פסקי דין על דן סונגו | פסקי דין על שי מוצרי איכות בע"מ

12563-05/12 תק     14/11/2012




תק 12563-05/12 דן סונגו נ' שי מוצרי איכות בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 12563-05-12 סונגו נ' שי מוצרי איכות
בע"מ







בפני

כב' השופט
אריאל צימרמן


תובע

דן סונגו


נגד


נתבע
ת

שי מוצרי איכות בע"מ




פסק דין


לפניי תביעה שעניינה אופניים חשמליים שרכש התובע והיו לטענתו רוויים תקלות.

1.
התובע רכש אופניים חשמליים מבעל עסק ברמת גן, שבינתיים כנראה אינו פעיל עוד. האופניים יובאו בידי הנתבעת, והמחיר ששילם עבורם התובע עמד על 4,300 ₪. לטענת התובע, בתמצית, במעמד הקנייה הובטח לו כי הקבלה היא המקנה לו אחריות על האופניים. אופניו סבלו ליקויים שונים בתוך פרק זמן קצר, ובגינם ניגש ישירות לחנות היבואן, היא הנתבעת. זו נאותה ליטול את האופניים לתיקון, אך הבהירה שכיוון שאינו אוחז בידו תעודת אחריות – תגבה כספים עבור התיקון. הקבלות שהוצגו מלמדות על תיקון שני רכיבים חשמליים תמורת 348 ₪, כאשר התובע טוען עוד כי נאלץ לתקן פנסים ורכיבים נוספים תמורת כ-220 ₪. ניסיונות של התובע להיפרע מן הנתבעת, האחראית לשיטתו לביצוע התיקונים בלא תשלום – כשלו, מה שהוליך לתביעתו.

2.
תביעתו של התובע הוגשה בתחילה ביחס למלוא סכום האופניים. ברם בינתיים עלה בידי התובע למכור את האופניים, ולכן עומד התובע לסופם של דברים, כפי שהבהיר בדיון היום, על קבלת סכום התיקונים בלבד – 570 ₪, בתוספת הוצאותיו.

3.
טענת הנתבעת בכתב הגנתה היתה, בתמצית, זו: התובע נמנע מלהציג תעודת אחריות, ובנסיבות אלה אין לנתבעת כל אחריות לביצוע התיקונים, אף אם הבטיח פלוני בחנות שבה נקנו האופניים, כי הקבלה כמוה כתעודת אחריות. בנוסף, טענה הנתבעת, הנתבע עצמו גרם לנזק באופניו, ובעניין זה הפנתה היא למכתב ששלח בעליה, מר אהרן גינזברג, לתובע ביום 24.4.12.

4.
דיון ראשון בתביעה התקיים ביום 18.7.12, עוד קודם להגשת כתב ההגנה, ואליו התייצב רק התובע. בהיעדר המצאה לנתבעת הוריתי על קיום דיון נוסף ביום 12.9.12, והוריתי לתובע להמציא את התביעה, החלטתי וזימון שיקבל מן המזכירות אל הנתבעת במסירה אישית. לדיון זה לא התייצבה הנתבעת, אף שהתובע טען כי המציא לה את המסמכים כנדרש והציג אישור מסירה. בנסיבות אלה ניתן נגד הנתבעת

פסק דין
במעמד צד אחד המחייבה במלוא סכום התיקון (570 ₪) ובהוצאות התובע (600 ₪), אך לא ביתר סכום התביעה. התובע, לדבריו, מסר את פסק הדין לנתבעת וזו מיהרה למחרת היום לעתור לביטול פסק הדין, תוך שהיא טוענת כי לא ידעה על קיום הדיון, ומכתירה את התובע כשקרן, נוכל, רמאי, ומי שיש לנקוט נגדו הליכים פליליים בגין שיבוש הליכי משפט ועדות כוזבת. נוכח בקשת הנתבעת, מבלי להדרש לטענות לגופן ועל מנת שיהיה לה יומה בבית המשפט, הוריתי על ביטול פסק הדין, ודיון נוסף התקיים היום.

5.
במעמד הדיון הובררה זירת המחלוקת (תביעה ל-570 ₪ בלבד), ונערך ניסיון להביא את הצדדים לידי פשרה, שלא צלח, כפי זכותם המלאה של הצדדים כמובן, ועל כן ניתן פסק דיני זה.

6.
דין התביעה להתקבל בחלקה. העובדה שהתובע אינו אוחז בידו תעודת אחריות אינה שוללת כשלעצמה את אחריותה של הנתבעת, בהנחה שאכן באופניים פגומים מדובר. הנתבעת היא שייבאה את האופניים ושיווקה אותם לבית העסק. אף אם הנזק שסבל התובע מן האופניים אינו נזק גוף (השוו: חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980), הרי שניתן לזהות את הקשר הסיבתי שבין ייבוא האופניים הבלתי תקינים (כך לפי הנחת העבודה הנוכחית) לבין נזקו של התובע.


