי הקבוצה יקבלו את הטיפול הראוי , הייתה לוודא כי אכן אין מצב שבו יתארחו במלון וישולמו כספים בגין מי שאינם נכללים ברשימה המוסכמת , בגינה גם הועבר תשלום ע"י הקבוצה.
כבר כעת אומר כי מצאתי ממש בטענה זו של הנתבע , ועל כן לא מצאתי לנכון לראות את הקבלות על הסכומים ששולמו ע"י התובעת לבתי המלון - כראייה לכך שאלה הסכומים שגם שולמו ע"י הנופשים - לנתבע.

ג) בפני
בית הדין הוצגו גם שני מסמכים שכל אחד מהם מהווה אישור המופנה לקבוצת הנופשים , ובו מאשר הנתבע , באופן כללי , כי כל התשלומים שהגיעו מהם בגין הנופש - שולמו (נספחים ב' ו - ה' לכתב התביעה) .

ד) אשר לעסקת הנופש באילת -
אין חולק , למעשה , כי הוסכם שכל אחד מהנופשים שהשתתפו בעסקה זו ישלם סך של 550 ₪.
אשר לשאלה מה היה מספר הנופשים ששילם בגין ההשתתפות בנופש - התובעת טענה כי מדובר ב -32 איש , ולתמיכה בטענתה הציגה את המסמך ת/1 , שנטען שהינו בגדר מסמך אשר מהווה אישור מצידה למלון בדבר רשימת שמות האורחים שיתארחו בו מטעמה.
בעניין זה גם הוצגו מסמכים המעידים על ההתחשבנות בין הנתבע לבין הנופשים.
אשר לנופש באילת - הוצג המסמך שסומן ת/18 , ובו נרשם כי סה"כ התמורה שהועברה בגין נופש זה הינה 13,900 ₪ , סך של 7,250 ₪ בצ'קים , סך של 2,500 ₪ בכרטיסי אשראי , סך של 1,300 ₪ במזומן , ועוד סך של 2,900 ₪ ששולם במישרין לאוטובוס שהסיע את הקבוצה.
מהמסמך האמור עולה שמדובר בתשלום בגין 27 נופשים סה"כ (ועוד חברת הועד שארגנה את הנופש ולא שילמה עבור האירוח).
הנתבע העיד כי מתוך הסך האמור נשארו בידיו רק צ'קים בסך כולל של 7,250 ₪ , שאפילו אינו זוכר אם כולם נפרעו , והיתרה , שכללה 1,300 ₪ במזומן ועוד 2,500 ₪ באמצעות כרטיסי אשראי , הועברה לנתבעת , למעט סך של 2,900 ₪ שנמסר לראש הקבוצה כדי לשלם לאוטובוס שהיה אמור להחזיר את הקבוצה מאילת.

רונן , שהעיד מטעם התובעת , טען כי בגין העסקה האמורה שולם לתובעת סך של 1,100 ₪ בלבד במישרין מהנופשים , ולא הועבר סך כלשהו במזומן.

מאחר וכבר קבעתי לעיל שלא ניתן לראות במסמכי ההתחשבנות עם המלונות משום אסמכתא שתשלומים שקיבל הנתבע מהנופשים , לא נותר אלא להתבסס על המסמך ת/18 , לצורך קביעת הסכומים שהועברו לנתבע עבור התובעת.
מסמך זה אמנם בעייתי במובן זה שבראשיתו מופיע רישום לפיו מדבר ב - 27 נופשים , ומספר זה מוכפל בסך של 500 ₪ , ולא בסך שאין חולק שכל נופש שילם , אולם בהמשכו מצוינים פרטיהם של חלק מהנופשים ששילמו באמצעות כרטיסי אשראי , וליד כל אחד מהם מופיע הסך של 550 ש"ח.
עוד רשום במסמך , שהנתבע העיד לגביו שכפי הנראה נערך ע"י יו"ר ועד העובדים אשר נפשו במסגרת אותה קבוצה , שהסך של 13,950 הוא הסך שהייה אמור להימסר לנתבע ע"י אותה קבוצה , והנתבע אישר זאת בחקירתו הנגדית.
בהתחשב במיעוט הנתונים על בסיסם ניתן לקבוע את הסכומים שקיבל הנתבע בגין הנופש באילת , ובהודאותיו בעדותו בבית הדין כמפורט לעיל , לא נותר אלא לקבוע כי הנתבע קיבל מהנופשים באילת תשלומים על סך של 13,950 ₪.

