פסקי דין על יוסי בן גל | פסקי דין על אסף וגדני | פסקי דין על שמואל וגדני | פסקי דין על עודד ונגלניק |

47879-05/11 א     13/11/2012




א 47879-05/11 יוסי בן גל נ' אסף וגדני, שמואל וגדני, עודד ונגלניק








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 47879-05-11 בן גל נ' וגדני ואח'







בפני

כב' השופט
עזריה אלקלעי


התובע

יוסי בן גל


נגד


הנתבעים

1.אסף וגדני
2.שמואל וגדני
3.עודד ונגלניק






פסק דין


1.
בפני
תביעת התובע נגד הנתבעים, כאשר במרכזה של התביעה עומדת עתירתו של התובע למתן צו הצהרתי, המופנה כלפי הנתבעים ולפיו הוא שילם דמי מפתח, כהגדרתם בחוק "הגנת הדייר" וכי מכח ההסכם שנכרת בין התובע לבין ב"כ בעלי הבניין, הנתבע 3, זכאי התובע להתגורר בשתי הדירות בבניין שברח' נחלת בנימין 13 ת"א, (להלן:"הבניין") ללא תשלום דמי שכירות עד למועדים המפורטים בכתב התביעה, ולאחר מכן כ"דייר מוגן" כנגד תשלום דמי שכירות מופחתים, החלים על "דייר מוגן".

2.
בנוסף עותר התובע לצו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לבצע פעולות בבניין או להיכנס למתקנים של שתי הדירות, עוד עותר התובע לחייב את הנתבעים 1 ו-2 לפצותו בסך 10,000 ₪ עבור הנזקים שנגרמו לו על ידם, כנטען בכתב התביעה.
טענות התובע
3.
לטענת התובע, הוא בעל עסק לביצוע עבודות שיפוצים ובנייה.
4.
לטענתו, הנתבע 3, עו"ד ונגלניק, שהציג עצמו כב"כ הבעלים של הבניין, פנה לתובע והציע לו לשפץ שתיים מהדירות שבקומה א' בבניין, כנגד כך שהתובע יתגורר בהן במשך 10 שנים ללא תשלום דמי שכירות, ו/או דמי שימוש בכלל, ולאחר מכן יקבל מעמד של "דייר מוגן", כנגד תשלום דמי שכירות מופחתים.
5.
הדירות נשוא התביעה היו עיי חורבות, כאשר נמסרו לתובע והתובע שיפץ את שתי הדירות כדלקמן:

5.1
הדירה בכניסה הצפונית (הדירה הראשונה) שופצה על ידי התובע בתחילת שנת
2002, כאשר עלות שיפוצה הסתכמה בסך של 175,90 ₪.

5.2

הדירה בכניסה הדרומית (הדירה השניה) שופצה על ידי התובע במהלך השנים 2007-2008 ועלות שיפוצה הסתכמה בסך של 122,950 ₪.
6.
בנוסף, ביצע התובע לבקשת הנתבע 3, עבודות שיפוצים של חדר המדרגות, של הכניסה לבניין, של קווי האינסטלציה, איטום הגג, עבודות חיזוקים ויציקת בטון בעלות כוללת של 152,885 ₪. לטענת התובע, עבור כל עבודות השיפוצים לא קיבל מאום.
7.
לטענת התובע הוא זכאי להתגורר בשתי הדירות, בדירה הצפונית בקומה ב', הדירה הראשונה, עד יום 1.10.12 ובדירה הדרומית בקומה ב', הדירה השניה, עד יום 31.1.18 ללא חיוב בדמי שכירות כלשהם ולאחר מכן כ"דייר מוגן", בעבור דמי שכירות של "דייר מוגן".
8.
בשנת 2008, הגיש הנתבע 3, בשם הבעלים, נגד התובע, תביעה לבית משפט השלום בת"א במסגרת ת.א.ק 42944/08 - לפינויו מהדירות.
9.
לטענת התובע, הנתבע 3 צירף לכתב התביעה בת.א.ק. 42944/08, חוזה שכירות מזויף המתייחס לדירה השניה, שעליו מתנוססת חתימה מזויפת של התובע. התובע התגונן מפני התביעה – והתביעה נמחקה. כמו כן, הוגשה ע"י התובע תלונה למשטרה בגין זיוף מסמך וקבלת דבר במירמה.
10.
בנוסף, טוען התובע, כי הנתבעים ביצעו מעשי הרס בבניין, כאשר הנזקים בגין מעשים אלו, מוערכים ע"י התובע ב-10,000 ₪.
טענות הנתבעים
11.
הנתבעים טוענים כי התובע מחזיק בשתי הדירות, מבלי לשלם עבורן דמי שכירות כמתחייב מהוראות ההסכם. לטענת הנתבעים הם הקדימו את התובע והגישו נגדו תביעה בסדר דין מקוצר על סך 453,789 ₪, לתשלום דמי השכירות שהוא חייב.

