פסקי דין על אלית גבאי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

16522-05/11 בל     11/11/2012




בל 16522-05/11 אלית גבאי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



ב"ל 16522-05-11 גבאי נ' המוסד לביטוח לאומי






בפני

כב' השופט אורן שגב


מערערת

אלית גבאי

באמצעות ב"כ עו"ד גב' שוסטר


נגד


משיב

המוסד לביטוח לאומי


באמצעות ב"כ עו"ד ספורטה




פסק דין



1.
בפני
י ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 27.3.11, אשר קבעה כי למערערת 0% נכות בגין התאונה מיום 5.2.08.

2.
לטענת ב"כ המערערת, אין זה סביר שהמערערת לא שיתפה פעולה כמצוין ע"י הועדה בפרוטוקול, וכן הוסיפה בהקשר זה כי אפילו סברה כך הועדה, היה עליה להודיע למערערת על חשדה בדבר שיתוף פעולה לקוי, ולשמוע את תגובתה.

3.
מוסיפה המערערת וטוענת, כי הועדה טעתה בדחותה את חוות הדעת של ד"ר שטיינברג וד"ר אייכנבלט, שהוגשו מטעם המערערת, ואשר המליצו על 10% נכות בגין מגבלת תנועה בעמ"ש צווארי, ללא הנמקה או תוך הנמקה סתמית, וכי עמדת הועדה היתה מגמתית. לפיכך, במסגרת הערעור דנן עותרת המערערת להחלפת הרכב הועדה. על עמדתה זו חזרה בסיכומים בכתב שהוגשו מטעמה.

4.
ב"כ המשיב בתגובתו טען כי אין בטענות המערערת כדי להצביע על כל פגם משפטי, שכן הועדה בדקה את המערערת ועיינה בכל המסמכים הרפואיים שהוצגו בפני
ה, וקביעותיה מצויות בתחום שיקול הדעת המסור לה, ולפיכך ביקש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים וביתר מסמכי התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ואת טעמיי אפרט להלן.

5.
הלכה היא, כי

בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה
(עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213 (1999))
. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן
(עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, 22.6.2006))
.

6.
עוד נקבע לענייננו, כי

אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהנה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה
(דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 60)
. בעניין לביא נפסק לעניין חובת ההנמקה כי
"ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק"

(דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יז 130)
.

ומן הכלל אל הפרט
7.
הועדה דנן התכנסה עפ"י

פסק דין
אשר החזיר את עניינה של המערערת לועדה של המשיב בהרכב חדש, וזאת לאחר שועדה קודמת, טרם מתן פסק הדין, נפסלה. הועדה שמעה את תלונות המערערת וב"כ ובדקה אותה בדיקה קלינית.

8.
אין כל פסול בכך שהועדה מציינת שיתוף פעולה לקוי, שהרי ענין זה הינו חלק מהתרשמות הועדה, ולא היתה כל סיבה כי הועדה תזהיר את המערערת לענין זה או תקבל תגובתה, מקום שבכל זאת הצליחה לבדוק את המערערת כעולה מהפרוטוקול סעיף 21.

9.
הועדה מבהירה ומסבירה בסעיף 23 לפרוטוקול כי "בבדיקה היום לא נמצא ליקוי נוירולוגי וכן לא נמצאו מגבלות בתנועות עמ"ש הצווארי ולכן הועדה קובעת כי לא נותרו מגבלות המקנות אחוזי נכות בגין התאונה הנדונה". לפיכך וכפועל מכך, מגיעה למסקנה כי יש להעניק 0% נכות, ומסקנתה עולה בקנה אחד עם הסבריה והנמקתה לנוכח הבדיקה שבוצעה למערערת על ידה.

10.
כן יש התייחסות לחוות הדעת שהוגשו, כאשר הועדה מסבירה כי באישורי הרופאים שטיינברג ואייכנבלט מציינים הרופאים הגבלת טווחי תנועה ללא פירוט טווחי התנועה ואילו הועדה בבדיקתה לא מצאה הגבלה בתנועות הצוואר או ספזם בשרירי הצוואר ועל כן מסקנותיה שונות ממסקנותיהם. בכך ישנה הנמקה דרושה, המבהירה מדוע לא מקבלת הועדה את חוות הדעת והמלצות רופאיה של המערערת.

11.
אף אין כל פגם בכך שהועדה מעירה ומציינת בסעיף 21 כי "בזמן שינוי תנוחה מעמידה לשכיבה וחזרה טווח תנועות של הצוואר מלא". אף זהו חלק מהתרשמות הועדה, וצפייה בנבדק שטען להגבלה, אשר נמצא שתנועותיו בפועל חופשיות, מהווה חלק לגיטימי בעבודת הועדה, ממצאיה ומסקנותיה.

12.
לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי טענות המערערת הינן טענות רפואיות, היוצאות כנגד שיקול הדעת הרפואי – מקצועי, אשר כאמור לעיל, מסור באופן בלעדי לועדה.

13.
בשולי הדברים נוסיף, כי אף הועדה הקודמת שבדקה את המערערת, הגם שבסופו של דבר נפסלה, לא מצאה כי מתקיימת במערערת מגבלה המזכה באחוזי נכות. בכך נתנה למערערת למעשה הזדמנות לבדיקה חוזרת, ובכך שגם ועדה זו הגיעה לאותה מסקנה אין כדי להוות פגם משפטי.

14.
סיכומו של דבר – הערעור נדחה.

15.
כמקובל בהליכים כגון דא, איני עושה צו להוצאות.


ניתן היום,
כו חשון תשע"
ג
, 11 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.















בל בית דין אזורי לעבודה 16522-05/11 אלית גבאי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 11/11/2012)