פסקי דין על אלעד סוזנה |

9080-10/12 בפמ     08/11/2012




בפמ 9080-10/12 אלעד סוזנה נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



בפ"מ 9080-10-12 סוזנה נ' מדינת ישראל

תיק חיצוני
:
50200849201




בפני

כב' השופט
אלי אנושי


מבקש

אלעד סוזנה


נגד


משיבה

מדינת ישראל



החלטה

בפני
בקשה לביטול פסילה מנהלית של קצין המשטרה לתקופה של 30 יום מיום 31.10.12 בעקבות עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצע המבקש, כאשר בדגימה של אוויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול הינו 310 מ"ג.

בבואו של בית המשפט לבחון בקשה לביטול פסילה מנהלית עליו להתייחס לקיומם של ראיות לכאורה וכן לבחון את מסוכנותו של המבקש לאור נסיבות העבירה ועברו התעבורתי.

ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה
ולאחר שהוגש החומר לעיוני עיינתי בו ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש.

ב"כ המבקש טען כי קצין המשטרה לא התייחס למסוכנותו של הנהג , ומכאן יש להסיק כי המבקש אינו מסוכן אלא שרק עבר עבירה חמורה.

איני מקבל טענת המבקש, אציין כי הקצין הפוסל ציין מפורשות שהוא פוסל את הרישיון מהנימוק שלאחר שעיין בחומר הראיות מסתמנת אשמה של הנהג, חומרת העבירה, והוסבר לנהג ...

לעניין טענת פגם מנהלי הלכה פסוקה
היא :



"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים:

המישור הראשון – הפגם בהחלטה. המישור השני – נפקות הפגם.
במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה.
אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי...
ואפשר... שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם. כך לגבי כל סוג של פגם, לרבות פגם של חוסר סמכות...
ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המנהלית בטלה מעיקרה, אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים...
(רע"פ 4939/99 עינת הראל נ' מ"י – סעיף 7 לפסה"ד).

קצין המשטר ציין כי המבקש עבר עבירה חמורה ומכאן לא ניתן אלא ללמוד על מסוכנותו של המבקש שנהג שיכור כאשר בדגימה של אוויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול הינו 310 מ"ג.
יתרה מכך, עצם נהיגתו של המבקש באישון לילה בכביש ראשי כשהוא שיכור לכאורה מעידה על מסוכנות רבה ביותר של המבקש הן כלפי עצמו , והן כלפי משתמשי הדרך.

אציין כי בית המשפט העליון כבר קבע כי הנוטל כלי רכב כשהוא שיכור הרי הוא בבחינת מכונת מוות ניידת.

לעניין זה אציין כי גם אם הנאשם נוהג משנת 2004 ולחובתו רק הרשעת תעבורה אחת הרי עדיין מדובר בנהג מסוכן וזאת לאור חומרת העבירה.

אשר על כן דוחה אני את טענתו של ב"כ המבקש שכן גם אם הקצין לא ציין מפורשות כי מדובר בנהג מסוכן , הרי קובע אני כי הדבר עולה מחומר הראיות ומעצם העבירה עצמה וכי אין מדובר בפגם שיש בו לבטל הפסילה המנהלית.

לסיום אציין כי:
בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

לאור האמור אין בליבי ספק כי צדק הקצין אשר פסל את רישיון נהיגתו, אין בדעתי
להתערב בהחלטתו זו וזאת גם לאור הנסיבות האישיות אשר ציין ב"כ המבקש.

חומר החקירה יוחזר לב"כ המשיבה.

זכות ערער כחוק.

מזכירות תיידע הצדים בהחלטתי בהקדם.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ג, 08 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.









בפמ בית משפט לתעבורה 9080-10/12 אלעד סוזנה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 08/11/2012)