12.
לטענת הנתבעים, כל העבודות שבוצעו בבניין ושהתובע מכנה "הרס", בוצעו על פי היתר לביצוע עבודות כדין שניתן על ידי העירייה, במסגרת עבודות שימור.
13.
לטענת הנתבעים, התובע אינו זכאי לסעד ההצהרתי שהוא עותר, שכן מדובר בסעד שביושר, כאשר על התובע העותר לקבלתו, להגיע לבית המשפט בידיים נקיות, בעוד שלטענת הנתבעים, התובע אינו בוחל בשום אמצעים ומשקר לבית המשפט בעזות מצח, בדבר היותו "דייר מוגן", לכאורה.
14.
לטענת הנתבעים, הנתבע 1 הינו הבעלים הרשום של הבניין.
15.
הנתבעים מכחישים מכל וכל את טענת התובע שלפיה, הנתבע 3, הציע לו לשפץ את הדירות בבניין כנגד פטור מתשלום דמי שכירות במשך 10 שנים, וכנגד זכות "דיירות מוגנת" שתינתן לו לאחר מכן (כמפורט בתצהירו של הנתבע 3). לטענת הנתבעים, טענת התובע בעניין זה, מהווה בדיה והמצאה פרי דמיונו של התובע.
16.
לטענת הנתבעים, התובע קיבל את מלוא התשלומים בגין כל העבודות שביצע בבניין, ואשר הוזמנו על ידי הנתבע 3.
17.
הנתבעים מודים כי תביעת הפינוי שהוגשה על ידי הנתבע 3, נגד התובע – נמחקה, אולם לטענתם, מחיקת התביעה נעשתה מאחר והנתבע 3 ניסה להגיע להסכם פשרה עם התובע, נוכח שיקולי הבעלים הקודמים שביקש למכור את הבניין, ואשר ביקש להעביר את המשך הטיפול לרוכשי הבניין.
18.
הנתבעים מכחישים כי הסכם השכירות אשר צורף כנספח ד' לכתב התביעה, הינו מזויף, כאשר לטענתם הסכם זה נחתם על ידי התובע בבית קפה בת"א, בנוכחות עו"ד ונגלניק (הנתבע 3), תוך שהחוזה תוקן בכתב יד, במעמד החתימה, וזאת בשינויים שנעשו לבקשת התובע.
19.
לטענת הנתבעים, התובע לא הוכיח את קיומו של הסכם המקנה לו מעמד של "דייר מוגן", וכי טענותיו מהוות שקרים וכזבים פרי דימיונו, זאת ועוד, מדובר בטענה לקיומו של הסכם ל"דיירות מוגנת" בעל פה, בניגוד להסכם שכירות בכתב.
20.
נוכח הפרת התובע את הסכמי השכירות, ממילא על התובע לפנות את הדירות ולהחזיר את החזקה בהן לידי הנתבעים, וגם משום כך אין התובע זכאי לסעד של "צו מניעה".
דיון והכרעה
21.
השאלה העיקרית והמרכזית העומדת להכרעה בתיק זה הינה, האם רכש התובע מעמד של "דייר מוגן" בדירות. באם התשובה לשאלה זו תענה בחיוב, יהיה מקום להתייחס לשאר העניינים והסוגיות. לעומת זאת, באם התשובה לשאלה זו תיענה בשלילה, מתייתר הצורך לדון ביתר העתירות שבתביעת התובע.
22.
אקדים ואומר כבר עתה, כי התובע אינו זכאי למעמד של "דייר מוגן" בדירות וכפי שיפורט להלן, את הטענה בדבר היותו "דייר מוגן" הוא בדה מליבו בשלב מאוחר, לאחר שנת 2008 בתורת "המצאה מן הזמן האחרון", בניסיון לנכס לעצמו זכויות של "דייר מוגן" בדירות וזאת
כדי למנוע את סילוקו מהדירות,
עת נסתיימה תקופת השכירות החוזית, ובניסיון להדוף את התביעה
לתשלום דמי שכירות שהוגשה נגדו.
23.
מאחר והמדובר בשתי דירות ובשני חוזי שכירות נפרדים, כאשר ביחס לחוזה השני, משנת 2007, טוען התובע כי הוא מזוייף. אדון תחילה בשאלה: האם החוזה השני אכן מזוייף?
האם החוזה מיום 2.5.2007 מקורי או מזוייף
24.
התובע טוען כי החוזה מיום 2.5.2007 הינו מזוייף וכי החתימות המתיימרות להיות חתימותיו, על גבי החוזה, זוייפו.
25.
עו"ד ונגלניק (הנתבע 3), הצהיר כי טענותיו של התובע, לפיהן החוזה לא נחתם על ידו וכי חתימתו זוייפה על ידי עו"ד ונגלניק הינן טענות שיקריות וכוזבות. בסעיף 18 בתצהירו של עו"ד ונגלניק נאמר: "הנני מצהיר בזאת כי החוזה השני נחתם בתל-אביב בפגישה שקיימתי עם התובע בבית קפה בגן העיר. הנני מצהיר בזה לבית המשפט כי ראיתי במו עיני את התובע חותם על הסכם השכירות השני, וכי חתימתו על ההסכם, נעשתה בפני
ובנוכחותי".
26.
עו"ד ונגלניק אף מצהיר, כי מבדיקת תיק העירייה עולה, כי התובע פנה בעצמו למחלקת הארנונה בעיריית ת"א, וביקש להעביר את חיוב הארנונה בדירה השניה משמו של עו"ד ונגלניק לשמו של התובע, כאשר התובע צירף לבקשתו עותק מהסכם השכירות השני, דבר שיש בו כדי ללמד כי התובע משקר לבית המשפט.
27.
בעניין זה, העידה הגב' תמר לוי, מנהלת מחלקת שומה א' באגף לחיובי ארנונה בעיריית ת"א (עמוד 22 לפרוטוקול ש' 24 ואילך), כי התובע היה במשרדי העירייה וביקש לקבל מסמכים והוא קיבל אותם. לדבריה, התובע הגיע למרכז השירות בעיריית ת"א ביום 8.5.07 והשאיר הודעה שנחתמה על ידו ונוסחה על ידו, ושתוכנה "אני מבקש להעביר ארנונה על שמי מיום קבלת החזקה 2.5.07. בנכס עוברים שיפוצים ואבקש פטור מארנונה".

28.
בנוסף, נשאלה העדה בעמ' 23 לפרוטוקול ש' 4 ואילך:

ש.
על פי נוהל העירייה, מה היא דורשת כדי להעביר חשבון ארנונה ממחזיק למחזיק?

ת.
חוזה שכירות או רכישה.

ש.
את יכולה להציג לי חוזה שכירות שהוא הביא איתו ונמצא בתיק?

ת.
כן. מציגה.

ש.
אני מבין שהגיע התובע, הביא חוזה שכירות וביקש להעביר את הארנונה על שמו?

ת.
כן.


ומול שורה 20
:

ש.
זה חד משמעית התובע, האם הפקידה של העירייה ביקשה לזהות אותו על ידי תעודת זהות?

ת.
כן. לא יודעת מה להגיד מה קרה בסיטואציה הזו אבל לפי הנוהלים צריך להציג תעודה מזהה.

בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי לא קיבלה את המסמכים ולא נכחה באופן אישי כשנשאלה בעמוד 24 מול ש' 1:

ש.
את לא יכולה להגיד לנו מי האיש שמסר את הסכם השכירות, אם זה היה בנגל או מישהו אחר?

