פסקי דין על אלברט מויאל | פסקי דין על משה מויאל | פסקי דין על חמיה פאדי

20623-07/11 תק     14/11/2012




תק 20623-07/11 אלברט מויאל, משה מויאל נ' חמיה פאדי








בית משפט לתביעות קטנות בטבריה



ת"ק 20623-07-11 מויאל נ' פאדי





בפני

כב' השופטת
רים נדאף




התובעים
1.
אלברט מויאל


2. משה מויאל


נגד


הנתבע
חמיה פאדי




פסק דין

1.
בפני
י תביעה כספית על סך 30,000 ₪, בגין אי השלמת העבודות שהתחייב הנתבע לבצע לתובע
על אף שנטל מהתובע 2 כל הסכום בעבור העבודה. טענה נוספת בפי התובעים, שלא הועלתה בכתב התביעה, אלא על-ידי התובע 2 בדיון מ-19/10/12 הינה, כי הוא חושד שהנתבע לקח חלק מהחומר שלו לעבודותיו הפרטיות, ובאותה נשימה טען שכ- 20 מ' קרמיקה נעלמו לו. בנספח לכתב התביעה ישנו מכתב מ- 21/10/2010, ממנו עולה, כי הנתבע לקח ללא רשות - 13 חבילות חרסינה.

2.
יש לציין, כי התביעה הוגשה תחילה על-ידי התובע, ורק בדיון ביקש התובע 2 להצטרף, הואיל והעבודה בוצעה בבית הוריו, והוא זה שנטל משכנתא והלוואה, וערך החוזה מול הנתבע.

3.
הנתבע הכחיש את הנטען כנגדו וטען, כי סיים עבודתו אצל התובעים, ואלו נותרו חייבים לו כספים.

4.
ביום 19/10/2012 התקיים דיון בו שמעתי את התובע 2 והנתבע. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר המצוי בתיק,
מצאתי לנכון לדחות את התביעה, ואפרט;

5.
בכתב התביעה הוגדר סכום התביעה כ- 30,000 ₪, אלא שבסיפא נכתב : "...סכום הנדרש מעל 30,000 ₪ לא כולל הוצאות בית המשפט". מהמסמכים שצורפו לא נהיר מה שולם לנתבע ובעבור איזה עבודה.

6.
מהמסמכים עולה כי בוצעה העברת מזומן לנתבע על ידי משה מויאל
ביום 16/5/2010, ע"ס 1523.10 ₪. בוצעה העברת מזומן ע"י משה מויאל
לאמל חמיה, אשר לא נהיר מיהי ביום 9/5/2010 ע"ס 3029.13 ₪, והעברת מזומן לנתבע ע"י משה מויאל
ביום 20/5/2010 ע"ס 2,023.10 ₪. עולה מהמסמכים גם
אישור קבלת תשלום בגין עבודת בניה מתאריך 17/3/2010 ע"ס 10,000 ₪, ואישור קבלת תשלום מחודש 10/09, בו מאשר הנתבע, כי קיבל 1,000 ₪ ממויאל אברהם על חשבון 7,000 ₪, נותר 6,000 ₪ עד גמר העבודה. עולה עוד מהמסמכים אישור קבלת תשלום ביום 29/3/2010, על סך 6,000 ₪ כחלק מתשלום כולל של 75,000 ₪. עד תאריך זה שולם 29,500 ₪. במסמכים גם קיים העתק שיק המשוך על ידי מויאל יהודה ע"ס 5,000 ₪ ז.פ. 25/8/2010. בתחתית הדף עליו צולם השיק נכתב, כי הנתבע מאשר קבלת השיק. במסמכים גם קיים אישור קבלת תשלום
מיום 14/10/2010, בו מאשר הנתבע, כי קיבל מהתובע 2,000 ₪ על חשבון 7,000 ₪ המגיע לו, נשאר סך של 5,000 ₪ שיקבל בגמר כל העבודות.

7.
טענה זו זוכה למשנה תוקף, הואיל ומהנספחים אשר צורפו לכתב התביעה, עולה כי היו כמה הסכמות בין הצדדים, היה חוזה אחד שנחתם ביום 17/3/2010, דא עקא, שלא ברור אם חלק מנספחי התביעה הם אותו חוזה, והיה מסמך שני, אשר כותרתו "נספח להסכם מיום 17/3/10", אשר הינו מיום 25/8/2010, ועניינו בין היתר בבניית החנייה. בתמורה לכך הוסכם, כי הנתבע יקבל 5,000 ₪ עם תחילת העבודה, 5,000 ₪ בגמר בניית החנייה, ועם גמר כל העבודות המצוינות בהסכם מ- 17/3/2010, ולאחר בדיקת הקבלן מטעם התובע ולשביעות רצון התובע, ישולם לנתבע 2,000 ₪ נוספים. כן נקבע שם הסכום בעבור אי הגעה לעבודה.