יתרה מכך: מן הנתונים שהוצגו לפניי בדיון עולה כי היעדרה של תעודת האחריות היא עניין טכני, ולא מהותי. נציג הנתבעת תיאר נסיבות מסוימות שבהן האופניים נמכרים על ידי הנתבעת לחנות במחיר מוזל במיוחד שאז נוטלת החנות את האחריות לתיקונם במקרה הצורך, כאשר ביתר המקרים הנתבעת היא אכן שמספקת את האחריות לתיקון. אין כל ראיה לכך שהמקרה דנן היה מאותם מקרים שבהם הנתבעת הסירה מעל עצמה את האחריות לתיקון. בנוסף, מן השיחה שניהל התובע והקליט בחנות הנתבעת עולה כי אף שנציגה של הנתבעת תמה על היעדרה של תעודת אחריות בידי התובע, הרי שלא נשמעה גם מפיו כל טענה שהאחריות הבלעדית היא של בית העסק; ומן הדברים שנשמעו (ויש לומר זאת בזהירות המתחייבת, שכן איכות ההקלטה היתה ירודה) עולה שהיעדר התעודה נבע מכך שהנתבעת לא סיפקה לבית העסק תעודות אחריות שניתן יהיה לצרפן לחשבונית הרכישה של הלקוח.

7.
בנתונים אלה יש לבחון האם מצויים התיקונים בגדרי האחריות, ואני נדרש רק לאלה שהתובע הציג בעניינם קבלות: לתיקון "ידית בלם/ניתוק חשמלי" ו"צג סוללה/הפעלה". טענת התובע – אלו חדלו מלעבוד אף שהאופניים לא נפלו, אלא רק הוסעו ברחובותיה של עיר, אף אם אלו אינם ישרים כבריכה נטולת אדוות. טענת הנתבעת – כי התובע הוא שהסב את הנזק, והמדובר בחוטים ש"נתלשו". בעניין זה בחרתי להעדיף את עמדת התובע, גם אם בקושי מסוים, ומבלי שיהיה בכך כדי להטיל דופי כולל כמובן בנתבעת. העדפה זה באה לאחר שמיעת עדותו של התובע, ומכיוון שמן הצד האחר לא באה ראייה אובייקטיבית מפי האחראי לה (לדוגמה: דו"ח מרכז התיקונים), כי אם רק מכתב שכתב בעלי העסק מר אהרן גינזברג, ובנוסף לכך – מי שהעיד היה בנו, מר יובל גינזברג, שניתן להבין כי לא הוא שביצע את התיקון. צילומים של הנזק, שממכתבו של מר אהרן גינזברג מצויים לכאורה בידי הנתבעת – אף הם לא הוצגו. סברה הנסמכת אפוא רק על הגיונם של דברים, כי טבעם של חוטים חשמליים להיתלש ולא רק להפסיק לעבוד מעצמם (אף שאיני שולל מניה וביה את האפשרות שהיא הנכונה) – לא די בה במקרה דנן מול טענות התובע.

8.
מבלי שארחיב אפוא בטענות נוספות שהעלו הצדדים, ושאין בהן כדי לשנות את מסקנתי, הרי שהמסקנה היא שעל הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שבהם חויב לתיקון האופניים שייבאה. המדובר עם זאת רק בסכומים הנתמכים בקבלות של התובע, קרי: 348 ₪, ולא תיקונים נוספים, שהתובע לא הציג כל תימוכין לביצועם, ודאי לאחריותה של הנתבעת לשפותו בגינם.

9.
לסוגיית ההוצאות, הן ביחס לדיון הקודם (שהבהרתי כי אבררם בדיון היום), הן ככלל: לאחר שהנתבעת התגוללה קשות על התובע, התברר היום כי הלה נהג כשורה והמציא לנתבעת ביום 18.7.12 את המסמכים כפי שנדרש לעשות. הנתבעת אף ידעה להגיש כתב הגנה, וזאת לאחר שנציג מטעמה יזם עם התובע שיחת טלפון ממושכת ביום ההמצאה. הטענה כי הנתבעת ידעה על התביעה, השכילה להגיש כתב הגנה, אך רק על מועד הדיון לא ידעה – אינה פשוטה. זאת, הן משום שידוע עתה שהתובע המציא לה את כל יתר המסמכים, הן משום שספק אם הנתבעת (שאין זו הפעם הראשונה שמוגש נגדה כתב תביעה בבית משפט זה, כך לדברי נציגה) הניחה שדי בהגשת כתב הגנה וכי דיון בתיק לא יתקיים. דברי נציג הנתבעת בדיון לפניי, כי הוא מצר על הוצאות שנגרמו לתובע, הם ראויים, אך לא די בהם.


על כך יש להוסיף: התובע הגיש את תביעתו, שכמבואר לעיל – אינה תביעת סרק. אפילו סברה הנתבעת כי דין התביעה להידחות, ואפילו סברה שאין זו אלא תביעה נוספת בסדרת תביעות סרק (לשיטתה) שהוגשו נגדה, הרי שלא היה כל מקום ללשון הבוטה בה נקטה ולהטלת הרפש בתובע, שרק על מקצתם עמדתי לעיל.


נוכח האמור תשא הנתבעת אף בהוצאות התובע בקשר עם כל ההתדיינות, בסך 1,000 ₪.

10.
התביעה מתקבלת אפוא בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 1,348 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כמובן.

11.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתן היום,
כ"ט חשון תשע"ג, 14 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 12563-05/12 דן סונגו נ' שי מוצרי איכות בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/11/2012)