פסקי דין על אילן מאיר רביע | פסקי דין על פלאפון תקשורת בע"מ

43349-05/12 תק     17/11/2012




תק 43349-05/12 אילן מאיר רביע נ' פלאפון תקשורת בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 43349-05-12 רביע נ' פלאפון תקשורת בע"מ







בפני

כב' השופטת
אורלי מור-אל


תובע

אילן מאיר רביע


נגד


נתבעת

פלאפון תקשורת בע"מ




פסק דין


1.
בפני
תביעה קטנה שעניינה דרישת התובע, שהוא עורך דין ורואה חשבון במקצועו, שחברת פלאפון תפצהו בסכום של 31,055 ₪, בגין הפרת הסכמים שנחתמו עימו בנוגע להסכמי שימוש ומכשירי פלאפון שרכש מן החברה.

טענות התובע
2.
בכתב התביעה טען התובע, כי בחודש אפריל 2011, לאחר ביקור איש מכירות מטעם חברת פלאפון, הוסכם על החלפת אייפון מחברת סלקום למכשיר נייד מסוג גלאקסי תוך קבלת זיכוי כספי בגין קנס שישולם כתוצאה ממעבר בין חברות הפלאפון בסך 7,000 ₪. לטענת התובע, סוכם עם איש המכירות כי הקנס יועבר לו מיידית לאחר מסירת החשבונית.
3.
כן סוכם, לטענת התובע, על רכישת 4 מכשירי פלאפון במסגרת תוכנית הכוללת שיחות, גלישה ושליחת הודעות כתובות –

שני מכשירים בתוכנית שעלותה 257 ₪ כולל מע"מ לכל אחד מהמכשירים.

ושני מכשירים אחרים בתוכנית שעלותה 130 ₪ כולל מע"מ לכל אחד מהמכשירים.
4.
לטענת התובע, למרות ההסכם נוהגת חברת פלאפון בכרטיסי האשראי שלו כמנהג בעלים, גובה סכומים שלא בהתאם למוסכם ומחייבת את חשבונו בסכומים בלתי סבירים ובלתי הגיוניים.
5.
התובע צרף לתביעתו תחשיב של הסכומים שלכאורה חויב ביתר, ואף דרש פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש ובזבוז הזמן שנגרם לו.



טענות הנתבעת
6.
בכתב הגנתה דחתה הנתבעת מכל וכל את טענות התובע, וטענה, כי התובע בתביעתו מסלף את העובדות כהוויתן.
7.
הנתבעת הדגישה, כי התובע התקשר עם הנתבעת במסגרת הסכם לאספקת שירותים סלולאריים במסגרתו רכש ארבעה מכשירי סמאטפון במסגרת תכנית המיועדת ללקוחותיה העסקיים של הנתבעת, כאשר כל פרטי העסקה צויינו מפורשות בהסכמי ההתקשרות המחייבים בכתב, החתומים על ידי התובע עצמו.
8.
לכתב הגנתה צרפה הנתבעת את הסכמי ההתקשרות ונספח, כאשר בסוף כל הסכם מצויה חתימתו של התובע. לטענת הנתבעת, התובע חויב בדיוק כפי שהוסכם.
זאת ועוד, הנתבעת מדגישה כי סכומי הזיכוי בהם סוכם כי התובע יזכה הם בכפוף לשימוש מינמאלי מוסכם, וככל שהתובע ובני ביתו לא מילאו אחר התנאי הזה הרי שלא קיבלו את הזיכוי.
9.
הנתבעת טענה כי –


בנוגע למנוי 054-7330332 – מחוייב התובע בסכום של 257.75 ₪ ללא מע"מ.

בנוגע למנוי 054-2111712 – מחויב התובע שוב, בסכום של 257.75 ₪ ללא מע"מ.

