פסקי דין על שמעון סיסו

3649-07/11 גמר     14/11/2012




א 3649-07/11








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 3649-07-11 בובויודה ואח' נ' דרויאן ואח'

תא"מ 2748-09-11 שיפמן נ' בובויודה ואח'





כב' השופט שלמה לבנוני
, סגן נשיא



התובעים
1.
לאוניד בובויודה
2.
טטיאנה בובויודה
ע"י ב"כ עוה"ד
פינגרר


נגד

הנתבעים
1.
רגינה דרויאן
2.
רון מלכא
ע"י ב"כ עוה"ד
ברקוביץ
ובעניין 2748-09-11

התובע
אלכסנדר פישמן
ע"י ב"כ עוה"ד
וייסמן ירון


נגד

הנתבעים
1.
לאוניד בובויודה
2.
טטיאנה בובויודה
ע"י ב"כ עוה"ד
פינגרר


פסק דין


מבוא -כללי

מדובר בשתי תובענות אשר הדיון בהן אוחד בפני
י.

התובענה הראשונה
הינה תביעה לפיצוי כספי בגין הפרת חוזה אשר הוגשה על ידי בובוידה ליאוניד וטטיאנה – אב ובתו (להלן ייקראו: "בובוידה") – כנגד רגינה דרויאן (להלן – "רגינה") ורון מלכא (להלן ייקרא: "רון").

רון ורגינה השכירו לבובויודה את הדירה בבעלותם. רון ורגינה התחייבו לשפץ את הדירה על פי הסכמות שגובשו בין הצדדים כתנאי לכניסתם של בובוידה. בובוידה מסרו לרון 12 שיקים מעותדים לתשלום דמי השכירות. השיקים נמסרו משוכים על החלק עובר למועד כניסתם לדירה. בפועל, בובויודה החזיקו בדירה למשך פרק זמן קצר מאד ובשל הצפת מים שאירעה כתוצאה מחדירת מי גשם הודיעו כי הינם עוזבים מפאת הפרת ההסכם והיות הדירה בלתי ראויה למגורים.

כעת, תובעים בובוידה מרון להשיב את השיקים שמסרו לידיו ולחלופין לשלם להם את תמורתם המלאה (36,000 ₪) וכן לפצותם בגין עוגמת נפש והוצאות אליהם נדרשו כתוצאה מהפרת ההסכם על ידו.

התובענה השניה
הינה בקשת ביצוע שטר שהגיש שיפמן אלכסנדר נגד בובוידה.

שיפמן העמיד לרון הלוואה. שיפמן קיבל מרון חלק מהשיקים שמסרו לו בובוידה עבור דמי השכירות וזאת כבטחון לפרעון ההלוואה. השיקים, אשר כאמור נמסרו לרון על החלק, הוצגו לפרעון כמשוכים לפקודת שיפמן אלכסנדר. ההלוואה לא נפרעה על ידי רון ולכן הגיש שיפמן תביעה לביצוע 2 שיקים בסך 3,000 ₪ כל אחד.

בובוידה טוענים לכשלון תמורה מלא בגין השיקים שעה שהסכם השכירות לא יצא לפועל. כן טוענים בובוידה לקנוניה בין שיפמן לרון בנוגע להעברת השטרות ולעובדה שהשטרות נמסרו לשיפמן על תנאי, היינו שעסקת השכירות תושלם. על כן, לגישתם של בובוידה, דין הבקשה לביצוע השטרות כנגדם להידחות.

השאלות שבמחלוקת

1.
מהי תקופת השכירות בפועל, האם בוטל הסכם השכירות ומתי, וכן מה הסעד לו זכאי צד בגין הביטול?

2.
האם חבה בובוידה בפירעון השיקים המוחזקים על ידי שיפמן?

דיון

בירור תקופת השכירות בפועל

1.
אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 21.1.11 נכרת ביניהם הסכם שכירות (נספח א' לתצהיר בובוידה).