ת.
מידיעה אישית, אני לא יכולה לומר אבל מהמסמכים ומאופן ההתנהלות שלנו באגף, אני יכולה להסיק שאדם שמגיע מציג תעודה, מוסר חוזה, כי אם לא היה מוסר לא היו נענים לבקשתו לרשום אותו כמחזיק.
29.
התובע נחקר בעניין החתימה על החוזה בחקירתו הנגדית ונשאל האם זכורה לו הפגישה עם עו"ד ונגלניק בשנת 2007 בגן העיר, והוא השיב כי לא זכורה לו פגישה כזו, אם כי התקיימו הרבה פגישות.
30.
לטענת התובע, הוא קיבל את החזקה בדירה השניה על סמך שיחה בע"פ מבלי שחתם על הסכם בכתב (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 14).

31.
התובע השיב כי אין לו מושג איך הארנונה, בדירה השניה, עברה על שמו (עמוד 20 לפרוטוקול ש' 4).

32.
יחד עם זאת, התובע אישר כי הוא היה במשרדי העירייה כדי להזמין את הפקחים ואף אישר כי יתכן שהביקור היה ביום 8.5.07.

33.
התובע אישר את חתימתו על המסמך שכותרתו "סיכום פרטים על נכס" מיום 8.5.07 שצורף לתצהירי הנתבעים כחלק מנספח א-1 (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 22 ואילך) כאשר במסמך זה עליו חתום התובע נרשם: "אני מבקש להעביר ארנונה על שמי מיום קבלת החזקה 2.5.07 בנכס עוברים שיפוצים אבקש פטור מארנונה"
34.
יחד עם זאת, התובע המשיך לעמוד על גירסתו לפיה, החתימה על הסכם השכירות, אינה חתימתו, למרות שגם הסכם השכירות הוגש לעירייה ביום 8.5.07, באותו מועד שהוא עצמו אישר כי ביקר בעירייה לצורך העברת הארנונה על שמו והזמנת הפקחים.

35.
ב"כ התובע מבקש ללמוד על היות החוזה והחתימות מזוייפים מהשוני הקיים בחתימות שעל עותק ההסכם שהוגש לעיריה בהשוואה לחתימות על ההסכם שצורף לתצהיר הנתבעים.
36.
אכן יש שוני בצורת החתימות שעל גבי שני החוזים, ואף קיים שוני בכתב היד בתיקונים שבוצעו על החוזה בעניין המחירים, אם כי השינויים לגופם זהים, יחד עם זאת אינני מקבל את הטענה כי השינויים בצורת החתימה או בכתב מלמדים על זיוף החוזה.

37.
לא מן הנמנע שהתובע יחתום באופן שונה על עותקים שונים של ההסכם, בין במכוון ובין שלא במכוון ואין בכך כדי ללמד על זיוף.

הנני מעדיף את עדותו של עו"ד ונגלניק שהיתה אמינה עלי ולפיה התובע חתם על כל עותקי החוזה בפני
ו בבית קפה בתל אביב, על פני עדותו של התובע שלפיה לא חתם על החוזה, זאת ועוד, גירסתו של עו"ד ונגלניק מתיישבת עם השכל הישר ונתמכת
בראיות נוספות ואובייקטיביות.

38.
אינני מאמין לתובע כי עו"ד ונגלניק התיר לו להכנס לדירה השניה ללא מסמך בכתב, התנהלות מסוג זה אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת, במיוחד מצידו של עורך דין מיומן ומנוסה, וזאת חרף התנהלותו של עו"ד ונגלניק מול התובע לאורך השנים, שהיתה כרוכה בסלחנות יתירה המעוררת לעיתים תמיהות.

39.
לא הוכח כי ההסכם השני זוייף, ולא עולה על דעתי כי עו"ד ונגלניק יזייף הסכם שכירות ו"יפברק" על גביו תיקונים שונים בכתב יד לזכות התובע, ועוד יעשה זאת בשתי צורות שונות של כתב יד וחתימות. (ראה ההבדלים בין החוזה שהוגש לעיריה ובין זה שצורף לתצהיר הנתבעים), השוני בחתימות על ההסכמים דווקא מחזק בעיני את אמינותו ואת מקוריותו של ההסכם, שאילו מאן דהוא היה טורח לזייף הסכם, היה מכין זיוף אחד ומצלם אותו ולא מכין שני זיופים שונים האחד מהשני.

41.
לא זו אף זו, אלא שעדות הגב' לוי פקידת העיריה, שהעידה כי לפי נוהלי העיריה, יש להציג הסכם שכירות כדי לבצע שינויי מחזיקים, וכי המבקש לבצע חילופי מחזיקים נדרש להזדהות בפני
פקידי העיריה, בצירוף הודאתו של התובע כי חתימתו מתנוססת על הבקשה לחילופי מחזיקים והפטור מארנונה, מיום 8.5.07, שהינו המועד שבו הוגש הסכם השכירות לעיריה, מובילים למסקנה לפיה התובע חתם על הסכם השכירות וכי הוא זה שהגיש אותו לעיריה, במו ידיו, ביום 8.5.07 לצורך ביצוע חילופי מחזיקים וקבלת הפטור מארנונה.

42.
לסיכום עניין זה הנני קובע כי הסכם השכירות מיום 2.5.07 הינו מקורי, כי התובע חתום עליו, וכי טענת הזיוף שהעלה התובע הינה כוזבת.

האם רכש התובע מעמד של "דייר מוגן בדירות"

43.
התובע טוען כי עו"ד ונגלניק פנה אליו והציע לו לשפץ שתיים מהדירות שבקומה א' בבניין, כנגד כך שהתובע יתגורר בהן במשך 10 שנים ללא תשלום דמי שכירות, ו/או דמי שימוש בכלל, ולאחר מכן יקבל מעמד של "דייר מוגן", כנגד תשלום דמי שכירות מופחתים של דייר מוגן.

משמעות השקעת התובע בשיפוץ הדירות

44.
לצורך

פסק דין
זה יצאתי מתוך הנחה לפיה התובע אכן השקיע סכומי כסף מסוימים בשיפוץ כל אחת מהדירות, אם כי לא שוכנעתי כלל ועיקר כי הסכומים שהושקעו על ידו מגיעים כדי שיעור הסכומים להם טען בתביעתו.

