פסקי דין על דרור עטייה | פסקי דין על יצחק בוינגיצה |

13592-04/11 פ     07/11/2012




פ 13592-04/11 מדינת ישראל נ' דרור עטייה, יצחק בוינגיצה








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 13592-04-11 מדינת ישראל
נ' עטייה ואח'



07 נובמבר 2012





בפני

כב' השופטת
צילה קינן


בעניין:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד גב' מיה חזן
(פרקליטות מחוז חיפה)



המאשימה



נגד



1.דרור עטייה
ע"י ב"כ עו"ד שלומי בלומנפלד

2.יצחק בוינגיצה
ע"י ב"כ עו"ד טל אבריאל




הנאשמים


גזר דין


הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן א' (להלן:"כתב האישום").
נאשם 1 הורשע בסחיטה באיומים, עבירה לפי סע' 428 רישא +סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") (ריבוי עבירות), ואילו נאשם 2 הורשע באיומים, עבירה לפי סע' 192 לחוק העונשין.

במסגרת הסדר הטיעון, תוקן כתב האישום כך שבוטלה העבירה המייחסת לנאשמים קשירת קשר לפשע וכן הומרה עבירת הסחיטה באיומים שיוחסה לנאשם 2, לעבירה של איומים.

לעניין העונש הוסכם כי על נאשם 1 יגזרו 8 חודשי מאסר בפועל וכן יופעל מאסר על תנאי בן 8 חודשים שנגזרו, ביום 10.6.10 בת.פ (קריות) 15730-12-09 וזאת בחופף לעונש בתיק הנוכחי, ומתקופת המאסר ינוכו הימים בהם היה נתון נאשם 1 במעצר. עוד סוכם כי יוטל על הנאשם מאסר על תנאי וקנס בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

באשר לנאשם 2, סוכם כי יוטל עליו מאסר על תנאי וקנס לפי שיקול דעת בית המשפט.
כתב האישום:

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך שאינו ידוע למאשימה, במהלך שנת 2009, הגיע לידי נאשם 1 צ'ק של לסלו פולופ (להלן:"המתלונן"), ע"ס 2,300 ₪ (להלן:"הצ'ק"), אשר היה ללא כיסוי.

נאשם 1 יצר קשר עם המתלונן והודיע לו כי שילם כסף כפדיון הצ'ק ודרש ממנו לשלם לו את הסכום הנקוב בצ'ק וכן סכומי כסף נוספים כריבית. המתלונן החל לשלם לנאשם 1 תשלומים על חשבון חובו הנטען, בהתאם לדרישת נאשם 1.

כחלוף מספר חודשים משהתקשה המתלונן לעמוד בתשלומים דרש נאשם 1 מהמתלונן סכומי כסף נוספים, מעבר לחוב הנטען. החל ממועד זה ועד סמוך למעצרם של הנאשמים בתאריך 30/3/11, איים נאשם 1 על המתלונן בעל-פה ובהתנהגות בפגיעה שלא כדין בגופו, הכל כדי להניעו לשלם לו כסף.

כתוצאה מהאיומים והטלת האימה, כאמור לעיל, ובשל פחדו מהנאשם 1, העביר המתלונן לנאשם 1, בהזדמנויות שונות, סכומי כסף בסך 10,000 ₪ לערך.

במועד שאינו ידוע למאשימה טרם ה- 4/7/10, פנה נאשם 1 לנאשם 2 וביקשו שיקבל עבורו את הכספים מהמתלונן מאחר וייעדר לתקופה מסויימת. נאשם 2, נעתר לבקשה.

נאשם 2 יצר קשר עם המתלונן והודיע לו כי מעתה עליו להעביר את התשלומים עבור נאשם 1 לידיו. המתלונן, העביר לנאשם 2, בהזדמנויות שונות, כ- 5,000 ₪ סה"כ, כל זאת כתוצאה מהאיומים והטלת האימה
כאמור לעיל, ובשל פחד המתלונן מנאשם 1.

בחודש ינואר 2011, קיבל נאשם 1 מהמתלונן רכב מסוג פולקסווגן, כעירבון לפירעון החוב. המתלונן מסר לנאשם 1 את הרכב בפחדו ממנו ובשל האיומים שהפנה כלפיו. בהמשך, הודיע נאשם 1 למתלונן כי שכר רכב וכי הוא מוסיף את תשלום השכירות לסכומי הכסף שעל המתלונן לשלם לו.

בתאריך 24/3/11 שוחח נאשם 2 טלפונית עם המתלונן וביקשו לשלם לנאשם 1 את חובו. המתלונן אמר לנאשם 2 כי אין לו כסף, ובתגובה אמר נאשם 2 למתלונן כי הוא "יוצא מהתמונה" וכדאי לו, למתלונן, לברוח מהקריות.