בנוגע לשני המנויים האחרים, 054-8083166 ו- 054-9415959 לגביהם סוכם לטענת התובע כי ישלם בגין כל מכשיר והשימוש בו סכום חודשי של 130 ₪ כולל מע"מ, התובע מחויב בדיוק על פי הסכם ההתקשרות המחייב שבכתב בסכום של 203.90 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר הפער נובע מכך, שהתובע אינו עומד בשימוש המינימאלי המוסכם לצורך קבלת ההחזר של 80 ₪ (צריכה של 60 דקות בחודש), כן לא קיבל התובע זיכוי בגין הטבת מעבר לרשת סלולארית של הנתבעת בכפוף לשימוש מינימאלי מוסכם (צריכה של 199 דקות בחודש, בסך
20 ₪).
10.
הנתבעת מדגישה, כי מדובר בהתקשרות עסקית ומשכך המחירים שנמסרו לתובע אינם כוללים מע"מ, וטוענת כי אין התובע יכול לאחוז בחבל משני קצותיו וליהנות משני העולמות, וככל שבחר להתקשר עם הנתבעת כלקוח עסקי על מנת לזכות בהטבות ובתנאים מיוחדים לבעלי עסקים, הרי שאין בידו לטעון כי הסכומים שהוסכמו עימו כוללים מע"מ.
11.
הנתבעת מוסיפה עוד, כי לתובע הייתה האפשרות והחובה לעיין בתנאי ההתקשרות בהסכמים שבכתב טרם חתימתו המחייבת ואולם לאחר שחתם על ההסכמים וקיבל לבעלותו ולחזקתו 4 מכשירי סמארטפון מרצונו החופשי ותוך גמירות דעת מלאה, אין הוא יכול להשמע בדיעבד בטענה כאילו לא היה מודע להתחייבויותיו כלפי הנתבעת.
12.
באשר להחזר הקנס עקב המעבר מרשת סלולרית אחת לאחרת, טוענת הנתבעת, כי התובע זכאי לקבל החזר על סך 5,322 כולל מע"מ, החל מחודש יולי 2011, והוא אכן מקבל החזר בהתאם מידי חודש בחודשו.
13.
לטענת הנתבעת חוק הגנת הצרכן אינו חל בעניינו של התובע שהינו לקוח עסקי.
14.
לכתב הגנתה צרפה, כאמור, הנתבעת את הסכמי ההתקשרות החתומים על ידי התובע, וכן חשבוניות רבות, לשם הוכחת טענותיה.

הסכמי ההתקשרות החתומים
15.
לכתב הגנתה צרפה הנתבעת את המסמכים שאמורים לסכם את תנאי ההתקשרות שמוכתרים בכותרת "נספח מנוי" ומסמך אחד שמוכתר "תשלום בגין מעבר לרשת פלאפון

soho
". על כל אחד ממסכים אלה, חתום התובע, כולם נחתמו ביום 6/3/11.
16.
אבהיר, כי נספחים א1 ו-א2 לכתב ההגנה של הנתבעת זהים לחלוטים, מדובר באותו מסמך הלכה למעשה שצולם פעמיים, אף כי בעותק אחד חתימת התובע קטועה ומשכך טען התובע כי הוא לא חתום על מסמך זה. בדף הראשון של א1, נכתבו פרטיו של התובע, נרשם כי מדובר בלקוח עסקי, בעמוד השני נרשם בכתב יד כי העסקה מתייחסת לאייפון וגלקסי, ובעמוד השלישי פורטו התשלומים – כאשר מדובר בתשלום חודשי קבוע של 299 ₪, הכולל הודעות, שיחות, גלישה וכיוצ"ב.
יצוין – כי הסכום של 257 ₪ לו טוען התובע בנוגע לשני פלאפונים, בצירוף מע"מ, עומד על 299 ₪.
לאחר מכן, עמודים 4, 5 ו- 6 הם עמודים צפופים של תנאים מתנאים שונים, בעמ' 6 מצויין כי כל הסכומים והתעריפים בחוזים כוללים מע"מ, ובעמוד השביעי האחרון חתום התובע.
17.
בסוף נספח א1, מצוי מסמך של עמוד אחד, עליו חתום התובע, שכותרתו תשלום בגין מעבר לרשת פלאפון

soho
– במסמך נרשם, כי סכום מקסימלי וכולל לתשלום לכל המנויים בש"ח לפני מע"מ הוא עד 8,000 ₪ כאשר בכתב יד הוספה המילה "מצרפי". סעיפים 2 ו- 3 המודגשים במסמכים קובעים כי התשלום ישולם ללקוח בשיעורין באמצעות זיכוי חודשי בזמן אויר פלאפון מחשבוניות החיוב החודשיות של הלקוח בפלאפון, וכן כי בכל מקרה סך התשלום שיקוזז מכל חשבונית חיוב חודשית, לא יעלה על התשלום בגין זמן אויר פלאפון המחויב לתשלום באותה חשבונית, וזאת עד לביצוע מלוא הסכום. כן נרשם עוד באופן מודגש, כי התשלום ישולם בכפוף להמצאת טופס ניתוק קבוע וחשבונית המעידה על התשלום בו חויב הלקוח.
גם על מסמך זה חתום התובע.
18.
נספח א3 הוא נספח מנוי, שבראשו נכתב בכתב יד "ליאור גלי". בעמ' השני נכתב כי מדובר ברכישת 2 מכשירי גלאקסי, בהסכם זה סומנה חבילת