45.
אין די בהשקעה ובשיפוצים בנכס כדי להקנות זכות לדיירות מוגנת בדירה, בע"א (י-ם) 6143/05 ניידות חב"ד להפצת יהדות בארץ הקודש נ' ניסים חנניה נקבע בעניין זה:

"זה מכבר דחו בתי המשפט טענות של מחזיקים לזכויות דיירות מוגנת שהסתמכו רק על יסוד עריכת שיפוצים ניכרים במושכר. השקעות אשר לא הוסכם מראש כי תהוונה תשלום דמי מפתח, אינן יכולות להוות את התשלום ההוני הנדרש לרכישת הזכויות (
ע"א 462/76 ש' חסיד בע"מ נ' קנופף, פ"ד לא
(2) 645, 650 מול ו'). בהקשר לכך נפסק: "הסכמה לביצוע תיקון או שיפוץ לפי בקשת הדייר, ללא זיקה, ישירה או מרומזת, לדמי המפתח, אינה יכולה להפוך ללא הסכמה ושלא מדעת, להסכמה, כביכול, לקבלת תמורה שמשמעותה עולה כדי קבלת דמי מפתח" (
ר"ע 369/86

אבו ליל נ' מוצטפא,
דינים עליון). הנכס נשכר על-ידי המערערת בשנת 91', דהיינו, בתקופה שכבר לא ניתן היה לרכוש זכויות דיירות מוגנת בלא תשלום דמי מפתח (סעיף 12 ל
חוק הגנת הדייר
). באין הסכמה הדדית כאמור, כמפורט בהסכם ההתקשרות וכעולה מן הנסיבות, לא התגבשו ממילא התנאים לרכישת זכויות הדיירות המוגנת."
46.
ובע"א 462/76 ש' חסיד בע"מ נ' ישראל ולאה קנופף נקבע:

"אני מסכים, בכל הכבוד, למסקנתם של בתי-משפט קמא כפי שהתבטאה במובאה הנ"ל. הסכמתו של בעל-בית לעבודות שיפוץ המבוצעות על-ידי דייר אין בה כדי להצביע על הסכמתו להפוך את השכירות של המושכר לדיירות מוגנת, כשההיפך נובע מתנאי ההשכרה. מחוזה השכירות ת/1 משתמע בבירור כי המערערת רשאית לשפץ, לשכלל ולתקן מה שתרצה, בתנאי שלא תדרוש פיצוי על כך מהמשיבים. המערערת ידעה על כך ולדרישתה הנוכחית מהמשיבים לתשלום "תמורה" בדרך של הפיכת שכירותה לדיירות מוגנת אין לה בסיס לא בחוק ולא בהסכם".

47.
אציין, כי גם אם הייתי נזקק לדון בגובה היקף ההשקעה שהשקיע התובע בשיפוץ הדירות, ספק אם יכולתי לבסס ממצא עובדתי כלשהו על חוות דעתו של המומחה מטעם התובע .


האם הוסכם כי השיפוץ יקנה לתובע זכות של דיירות מוגנת בדירות

48.
התובע חתם על שני הסכמי שכירות האחד ביחס לדירה הראשונה בשנת 2002, (להלן "ההסכם הראשון") והשני ביחס לדירה השניה בשנת 2007 (להלן:"ההסכם השני").

49.
התובע מודה כי חתם על ההסכם הראשון כאשר ביחס להסכם השני דחיתי את טענתו לפיה חתימתו זויפה וקבעתי כי הוא חתם גם על הסכם זה.

50.
בהסכם הראשון נקבע בסעיף 3 :

"השוכר מצהיר בזה כדלקמן:

(א)
כי הוא ראה את המושכר, בדק את מצבו ומצא אותו מתאים לצרכיו והוא מוותר על
כל טענה מחמת מום או אי התאמה בקשר אליו. השוכר מצהיר כי ידוע לו שעל מנת שהמושכר יתאים למטרת השכירות יש לבצע בו עבודות שיפוץ להתאמה.

(ב)
כי ידוע לו שהמושכר לא הושכר קודם לכן בשכירות מוגנת או כנגד תשלום בדמי מפתח, וכי בעת חתימת הסכם זה המושכר פנוי מכל דייר עפ"י חוקי הגנת הדייר, וכי הוא לא שילם בגין המושכר ו/או זכות השכירות המוענקת לו בהסכם זה, דמי מפתח ו/או פרמייה ו/או תשלום אחר אשר יזכה אותו בדמי מפתח בעת פינוי המושכר על ידו, וכי ידוע לו כי השכירות נשוא הסכם זה הינה שכירות שאינה מוגנת וכי לא יחולו לגביה חוקי הגנת הדייר מכל מין וסוג שהוא.

51.
בסעיף 5 להסכם נקבע: "השוכר מתחייב, על חשבונו להתאים את המושכר לצורכי מגורים עפ"י התוכנית המצורפת להסכם זה כנספח א', כל ההתקנות והתוספות שיתקין השוכר במושכר יעברו לבעלות המשכיר עם התקנתן".

52.
בסעיף 7 (א') להסכם השכירות נקבע "...לנוכח מצבו של המושכר, מוותר המשכיר על דמי השכירות בגין 15 חודשי השכירות הראשונים והשוכר יהיה חייב לשלם את דמי השכירות רק החל ביום 1.10.2003".

53.
בסעיף 12 (ג'), נקבע: "ויתור, ארכה, או אי שימוש הצדדים בזכות מזכויותיהן עפ"י הסכם זה, לא ייחשבו כויתור של מי מהצדדים על זכויותיו עפ"י הסכם זה, אלא אם נעשו במפורש או בכתב".

54.
בהסכם השני, משנת 2007, המתייחס לשתי הדירות גם יחד, נקבע בסעיף 2:

השוכר מצהיר בזה כדלקמן:

(ג'): "כי השוכר מחזיק במושכר ללא חוזה שכירות כדין וכי הוא נענה לבקשת השוכר להרשות לו להחזיק במושכר בהתאם להוראות חוזה זה".

55.
בסעיף 3 להסכם נקבע כי השוכר מצהיר כדלקמן:

(א)
"כי הוא ראה את המושכר, בדק את מצבו ומצא שהוא מתאים לצרכיו והוא מוותר על כל טענה מחמת מום או אי התאמה בקשר אליו.

(ב)
כי ידוע לו שהמושכר לא הושכר קודם לכן בשכירות מוגנת, ו/או כנגד תשלום דמי מפתח וכי בעת חתימת הסכם זה המושכר פנוי מכל דייר עפ"י חוקי הגנת הדייר וכי הוא לא שילם בגין המושכר ו/או זכות השכירות המוענקת לו בהסכם זה, דמי מפתח ו/או פרמייה ו/או תשלום אחר, אשר יזכה אותו בדמי מפתח בעת פינוי המושכר על ידו וכי ידוע לו, כי השכירות נשוא הסכם זה, הינה שכירות שאינה מוגנת וכי לא יחולו לגביה חוקי הגנת הדייר מכל מין וסוג שהוא".