2.
בהתאם לתנאי ההסכם, שכרו בובוידה מאת רון ורגינה יחידת דיור בת 2 חדרים ברחוב גרינבוים 15 בשכונת דניה בחיפה. מטרת השכירות היתה להסדיר למר בובוידה ליאוניד, כבן 76, מקום מגורים.

3.
תקופת השכירות נקבעה לשנה, החל מיום 1.3.11 ועד ליום 28.2.11.

4.
דמי השכירות החודשיים נקבעו בסך 3,000 ₪.

5.
בובוידה שילמו לרון 9,000 ₪ במזומן עבור שלושה חודשי שכירות ראשונים – תשלום זה בוצע בשתי המחאות משוכות על החלק – האחת על סך 3,000 ₪ זמן לפירעון ליום 15.1.11 נמשכה לפקודת "תות אייס" והשניה על סך 6,000 ₪ זמן פירעון ליום 21.1.11 אשר נמשכה לפקודת "עו"ד לירנה". בנוסף, מסרו לרון שיקים דחויים עבור כל תקופת השכירות וזאת ביום 8.2.11 כפי העולה מאישורם של רון ורגינה – הוגש וסומן ת/3.

6.
אין מחלוקת כי רון מסר לבובוידה מפתח לדירה כבר במועד חתימת החוזה, קרי 21.1.11.

7.
יחד עם זאת, מועד תחילת תקופת השכירות בפועל נקבע ליום 1.3.11.

8.
בין הצדדים נטושה מחלוקת בנוגע לתקופת החזקה של בובוידה בדירה בפועל.

9.
לטענת רון, בובוידה קיבלה מפתח כבר ביום 21.1.11 ולמעשה ניתנה לה הרשאה מלאה לתפוס חזקה בדירה כבר בשלב זה. בגין כך יש לחייבה בתשלום.

10.
לטענת בובוידה, אמנם נמסר לה מפתח לדירה כבר במועד חתימת החוזה, אלא שבהתאם לתנאי החוזה נקבע מועד תחילת תקופת השכירות ליום 1.3.11 ולא נעשה כל שימוש במפתח שנמסר קודם לכן (עמ' 6, שורות 1-3). המטרה היתה כי במהלך התקופה עד לתחילת מועד השכירות יבצע רון את כל ההתאמות הנדרשות על ידם ויכשיר את הדירה למגורים.

11.
בובוידה חתמו על אישור כי הדירה הינה לשביעות רצונם (סומן ת/1) וזאת ביום 23.3.11 אך לטענתם, אותה עת המתינו לקבלת ציוד ומטען עד ליום 30.3.11 (עמ' 4, שורה 23) ורק אז נכנסו בפועל לדירה.

12.
בובוידה אינם יכולים להתכחש לעובדה כי קיבלו את הדירה לחזקתם ולשביעות רצונם, לאחר שחתמו על אישור לכך בכתב.

13.
בנוסף, ביום 1.3.11 שלחה בובוידה מייל לרון ובו פירטה את התיקונים שיש לעשות בדירה (נספח ד' לכתב ההגנה של רון ורגינה). ברשימה זו לא מוזכרת כלל רטיבות.

14.
מאחר שהחוזה קובע את יום 1.3.11 כמועד תחילת השכירות ומאחר שביום זה בדקה בובוידה את הדירה ומסרה טענותיה לרון במייל, אני קובעת כי חובת התשלום בהתאם לתנאי הסכם השכירות חלה על בובוידה החל מיום 1.3.11.

15.
העובדה שנמסרו לבובוידה מפתחות עובר למועד תפיסת החזקה בפועל, כאשר סוכם בין הצדדים כי מועד תחילת השכירות והתשלום בגינה הינו החל מיום 1.3.11, אינה יכולה להוות עילה לחיוב בובוידה לתשלום החל מיום 21.1.11, בניגוד להסכמתם הברורה של הצדדים.

16.
בהתאמה, אין מקום לטענה לפיה תפסו בובוידה את החזקה בדירה בפועל לאחר ה- 1.3.11 מטעמים שונים, שהרי ככל שאמנם כך היה, נעשה הדבר על דעתם ובניגוד להתחייבותם על פי ההסכם.