largr smart phone
על פיה מדובר בתשלום חודשי קבוע של 149 ₪ וכן תשלום בעבור חבילת גלישה, סומן
v
ליד חבירת גלישה אולם לא ניתן לזהות את הסכום, יתכן שמדובר ב- 59 ש"ח כפי שטוענת הנתבעת וכפי שחויב התובע ובסה"כ 208 ש"ח. בהסכם מופיעה עוד אפשרות של הנחת זמן אויר בסך 20 ₪, למשתמש 200 דקות ומעלה, אך לא סומן ליד אפשרות זו דבר. גם בעמוד האחרון של הסכם זה חתום התובע. יצויין כי סעיף ג' בעמוד 2 להסכם בו אמורים היו להרשם התשלומים עבור מכשירי הפלאפון שנרכשו נותר ריק, וההסכם אינו מתייחס לזיכוי החודשי שאמור היה התובע לקבל בגין רכישת מכשירי הפלאפון ומהם התנאים בהם ינתן זיכוי זה, אף שיש בהסכם סעיף בעמ' 6 סע' 5 א', המפנה לטבלה כלשהי אולם טבלה כזו לא צורפה.
19.
אכן, עיון חוזר ונשנה בהסכם, מעלה, כי ההסכם שהוצג לא כולל את עלות המכשיר, הזיכוי בגינו או הנחה נוספת, אך מן החשבוניות שצרפה הנתבעת, עולה כי התובע היה אמור לשלם בעבור כל מכשיר סך של 109.9 ₪ לחודש, ולזכות בזיכוי של 80 ₪, בשימוש מינימאלי של 60 דקות לחודש, וכן זכה בהטבה של 10% הנחה – 14.90 ₪, שאינה מופיעה בהסכם.
20.
אף שצורפו לכתב ההגנה, החשבוניות בעבור רכישת מכשירי הפלאפון שנרכשו ב- 36 תשלומים -
אשוב ואדגיש, כי לא צורף מסמך
חתום על ידי התובע, בו מובאים לידיעתו הסכומים שהוא אמור לשלם או להיות מזוכה במסגרת התוכנית. ההסכמים מתייחסים לכך בפסקה המתייחסת ל"הנחת זמן אויר" (עמ' 5 בהסכם א1, עמ' 6 בהסכם א3) ונכתב כי היא תעשה בהתאם לטבלה, אך לא צורפה הטבלה ולא צורף כל מסמך המעיד כי גובה ההנחה ומגבלת השימוש הנדרשת על מנת לזכות בהנחה הובאו לידיעת התובע.

הדיונים בבית המשפט
21.
בבית המשפט התקיימו שני דיונים סוערים בתביעה זו, שבכל אחד מהם כל אחד מהצדדים התבצר בעמדתו ובגירסתו. נוכח טענותיו הנחרצות של התובע בנוגע למה שסוכם עם סוכן המכירות, בישיבה הראשונה, דחיתי את הדיון וזימנתי את סוכן המכירות לעדות.
22.
ביום 8/11/12 נשמעה עדותו של סוכן המכירות. סוכן המכירות אישר כי התובע פנה אליו אחרי חתימת החוזים בנוגע לגובה החיובים והוא ניסה לעזור לו מכל הלב, לשאלת בית המשפט מדוע צריך לסדר משהו לאחר חתימת חוזים ברורים בכתב, השיב הסוכן כי תמיד בסלולר יש דברים קטנים. הסוכן עמד על כך שאמר לתובע, כי על מנת לזכות בזיכוי בעבור שני מכשירי הפלאפון לבנותיו הוא נדרש להיקף שימוש מסוים.
23.
התובע שב וטען בתוקף שהוא רשם על החוזים את הסכום 257 כולל מע"מ ו- 130 כולל מע"מ, הסוכן אישר כי היה מסמך עליו רשם התובע, אולם טען שהוא אצל התובע והדבר לא היה על החוזים, וככל שהתובע היה רושם על אחד החוזים מדובר בדפים עם העתקים, וכל רישום היה ניכר בכל ההעתקים.
24.
התובע הציג לסוכן רישום של הודעות

