פסקי דין על מחמוד עודה |

34341-09/12 עפת     21/11/2012




עפת 34341-09/12 מחמוד עודה נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



21.11.12

עפ"ת 34341-09-12 עודה נ' מדינת ישראל







בפני

כב' השופט
כמאל סעב



המערער

מחמוד עודה



נגד


המשיב
ה

מדינת ישראל

– ע"י פרקליטות מחוז חיפה - פלילי





למערער טאען עו"ד קוסנו ביץ בוריס
.

למשיבה טען עו"ד
מירה רווה
.




פסק דין


פתח דבר
:

1.
בפני
י ערעור על גזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), ואשר ניתן ביום 29.1.12, על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק תת"ע 7031-09-11.

2.
הערער מופנה כנגד חומרת הדין.

ההליך בבית משפט קמא
:

3.
המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א', הכל לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, וכן עבירה לפי תקנה 169א' לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

4.
המערער זומן לדיון ליום 7.11.11 ומשלא התייצב הורשע בהיעדרו ונידון לעונשים הבאים:



קנס כספי בסך 1,600 ₪, 24 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש פסילה מנהלית, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

5.
הכותרת של הודעת הערעור הייתה "ערעור על חומרת גזר-הדין", אם כי המערער הוסיף בסעיף 10 להודעת הערעור וביקש שבית המשפט יקבל את הערעור ויבטל את פסק-הדין של בית משפט קמא שניתן בהעדר התייצבות.

6.
המערער הגיש לבית משפט קמא שתי בקשות לביטול פסק-הדין שניתן בהעדר, בקשות שנדחו, כאמור.

טענות הצדדים
:

7.
המערער טען כי הוא כפר בעובדות כתב האישום ועובר למועד הקבוע, הוא חלה למשך מספר ימים. תעודת מחלה הומצאה על ידי בא כוחו, אשר הגיש בקשה לדחיית הדיון ולא הופיע מסיבותיו הוא. בקשת הדחיה לא נתקבלה, על כן, המערער נידון בהעדרו.

8.
לדעת המערער, לא היה מקום לדון אותו בהיעדרו, זאת בהתחשב בעובדה כי יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות. בית משפט קמא יכול היה להוציא נגדו צו הבאה ובדרך זו להביאו לדיון שיקבע.

9.
למערער סיכויים טובים בניהול ההליך, ולדעתו, בסופו של יום, הוא יזוכה בדין.

המערער עוכב לבדיקה בשעה 03:50, העיכוב בוצע על ידי שוטרת ומתנדב, אם כי שמו של המתנדב לא הופיע ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום. השוטרת מסרה גרסה שבבסיסה הינה עדות מפי השמועה, לגישת המערער, כי היא לא הייתה במקום ונקראה כדי לבצע את בדיקת הינשוף.

המתנדב לא רשם בדוח מתי הוא עיכב את המערער. בזכ"ד הוא טעה ברישום השעה, כאשר בדוח המאפיינים בסעיף 6 נרשם כי המערער עוכב לביצוע בדיקה בשעה 04:21. השוטרת שהגיעה למקום ציינה כי המערער הועבר לבדיקה בשעה 04:09 והבדיקה בוצעה בשעה 04:10. על כן, יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא.

10.
לחילופין, טען המערער, כי הוא נוהג מזה 28 שנים ועובד כנהג משאית, אין לו עבר מכביד, אב ל-6 ילדים כשהוא המפרנס היחיד של משפחתו. מאז פסילת רישיונו, הוא אינו עובד, יש לו בן נכה בשיעור של 100%, (על כיסא גלגלים וקטוע ידיים – נכח בדיון). לטענת המערער, הוא מסיע את בנו הנכה לטיפולים רפואיים ועל כן ראוי להקל בעונשו.

11.
באת כוח המשיבה טענה שהמערער הפנה את ערעורו כנגד ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר, למרות שבנימוקי הערעור לא בא זכרם וכי טענות אלו הועלו אך ורק במסגרת הטיעונים בעל פה.

12.
בעניינו של המערער לא מתקיימת אף עילה מהעילות המוכרות והמהוות בסיס לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר וכי כבר נפסק כי טעות משרדית של עורך דין אינה יכולה לשמש עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון. בית משפט קמא קבע את מועד ההוכחות בתיאום עם הסנגור שהיה עליו להתייצב או לעקוב אחרי בקשתו לדחות את הדיון, כי הרי הגשת בקשת הדחיה בלבד,
אינה מספקת כדי לפטור אותו מהתייצבות לדיון.

14.
בדיקת הינשוף הראתה כי בגופו של המערער נמצא ריכוז של 315 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. ראיה שיש בה כדי לבסס את הרשעתו בדין ולשלול את החשש לקיומו של עיוות דין.

