פסקי דין על מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על רשות הפיתוח | פסקי דין על קרן קיימת לישראל ואח' | פסקי דין על הלל קורן ואח' | פסקי דין על אורנה שגיא | פסקי דין על חיים כלף ואח' |

51692-05/12 רעא     21/11/2012




רעא 51692-05/12 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, רשות הפיתוח, קרן קיימת לישראל ואח' נ' הלל קורן ואח', אורנה שגיא, חיים כלף ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז



21 נובמבר 2012

רע"א 51692-05-12






לפני:
השופט
יעקב שפסר


המבקשות:

1.מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל

2.רשות הפיתוח


3.קרן קיימת לישראל
שלושתן ע"י ב"כ עו"ד אורלי אמיתי
– פמ"מ


נגד


המשיבים
:

1.הלל קורן ואח'
2.אורנה שגיא
3.חיים כלף
4.רמי כלף
5.דרור בקר
6.עדנה ביגר
7.שלומית מזרחי
8.אביגיל טבעוני
9.רחל מזרחי
10.מרים כהן
11.שגיא ישי
12.אסף שגיא
13.הדר שגיא
14.שי ישעיהו קורן
15.נטע קורן
16.רן קורן

משיבים 1-16 ע"י ב"כ עו"ד זיו כספי
17.יגאל בולקינד
18.שושנה סוזן בולקינד
19.תיק איירס ברטה בולקינד

משיבים 17-19 ע"י ב"כ עו"ד ארז אהרוני
20.ארנון(הרשקוביץ) זילפה
21.ארנון מנחם
22.ורדי ערן
23.עודד ורדי אריאלה
24.מילשנסקי ורדי טל

משיבים 22-24 ע"י ב"כ עו"ד יורם שלמון
25.קורן אפרים ואח'
26.הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ

ע"י ב"כ עו"ד הלל גלקופ
27.דוד מחקשווילי
28.כרמלה שמחה שוקרון מחקשווילי
29.רוני קרינסקי מחקשווילי
30.ליאורה מיכקשווילי

משיבים 27-30 ע"י ב"כ עו"ד אלי וולצקי




פסק דין


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ה' סילש), לפיו ניתן על ידו צו לפירוק שיתוף במקרקעין מושא המחלוקת, תוך מינויו של עו"ד כספי זיו ככונס נכסים ביחס למקרקעין בכללותם, ובכפוף לתניות שנקבעו על ידו.

רקע הבקשה הינו תובענה על דרך המרצת פתיחה שהוגשה ע"י המשיבים, לפיה עתרו לפירוק השיתוף במקרקעין ומינוי כונס, וזאת ביחס למקרקעין שיעודם מסחרי, בשכונת נחלת יהודה, ראשון לציון, בו חלקן של המבקשות הינו כ – 60% וחלקם של כלל המשיבים הינו 40%. בפסק דינו החליט בית המשפט קמא לקבל את הבקשה, זאת בניגוד לדעתן של המבקשות.

להשלמת התמונה יצויין, כי המדובר ב"סיבוב שני" של דיון בעניין, לאחר שבתחילה נדחתה התנגדות המבקשות לעצם פירוק השיתוף, זאת בשל טענתן כי לא ניתן לחלק את המקרקעין בעין, והוצע על ידן לרכוש את חלקם של כלל
בעלי הזכויות
(החלטת כב' השופט י' קינר מיום 22.2.12).

בבקשה שלפני לא מתנגדות עוד המבקשות לפירוק עצמו, אלא עותרות הן כנגד מינוי כונס הנכסים על כלל המקרקעין וכנגד דרך הפירוק שנקבעה בפסק הדין.

קונקרטית מלינות המבקשות כנגד מינוי כונס יחיד על כלל המקרקעין, ובכל מקרה טוענות הן כי יש למנות גורם אחר, חיצוני, שאינו מייצג מי מהצדדים. לעניין זה טוענות המבקשות כי לא ניתנה להם הזדמנות להשמיע דברם ושיקוליהם לפני בית המשפט קמא.