sms
שנשלחו ביניהם, והסוכן אישר כי אכן מדובר בהודעות שהועברו. מהודעות אלה, שהן כנראה מתעדות את ההתקשרות האחרונה בין הצדדים עולה כי התובע שב ופונה לסוכן, והסוכן מבטיח כי הדברים יטופלו – כך בתאריך 29/5/11 כותב התובע לסוכן "כל מה שסוכם לא מבוצע גם החודש אני מחויב באלפי ₪ לא לפי ההסכם תדבר איתי דחוף".
הסוכן משיב: "היום. יהיה לזה סוף זה פשוט שערוריה", בהמשך מבקש הסוכן את מספרי הפלאפון של הבנות, ולאחר מכן ביום 13/6/11 פונה התובע לסוכן ב-
sms
"עוד לא סדרת את הניידים של הבנות ב- 15 לחודש נסגר חשבון אני לא מוכן שירד עוד כסף שלא סוכם עליו", הסוכן מבטיח לחזור אליו ולפניה נוספת ב- 20/6/11 הוא כותב "זה בטיפול אני במעקב היום מחר יסודר". וכך אחרי אי אלו התכתבויות שואל התובע ביום 29/11/11 – "מה לעשות להגיש תביעה" והסוכן משיב: "על מה תביעה אלי ואלון סידרו לך הכל", ובהמשך לאחר הגשת התביעה והדיון, הסוכן מודיע לתובע שהוחזר לעבודה ומבקש ממנו לא לדבר איתו יותר שכן הוא מתנהל מול חברת פלאפון.

דיון והכרעה
25.
אפתח בכך, שאני נכונה להסכים עם הנתבעת, כי החוזה בכתב מהווה מסמך מכונן ממנו ניתן ללמוד על מהות העסקה ותנאיה, וחזקה על לקוח החותם על הסכם כי קרא אותו והבין את תנאיו. יחד עם זאת, אין שמץ של ספק כי הנתבעת חייבת לפרט בצורה גלויה ברורה ושאינה מקימה כל מקום לספק מהם תנאי העסקה, ולא לחינם נקבעה לימים בדין חובת הנתבעת וחברות דומות לפרט בעמוד אחד את כל פרטי העסקה והתשלומים שאמור הלקוח לשלם.
26.
המקרה דנן, בו מדובר בלקוח שהוא ללא ספק אדם שיודע, מבין ומסוגל לקרוא חוזה כהוויתו, בהחלט מטריד. התובע טען בתוקף, כי על אף העובדה שהוא חתום בעמודים האחרונים של החוזים הכתובים, לא אלה התנאים שסוכמו עם הסכם המכירות. עדותו של התובע אכן עומדת למול עדות סוכן המכירות, בבחינת גרסה מול גרסה, אך תימוכין מסויימים לגרסת התובע מצויים בחלופת ההודעות הכתובות בין השניים, שעה שהסוכן מגדיר את הסכומים בהם מחוייב התובע בגין מכשירי הפלאפון של בנותיו כ"שערוריה" ובעובדה שהנתבעת אכן ראתה לזכותו בגין חלק מן הסכומים בהם חויב.
27.
אף שלא ניתן לחלוק על חובת אדם שנכנס לעסקה כדוגמת זו,
לקרוא ולברר את תנאיה בדקדקנות לא ראוי להתעלם מהנטיה הטבעית של מירב האנשים לסמוך על דברי המוכר/הסוכן לרפרף על החוזה ולא להתעמק בתנאיו. ומכל מקום, לעיתים ובפרט מקום בו ימצא כי ההסכם אינו בהיר דיו, או שלא הובאו כל תנאיו ונספחיו לידיעת הרוכש, ובמקום שבו הוכח כי הנתונים שהוצגו בפני
התובע לעניין היקף התשלום לו ידרש, היה שונה מהותית מזה שאליו נדרש בפועל, עומדת לתובע הזכות לבטל את ההתקשרות או לדרוש את אכיפת ההתקשרות כפי שהוצגה בפני
ו.
28.
מטענותיו של התובע, ותשובות הנתבעת ניתן לחלץ כי הפערים בחיובים או בכספים שהתובע טוען כי שילם ביתר נובעים משלושה ראשים:

א.
חיובי המע"מ.

ב.
סכום ההחזר בעבור הקנס ששילם התובע לחברת הפלאפון אותה עזב.

ג.
קבלת הניכויים התלויים בהיקף שימוש בפלאפון, כאשר הדבר רלבנטי רק לעניין
הפלאפון של הבנות.
29.
להלן אדון בנושאים אלה, אחד לאחד, דבר דבור על אופניו.