17.
כעת נשאלת השאלה – מתי פונתה הדירה מיושביה?

18.
בובוידה טוענת כי הודיעה לרון על עזיבת הדירה במכתב מיום 7.4.11. גם חוות דעת המומחה מטעמה (אליה אתייחס בהמשך) נערכה בסמוך. הודעת בובוידה לבנק בדבר ביטול השיקים הדחויים בוצעה ביום 10.4.11 (כפי העולה ממסמך אחרון לת/3). יחד עם זאת, לא עלה בידי בובוידה להציג כל ראיה בדבר מועד משלוח הודעת עזיבה בפועל לרון.

19.
רון מכחיש את קבלת המכתב ומכחיש קבלת כל הודעה מטעם בובוידה בדבר עזיבתם.

20.
לטענת רון, בובוידה מעולם לא הודיעו לו על רצונם לבטל את הסכם השכירות וממילא לא עזבו את הדירה מבחינתו לפחות עד לחודש אוגוסט 2011.

21.
רון טוען כי מעולם לא קיבל הודעה על עזיבת בובוידה את יחידת הדיור וכי לא יכולה להיות סיבה לאי מתן הודעה על כך, באשר יחידת הדיור מצויה מרחק 2.5 מטרים בלבד "דלת ליד דלת" מביתו של רון.

22.
הקרבה בין בית המגורים ליחידת הדיור מתיישבת יותר עם המסקנה כי רון ידע שיחידת הדיור עומדת ריקה וכי בשלב מסוים הבין כי בובוידה עזבו את המקום ומרגע זה יכול היה להשכיר את הדירה לאחר ולהקטין נזקיו.

23.
סעיף 16.2 לחוזה השכירות קובע כי כל הודעה שתישלח מאחד הצדדים למשנהו תיחשב כאילו התקבלה כעבור 96 שעות מרגע שליחתה. אמנם בובוידה לא הציגה אסמכתא למועד בו שלחה את המכתב, אך בהתאם לתאריך המופיע על המכתב ולצירוף מכלול הראיות החיצוניות שהציגו בובוידה, מהן עולה כי אמנם לוח הזמנים שנמסר על ידם תואם את המציאות וההתרחשויות דאז (היינו בין ההצפה ב 4.4.11 ועד ביטול השיקים ב 10.4.11)
אני קובעת כי בובוידה החזיקו בדירה עד ליום 11.4.11.

24.
הנה כי כן, הפועל היוצא מצירוף הנתונים לעיל הוא כי בובוידה החזיקו בדירה בפועל החל מיום 1.3.11 ועד ליום 11.4.11, עת עזבו לאחר הודעה על ביטול החוזה.

25.
כעת, יש לברר האם חלה על בובוידה החובה לשלם בעבור התקופה בה החזיקו בנכס בלבד או שמא בגין תקופה ממושכת או קצרה יותר, כל זאת ייקבע על רקע נסיבות ביטול החוזה.

נסיבות ביטול חוזה השכירות

26.
לטענת בובוידה, ביום 4.4.11, עקב ירידת מי גשמים, חדרו מים לדירה והציפו אותה. לדבריהם, הקיר החיצוני של הדירה גובל בחצר, הטיח והאיטום בו לא ראויים ולכן היתה חדירת מים דרכו באופן שהציף את כל הדירה. בובוידה צילמו תמונות של ההצפה בסמוך למועד ההתרחשות ואלו הוגשו וסומנו ת/2. כתוצאה מכך פנו לרון מיידית על מנת שיטפל בבעיה אך זה התנער מפניותיהם.

27.
לשיטתו של רון, הטענות בדבר עזיבת הדירה בגין הצפה באות לחפות על הסיבה האמיתית בגינה הפרו בובוידה את ההסכם והיא העובדה שמר בובוידה עזב את הארץ ועל כן לא היה עוד כל צורך בדירה.