לגוף העניין טוענות המבקשות, כי החלטת מינוי הכונס גם על חלקן, בניגוד גמור לעמדתן שגויה, זאת בין היתר נוכח העובדה כי עוסקות הן כבשגרה בשיווק קרקעות, ועל כן אין מקום לכפות עליהן כונס, תוך שמוצע על ידן, כי תינתן להן הזדמנות למכירת חלקן במקרקעין באופן עצמאי. אפשרות נוספת המוצעת על ידן, היא מכירה "משותפת – נפרדת" (כהגדרתן), כלומר – פרסום מכרז בעל שני חלקים, שבמסגרתו יקבע כל צד את התנאים הכלכליים והמשפטיים הנוגעים לחלקו, תוך שהמכירה תהיה תלויה זו בזו. בכל מקרה, ראוי לטענתן לעשות שימוש בגורם פנימי מטעמן, תוך מתן אפשרות לשיתוף פעולה עם נציג מטעם המשיבים, זאת על מנת לחסוך עלויות כינוס בסך של מאות אלפי שקלים מהקופה הציבורית. לטענת ב"כ המבקשות, מיקסום זכויות המשיבים אינו יכול לבוא תוך כדי דריסת הקרקע הציבורית וזכויות הציבור, ובדרך המוצעת על ידן, יצאו נשכרים כל האינטרסים המעורבים: מכירת הקרקע כמקשה אחת, על ידי גוף האמון על המכירה ובדרך זולה וכלכלית יותר. עוד מוסיפות המבקשות וטוענות כי אין מקום לקבוע בנסיבות העניין כל מגבלת זמן.

יצויין כי הואיל וטרם הוכרעה השאלה האם תימכרנה הזכויות או תוחכרנה לצד ג', לא באה שאלה זו במסגרת הבקשה שלפני.

המשיבים 1-16 (להם כ – 9% מחלק המשיבים בקרקע) דבקים בעמדתם המקורית, כפי שהובעה לפני ביהמ"ש קמא. בעניין זה מציין בא כוחם, כי המדובר בתכנית להקמת מרכז מסחרי המתוכננת באזור המשווע לכזה, שמרשיו אכן היו יזמי הרעיון והם אלה שפעלו מזה שלוש שנים להוצאתו לפועל, ועל כן אין יסוד לטענת המבקשות לפיה יש באמור משום דריסת זכויותיהם.

לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי הדרך היחידה למיקסום הזכויות היא מכירתם כזכויות בצוותא חדא, באמצעות כינוס נכסים, התואמת לכללי המסחר הראויים, בעוד שהצעות המבקשות לפירוק הינן הצעות שאך יסרבלו את המכירה ויפחיתו מערך המקרקעין, עובדה שדווקא בה יש משום פגיעה בקופה הציבורית. לעמדה זו מצטרפים גם המשיבה 20 (בהודעה בכתב שהוגשה לתיק) ומשיבים 22-24.

המשיבה 26 (הועדה המקומית לתו"ב) מתנגד אף הוא לבקשת המבקשות. לדבריו עיכוב הטיפול בתב"ע פוגע בציבור הנדרש לשירותים שמציעה התכנית, למרכיב הזמן חשיבות, בעיניו ואין מקום איפוא להעתר לבקשה.

המשיבים 27-30 (שלהם החלק הגדול מבין חלק כלל המשיבים בקרקע – 15.8%), מצטרפים אף הם למעשה לעמדת יתר המשיבים, ואולם מסייגים זאת בטענה, כי נוכח העובדה שנותרו "ממודרים" מההליך, שלכשעצמו נודע להם בדיעבד, איבדו אמון בכונס שמונה ועל כן, מצטרפים הם לבקשה להחליפו, ולחילופין, לצרף כונס נוסף, בין מטעמם ובין מטעם המבקשות.