עיון במסמך ת/18 מראה שכפי שהנתבע גם העיד שהסך האמור שולם כדלקמן -
- סך של 7,250 ₪ באמצעות צ'קים (אותם אין חולק שהנתבע השאיר אצלו.
- סך של 2,500 ₪ באמצעות כרטיסי אשראי (שפרטיהם נמסרו ע"י הנופשים.
- סך של 1,300 ₪ במזומן.
- ועוד סך של 2,900 ₪ תשלום לאוטובוס.

הנתבע טען , כאמור , שאת פרטי כרטיסי האשראי שקיבל העביר רונן , ובכל מקרה , לא יכול היה לעשות בהם שימוש לצורך קבלת כספים לכיסו.
משאין חולק שהנתבע לא היה בעל עסק משלו , וודאי שלא הוכח שעשה שימוש כלשהו בפרטי כרטיסי האשראי שהועברו לו - אינני סבורה שיש לראותו כמי שנטל לידיו כספים המגיעים לתובעת.
לא זה הדין ביחס לכספים אשר שולמו באמצעות צ'קים או מזומן.
אשר לצ'קים , הנתבע הודה כי השאירם אצלו הגם שלא זכר אם נפרעו אם לאו , ואשר לסך במזומן הנתבע טען , אמנם , שמסר אותם לרונן , אולם טענתו זו , שהוכחשה ע"י רונן , לא הוכחה כלל ועיקר.
מהאמור לעיל , במקובץ , עולה שכל שהוכח בפני
נו הוא כי הנתבע קיבל לידיו , במזומן או בצ'קים , בגין עסקת הנופש באילת , סך של 8,550 ₪ , סך שהיה עליו להעביר לתובעת ולא הוכח שהעביר.

ה) אשר לנופש בנהריה - ממסמך נ/4 שהוצג בפני
נו , ואשר נערך ע"י הנתבע , עולה כי סה"כ התמורה מהנופשים אמורה הייתה לעמוד על 14,350 ₪ , פחות מקדמה בסך של 5,000 ₪ (שאין חולק ששולמה במישרין לתובעת) , ונותרה יתרה בסך של 9,350 ₪.
יחד עם זאת הנתבע אישר שקיבל משבח סך של 15,865 ₪.
לגבי עסקה זו , לא הוצגו בפני
נו כל נתונים אשר לאופני התשלום ע"י הנופשים , אולם עולה ממכלול המסמכים שהוצגו בפני
נו כי בהתקשרות זו לא שולמה התמורה ע"י כל נופש בנפרד כפי שנעשה בעסקת הנופש באילת , אלא ע"י מנהל המשרד במרוכז.
בהתחשב באמור לעיל , אין בידינו אלא לקבוע כי מהמסמכים שהוצגו בפני
נו ומהודאות הנתבע עולה כי נמסר לו עבור התובעת בגין עסקה זו סך של 15,865 ₪ , אשר אין חולק שלא הועבר על ידיו אליה.
7. מה הוסכם בין הצדדים בנוגע לתמורה שתשולם לנתבע בגין עבודתו -

א) בהקשר האמור , אין חולק שלא נערך הסכם בכתב , כך שבפני
בית הדין הועמדו רק גרסתו של רונן מצד אחד , ושל הנתבע מצד שני.
הנתבע , כאמור , טען כי הוסכם שישולם לו שכר בשיעור 15% מכל עסקה שתתבצע בתיווכו או בטיפולו , בעוד שרונן טען שטענת הנתבע איננה הגיונית , בהתחשב בעובדה שכל הרווח של התובעת מכל עסקה עומד על שיעור דומה.