56.
טענת התובע שלפיה הוסכם עמו כי השיפוץ שיערוך בדירות תקנה לו את הזכות להיות דייר מוגן בדירות, מנוגדת לקבוע בכל אחד משני ההסכמים בכתב שנחתמו בין הצדדים.

57.
בהתאם לפסיקה חד משמעית של ביהמ"ש העליון מש"התחייבות" זו לה טוען התובע לא מצאה את ביטויה בהסכמים, אין להתייחס אליה כלל וכאמור בע"א 85/ 758 ר. שנקמן מהנדסים יועצים בע"מ נ' שפלר שמואל, קבלן בנין בע"מ:

"משלא מצאה ההבטחה ביטוי בהסכם, אלא במהלך המגעים בין הצדדים לקראת חתימתו של ההסכם, אין בה כדי לקבוע את הזכויות והחובות הנובעות מההסכם, כש"ההלכה היא שמה שקובע הוא מה שהוסכם בחוזה ולא מה שקדם לו במשא ומתן.... ההסכם הסופי הוא שגיבש את רצונם של הצדדים ורק הוא הקובע מכאן ואילך את היחסים המשפטיים ביניהם".

58.
ראה בענייו זה גם ע"א 74 /101 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ נ' פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ) בע"מ ל (3) 661, עמוד 665 :

"כאשר מנהלים צדדים לעסקה מסחרית משא-ומתן ביניהם, ואף מחליפים ביניהם טיוטות לעריכת הסכם סופי וחותמים על הסכמים חלקיים וזמניים עד לעריכת ההסכם הסופי, אין עוד לחזור אל מה שנאמר או נכתב במשך המשא-ומתן אלא ההסכם הסופי הוא המגבש את רצונם, ורק הוא הקובע מכאן ואילך את היחסים המשפטיים ביניהם, על כך נאמר עוד ב-ע"א 138/56, [1], בע' 1479: "אין אנו אלא נותנים תוקף לכוונת הצדדים, בדחותנו כל הוכחה המוצעת לסתירת המסמך, כי למסמך יש ערך קונקלוסיבי, ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית-המשפט, מפני שאינם לענין." ובלשונו של השופט זוסמן ב-ע"א 22/63, [2], בע' 1416:".... עדות להוכיח שמה שכתוב אינו מה שהוסכם לא נפסלת בעצם, רק על שום שדרך הראיה היא פסולה, פסול הראיה נובע מן העובדה, כי דרך הבריות להרבות בדברים במשא-ומתן קודם עשיית המסמך, אך רק מה שהוסכם בפועל עולה על הכתב, ומה שלא נרשם במסמך, אות הוא שאינו חלק מן התניות המוסכמות, שאילו היה, היה אף הוא מוצא את מקומו בין שאר הדברים שזכרם בא במסמך."
59.
די בהלכות האמורות כדי לדחות את טענות התובע, שלפיהן, לפני חתימת הסכמי השכירות הוסכם בינו לבין הנתבע 3 כי הוא יקבל מעמד של דייר מוגן, כאשר דבר זה לא רק שלא מצא את ביטויו בהסכמי השכירות, אלא שהאמור בהסכמי השכירות שולל במפורש את זכותו של התובע להיות דייר מוגן בדירות.

60.
זאת ועוד, בהסכם השכירות הראשון, שהנתבע מודה כי חתם עליו, נקבע במפורש כי, "השוכר מצהיר כי ידוע לו שעל מנת שהמושכר יתאים למטרת השכירות, יש לבצע בו עבודות שיפוץ והתאמה" בנוסף נקבע בהסכם כי "השוכר מתחייב, על חשבונו להתאים את המושכר לצרכי מגורים עפ"י התוכנית המצורפת להסכם זה כנספח א'. כל ההתקנות והתוספות שיתקין השוכר במושכר יעברו למשכיר עם התקנתן".

61.
בנוסף, נקבע בסעיף 7 (א') להסכם "לנוכח מצבו של המושכר, מוותר המשכיר על דמי השכירות בגין 15 חודשי השכירות הראשונים והשוכר יהיה חייב לשלם את דמי השכירות רק החל ביום 1.10.2003".

62.
לא רק שהסכמי השכירות שוללים את טענת התובע אלא שיש בהסכם הראשון התייחסות ישירה ומפורשת לעניין השיפוצים וההשקעות במושכר, תוך קביעה מפורשת שכנגד השיפוצים במושכר יקבל התובע פטור של 15 חודשים מדמי השכירות.

63.
לא רק שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, אלא שאינני נותן אמון כלשהו בגרסתו של התובע כפי שהיא נטענה בתצהירו ובחקירתו הנגדית.

64.
בחקירתו הנגדית בעניין זה נשאל התובע בעמ' 12 לפרוטוקול ש' 7:

ש: "לגבי חוזה השכירות הראשון שצורף על ידנו כנספח ה' לתצהיר עדות ראשית.
תאשר לי שאתה חתמת על חוזה זה?

ת: אני מאשר.

ש: אתה אומר שהדירה לא הייתה ראויה למגורים ואתה שיפצת אותה כנגד אי תשלום דמי שכירות.

ת: אמת.

ש: האם בחוזה שחתמת עליו נספח ה' יש התייחסות לנושא הזה?

ת: אני ראיתי שהוא ציין את זה. דיברנו אבל לא ניהלנו מו"מ לגבי הדבר הזה.

ש: בוא נפתח את סעיף 7 (א') בחוזה הנ"ל שאמרת שחתמת עליו, מוותר על דמי שכירות ל- 15 חודשים ראשונים. אז כן ניהלתם על זה מו"מ?

ת: לא זכור לי אם ניהלנו על זה מו"מ. אני רואה אמנם שאני חתום, אבל בזמנו במעמד חתימת החוזה לפני 11 שנה לא זכור לי הסעיף הזה.
65.
ולמטה מכך מול ש' 30 לשאלת ביהמ"ש:

ש:
"למה זה לא כתוב?

ת: הכל נעשה בעל פה. הייתי איתו במערכת יחסים מאוד טובה.

ש: אבל כתוב בחוזה משהו אחר.