אשר לחיובי המע"מ
30.
בנוגע הפערים הנוגעים לחיוב התובע במע"מ, אינני סבורה, כי התובע טעה או הוטעה, שכן הוברר היטב, כי מדובר בהתקשרות עסקית, במסגרתה לא נהוג לכלול את סכומי המע"מ בסכום העסקה שכן התובע מזדכה על המע"מ, ולכן סביר שהשיג ושיח נעשה לגבי סכומים שאינם כוללים את המע"מ מתוך הנחה שהלקוח העסקי אינו כולל את המע"מ בגדר שיקוליו.
31.
על כך שהמדובר בהתקשרות עסקית, ניתן ללמוד בין היתר מן החוזים עצמם, והגדרתם כחוזי

soho
-

small office home office
– וכן בעמוד הראשון בחוזים בו נרשמו פרטיו של התובע, בכתב יד, נרשם ליד סוג הלקוח "עסקי".
32.
גם אם אניח כטענת התובע שהוא לא קיבל את העתק החוזים לידיו, הרי הוא נכח בעת מילויים וחתם עליהם, ופרטיו נרשמו על פי נתונים שהוא עצמו מסר, אין שמץ של ספק כי התובע ידע שהמדובר בחוזה עסקי, והלכה למעשה אין גם ספק שהתובע מזדכה על סכומי המע"מ. התובע אף לא הכחיש זאת.
33.
כמפורט לעיל, בהסכמים עליהם חתום התובע נכתב במפורש, כי הסכומים הנקובים בחוזה הם הסכומים הם כולל סכום המע"מ.
הדבר רלבנטי במיוחד לגבי החוזה (א1 – לכתב ההגנה) הנוגע לשני מכשירי הפלאפון בהם התובע טוען כי אמור היה להיות מחויב בסכום של 257 ₪, והוא מחויב בסכום של 299 ₪ - שהם 257 ₪
בצירוף המע"מ.
34.
בחוזה זה הסכום בו אמור להיות התובע מחוייב מסומן באופן ברור בעמ' 3 לחוזה, הנוקב בסכום של 299 ₪, ולפיכך גם אם טעה התובע לחשוב כי הסכום של 257 ₪ הוא הסכום כולל המע"מ, הרי שטעותו לא הייתה סבירה.
35.
יצויין, כי בפועל בנוגע לחוזה זה זוכה התובע לזיכוי מלא בגין התשלום על מכשיר הפלאפון עצמו, כך שהסכום שהוא מחוייב ברוב המכריע של המקרים הוא 299 ₪ בלבד כפי שסוכם. זאת למעט במקרה אחד, בחודש הראשון, כאשר החשבונית לא הוצגה בפני
ואין בידי לקבוע מדוע חויב התובע לטענתו ב- 401 ₪ במקום 299.
36.
בנוגע לחוזה א3 הסוגיה סבוכה קצת יותר, שכן אין מחלוקת, כי התובע היה אמור לזכות בזיכויים בנוגע לתשלום הנוגע למכשיר הפלאפון שרכש, וכי הסכומים הנקובים בחוזה אינם משקפים בהכרח את הסכום אותו אמור היה התובע לשלם, ולכך עוד אתייחס בהמשך, יחד עם זאת, ונוכח קביעתי כי הסכומים שהוצגו בפני
התובע הם סכומים ללא מע"מ, הרי שניתן לקבוע כי
באופן דומה לעסקה השניה, מה שהוסכם הוא סכום של 130 ₪ בנוגע לכל פלאפון בתוספת מע"מ.
37.
משכך, אני דוחה את דרישתו של התובע בראש זה, שעניינה החזר המע"מ ששילם.