28.
בכל הנוגע לחוסר התאמת הדירה למגורים, הרי בנוסף לטענות שהובאו מטעם הצדדים עצמם, כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו.

29.
חוות הדעת של המומחה מטעם בובוידה, הקונסטרוקטור מר איליה קפלן, נערכה ביום 6.4.11 וצורפה כחלק בלתי נפרד מהתביעה.

30.
חוות הדעת של המומחה מטעם רון, השמאי יהושע סדן, נערכה ביום 17.7.12 לאחר שנתקבל אישור בית המשפט להגשת חוות דעת נגדית.

31.
הצדדים ויתרו, הדדית, על חקירת המומחים וכל צד טוען טענותיו בהתבסס על חוות הדעת מטעמו.

32.
מר קפלן מפרט את המסמכים עליהם הסתמך בכתיבת חוות הדעת וביניהם מופיעים צילומים אשר צילמה גב' בובוידה. המומחה לא צילם בעצמו את מצב הדירה אך מציין כי ביקר בה ביום 6.4.11.

33.
מר קפלן מתאר את מצב המבנה כך :

" נכון ליום ביקורי במבנה ביום 6.4.11 ראיתי כי הדירה מוצפת במי הגשם אשר חדרו דרך הקיר האחורי הגובל עם אדמת המילוי. הקיר רטוב בחלקו התחתון עד גובה כ 80 ס"מ מהרצפה. כמו כן מורגש בדירה ריח חזק של עובש. עקב זרם המים ראיתי אף שלוליות בדירה."

34.
על יסוד ממצאיו אלו מסיק מר קפלן כי ההצפה נובעת מאיטום לקוי של קיר ומעריך כי זו האפשרות היחידה לכניסת כמות רבה של מי גשם לדירה. מר קפלן אף מציע אפשרות לתיקון הקיר באמצעות ביצוע חפירה ואיטום תקני במקום.

35.
מר סדן, עורך את חוות דעתו בחודש יולי 2012 ומתבסס על חוות דעתו של מר קפלן והצילומים שעמדו בפני
ו.

36.
מר סדן מעריך כי נזק מהסוג המופיע בצילומים הינו נזק אשר מתפתח באיטיות ולאורך זמן.

37.
מר סדן מסתייג מקביעותיו של מר קפלן אשר בוצעו על יסוד תמונות שהוצגו בפני
ו, המתעדות רטיבות במספר קירות שונים וכן מתעדות רטיבות בתקרה, אולם הדבר אינו מוצא כל התייחסות בחוות דעתו של מר קפלן.

38.
מר סדן בוחן את התמונות ומעריך כי לא יתכן שביום 23.3.11 אישרה בובוידה כי הדירה לשביעות רצונה ואילו מספר ימים אח"כ, בעת ביקור המומחה מטעמה בדירה, כבר הופיעו ליקויי רטיבות בהיקף המופיע בתמונות. במסקנותיו, מר סדן מביע דעתו כי הצילומים שבוצעו על ידי
בובוידה אינם מתארים את מצב הדירה ליום 6.4.11.

39.
בחנתי את חוות דעתם של המומחים ואולם מצאתי כי אין בהן כדי לסייע לבית המשפט להגיע למסקנה מבוססת דיה על יסוד הקביעות שבהן בלבד.

40.
מר קפלן מבסס חוות דעתו על קיר מסוים ממנו חדרו המים לדירה. מר קפלן אינו מפנה לקיר בו מדובר, ולו בתמונות שצילמו בובוידה, ואינו מתייחס כלל לרטיבות שמוצגת בתמונות באזורים שונים בתקרה. יחד עם זאת, מר קפלן ביקר בדירה עצמה ולכן ,לכל הפחות, ניתן לקבל התיאור המופיע בחוות דעתו לפיו נצפו שלוליות בדירה אשר היתה מוצפת במי גשם, ניצפה קיר רטוב עד גובה כ-80 ס"מ מהרצפה והורגש ריח עובש חזק.