למחרת, הגיעו הנאשמים סמוך לבית המתלונן. נאשם 2 הזהיר את המתלונן כי נאשם 1 נושא עימו סכין, ודרש ממנו להעביר לנאשם 1 13,000 ₪
כדי לפרוע את
חובו לנאשם 1.

בתאריך 29/3/11, התקשר נאשם 2 למתלונן ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו, באומרו כי אם המתלונן לא ימסור לו עד למחרת היום סכום של 13,000 ₪ עבור נאשם 1, ו- 1,700 ₪ לנאשם 2, יחתוך נאשם 2 את גופו של המתלונן, וכי כדאי למתלונן לברוח מהקריות.

ראיות לעונש:

מטעם המאשימה הוגש גיליון רישום פלילי של כל אחד מהנאשמים.

מגיליון הרשעותיו הקודמות של נאשם 1 (תע/1) עולה כי לחובתו 3 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן מיום 10.6.010, בגין עבירות ניסיון לתקיפת עובד ציבור, העלבת עובד ציבור ואיומים, בה הוטל על הנאשם
מאסר בפועל של 4 חודשים, וכן מאסר על תנאי של 8 חודשים, לתקופה של שנתיים, לבל יעבור עבירה אחת או יותר מן העבירות בהן הורשע, ופיצוי כספי למתלונן בסך 2,000 ₪ (תע/3).
שתי ההרשעות הנוספות הינן בגין עבירות העלבת עובד ציבור, תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר, ואיומים.

לחובת נאשם 2 (תע/2) 5 הרשעות מן השנים 1985-2003 בגין עבירות זיוף, קבלת דבר במרמה, החזקה/ שימוש בסמים לצריכה עצמית וגניבה.

מטעם נאשם 1 הוגשה אסופת מסמכים (נע/1), ובהם תיעוד חובות נאשם 1 כלפי
נושים שונים.

מטעם נאשם 2 הוגשו מסמכים לגבי חובותיו, ומצבו הכלכלי (נע/2)

טיעוני הצדדים:

באת כוח המאשימה
ציינה בפתח טיעוניה כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון בתיק בשל הקשיים הראייתיים שעלו במהלך עדות המתלונן בבית המשפט.

באת כוח המאשימה עמדה בטיעוניה על חומרת העבירות, כפי שזו באה לידי ביטוי בעובדות כתב האישום, והדגישה כי מעשיו של הנאשם 1 לא פסקו מיוזמתו, אלא בעקבות תלונתו של המתלונן במשטרה.

עוד ציינה כי לאור חומרת מעשיו של נאשם1 ועברו הפלילי, ראוי היה לעתור לעונש חמור יותר, וכן לעמוד על הפעלת המאסר המותנה, במצטבר. אולם, הוחלט שלא למצות את הדין עם הנאשם, בהתחשב
בסכומים שנגבו מהמתלונן, בעובדה כי מדובר בעד יחיד- המתלונן ובקושי הראייתי שעלה מעדות המתלונן באשר לגובה הסכומים, תדירות הסחיטה והתנהלות המתלונן.

באשר לנאשם 2, באת כוח המאשימה ציינה כי התיקון המשמעותי שנעשה, באשר לחלקו בכתב האישום, נבע מהקושי הראייתיים שעלו בעדות המתלונן, וכן מחוסר הבהירות באשר לטיב היחסים ששררו בין השניים בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. על כן, לאחר התיקון כתב האישום, נאשם 2 הואשם בשתי עבירות איומים נקודתיות, אותן ביצע בימים הסמוכים למעצרו, ובין היתר בגין חוב שהמתלונן חב לו באופן אישי.

בסיום טיעוניה, ביקשה באת כוח המאשימה לאמץ את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשמים את העונש עליו סוכם במסגרת ההסדר.

ב"כ נאשם 1
, ביקש גם הוא לאמץ את הסדר הטיעון. אולם, באשר למאסר על תנאי, ביקש שבמידה וביהמ"ש יחליט להטיל מאסר על תנאי, לא יהיה זה לתקופה המקסימאלית הקבועה בחוק, וכי התנאי יהיה רק לגבי העבירה בה הורשע בתיק.
לדברי ב"כ נאשם 1 לא בכדי, הצדדים לא סיכמו על תשלום פיצויי למתלונן, וזאת בשל הקשיים הראייתיים שעלו בעדות המתלונן. באשר לקנס, ביקש הסנגור שלא יוטל עליו קנס כלשהו, ולחלופין, בשיעור סמלי בלבד, וזאת בשל מצבו הכלכלי של הנאשם שמסייע בפרנסת אמו המבוגרת ואחותו, והעובדה שהנאשם ריצה מאסר בפועל , והיה במעצר בית מלא במשך שנה ובתקופה נבצר ממנו לעבוד ולהתפרנס.

נאשם 1
בפנותו לבית המשפט התנצל על מעשיו וביקש להתחשב בו.