יש לומר כי התרשמותו של בית הדין מעדותו של הנתבע הייתה כי אמר דבריו בכנות , וככלל עדותו הייתה מהימנה בעיני בית הדין.
יחד עם זאת - ניכר היה בלבול בדבריו , וגם לפי תיאוריו - בתקופה נשוא התביעה היה מצבו גרוע בהרבה בשל טרגדיה שחווה , ומות ביתו בתאונת דרכים.

עדותו של רונן הייתה רהוטה יותר מזו של הנתבע , אולם התחושה הייתה שדבריו מתחכמים ולא כנים , ושזכרונו היה סלקטיבי למדי. מצד אחד , התיימר לזכור פרטים מסויימים , ובעניינים שלא היה לו נוח - לא זכר.
הרושם שעלה מעדותו היה , אם כן , שאמר אותם דברים שסבר שיתמכו בקבלת התביעה , ולאו דווקא תאר את הנסיבות הרלבנטיות נכוחה.
ב) למרות האמור לעיל , האמנתי לרונן בכל הנוגע לטענתו לפיה לא יתכן שהסכים שהנתבע יקבל 15% מכל עיסקה , שכן זהו , בערך , הרווח של העסק.
טענתו של רונן לגבי הרווחים של העסק גם הגיונית , וגם עולה בקנה אחד עם הראיות , וכך , למשל - לגבי הנופש באילת נטען שכל משתתף משלם 550 ₪ , ומכפלת מספר זה ב - 33 (מספר שנופשים שנטלו חלק בעסקה זו לטענת התובעת) מביאה לסך של 18,150 ₪ , התובעת טוענת ששילמה למלון 11,550 , ולאוטובוס 2,900 , כך שנותר סך של 3,700 ₪ , אשר מהווה 20% מסכום העסקה.

ג) נראה היה , שבין התובע לבין רונן לא היה מפגש רצונות אמיתי , ושררה אי הבנה אשר למה שהוסכם שיקבל בגין כל עסקה בתיווכו.
נטל ההוכחה באשר לשאלה מה הובטח לנתבע - מוטל עליו , וכאמור לעיל גרסתו (באשר למה שסבר שהובטח לו)אינה מתיישבת עם הנתונים שהוצגו בפני
נו.
מצד התובעת נטען כי הוסכם שהתמורה של התובע תהא 50% מהרווח מכל עסקה - והתחשב באמור לעיל לא נותר אלא לקבוע שהנתבע לא הוכיח אלא זאת שהיה זכאי לקזז מהכספים שקיבל את התמורה האמורה.

ד) כך או אחרת - באשר לרווחים מעסקאות נהריה ואילת - מאחר שקבענו שהוכחה בפני
נו קבלת כספים על סך הנמוך ממה ששולם למלון - לא ניתן לדבר במונחים של רווח שהוכח בפני
נו , שעל בסיסו ניתן לחשב את האחוזים שהגיעו כתמורה לנתבע בגין עבודתו.
יש לומר כי הנתבע טען לזכאות לתמורה כחלק מרווחים בגין עסקאות נוספות בהן טיפל , אולם התובעת , מצידה , הודתה רק בהתקשרות מול רשות הדואר , לעניינה הוצגו בפני
נו רק מסמכים ביחס להוצאות , ולא הונחה כל תשתית עובדתית ביחס להכנסות , על בסיסה ניתן יהא לקבוע מה היו הרווחים , ומתוכם מה חלקו של הנתבע.
בכל מקרה , יש לזכור שאין חולק שקיבל מקדמה של 3,000 ₪ -
אשר ודאי מכסה את חלקו ברווחים (שלא הוכחו) על עסקאות רשות הדואר.

ה) סיכומו של דבר - לא הוכח בפני
נו כי ניתן לקזז סך כלשהו מהכספים שהוחזקו ע"י הנתבע , ושהיה עליו להעבירם לתובעת.
8. לא נותר אלא לקבוע שעל הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 15,865 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/08/99 , וכן את הסך של 8,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/12/99.
בנסיבות העניין יחויב הנתבע גם לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.
9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום כ"ה באב, תשס"ד (12 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.

שפר ורד
- ש ו פ ט ת








עב בית דין אזורי לעבודה 1416/02 סילברמן רוחמה נ' ניסים אבודרם (פורסם ב-ֽ 12/08/2004)