פסקי דין על נתן (נתע) בוכהנדלר | פסקי דין על אריה עמוס | פסקי דין על אביב מאיר מזרחי | פסקי דין על גירם אחזקות ואח' |

32477-03/12 הפ     12/11/2012




הפ 32477-03/12 נתן (נתע) בוכהנדלר נ' אריה עמוס, אביב מאיר מזרחי, גירם אחזקות בע"מ ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ה"פ 32477-03-12 בוכהנדלר נ' עמוס ואח'

תיק חיצוני
:


מבקש
נתן (נתע) בוכהנדלר


נגד

משיבים
1. אריה עמוס
2. אביב מאיר מזרחי
3. גירם אחזקות בע"מ
4. פ.ל.מ. - פריים לוקיישן מנג'מנט בע"מ
5. מוניקה מינה בן ציון
6. מאירה ריינר
7. אליאורה אלדד
8. שרון בן ציון
9. שמואל שמעון בן ציון
10. ראובן מרדכי בן ציון
11. צהלי רבקה פרייס
12. שרון בן עמי
13. צביה בלאו
14. שמואל ריינר





החלטה


1. עיינתי בתגובת משיבים 2-4 לאחר הדיון שהתקיים. מן התגובה עולה כי לאחר אותו דיון
שוב אין כפירה בסמכותו העניינית של בית משפט זה, בין בסעד הצהרתי בין בתביעה כספית. למעשה לאחר הדיון שהתקיים דומני שזה אף המצב לאשורו גם בלא צורך בהצהרה הדדית (לה הסכים המבקש ) כי הצדדים יהיו מנועים מכוח השתק שיפוטי מלכפור בסמכותו של בימ"ש

זה
(הכל מבלי למעט מאי היכולת להתנות על הסמכות העניינית. התנאה על סמכות לחוד, והשתק שיפוטי לחוד - ביחס למי שבוחר לנהל הליך בערכאה ואח"כ מבקש להתכחש לסמכות העניינית בשלב מאוחר משיקול טקטי זה או אחר).

2. בישיבה האחרונה הבהיר המבקש כי לאשורה הסעד המבוקש אינו הצהרה על בעלות במקרקעין – סעד שאין חולק שמסור לסמכותו העניינית של ביהמ"ש המחוזי, אלא למעשה הצהרה כי הוא זכאי ל 25% מן הרווח שבעסקה, כשותף של המשיבים.
כאשר הסעד המבוקש הנו למעשה הצהרה כי הוא זכאי לאכיפת הסכם שלטענתו נכרת בינו לבין המשיבים, בפן הכספי, היינו זכאות לחלקו כשותף בשיעור רבע מן הרווח בעסקה. כך נרשמו הדברים מפי המבקש בעמ' 2 לפר':


"לענין הסמכות – היות ואנו לא מדברים בעסקת מקרקעין אלא אכיפת הסכם במישור החוזי בין המשיבים 1ו -2 והמבקש, הסמכות נתונה לביהמ"ש השלום. בתשובה לבקשה ציינו את הסכום של 750,000 ₪ רק כדי להצביע על גדר הסמכות שהיא בתחום ביהמ"ש השלום. שווי התובענה להמרצת פתיחה הוא בסכום שהוערך ב 750,000 ₪ וזה מה שנדרש לעמוד בתנאי הסף של ביהמ"ש השלום ותביעה בהמרצת פתיחה. "

ובהמשך אף הובהר כי הרישום במקרקעין אינו תנאי הכרחי מבחינת המבקש. שיתופו ברווחי העסקה (כשהוא טוען לשותפות ב 25% , ונכון גם להשקיע חלקו הכספי במימון) הוא שהתבקש.