41.
מר סדן נדרש להכנת חוות דעת "שלאחר מעשה", כאשר אפשרויות הבדיקה מטעמו מצומצמות למדי שעה שמדובר בחוות דעת הנערכת כשנה ו-3 חודשים לאחר ההצפה המדוברת. לכל היותר מעלה מר סדן את התמיהות המתבקשות מחוות דעתו של מר קפלן ומציין כי רטיבות מסוג זו המצולמת אינה מתפתחת תוך 15 יום.

42.
אמנם, נכונה אני לקבל קביעתו של מר סדן כי הרטיבות המופיעה בתמונות מספר 22,23,24,29,31,33,35 אינה מתהווה תוך 15 יום. אולם, בקביעה זו אין די כדי לשלול גרסתם של בובוידה.

43.
לטעמי, די לבחון את הראיות הקיימות, אף מבלי להידרש למסקנות המומחים, בכדי להגיע למסקנה כי הדירה ננטשה על ידי בובוידה מפאת הצפתה.

44.
התמונות שהוגשו (ת/2) מציגות תיעוד הדירה ב"רגע האמת" ,הוא מועד ההצפה. מדובר בתעוד אותנטי אשר הוכח כי בוצע בזמן אמת על ידי הגב' בובוידה.

45.
ניכר, מעיון בתמונות, כי מרבית הקירות אמנם סוידו זה מכבר ואולם אין להוציא מכלל אפשרות כי הקירות אמנם סויידו אך לא נעשו תיקונים יסודיים יותר, כגון תיקוני איטום. כתוצאה מכך, עם התחזקות הגשמים, צצה ועלתה מיד בעיית הרטיבות אשר היתה קיימת במקום מקדמת דנא.

46.
נימוק זה מתיישב עם השכל הישר ומספק הסבר מניח את הדעת לכל נזקי ההתנפחות והקילוף של הסיד מהקירות וריח העובש החריף אותם מתאר גם מר קפלן בעקבות ביקורו בדירה, הכל תוך זמן קצר יחסית ובעוצמה גבוהה מדי ביחס ל"נזק ראשוני", כפי הנטען על ידי רון.


47.
רון יכול היה להתרשם מהנזקים בעצמו אילו היה ניגש למקום.

48.
רון מצרף לראיותיו נספח ז' להודעה מיום 18.7.12. נספח זה מהווה מכתב שנשלח ביום 17.7.12 לקבלן נאדר חלבי ובו רושם רון כך:

"1. בהמשך לשיחתנו מהבוקר, ביקשתי ממך אישור על חפירה בכניסה ליחידת הדיור וציפוי בזפת למניעת כניסת מי גשמים.

2. כידוע לך הוזמנת לעשות טיפול זה בעקבות תלונתה של השוכרת והמומחה בתחילת חודש אפריל 2011 כי יתכן חדירת מי גשם דרך הקיר."

49.
אין ספק כי רון היה מודע לנזק ולטענותיהם של בובוידה בזמן אמת. רון אף ניגש לטפל בנושא והיה מודע לביקורו של מומחה מטעם בובוידה בדירה כבר אז, שהרי ככל שנראה זו הסיבה בגינה ביקש לתקן את האיטום בקיר המסוים שאבחן מר קפלן.

50.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מוצאת כי עזיבתם של בובוידה את הדירה בוצעה על רקע אי התאמתה למגורים מפאת חדירת המים למקום. הדברים מתועדים בתמונות שצולמו מהמקום, מגובים בעדותו של מומחה חיצוני אשר ביקר בדירה והתרשם בעצמו וכן בפעולות בהן נקט רון עצמו, לשיטתו הוא, ובזמן אמת.

51.
טענת רון לפיה היו שיקולים אחרים לכך שבובוידה עזבו את הדירה לא הוכחה ואולם אף אם יש בה צל של ממש, אינה רלבנטית למחלוקת בין הצדדים.
אין זה סביר כי בובוידה ישלמו מראש עבור שלושה חודשי שכירות, ינצלו אך ורק כחודשיים בדירה ויעזבו "בן לילה" מפאת שינוי תוכנית ומתוך ידיעה ברורה כי יידרשו להליכים משפטיים הן מול המשכיר והן מול צד ג' אשר קיבל לידיו את המחאות שכר הדירה.