סכום ההחזר שהתובע אמור לקבל בגין תשלום קנס:
38.
באשר לסכום ההחזר שהתובע אמור לקבל בגין תשלום קנס העזיבה של חברת הפלאפון הקודמת, פרטתי לעיל, את הנתונים העולים מן המסמך עליו חתום התובע - מסמך הזיכוי בגין המעבר. כאמור, מדובר בעמוד אחד עליו חתום התובע
שלטעמי התובע לא יכול להתנער מתנאיו. חובתו הייתה לקרוא ולהבין טרם החתימה.
אני מתקשה לקבל, שאדם במקצועו של התובע חתם כלאחר יד על מסמך זה, מבלי לרפרף אפילו על תנאיו, ולו היה עושה כן, היו מתבהרים לו אל נקל תנאי ההחזר.
39.
לא למותר לחזור ולהדגיש, כי המסמך מבהיר חד משמעית, כי הזיכוי הוא בהתאם לקנס ששולם בפועל, עד 8,000 ₪, וכן הובהר הבהר היטב ובאופן מודגש, כי התשלום ישולם ללקוח בשיעורין באמצעות זיכוי חודשי בזמן אויר פלאפון מחשבוניות החיוב החודשיות של הלקוח בפלאפון, וכן כי בכל מקרה סך התשלום שיקוזז מכל חשבונית חיוב חודשית, לא יעלה על התשלום בגין זמן אויר פלאפון המחויב לתשלום באותה חשבונית, וזאת עד לביצוע מלוא הסכום.
40.
טענת התובע כי הובטח לו לקבל 7,000 ₪ במזומן, היא טענה שלא נתמכת בדבר, והיא נוגדת מסמך בכתב עליו הוא חתום.
41.
אדגיש כי התובע, שהגיש לבית המשפט מסמכים רבים מאוד, לא הגיש כל ראיה בנוגע לעמלת היציאה בה חויב. מאידך הנתבעת הגישה מסמך לפיו אושר ללקוח החזר של 5,322 ₪ כולל מע"מ המורכב מעמלת יציאה של 2,436 ₪ + סכום ציוד 2,886 ₪.
42.
כאמור, התובע לא הציג כל מסמך כי חויב בסכומים גדולים יותר, ומשכך איני רואה לקבל את טענותיו בעניין זה. כפי שהוכח והתובע לא הכחיש, הוא מקבל החזר חודשי בהתאם לגובה התשלום בגין זמן אויר, בגין סכומים אלה ועד כה קיבל החזר של 4,979 ₪.
43.
בנסיבות אלה, אני סבורה שדרישתו של התובע לקבל באופן מיידי הפרש ההחזר עד לסכום של 7,000 ₪, אינה מוצדקת ואני דוחה אותה.
קבלת ניכויים התלויים בהיקף שימוש בפלאפון
44.
הראש השלישי אליו מתייחסת תביעת התובע, כפי שהסתבר במהלך הדיונים, הוא חיובו בסכומים גבוהים, לטענת הנתבעת, עקב כך שלא זכה בזיכויים התלויים בהיקף השימוש בפלאפון שרכש עבור בנותיו.
45.
התובע טען, כי מלכתחילה הבנות אינן משתמשות הרבה בפלאפון, ואף הגיש העתק חשבוניות מחברת אורנג' בנוגע לפלאפון הקודם שהיה ברשותן, המעידות על שימוש מועט יחסי. התובע הוסיף שלו היה יודע על כך שהזיכוי תלוי בהיקף השימוש לא היה נכנס לעסקה, שכן היה ברור לו שהבנות לא יעמדו בתנאי זה.
46.
סוכן המכירות העיד, כי הבהיר תנאי זה לתובע.
47.
כבר עמדתי על כך, שהחוזה עצמו א3 שהוצג, כחוזה המשקף את תנאי העסקה, לא ברור ולא עולה ממנו בצורה בהירה וחד משמעית מה אמור התובע לשלם. החוזה מפנה בנוגע לשיעור הזיכוי לו אמור לזכות התובע לטבלה המפרטת את הזיכוי לפי סוג המכשיר, אך טבלה כזו לא הוצגה, ואין לי אלא להסיק כי לא הוצגה גם בפני
התובע.
48.
לכאורה לפי החוזה שהציגה הנתבעת אמור התובע לשלם 149 ₪ בגין החבילה, 59 ₪ בגין חבילת גלישה, כאשר הרובריקה הנחת זמן אויר שאמור לקבל התובע לא סומנה בחוזה, ולא פורטו זיכויים נוספים אותם הוא אמור לקבל.
49.
הנתבעת טענה כי התובע היה אמור לקבל שני סוגי זיכויים – זיכוי בגין מכשיר, בסך 80 ₪, וזיכוי בגין הטבת מעבר לרשת סלולרית 20 ₪ - זיכויים אותם לא קיבל כיוון שלא עמד בשימוש המינימלי, וכן טענה כי התובע מקבל הטבה ייחודית של 10% הנחה בסך 14.90 – אך אף אחד מהזיכויים וההנחות הללו לא מתועדים בחוזה שהציגה הנתבעת, ובפרט לא מתועדת ולא ברור מהחוזה כלל, מה שיעור השימוש המינימלי שעל התובע לעשות בפלאפון כדי לזכות בהנחה של 80 ש"ח.
50.
משכך, אין לי אלא לקבוע, כי החוזה בכתב שהוצג על ידי הנתבעת אינו מייצג את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים.
51.