ת: לא הייתה שום קנוניה, בסך הכל קיבלתי חורבה על מנת לגור בה. בהתחלה דיברתי על רכישה כדייר מוגן, כי אמרתי שאני לא אשקיע את מיטב כספי, הכל סוכם לפני שחתמנו על החוזה.

ש: כשראית את החוזה, לא ראית שזה לא מה שסיכמתם?

ת: לא חשבתי שהוא ישחק איתי בדברים האלה.

ש: אתה אומר שרצית הסכם דמי מפתח ואתה רואה פתאום חוזה אחר לגמרי, למעשה הפוך.

ת: אבל בהבטחה הוא אמר שהכל יהיה מסודר, שהוא יכין את הניירת, זה מה שהובטח לי כל הזמן".

66.
ובהמשך נשאל על ידי ב"כ הנתבעים מול ש' 10:

ש: " ... מה זה חוזה למראית עין?

ת: שוב אני אומר, זה היה חוזה בינתיים כדי להיכנס לדירה ... אמר לי תיכנס בינתיים ותסיים את השיפוץ ולאחר השיפוץ נעשה מסמך בינינו שאהיה דייר מוגן. כך הוא הבטיח לי מהתחלה.

ש: איפה זה כתוב בתצהיר שלך?

ת: זה סוכם שאכנס ל- 10 שנים ולא אשלם דמי שכירות ולאחר מכן אהיה דייר מוגן.

ש: מה מנע לרשום את זה בחוזה? למה לא אמרת שזה מה שסיכמתם או לא כתבת לו מכתב?

ת: לא פניתי אליו בכתב. כל הדברים נעשו בע"פ ובהסכמה ובשיחות טלפון ובפגישות".
67.
בהמשך נשאל התובע בחקירה נגדית, מדוע לא העלה את הטענה בעניין זכותו להיות דייר מוגן בתביעת הפינוי שהוגשה נגדו על ידי עו"ד ונגלניק בשנת 2008, לתובע לא הייתה כל תשובה לשאלה זו.

68.
בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 9 נשאל:

ש: " ... אני רואה שאתה מאוד מסודר וכותב כל דבר בפירוט. איך לא כתבת שאתה דייר מוגן בחוזה שחתמת עליו?

ת: אני מאשר שזה כתב ידי. הוא לא היה מוכן לתת דיירות מוגנת מלכתחילה. הוא הבטיח שברגע שאסיים את השיפוץ והכל ... "
ולמטה מכך מול ש' 16:

ש: " שאלתי שאם עו"ד ונגלניק היה מבטיח לך שתהיה דייר מוגן, היית דורש שזה יהיה בכתב?

ת: אני תמיד דרשתי את זה ממנו והוא תמיד הבטיח לי שאף אחד לא יפגע בי ולא יתקרב אליי ובמשך הזמן הוא ידאג לי למסמך של דייר מוגן. כמו שזה הובטח לי בשנת 2002, זה הובטח לי גם לגבי הנכס השני בשנת 2005. לקחתי את הדירה השנייה וגם שם הובטח לי שאקבל את האישור.
69.
טענתו של התובע בעניין זכותו לדיירות מוגנת אינה רק בלתי אמינה אלא שהיא גירסה כבושה. מהראיות הסתבר כי כאשר הוגשה נגד התובע תביעת פינוי ע"י עו"ד ונגלניק בשנת 2008, בת.א 42944/08 העלה התובע, בבקשת הרשות להתגונן בבש"א 176272/08 גירסה "צנועה" יותר. לפי הגירסה הראשונה, הבטיח לו עו"ד ונגלניק, כנגד שיפוץ הדירות, פטור של 10 שנים מתשלום דמי שכירות לכל אחת מהדירות, בגירסה הראשונה משנת 2008 לא היה זכר לטענה לפיה הובטח לתובע להפוך ל"דייר מוגן".

70.
בסעיף 16 לבקשת הרשות להתגונן טען התובע: "הנתבע זכאי להתגורר ב-2 הדירות, בדירה הראשונה עד 1.10.12 ובדירה השניה עד 31.1.2018 ללא חיוב בדמי שכירות"

ובסעיף 5 לתצהירו שתמך בבר"ל נכתב: "ב"כ התובעים עו"ד ונגלניק, פנה אלי והציע לי לשפץ את הדירות כנגד כך שאני אתגורר בהן במשך 10 שנים"

ובסעיף 10 לתצהירו "ב"כ התובעים התחייב בשם התובעים כלפי כי כנגד השיפוצים אני אשב במושכר 10 שנים".

ובהמשך, בסעיפים 14, ו- 16
חזר עוד פעמיים על הטענה שלפיה הוא זכאי להתגורר בכל אחת מהדירות 10 שנים ללא תשלום דמי שכירות, הא ותו לא.
71.
בספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות" (חלק ראשון) 2009 נכתב בעניין זה בעמ' 500 :

"ככלל, "עדות כבושה" היא עדות שהעד המוסר אותה בבית המשפט, כבש אותה בליבו על אף שהיא רלוונטית וברת משקל לעניין, ולא גילה אותה אלא בשלב מאוחר.. הכלל הוא: עדות כבושה ערכה ומשקלה מועטים ביותר משום ש"הכובש עדותו" חשוד מטבע הדברים על אמיתותה". זאת, כל עוד אין בפיו הסבר משכנע: על שום מה נכבשה העדות עת רבה"

72.
אילו היה שמץ של אמת בטענת התובע בעניין זכותו להיות "דייר מוגן", חזקה על התובע שהיה נחפז ומעלה אותה כטענת הגנה ניצחת בהזדמנות הראשונה, נגד תביעת פינוי שהוגשה נגדו בשנת 2008, משלא עשה כן, מוביל הדבר למסקנה כי טענה זו נבדתה מליבו, "כהמצאה מן הזמן האחרון" לראשונה, בשנת 2011 בתביעה שהוגשה נגדו בפני
המפקחת על רישום המקרקעין וכן לצורך התביעה הנוכחית, עת "שודרגה" גירסתו הראשונה בדבר הפטור מדמי שכירות לתקופה של 10 שנים ונוסף לה עניין הדיירות המוגנת.