52.
יחד עם זאת, יש לציין כי יעילות הטיפול של בובוידה בנושא הנזילה ראויה לציון מיוחד ומעלה תמיהות. לוח הזמנים מצביע על כי ביום 4.4.11 אותרה ההצפה לראשונה, ביום 6.4.11 כבר הובא מומחה מטעמם למקום וביום 7.4.11 הודיעו לרון על ביטול החוזה. הנה כי כן, תוך פרק זמן של 3 ימים בודדים, מצאו לנכון בובוידה לבטל את החוזה ולעזוב את המקום כהרף עין.

53.
דומני כי היה מקום לאפשר לרון לפחות שהות קצרה וסבירה על מנת לתקן את המצב, שכן אין מחלוקת כי לפחות למראית עין, נמסרה הדירה תקינה וראויה למגורים אך כחודש לפני כן ולא הועלתה מצד בובוידה כל טענה בנוגע לרטיבות בנכס, זאת בשים לב לכך שהמפתח נמסר להם בחודש ינואר, היינו בעיצומו של החורף, זאת בין אם נעשה בו שימוש ובין אם לאו.
ממכתבו של רון כיום לאותו קבלן, ניכר כי פנה אליו בזמן אמת בניסיון לתקן את המצב, ולו לשיטתו. מטעמים השמורים עימם, לא המתינו בובוידה על מנת לתת הזדמנות לתיקון כלשהו מצד רון. על כן , אני קובעת כי על בובוידה לשאת בתשלום דמי שכירות לדירה עד ליום 1.5.11 בשל חובת הקטנת הנזק שלא מולאה מצידם.

54.
מאחר ובובוידה שילמו 9,000 ₪ במזומן מראש, יש לחלט סך של 6,000 ₪ ואת היתרה, קרי 30,000 ₪ להשיב לחזקתם.

55.
בנוסף לכל הטענות דלעיל, העלו הצדדים טענות נוספות אשר חלקן יובאו להלן בקצרה.
55.1.
האחת, בנוגע להיותה של הדירה המושכרת נתונה בהליך כינוס נכסים מטעם בנק דיסקונט עת הושכרה לתובעים, כאשר כבר מונה לה כונס נכסים. בובוידה מבקשים לראות בנתון זה הפרה נוספת של הסכם השכירות מצד רון תוך העלמת מידע מהותי.
55.2.
כמו כן, טוענים בובוידה כי לרון לא היתה כל זכות לחתום על חוזה השכירות שעה שהדירה הינה בבעלות רגינה בלבד ובהיעדר הרשאה לכך.
55.3.
בנוסף, מבקשים בובוידה להפנות תשומת הלב לכך שהדירה הושכרה בפועל לצד ג' למשך חודש ימים לפחות ומכאן שנזקיו הנטענים של רון בנוגע לעזיבתם הפתאומית של בובוידה אינם נזקים ריאליים.

56.
מאחר ולטעמי, הטענות המהותיות המחייבות ליבון והכרעה נדונו זה מכבר, הרי שאר הטענות שהועלו על ידי הצדדים הינן בשוליו של עניין זה ואינן בעלות השפעה ממשית על התוצאה. על כן מתייתר הדיון בהן, למעט טענה אחת – היא שאלת ייצוגו של רון את רגינה – אליה מצאתי לנכון להתייחס אך בקצרה.

57.
רון הציג כנספח א להודעתו מיום 18.7.12 , יפוי כוח
משנת 2006 המתייחס לחברה בה רגינה שימשה מנהלת. בובוידה טוענים כי יפוי הכוח אינו כדין וממילא לא יכול היה רון להשכיר את הדירה מכוחו. נוכח התוצאה של פסק הדין, אינני מוצאת מקום להידרש כעת לנושא יפוי הכוח שהוצג על ידי רון באשר לתקפות פועלו לעניין החתימה על הסכם השכירות בשם רגינה.