8.
נראה, כי על אף שמסמך זה נערך בין התובע לנתבע כאמור ברישא שלו, הרי שבסיפא שלו, מי שחתום עליו מטעם התובע הוא לכאורה יהודה מויאל. יש להצר על כך שלא התובע ולא מר יהודה העידו בנידון. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור עדות הנתבע על סיכום על בניית חנייה ומימונה ע"י יהודה.

9.
נערך בין הצדדים מסמך נוסף
שכותרתו "חוזה המשך עבודה" מיום 19/5/2010, ולכאורה נראה כי הוא נחתם על ידי הנתבע. שם נקבע, כי סה"כ עלות העבודה כולל צבע וחומר לכל הבית הינה 61,000 ₪, עד היום התקבל 58,000 ₪. עוד נערך נספח נוסף מיום 21/10/2010, אשר כותרתו "הפרת חוזה", בין מויאל משה (המזמין) לבין המבצע – הנתבע, ובמסגרתו מתבקש הנתבע לסיים העבודות. לא ברור האם עסקינן בעבודות שבוצעו עבור התובע או עבור התובע 2.

10.
תובע מס' 2 העיד, כי : "כל הבית מלא פיצוצים וסדקים...החומה שהשאיר היא ללא שליכט כפי שסוכם בחוזה. ההורים שלי היו צריכים לשלם סכומים נוספים כדי להביא את הבית למצב ראוי למגורים". היה מקום לתמוך טענה זו בחוו"ד מומחה. לחילופין, יש להניח כי לו היו דברים בגו היה טורח התובע להעיד, משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.
מה גם שתובע מס' 2 העיד עוד בנוגע לנתבע כי: "
הוא

קיבל

עד

לפני

החנייה

הרבה

יותר

כספים

ממה

שסוכם

בחוזה
.
הוא

הפסיק

את

העבודה

שהשאיר

את

הבית

לא

מסויים. צבע

צבע

על

טיח

ולא שליכט

כמו

שצריך

לעשות

בחלק

מהמקומות.
.
במרתף

לא

עשה

רובה
ו
הבאנו

קבלן

שיעשה

את

זה"
.
דא עקא, שהתובעים לא טרחו להעיד את הקבלן שבצע העבודות.

11.
בעניין זה העיד הנתבע כי: "
נשארה אצלם עבודה של יום, יום וחצי, גם לחיפוי הקיר שהראו בתמונה, אני מוכן לכך רק לאחר שישלמו לי את הכסף שלי...שישלם לי 7000 ₪ על החנייה ואני מוכן לתקן לו את הכל..."
גם אם נותרה עבודה לביצוע על ידו ו/או תיקונים משלא הוצגה חוו"ד, לא ניתן לאומדם.

12.
הטענה אודות נטילת חומר ו/או קרמיקה נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי ולו מינימאלי, ויש להניח כי לו היו דברים בגו מי מהתובעים היה טורח להגיש בגין כך תלונה במשטרה.
גם אם הנתבע טעה בהערכתו אודות הקרמיקה הנדרשת, לא היה מקום להשליך בגין כך על הסכום המגיע לו בעבור החנייה, ואף אם נותרו ליקויים, לא היה מקום לעשיית דין עצמי, ולא לשלם את התמורה המגיעה לו, אלא לכל היותר להגיש תביעה כנגדו אשר הייתה נתמכת בחוו"ד.

13.
מכל האמור לעיל עולה כי התובעים לא הוכיחו את הליקויים בעבודה, לא הוכיחו את החוסרים בעבודה, ודווקא הוכח כי הנתבע ביצע חלק נכבד מהעבודה של החנייה ולא שולמה לו בגינה תמורה מלאה.

14.
לסיכום, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 400 ₪.

ניתן היום,
כ"ט חשון תשע"ג, 14 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 20623-07/11 אלברט מויאל, משה מויאל נ' חמיה פאדי (פורסם ב-ֽ 14/11/2012)