ב"כ נאשם 2
ביקש בטיעוניו, לכבד את הסדר הטיעון והדגיש כי העבירה בה הורשע נאשם 2
נמצאת ברף חומרה נמוך, והגיעה לפתחו של בית משפט זה מכוח צירופו של נאשם 2 לכתב האישום כנגד נאשם 1.

עוד ציין כי נאשם 2 היה עצור במשך חודשיים, וכי מזה שנה וחצי הוא במעצר בית מלא.
ב"כ נאשם 2 ביקש להימנע מהטלת קנס , מאחר והנאשם 2 שהה במעצר בית ונמנע ממנו להשתכר ומשכך נקלע לחובות בסך 280,000 ש"ח וכי מצבו הכלכלי קשה.
עוד ציין כי הנאשם 2 נשוי, ולו 4 קטינים הסמוכים על שולחנו. יחד עם זאת, ביקש כי במידה ויוטל קנס, שזה יוטל בתשלומים.
עוד ביקש להצטרף לטיעוני ב"כ הנאשם 1 באשר למאסר על תנאי.

נאשם 2, בפנותו לבית המשפט הצטער על מעשיו וציין כי הסיטואציה שנקלע אליה לא היתה מוכרת לו .

דיון:

דומה שאין להכביר מלים לגבי חומרת עבירת הסחיטה באיומים שהפכה למכת מדינה.
תופעת השימוש באמצעי הפחדה שונים לצורך סחיטת כסף מאזרחים, והשגת רווחים קלים תוך הטלת אימה ופחד, הינה תופעה חמורה, אשר פוגעת בביטחונו האישי של הציבור, שלא פעם, חושש להתלונן בפני
רשויות האכיפה.

אלא שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה, בו כפי שהסתבר במהלך שמיעת עדות המתלונן, התגלע קושי של ממש המישור הראייתי, הן שהביאו בסופו של יום את הצדדים להסדר הטיעון, שאיננו ממצה את הדין עם הנאשמים.

יצוין כי לאחר תיקון כתב האישום, חלקו של נאשם 2 בעובדות כתב האישום, הפך לשולי וזניח , וזה מבטא את העונש הקל עליו סוכם במסגרת ההסדר, וזאת חרף עברו הפלילי של נאשם 2.

במהלך עדותו של המתלונן, שהיה עד יחיד, עמדתי אף אני על הקושי לרדת לעומק טיבם של היחסים המורכבים של המתלונן עם הנאשמים, לקשרים ה"פיננסיים" בניהם, בעבר כמו העדר היכולת לעמוד על גובה החוב, מקורו, והיקף הסכומים ששולמו. משכך ועל אף שהעונש אליו הגיעו הצדדים, נוטה לקולא, ראוי לאשר את ההסדר. עוד יש להדגיש בהקשר זה את תקופת המעצר המלא בה היו נתונים הנאשמים וגם ובעיקר את תקופת מעצר הבית הממושכת, במהלכה הותרה יציאתם ב"חלונות איוורור בלבד" וגם זאת רק לאחרונה.




בבואי לאשר את הסדר הטיעון שיוויתי לנגד עיני את הדברים שנאמרו ב
ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז
(1) 577, 620):



"בהיעדר פגם או פסול בהודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון ירשיע בית-המשפט את הנאשם על-פי הודייתו ויגזור את עונשו. בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת, מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד

אחר, יכבד בית-המשפט את הסדר הטיעון. בית-המשפט ישווה לנגד עיניו, בין היתר, את המגמה העקרונית לעידוד הסדרי טיעון".


מכל האמור לעיל, באיזון כל השיקולים, לקולא ולחומרה ובהתחשב במגמה של כבוד הסדרי טיעון, סבורה אני כי העונש עליו סוכם בהסדר מהווה עונש הולם בנסיבות העניין, ומשכך רואה אני לנכון לאשר את הסדר הטיעון.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:


נאשם 1
:


א.
מאסר בפועל של 8 חודשים, בנוסף להפעלת המאסר על תנאי בן 8 חודשים שהוטל עליו בת.פ (קריות) 15730-12-09, וזאת בחופף לעונש בתיק הנוכחי. מתקופת מאסרו ינוכו ימי המעצר של נאשם 1 מיום 30.3.11 עד 18.10.11.

ב.
12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו לבל יעבור כל עבירה שהיא פשע.

ג.
קנס על סך 3,000 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 6 תשלומים חודשיים שווים שהראשון בהם ביום 1.12.12.





נאשם 2:


א.

8 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה של איומים.

ב.
קנס על סך 2,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים שהראשון בהם ביום 1.12.12.


זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

תוצאת גזר הדין הודעה לנאשמים ולב"כ הצדדים והם קיבלו עותקים.


ניתן היום,
כ"ב חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012.



חתימה








פ בית משפט מחוזי 13592-04/11 מדינת ישראל נ' דרור עטייה, יצחק בוינגיצה (פורסם ב-ֽ 07/11/2012)