13.
על כן ובהיעדר קיומה של עילה אחת משתי העילות המוכרות כעילות המצדיקות ביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר, דין הערעור להידחות כי הרי החלטת בית משפט קמא מנומקת ומבוססת במידה מספקת.

14.
זאת ועוד, המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור לעניין העונש. המדובר בעונש סביר, מדוד ואינו חורג מרמת הענישה המקובלת.

דיון והכרעה:

15.
לאחר שעיינתי בהחלטות בית משפט קמא, אשר ניתנו בהקשר לבקשות לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, בהודעת הערעור, בפסק הדין ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

16.
כאמור, המערער זומן כדין ועל אף שהמערער היה חולה ביום 01.07.12, מועד שנקבע בתיאום עם הסנגור, האחרון לא התייצב לדיון.
היה על הסנגור להתייצב לדיון משבית משפט קמא דחה את הבקשה לדחיית הדיון. הסנגור אינו יכול לצאת ידי חובה בהגשת בקשת דחייה, מבלי שיעקוב אחריה ויברר מה עלה בגורלה.

17.
התעודה הרפואית נושאת את התאריך של 28/06/12 ומתייחסת לכאבים בגב תחתון. בית משפט צין בהחלטתו מיום 04/07/12 כי לבקשת הסנגור נדחה הדיון בעבר מספר פעמים, על אף שהגיש את הבקשות לדחיית הדיון בסמוך למועד הדיון הקבוע. משבקשתו האחרונה של המערער לדחיית הדיון, נדחתה, היה על הסנגור להתייצב ומשלא עשה כן, בית משפט קמא היה רשאי לדון את המערער בהיעדרו.

18.
כאמור, מזה שנות דור קובעת ההלכה לעניין ביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר, כי דרושה עילה אחת משתי עילות כדי לבסס בקשה מסוג זה –

ראו לענין זה

רע"פ 9811/09

סמימי נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 29.12.09),
רע"פ 5146/09

שרעב נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 28.7.09),
רע"פ 1773/04

אלעוברה נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 23.2.04),
רע"פ 9142/01

איטליא נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 2.10.03),
רע"פ 5377/03

וגדי נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 29.6.03),
רע"פ 8333/09

חביבי נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10
ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 25.1.10).





בענייננו, אין בפי המערער כל עילה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

19.
טענות המערער ביחס לנסיבות ביצוע הבדיקה הועלו בעל פה מבלי שנתמכו בראיות ממשיות. מה גם, עיון בהודעת הערעור מראה לכאורה כי הערעור מופנה כנגד חומרת גזר הדין ואף בגוף הודעת הערעור ונימוקיה לא מצאתי טענות המתייחסות לעניין הראיות הקיימות כנגד המערער והחשש לעיוות דין.

במהלך הדיון בפני
לא הציג המערער כל מסמך או ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענותיו ביחס לביצוע בדיקת הנשיפה. המדובר בטענות בעלמא, מבלי שיונח להן כל בסיס עובדתי או משפטי.

20.
בנסיבות העניין ולאחר ששבתי ובחנתי את טענות המערער, הן ביחס להרשעתו בהיעדרו והן ביחס להחלטות בית משפט קמא לדחות את הבקשות לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, לא מצאתי כל ממש בערעורו של המערער. אציין כי גם החשש לעיוות דין אינו מתקיים בענייננו.

20.
זאת ועוד העונש שהושת על המערער אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע. המדובר בעונש פסילה מינימאלי, עונש שנקבע על ידי המחוקק - לעניין הטלת עונש המינימום ראו
עפ"ת (חיפה) 748-08-10 בוארון אביב נגד מדינת ישראל
(ניתן ביום 1.9.10).


בית המשפט העליון קבע לא אחת כי למען שינויה של תרבות הנהיגה בחברה וחיזוק ההרתעה, יש לנקוט ענישה מחמירה, וכמרכיב חשוב בה, הוא העמידה הדווקנית על עונש המינימום - (ראו

רע"פ 5297/07
קנטורוביץ' נ' מ"י
(ניתנה ביום 9.9.07).


"קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" (ראו רע"פ 1422/06, צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל
(ניתנה ביום 16.5.06).
ראו גם רע"פ 8387/06 איליא נגד מדינת ישראל
(ניתנה ביום 11.11.06).

לעניין השפעת השכרות על תפקוד הנהג השיכור והפגיעה בשיקול דעתו, ראו
רע"פ 806/09
גהספן נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 5/2/09),

רע"פ 2073/08
ברבי נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 9/3/08). מכל מקום לא מצאתי כל בסיס לטענות המערעור ביחס לחומרת הדין.

21.
אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

22.
המזכירות תשלח עותק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,
ז כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.
















עפת בית משפט מחוזי 34341-09/12 מחמוד עודה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 21/11/2012)