עיינתי בפסק הדין מושא הבקשה. דעתי היא כי לא נפלה כל שגגה מלפני בית המשפט קמא בניתוח המצב, קביעותיו ומסקנותיו. אינני סבור גם שצודקת ב"כ המבקשות בטענתה כי לא ניתנה לה אפשרות כביכול להביא טיעוניהן לפני בית המשפט קמא. לא זו בלבד שניתנה להן זכות זו, אלא שביהמ"ש אף טרח והתייחס בפרטנות לכל טענה מטענותיהן.

לגופם של דברים, בהינתן מספר כה רב של בעלי זכויות (כ – 70 בעלי זכויות), צדק ביהמ"ש קמא בקובעו כי אין מקום לפיצול הליך מימוש הזכויות וכי עקרונית אכן נכון היה למנות גורם אחד המחוייב מול בית המשפט ביחס לכלל המקרקעין, אשר יפעל למימוש הפירוק באופן המיטבי, לטובת כלל בעלי הזכויות ולמיקסום ערך נכסם. לעניין זה צדק בית המשפט קמא בקביעתו, כי הצעת המבקשות אינה יכולה לעמוד וכי מהווה היא בפועל ביטול למעשה של פירוק השיתוף. מספרם הרב של בעלי הזכויות מצדיק כמובן גם את אבחנתו של בית המשפט בין הליך מכרז רגיל ביחס לקרקע מינהל, לבין הליך כינוס נכסים כבענייננו.

כן רואה אני עין בעין עם בית המשפט קמא את קביעתו, כי לא אמור להיות הבדל עקרוני בין סוגי בעלי הזכויות בנכס, שלכל אחד מהם זכות במקרקעין לרבות זכות למימוש זכויותיו בה, מה עוד שחלקם של המשיבים אינו מבוטל ומהווה כ – 40% מהקרקע.

באשר לזהות הכונס, אין מקום להצעת המבקשות למינוי "נציג" מטעמן במקום הכונס, ואף בעניין זה צדק בית המשפט בצורך במתן החלטה ברורה למינוי כונס, על כל המשמעות האופרטיבית והמשפטית הנובעת מכך, המפורטת כראוי בפסק הדין.

נוכח העובדה כי כונס משמש כזרועו של בית המשפט, מינויו נעשה בהתאם להוראות הדין, והוא כפוף להוראותיו לרבות לעניין חבות אישית, ובהעדר מניעה נטענת כלשהיא (פרסונלית) למינויו של עו"ד זיו כספי
ככונס, אין מקום לכאורה להתערב גם בקביעתו זו של בית המשפט.
משנֶה תוקף יש לאמור משלא הוצע על ידי המבקשות כל כונס חלופי מטעמן. באשר להערת ב"כ המשיבים 27-30 אעיר, כי נוכח דברי עו"ד זיו כספי
ביחס לתקלה שאירעה בשיתוף המשיבים הנ"ל והתחייבותו למניעת הישנותה, לא מצאתי מקום לשינוי המינוי המקורי.

בנסיבות האמורות לא נפלה כאמור שגגה מלפני בית המשפט קמא המצדיקה את קבלת הבקשה. עם זאת, ונוכח העובדה כי המבקשות הינן בעלות רוב הקרקע – (כ- 60%), ניתנת בזאת אפשרות למבקשות להציע בתוך 14 יום, זהות כונס מטעמן, אשר ימונה בנוסף לעו"ד כספי – ב"כ המשיבים, ואשר יפעלו בשיתוף פעולה לבצוע מכירת כלל הזכויות במאוחד, עבור כלל הבעלים. הצעת המבקשות תופנה לבית המשפט קמא, אשר יתן החלטתו בהתאם לשיקול דעתו. לא תתקבל הצעה במועד האמור, יחשב הדבר כויתור המבקשות על זכותן בעניין זה.

בכפוף לאמור, נדחית איפוא הבקשה.

הוצאות ההליך יובאו בחשבון ע"י בית המשפט קמא במסגרת המשך טיפולו בתיק.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים
.

ניתן היום,
ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.














רעא בית משפט מחוזי 51692-05/12 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, רשות הפיתוח, קרן קיימת לישראל ואח' נ' הלל קורן ואח', אורנה שגיא, חיים כלף ואח' (פורסם ב-ֽ 21/11/2012)