58.
לעניין ניהול ההליך דנן, אציין כי בהליך זה הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים בצוותא חדא. הנתבעים יוצגו על ידי עורך דין מטעמם. בהמשך, הודיע רון לבית המשפט כי אינם מיוצגים עוד וכי הוא ממשיך בניהול ההליך גם בשמה של רגינה. על כן, משעה שבפני
בית המשפט הוצג מצג לפיו ההליך מתנהל על ידי רון בשם שני הנתבעים גם יחד, אינני סבורה כי יש משמעות ליפוי הכוח המוצג לראשונה כעת.

59.
משעה שהוכרע נושא השכירות והתשלום המגיע מאת בובוידה לרון בגינה, יש לבחון כעת את היחסים בין בובוידה לשיפמן במסגרת התביעה השטרית.


60.
זכותו השטרית של שיפמן כלפי בובוידה

61.
שיפמן קיבל לידיו את כל ההמחאות הדחויות שמסרו בובוידה לרון בגין עסקת השכירות וזאת בסמוך לאחר המועד בו נמסרו לרון, קרי בתחילת חודש פברואר 2011.

62.
מהראיות עולה כי שיפמן קיבל את השטרות מרון לאחר שבדק את מהות העסקה מול בובוידה ישירות ווידא כי אכן קיימת עסקת יסוד מסוג הסכם שכירות בין הצדדים וכך מעיד שיפמן:

"..התקשרתי לטטיאנה ובטלפון ניסיתי לשאול אותה את מי הם מכירים. גילינו שיש לנו מכרים משותפים. שאלתי פרטים על טטיאנה וקיבלתי אינפורמציה טובה ושאין לי מה לדאוג. התקשרתי לטטיאנה אמרתי שדיברתי עם חברתה אבל ביקשתי בכל זאת לראות מי היא. היא הזמינה אותי אליה הביתה....דיברתי עם האבא ואיתה, ראיתי את הדירה שהיא גרה בה. ראיתי שאני מתעסק עם אנשים נורמאלים, אמרתי שאני נותן לרון כסף אבל הוא נותן לי את השיקים שלה ואם אני יכול לקחת אותם. אבא שלה אמר שאין לו מה לדאוג שהוא סגר 30,000 ₪ ויש כיסוי לשיקים והוא ביקש שאני לא אמסור שיקים אלו לאף אחד. חזרתי לרון למחרת,...הבאתי לו כסף וקיבלתי ממנו את השיקים..."
(עמ' 12 לפרוטוקול)

63.
הגב' בובוידה מאשרת את התנהלות הדברים בעדותה (עמ' 7 לפרוטוקול) בהסתייגות אחת – לשיטתה היא אישרה לשיפמן שיש כיסוי לשיקים אך זאת בתנאי שהסכם השכירות יקויים. היא מאשרת כי מבחינתה, אותה עת, לא היתה כל בעיה עם השכירות.

64.
הפועל היוצא הוא כי אין מחלוקת שבמועד נטילת השיקים על ידי שיפמן, היתה עסקת שכירות תקפה בין רון לבובוידה. שיפמן שינה מצבו לרעה עת הילווה לרון את הכספים וזאת בהסתמך על מצג שיצרו בובוידה ורון כלפיו.

65.
הגם שנתתי דעתי לעובדה ששם הנפרע בשיקים הינו שיפמן עצמו, הרי זכותו של שיפמן בשיקים נלמדת ממהות היחסים בינו לבין בובוידה ולא רק על פי חזות השטר.

66.
לטעמי, זכותו של שיפמן בשיקים נובעת מהיותו "אוחז כשורה".

67.
בית המשפט העליון דן בסוגיה זו בע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה (פ"ד נג(1), 132), שם נקבע כי הגישה המקובלת היא שהנפרע אינו יכול להיות אוחז כשורה וזאת משום שני תנאים: הראשון הוא תנאי מהותי לפיו אוחז כשורה חייב להיות צד רחוק והשני הוא תנאי טכני לפיו קיימת דרישה כי השטר יסוחר לאוחז כשורה.