73.
לא זו אף זו, טענת התובע בעניין ה"דיירות המוגנת" אינה עומדת במבחן השכל הישר. לא יעלה על הדעת כי בעל נכס בר דעת, ועל אחת כמה וכמה, עו"ד מנוסה, יעניק לשוכר זכות של "דייר מוגן" בשתי דירות "חופשיות" תמורת שיפוץ הדירות, תהיה עלות השיפוץ אשר תהיה, ובמיוחד לאור עדותו של
עו"ד ונגלניק שלפיה הוא פינה מאותן דירות "דיירים מוגנים" תמורת דמי פינוי. הדבר שקול להענקת שתי דירות כמעט במתנה לתובע, שכן דייר מוגן רשאי להמשיך להתגורר בדירה, הוא וחליפיו אחריו, מבלי יכולת לפנותם, אלא בנסיבות מיוחדות, תמורת דמי שכירות זניחים.

74.
אציין כי אינני מאמין גם לטענתו של התובע לפיה הובטח לו, פטור מדמי שכירות במשך 10 שנים ביחס לכל אחת מהדירות, תמורת השיפוץ בדירות, גם עניין זה לא מצא את ביטוי בהסכמים שבין הצדדים, נהפוך הוא ההסכם הראשון מתייחס במפורש לפטור מדמי שכירות לתקופה של 15 חודשים כנגד ביצוע השיפוצים בדירה, דבר הסותר את טענת התובע. בעניין זה הנני קובע כי התנאים המחייבים שבין הצדדים לעניין תקופת השכירות ודמי השכירות, הינם רק אלו שעליהם הוסכם בהסכמים הכתובים והחתומים.
75.
הטענה בדבר פטור מדמי שכירות למשך 10 שנים בכל אחת מהדירות, אף היא, אינה עומדת במבחן ההגיון, שכן מדובר ב"פטור" מדמי שכירות עבור הדירה הראשונה בסך 60,000$ בשנת 2002, דהיינו פטור בסך 244,650 ₪ נכון ליום 30.4.02 לפי שער יציג של 4.893 ₪
ובפטור עבור הדירה השניה בסך 96,000 $ בשנת 2007, דהיינו פטור בסך 325,200 ₪ נכון ליום 2.5.07 לפי שער יציג 4.065 ₪, סכומים אלו ממחישים את חוסר הסבירות שבטענת התובע, גם בהתחשב בסכומים שהוא טוען כי השקיע.
מהיימנות העדים

76.
לא התעלמתי בשיקולי, מהתנהלותו
של עו"ד ונגלניק שמעלה תמיהות לא מועטות:

76.1.
מדוע לא טרח עו"ד ונגלניק לגבות את דמי השכירות עבור ההסכם הראשון לאחר שחלפו 15 חודשי הפטור ומדוע לא פעל לפינויו של התובע מהדירה עד שנת 2008, למרות שהתובע לא שילם ולו אגורה שחוקה כדמי שכירות עבור שתי הדירות.

76.2.
מדוע השכיר עו"ד ונגלניק את הדירה השניה לתובע בשנת 2005, לאחר שהתובע לא שילם לו דמי שכירות עבור הדירה הראשונה, במשך תקופה ארוכה, מדוע לא החתים עו"ד ונגלניק ערבים להסכם השני.

72.3.
מדוע מחל עו"ד ונגלניק לתובע על חוב בסך 10,000$ בגין דמי שכירות עבור הדירה הראשונה.

76.4.
מדוע חרף הפרותיו הנמשכות של התובע את שני הסכמי השכירות, בכך שלא שילם דמי שכירות בסכום כלשהו, הוסיף והשכיר לו עו"ד ונגלניק נכס נוסף (קיוסק).

76.5.
מדוע חזר בו עו"ד ונגלניק מתביעת הפינוי שהגיש נגד התובע.

77.
עו"ד ונגלניק
נחקר בשאלות האמורות והשיב כי ביחסיו עם התובע עשה את כל הטעויות האפשריות, לדבריו הוא נשבה בקסמו האישי של התובע, שהבטיח לו בכל פעם כי ישלם את חובותיו, ולפיכך לא נחפז לפעול נגדו והסכים להמתין לתשלום דמי השכירות.

78.
לטענתו של עו"ד ונגלניק, כאשר נחתם ההסכם השני, נכלל בו סעיף שנועד להסדיר את חובותיו של התובע בגין ההסכם הראשון, אולם עקב הפצרותיו של התובע ומצבו הכלכלי, נכמרו רחמיו של עו"ד ונגלניק על התובע והוא מחל לו על חובו בסך 10,000$ , בתמורה להתחייבותו של התובע כי מעתה ואילך ישלם את דמי השכירות כסדרם ובהתחשב בכך שהתובע היה צריך להשקיע כספים גם בשיפוץ הדירה השניה.

79.
באשר לחזרתו מתביעת הפינוי, הסביר עו"ד ונגלניק כי הסכים לכך מאחר והבעלים הקודם רצה למכור את הבניין, ולפיכך לא ראה עוד עניין בהמשך ניהול תביעת הפינוי, במיוחד כשהתובע הבטיח לו לפנות את הדירות לאחר 6 חודשים, לטענתו הוא הכין טיוטת הסכם בעניין זה, אך התובע סירב לחתום עליה.

80.
הסבריו של עו"ד ונגלניק לא הניחו את דעתי וספק בעיני אם התנהלותו מתיישבת עם התנהלותו של עורך דין מקצועי המייצג בעלי נכס, אולם אין בתמיהות אלו כדי לבסס את גרסת התובע בשאלות המרכזיות שעמדו להכרעה בפני
ובמיוחד כשגירסתו של התובע נסתרה לכל אורכה.

81.
עדותו של התובע לא הייתה אמינה עלי כלל ועיקר, התובע השיב תשובות מתחמקות ומתפתלות מעל דוכן העדים ושינה את גרסאותיו מעת לעת.

82.
בסעיף 9 לתצהירו טען התובע כי עו"ד ונגלניק פנה אליו והציע לו לשפץ 2 דירות בקומה א' כנגד פטור מתשלום דמי שכירות והפיכתו לדייר מוגן, בחקירתו הנגדית אישר בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 15 כי הדברים האמורים התרחשו בשנת 2002, התובע אישר כי בשנת 2002 הדירה השנייה הייתה תפוסה ע"י דייר אחר, וכשנשאל כיצד ידע בשנת 2002 מתי יפנה הדייר האתר את הדירה השנייה, שינה את גרסתו והשיב כי הסיכום לא נעשה במקביל ביחס לשתי הדירות.