3. מבחן הסעד המבוקש הוא הקובע בשאלת הסמכות הענינית. צודקת ב"כ

המשיבים 2-4 שהענין לא היה ברור מלכתחילה לאור נוסח כתבי הטענות, אך משהובהרו הדברים , ואף אם אדרש לא רק לניסוח הסעד אלא למה מבוקש בו לאשורו, שוב לא ניתן לחלוק לגופו של ענין (אף אלמלא חזרו בהם המשיבים 2-4 מטענת הסמכות), כי הסמכות העניינית קנויה לערכאה זו. כך משעה שמה שמבוקש הנו
סעד הצהרתי על זכאות ל 25% מסכום כספי שהנו רווח בעסקת מקרקעין, ולא ההצהרה כשלעצמה על בעלות ב 25% של אותם המקרקעין. ואין חולק כי שוויו הכספי של
הסעד ההצהרתי המבוקש נופל מתקרת הסמכות העניינית של ערכאה זו.

4. הסמכות העניינית קנויה אפוא לבימ"ש השלום. נותרה בעינה המחלוקת האם יש להורות על תיקון התביעה , והסבתה לתביעה כספית במקום סעד הצהרתי. התלבטתי בסוגיה זו, שכן לא אחת
לא ייעתר ביהמ"ש

לסעד הצהרתי מקום בו ניתן לתבוע הסכום הכספי.
זאת מטעמים של יעילות ומניעת כפל דיונים בפוטנציה אם ינתן הסעד ,
אי מתן יד להימנעות מתשלום אגרה, ואי היעתרות לסעד אקדמי משעה שניתן לתבוע סעד כספי.

עם זאת ובסופו של יום באתי לכלל מסקנה כי אין מניעה לתבוע במקרה זה הסעד ההצהרתי, כפי עמדתו של המבקש. השאלה אם כשרה תביעה להתברר כסעד הצהרתי מסורה בסופו של יום לשיקול דעת ביהמ"ש.
אמנם המבקש העמיד תביעתו על 750000 ₪ אולם בתשובתו לבקשה המקורית לסילוק על הסף (מטעמי סמכות עניינית) ציין כי מספר זה הנו אומדן חלקו ברווח הצפוי. אותו צפי נגזר ממחיר המכירה הצפוי פחות הערכת שווי המקרקעין – כאשר הפער נתן 3 מליון, ומסך זה "גזר" המבקש 25%, חלקו הנטען בשותפות, קרי 750,000 ₪.
היות ובאומדן עסקינן, יכול כמובן שהמספר 750000 ₪, ישתנה כנגזרת של שווי העסקה לאשורה, שיכול ותניב רווח גדול או קטן יותר.
לכן, למרות שיכול אכן המבקש ליטול סיכוניו ולבחור לתבוע בתביעה כספית אותה יעמיד על 750,000 ₪
כתקרה
וישלם אגרה לפי סך זה, הרי יכול הוא גם לתבוע הסעד ההצהרתי כפי שעשה, ואין לומר כי בפני
נו מקרה שאינו מתאים לתביעה שכזו. נקודת הזמן לבחינת השאלה הנה זו שלעת הגשת כתבי הטענות. היה ותתקבל עמדת המשיבים כי המשיב אינו שותף ואינו זכאי לכל חלק מן הרווח, הרי תם ונשלם. היה ויזכה המבקש בסעד ההצהרתי המבוקש של זכות ל 25% מסכום הרווח שבעסקה, יוכל הוא לעבור לשלב הבא של תביעה כספית.

5. סוף דבר, הסמכות העניינית היא לבית משפט זה, והמבקש רשאי להמשיך בבירור התביעה כתביעה לסעד הצהרתי כפי שביקש.

6. חרף העובדה שהתקבלה עמדת המבקש, הרי כפי שנרמז, ניתן היה לחסוך הדיונים הפרלימינרים
ולו בחלקם, לו נוסח כתב הטענות שפתח ההליך, קרי המרצת הפתיחה, באופן שהיה מסיר עמימות. לפיכך אין צו להוצאות.






ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.









הפ בית משפט שלום 32477-03/12 נתן (נתע) בוכהנדלר נ' אריה עמוס, אביב מאיר מזרחי, גירם אחזקות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 12/11/2012)