פסקי דין על דוד מרדכי הלפרן בן דב | פסקי דין על חיים זילברשטיין | פסקי דין על ישראל פאר

49082-06/12 עא     05/11/2012




עא 49082-06/12 דוד מרדכי הלפרן בן דב, חיים זילברשטיין נ' ישראל פאר








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



05 נובמבר 2012

ע"א 49082-06-12 הלפרן בן דב ואח' נ' פאר







בפני

כב' סגן הנשיא
אברהם אברהם


מערערים

1
.
דוד מרדכי הלפרן בן דב

2
.
חיים זילברשטיין


נגד


משיבים

ישראל פאר



ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' הוד) מיום 7.5.2012



פסק דין


המערערים תבעו את המשיב על כי הוציא את דיבתם רעה. הם עתרו לפיצוי בסך של 200,000 ₪. בית המשפט קמא קיבל את טענתם, לפיה הפרסום שפרסם המשיב הוא בבחינת לשון הרע, אך קיבל את עמדת המשיב לפיה עומדת לו הגנת "אמת דיברתי", כיוון שסבר בעת הפרסום, כי הדברים שפרסם הינם אמת, וכי היה בפרסום עניין ציבורי. מכאן באה דחייתה של התביעה, תוך חיוב המערערים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 35,000 ₪.
על פסק הדין הניחו לפניי המערערים את ערעורם, והוא מתייחס הן לדחיית התביעה והן לפסיקת ההוצאות. במסגרת הדיון בערעור חזרו בהם המערערים, בהמלצת בית המשפט, מן החלק הראשון של הערעור, ומיקדו את טיעוניהם בפסיקת ההוצאות, שלטעמם חורגות מן הסביר באורח קיצוני.
בחלק זה של הערעור מצאתי ממש. אמנם נכון הוא, כפי שהטעים ב"כ המשיב, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בפסיקת הוצאות המשפט. אלא שממנהג זה בידי ערכאת הערעור להתערב, במקרים מתאימים. להבנתי מצדיק המקרה שלפנינו התערבות.
השופטת קמא הטעימה את פסיקת ההוצאות בסכום התביעה (כאמור 200,000 ש"ח), במספר הישיבות שהתקיימו. שני טעמים אלה אינם מצדיקים, לפי ראות עיניי, פסיקת הוצאות בסכום שנפסק.
ראשית, המשפט התברר בשתי ישיבות קדם משפט, ושתי ישיבות בהן נשמעו הראיות. על רקע זה אינני יכול לומר, כי בירור המשפט חרג מן הסביר. לבד מכך לא יכולתי לראות כל התנהלות חריגה מבחינת המערערים בניהול המשפט, העשויה להצדיק פסיקת הוצאות בשיעור חריג.
שנית, אמנם נכון הוא, כי המערערים העמידו את סכום תביעתם על 200,000 ₪, ונכון הוא, כי בפסיקת ההוצאות על בית המשפט להתחשב בסכום הנתבע. אלא שבמקרה כגון זה שלפנינו אנו מדברים על סכום תביעה, המורכב כל כולו מסכום פיצויים, הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר גובה הפיצויים הנקוב לא עשוי להשליך באופן משמעותי על בירור המחלוקת.
ושלישית, מסתבר כי המשיב הגיש בשעתו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בקשה שנדחתה בידי השופטת קמא. השופטת נמנעה בשעתה מלפסוק הוצאות לטובת המערערים בעת שדחתה את הבקשה, אך ציינה כי תיטול את דחיית הבקשה בחשבון שיקוליה בעת שתפסוק הוצאות בסופו של משפט. עובדה זו משליכה על שתיים. ראשית היא מלמדת, כי לא מדובר היה בתביעת סרק, שעל פניה יש לדחותה. שנית, מתוך ההטעמה שהטעימה השופטת קמא את פסיקת ההוצאות בפסק הדין לא ראיתי כי היא הביאה בחשבון שיקוליה את דחיית הבקשה לסילוק על הסף.
משום כל הטעמים הללו, מתוך התחשבות באופן שבו נוהל המשפט, ומתוך התחשבות בדחיית הבקשה לסילוק על הסף בלא פסיקת הוצאות, סברתי כי יש מקום להתערבות בפסיקת ההוצאות בפסק הדין, והעמדתן על סך של 20,000 ₪.
אני מקבל, על כן, את הערעור באופן חלקי ומורה, כי במקום סך 35,000 ₪ בהם חויבו המערערים לשלם למשיב, הם יחויבו בסך של 20,000 ₪ בלבד.
לפי תוצאה זו אינני רואה לעשות צו להוצאות בערעור. בידי המערערים ליטול את הערבון שהפקידו בהליך שלפניי.

ניתן היום,
כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.














עא בית משפט מחוזי 49082-06/12 דוד מרדכי הלפרן בן דב, חיים זילברשטיין נ' ישראל פאר (פורסם ב-ֽ 05/11/2012)