83.
התובע נשאל האם יש התייחסות לעניין השיפוצים בהסכם הראשון, הוא השיב כי לא נוהל מו"מ בעניין הזה, משהוצג בפני
ו הסעיף הקובע פטור מדמי שכירות במשך 15 חודשים תמורת השיפוץ, השיב, כי הוא אכן חתום על הסעיף, אך הסעיף לא זכור לו, עוד הוסיף התובע וטען כי ההסכם הראשון נעשה "למראית עין" כדי להעביר את חשבונות הארנונה בעייריה על שמו של התובע. כשנשאל על ידי בית המשפט, מדוע היה צורך לעשות הסכם למראית עין, השיב תשובה לא קשורה לעניין ולפיה הנכס היה הרוס, כשהוספתי ושאלתי את התובע מדוע זה לא כתוב בחוזה, השיב כי הכל נעשה בע"פ, מאחר והתובע היה במערכת יחסים טובה עם עו"ד ונגלניק (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 12 ואילך).

84.
עדותו של התובע נסתרה לחלוטין בעניין התשלומים עבור השיפוץ ברכוש המשותף, תשלומים שהוא כפר בקבלתם בסעיף 14 לכתב התביעה, התובע שינה את גירסתו מספר פעמים בעניין זה, ומסר גירסאות סותרות בעניין הסכומים.

85.
התובע לא ידע להסביר מדוע לא תבע את עו"ד ונגלניק באם היה חייב לו כסף עבור שיפוצים.

86.
לבסוף נאלץ התובע להודות כי קיבל תשלום עבור השיפוצים ברכוש המשותף, תשלום שהוכח גם בקבלות שצורפו לתצהירי הנתבעים. (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 15 ואילך)

87.
התובע לא השכיל להסביר את עדותו הכבושה, בעניין זכותו למעמד של "דייר מוגן" וגם בעניין זה הוא סתר את עצמו כאשר בתחילה אמר כי הובטח לו כי יהיה דייר מוגן בטרם החתימה על ההסכם הראשון (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 25 ואילך) ולאחר מכן טען כי עו"ד ונגלניק סירב מלכתחילה לרשום בהסכם השכירות כי יהיה דייר מוגן, אלא שהוא התחייב בפני
ו להוציא מסמך נפרד לאחר שיסיים לשפץ את הדירה. (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 11 ואילך עמ' 14 ש' 11).

88.
גם בעניין נסיבות קבלת החזקה בדירה השניה מסר התובע גירסה בלתי סבירה בעליל, (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 25 ואילך), בש' 26 טען כי קיבל את החזקה בדירה בשנת 2005 והרהר הרבה האם להשקיע שם כסף, ובש' 27: "אמרתי שלא אחזור על אותה טעות כמו בשנת 2002 ".

לשאלת בית המשפט בעמ' 19 לפרוטוקול ש' 30 :

ש. איזו טעות לא רצית לחוזר עליה?


ת. "משנת 2002 אני דורש מעו"ד ונגלניק שיכין את המסמך שאני דייר מוגן שאף אחד לא יפגע בי...."



ש. ואיך תיקנת את הטעות לקראת הדירה השניה?



ת.אז הובטח לי באמת אני אומר שאכנס לדירה ואשפץ אותה .. והוא יכין מסמך שלגבי שתי הדירות האלה שאהיה דייר מוגן. לא קיבלתי מסמך כזה עד היום.
89.
אילו בשנת 2002 היה עו"ד ונגלניק מתחייב בע"פ להעניק לתובע זכות של דייר מוגן כנגד השיפוץ כטענת התובע, ולאחר מכן היה מפר את הבטחתו תוך שהוא מסובב את התובע בכחש ודוחה אותו בלך ושוב במשך 3 שנים, אין זה מתקבל על דעתי כי בשנת 2005 היה התובע משקיע סכומי כסף ניכרים (כטענתו) בשיפוץ הדירה השניה, בלא שתהיה בידיו התחייבות כתובה ומפורשת כי יקבל זכויות של "דייר מוגן" בדירות,
טענתו לפיה שיפץ את הדירה השניה בשנת 2005 כנגד הבטחות נוספות בעל פה אינה סבירה ואינה הגיונית, מה גם שהיא מנוגדת לקבוע בהסכם עליו חתם.
סוף דבר.

90.
העולה מהמקובץ הוא כי אני קובע כדלקמן:

90.1.
התובע אינו "דייר מוגן" באף אחת משתי הדירות ומעולם לא הוסכם בינו לבין עו"ד ונגלניק כי תינתן לו זכות כזו.

90.2.
לא הובטח לתובע פטור מדמי שכירות במשך 10 שנים, באף לא אחת משתי הדירות, הפטור שנקבע הינו רק ל-15 חודשים ביחס לדירה הראשונה, ולאחר מכן בהסכם השני
משנת 2007 נמחל לתובע על חוב בסך 10,000$ בגין דמי שכירות לדירה הראשונה, כפי שהודה עו"ד ונגלניק בחקירתו.

90.3.
תקופת השכירות בשתי הדירות הסתיימה במועד הקבוע בכל אחד מההסכמים.

91.
משזו המסקנה אליה הגעתי, ומאחר ותקופת השכירות נסתיימה בהתאם לשני ההסכמים ביחס לשתי הדירות, הרי שהתובע אינו זכאי לסעדים של צו מניעה וצו עשה, הוא לא היה זכאי לסעדים מסוג זה גם מאחר ובא לבית המשפט כשידיו אינן נקיות.

92.
כמו כן אין התובע זכאי לסעד הכספי לו עתר, שכן הנזקים הנטענים על ידו נגרמו לכאורה בחודש מאי שנת 2011, לרכוש המשותף, שלתובע אין בו כל זכויות, מה גם שהנזקים הנטענים נגרמו לאחר תום תקופת השכירות בשתי הדירות. כמו כן נזקים אלו לא הוכחו בכל צורה שהיא, מה גם שהצדדים זנחו עניינים אלו בחקירתם ובסיכומיהם.

93.
אשר על כן הנני דוחה את התביעה, על כל עתירותיה, התובע ישלם לכל אחד משלושת הנתבעים שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.


ניתן היום,
כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 47879-05/11 יוסי בן גל נ' אסף וגדני, שמואל וגדני, עודד ונגלניק (פורסם ב-ֽ 13/11/2012)