68.
כאמור, פרטיו של שיפמן מופיעים על השטר כנמשך, כך שהתנאי הטכני לא התמלא והוא אף עלול להיחשב כצד קרוב.

69.
עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי "הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על-פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני."

70.
בית המשפט העליון קובע בפסק הדין כי כאשר נותן השיק והאוחז בו הם צדדים רחוקים מהותית, אין טעם ענייני שעקרונית לא יוכל האוחז בשטר להיחשב כאוחז כשורה.

71.
משכך, הגם ששיפמן אינו "אוחז כשורה" במובן הקלאסי של סעיף 28 לפקודת השטרות, הרי שבבחינת העסקה שביסוד ההמחאות ומערכת היחסים בין בובוידה לשיפמן, ברי כי אינם "צדדים קרובים" – שהרי יחסיהם הם תולדה של הקשר המשפטי שנוצר בחוזה השכירות בין בובוידה לרון.
על כן, בפועל, עומד שיפמן במלוא התנאים המהותיים הנדרשים להקמת חזקת האחיזה כשורה, המופיעים בסעיף 28 הנ"ל:
71.1.
קיבל לידיו את השטר לפני זמן הפירעון.
71.2.
נתן תמורה – העמיד הלוואה לרון כנגד השיקים.
71.3.
התנהל בתום לב –פנה ישירות לבובוידה טרם מתן ההלוואה על מנת לוודא את עמדתה למסירת השיקים לידיו והמשמעות הנובעת מהדבר. רק לאחר קבלת אישורה, ביצע את ההלוואה לרון.

72.
עוד יש לשים לב כי לא ניתן בענייננו להשתמש בטענת "כשלון תמורה" כטענת הגנה, שעה שהגענו למסקנה כי בפועל נעשה שימוש בדירה למשך חודשיים ולפיכך ממילא אין מדובר בכשלון תמורה מלא.

73.
באשר לטענת בובוידה בנוגע להיות מסירתם של השיקים לידי שיפמן בבחינת "מסירה על תנאי", אזי לא הוכח הדבר כפי הצורך לפי לשון סעיף 20 (ב) (2) לפקודת השטרות (נוסח חדש) ומשעה ששיפמן הינו אוחז כשורה בנסיבות, לא נסתרה החזקה שבדין כי היתה מסירה כשירה של השטרות לידיו.

74.
לפיכך המסקנה המתקבלת היא כי שיפמן זכאי לפירעון השטרות על ידי בובוידה ועל כן דין ההתנגדות שהוגשה מטעם בובוידה להידחות.
סיכום

75.
סוף דבר, בתביעה החוזית בין בובוידה לרון ורגינה בתא"מ 3649-07-11 אני מחייבת את רון ורגינה להשיב לבובוידה את ההמחאות שנמסרו להם על ידם בסכום כולל של 30,000 ₪ וזאת עד ליום 29.11.12.

ככל שלא יושבו ההמחאות לבובוידה תוך פרק זמן זה, ישלמו רון ורגינה לבובוידה הסך של 30,000 ₪ עד ליום 28.12.12 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.11 ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן, יישאו רון ורגינה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לבובוידה בסך של 5,500 ₪ וכן יישא בהחזר מלוא האגרה ששולמה על ידי בובוידה במסגרת הליך זה אשר ישולמו אף הם עד ליום 28.12.12.

76.
בתביעה השטרית בין שיפמן לבובוידה בתא"מ 2748-09-11 נדחית ההתנגדות שהגישו בובוידה והליכי הגביה במסגרת תיק ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. בובוידה יישאו בתשלום שכר טרחה והוצאות משפט בסך 1,500 ₪.



ניתן היום,
כ"ט חשון תשע"ג, 14 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3649-07/11 נ' (פורסם ב-ֽ 14/11/2012)