משהנתבעת לא הציגה מסמך למול טענות התובע, וכפי שניכר מטענותיו של התובע בעניין העסקה לגבי שני המכשירים האחרים, התובע תאר נכונה את הסכום עליו הוסכם, למעט סכום המע"מ. אני מקבלת את גרסת התובע, בנוגע למה שהוסכם גם לעניין עסקה זו, המתייחסת למכשירי הפלאפון שרכש התובע לבנותיו, למעט בעניין המע"מ, וקובעת כי הוסכם שהתובע אמור היה להיות מחויב בסך של 260 ₪ בתוספת מע"מ בנוגע לשני המכשירים, ובסה"כ 301 ₪.
52.
בעניין זה אני מעדיפה את עדות התובע על עדותו של הסוכן, אם נכונה הייתה טענת הנתבעת כי הבעייה היתה בכך שהתובע אינו עומד בשימוש מינימאלי, הרי שאלו הדברים שהיה אמור הסוכן להשיב לתובע בעת ההתכתבות ביניהם, אך דבר זה כלל לא הוזכר, נהפוך הוא, הסוכן הגדיר את גובה החיובים כ"שערוריה". ברי, כי כיום בהיות הסוכן בין הפטיש לסדן הוא לא ממהר לתמוך בגירסת התובע.
53.
משקבעתי, כי הסכום עליו סוכם הוא 260 ₪ בתוספת מע"מ, עולה כי עד כה היה אמור התובע להיות מחויב בסך של 5,418 ₪ (301

x
18), אולם כפי שעלה מהחשבוניות שהציג התובע הוא חויב בסך של 11,058 ₪ - דהיינו פער של כ- 5,640 ₪.
54.
יצויין כי החל מחודש ספטמבר ולאחר הדיון שהיה בבית המשפט, עבר התובע למסלול חיוב אחר בעבור בנותיו, בהתאם לשימוש בפועל, וכפי שעלה מהחשבונית האחרונה שהציג התובע הוא חויב סה"כ בסכום של 348 ₪ לעומת חשבוניות קודמות של 726 ₪ !.
55.
אציין, כי אף שאפשר שחלק מן החיובים הם בעבור שימוש בשירותים שאינם בחבילה, הנתבעת לא טרחה להציג בפני
בית המשפט חישוב בהיר של חיובי התובע בכלל, וחיוביו בגין שירותים שלא נכללו בחבילות בפרט, ואף לא הציגה את כל החשבוניות הרלוונטיות אלא את אלה שבחרה להציג ולצרף לכתב ההגנה. אכן נטל ההוכחה מוטל על התובע, אך גם על הנתבעת הנטל להפריך את טענותיו, ולו הייתה בידה ראיה כי החיובים הגבוהים בהם חויב התובע הם בגין שימוש בשירותים שאינם בחבילה היה עליה להציגם ולפרטם, בפרט כאשר התובע הציג את החשבוניות ופרט מהם הסכומים בהם חויב.
56.
כפי שעולה מן החשבוניות שהוצגו על-ידי התובע,
במירב המכריע של המקרים לא נעשה שימוש בשירותים שאינם כלולים בחבילה, או שנעשה כן בסכומים פעוטים של שקלים בודדים (למעט חיוב שהיה בחשבונות הראשון והשני בסכום של מאות שקלים בגינו הובטח לתובע כי יזוכה, כך טען התובע, והנתבעת לא הכחישה טענתו זו).
57.
מכל מקום, החשבוניות של חודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר – בהן לא היו חיובים בגין שירותים נוספים, מעלות כי התובע חויב בסכום של כ-
720 ₪ במקום 301 ₪ כפי שהוסכם, ולכן בהסתמך על חשבוניות אלה, ניתן להעריך, כי הסכום בגינו חויב התובע ביתר מבלי להתייחס לשירותים נוספים בגינם חויב לכתחילה הוא סכום של 419 ₪ - לאחר מכן וככל הנראה בעקבות דין ודברים זוכה התובע בחודשים נובמבר, דצמבר, ינואר ופברואר 2011, ולא חויב כלל בגין שימוש אלא רק בגין המכשירים, בסכום של 255 ₪. אולם בחודשים מרץ אפריל עמד החשבון שוב על 631 ₪, 632 ₪ ובחודשים מאי, יוני, יולי ואוגוסט חזר הסכום והתייצב על סך של 726 ₪. כאמור, בחודש ספטמבר, בעקבות הדיון שהיה בבית המשפט ובמטרה להקטין את החיובים, עבר התובע לחבילה אחרת בהתאם לשימוש ובחודש זה הוא חויב בסכום של 348 ₪ ! – מה שמעיד שמלכתחילה נותב התובע לעסקה יקרה שאינה מתאימה לצרכיו.
58.
החשבוניות שהציג התובע, מעלות, כי אם נלך לשיטתה של הנתבעת – יש לקבוע כי התובע
חתם במודע על חוזים בהם הוא אמור להיות מחוייב בסכומים גבוהים מאוד, בלתי הגיוניים – של 720 ₪ במקום 301 ₪. לא לחינם כתב הסוכן לתובע באחת מהשיחות ביניהם "זה פשוט שערוריה".
59.
אדגיש, כי אני מקבלת את עדות התובע, כי ידע שבנותיו אינן משוחחות הרבה וביקש לרכוש להן עסקה מתאימה. התובע הוכיח באמצעות חשבונות חברת הפלאפון הקודמת את דפוס השימוש של הבנות. עדותו של הסוכן, כי הסביר לתובע את מגבלת השימוש, וכי התובע אמר שהבנות ישתמשו בפלאפון למשך הזמן הנדרש – צריכה של 60 דקות לשם קבלת זיכוי של 80 ₪ וצריכה של 199 ! דקות לשם קבלת זיכוי של 20 ₪ -
כאשר מדובר במי שלא דיברו עד כה בהיקף המתקרב לזה, בלתי סבירה בעיני.
60.
כפי שכבר קבעתי החוזה המתייחס למכשירי פלאפון אלה אינו מעגן את כל ההסכמות בין הצדדים ומשכך אני מקבלת את עדותו של התובע בנוגע להסכמות אליהם הגיעו הצדדים (למעט כאמור לעניין המע"מ) לעניין אופן יישום ההסכם עליו חתם, שלפיהם היה אמור התובע לזכות בזיכויים והנחות שהיו מעמידות את החשבון החודשי שעליו היה לשלם על-סך של 260 ₪ בגין שני מכשירי הפלאפון בתוספת מע"מ, וקובעת, כי בהתאם לחשבוניות שהוצגו שילם התובע ביתר סכום העומד על כ- 5,640.
61.
הלכה למעשה, מבקש התובע את אכיפת ההסכם כפי שגובש בין הצדדים, ואני סבורה שבנסיבות שפורטו, שהתובע אכן זכאי לסעד זה.
62.
בין התובע לנתבעת נקשרה עסקה, באמצעות סוכן הנתבעת, למשך 3 שנים. כפי שקבעתי, הנתבעת הפרה את ההסכמות וחייבה את התובע בסכומים גבוהים ממה שהוסכם, דבר שהוגדר על ידי הסוכן עצמו שגיבש את ההסכמות כ"שערוריה", הנתבעת מחויבת בהסכמות שהושגו לטוב ולרע, כפי שמחויב גם התובע.
סוף דבר
63.
הנתבעת תשיב, איפוא, לתובע את הסכומים שחויב בגינם ביתר עד כה בסך של 5,640 ₪.
64.
יתירה מזו, משקבעתי, כי התובע ראוי לסעד של אכיפת ההסכם, ראוי הוא שגם מכאן ואילך תנהג הנתבעת בהתאם למוסכם ותמנע מלחייב את התובע בסכומים שהם מעבר ל- 301 ₪ עליהם סוכם, בכפוף לעליות מחירים ושינויים נוספים שהיו במהלך התקופה (כגון עליית המע"מ), וזאת אף שהתובע עבר בנתיים למסלול אחר במטרה להקטין את נזקיו, דבר שנבע מהצעת
נציג הנתבעת בדיון הראשון שהתקיים בתיק.
65.
כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט לתובע בסך 1,000 ₪.
66.
בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות העד שהעיד בדיון בסך 300 ₪ - הנתבעת תעביר לעד ישירות את התשלום.
67.
לא ראיתי לחייב את הנתבעת בסכומים נוספים כפי שדרש התובע, שכן מדובר במי שהביא על עצמו במידה מסויימת את הדברים, שעה שלא בדק עד תום את המסמכים עליהם חתם, ולא וידא כל כל ההסכמות מעוגנות בכתב, דבר שהיה מסיר כל ספק ממה שסוכם.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,
ג' כסלו תשע"ג, 17 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 43349-05/12 אילן מאיר רביע נ' פלאפון תקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/11/2012)