פסקי דין על מגדל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על שראל גילשון ואח'

12488-03/12 תאמ     21/11/2012




תאמ 12488-03/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שראל גילשון ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 12488-03-12 מגדל חברה לביטוח בע"מ
נ' גילשון ואח'







בפני

כב' הרשם הבכיר
בן שלו


התובעת

מגדל חברה לביטוח בע"מ


נגד


הנתבעים

1.שראל גילשון
2.הראל חברה לביטוח בע"מ



בא כח התובעת:
עו"ד בני כפיר


בא כח הנתבעים: עו"ד שמואל שמר




פסק דין

1.
ביום 10.6.11,
בעת שרכבו של מר גיא שושני חנה בחנייה שליד מקום מגורי אביו, מר אהרון שושני (הוא המחזיק ברכב), ברח' הסתיו 13 ירושלים, נפל ענף
מעץ בוגר בגובה כ- 20 מטרים מסוג צפצפה מכסיפה מחצר ביתו של נתבע 1, פגע ברכב, וגרם לו לנזקים (להלן: "העץ", "הענף", "גיא", "אהרון" ו"האירוע", לפי העניין). נוכח חומרת הנזקים ושווי הרכב, הוחלט שלא לתקנו ושרידיו נמכרו.

2.
התובעת, אשר ביטחה את רכבו
של גיא בביטוח מקיף, שילמה לו (לאחר ניכוי יתרת מכירת שרידי הרכב) סך של 28,016 ₪ וכן את שכר טרחתו של השמאי, בסך 441 ₪. מכאן התביעה הכספית שלפני, העומדת על סך כולל של 29,330 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, וכוללת גם סך מוערך של 500 ₪ כפיצוי בגין זמנם של עובדי התובעת.

3.
כאמור, נתבע 1 הוא בעל החלקה שבה מצוי היה העץ ולו מייחסת התובעת את האחריות למחדל (להלן גם: "הנתבע"). נתבעת 2 ביטחה במועדים הרלוונטיים בביטוח רכוש את מקרקעי נתבע 1.

4.
לטענת התובעת, הנזק נגרם כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע, שלא פיקח כראוי על העץ שבחצרו.


אליבא דהתובעת בכתב התביעה, יש להעביר אל הנתבע את נטל השכנוע, כי לא התרשל. לכתב התביעה צורפו, בין היתר, הודעתו של אהרון לתובעת, נסח רישום מקרקעין הימנו של נכס הנתבע, חוות דעת שמאי מיום 6.7.11, אסמכתאות בדבר שכר טרחת השמאי כמו גם בדבר תשלום כספי הפיצוי למבוטח, גיא. במעמד הישיבה המקדמית אף הוגשה בהסכמה חוות דעתו של אגרונום מטעם התובעת, מר גיל רוזנברג, אשר אף התייחס בה לחוות דעתו של האגרונום מטעם הנתבעים (להלן: "רוזנברג").

5.
לטענת הנתבעים, הנתבע לא התרשל כל עיקר ; עסקינן באירוע בלתי צפוי, לא היתה לנתבע כל אינדיקציה כי העץ עתיד לקרוס עובר לאירוע,
וכי גם לשיטת אגרונום מטעמם לא ברור מה הטעם לקריסתו של הענף. לראיה, גם לאחר האירוע אסרה עיריית ירושלים על כריתתו והורתה על גיזום ענפיו בלבד. לכתב ההגנה צורפו, בין היתר, רשיון יערות לנתבע עבור עץ אורן משנת 2003
; מכתב התראה ששלח הנתבע בשנת 2001 לאחד משכניו בגין סכנה נטענת שנשקפה מעץ בחצרם

; העתק החלטת עיריית ירושלים מיום 21.6.11 בבקשת כריתה לעץ [שם צויין כי הטעם לבקשה היה "עץ מת", "עץ יבש" (שם)] ;
מסמך מיום 19.6.11 נושא כותרת "חוות דעת", שנערך על ידי האגרונום מר יצחק הל-אור (להלן: "הל אור"), הימנו בין היתר עולה, כי לא ברורה הסיבה לקריסת הענף ובו נכתבו גם המלצות להמשך טיפול בעץ. בשלב מאוחר יותר הוגש מסמך זה, כשהוא ערוך כחוות דעת.

6.
לאחר שהתקיימה ישיבה מקדמית הוסכם על קביעת מועד נוסף לדיון, בו יעידו כלל העדים הרלוונטיים. נקבע מועד נוסף, בו העידו אהרון, הנתבע, רוזנברג (שנחקר על חוות דעתו) והל-אור (שנחקר אף הוא על חוות דעתו).
שמעתי את הצדדים. עיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל.

7.
ככלל, דומני שלא יכולה להיות מחלוקת על קיומה של חובת זהירות מושגית בכל הנוגע לעץ, הנטוע בחצריו של נתבע. באשר לקיומה של חובת זהירות קונקרטית במקרה שלפנינו. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות (לרבות היעדרן של ראיות שחזקה שעל הנתבע היה להציגן) שוכנעתי כי חובה שכזו אכן התקיימה. אבהיר טעמיי.

8.
נקודת המוצא לבחינת סוגיית האחריות וחובת הזהירות הקונקרטית לענייננו נעוץ בטעמים לקריסתו של העץ. לעניין זה, הלכה למעשה, רק התובעת נתנה טעם של ממש לשיטתה, על אודות קריסתו של העץ. הטעם לקריסת העץ הובא בחוות דעתו של רוזנברג מיום 25.12.11 ובעדותו בבית המשפט, כפי שיפורט להלן. אין מחלוקת, כי
עסקינן בעץ בגובה כ- 20 מטרים ובן כארבעים שנה (ראו גם בחוות דעתו של הל-אור). הואיל ואין מחלוקת כי העץ, ככלל, היה בריא, לא נצפו בו סימני רקבון, ונשבר ביום שמש ללא רוח או כח עליון שהתערב בשבירת הענף, המסקנה המסתברת היא כי הענף – שפרץ את צורתו הכללית של העץ אולם חרף זאת לא נגזם על ידי הנתבע - נשבר נוכח כובד משקלו. עסקינן, אליבא דרוזנברג, בתופעה ידועה בעצי צפצפה, אשר ידועים בין היתר גם במהירות צמיחתם כמו גם בכך שענפיהם נוטים להישבר (עמ' 6 - 7 לחוות הדעת).

רוזנברג, אשר חוות דעתו צורפה על ידי התובעת, אף העיד במעמד הדיון והבהיר, כי הגם שאין מדובר בעץ האסור לשתילה, הואיל ועסקינן בעץ נשיר בעל עצה "שבירה ובעייתית", אשר ידוע על מקרים בהם ענפיו נופלים, ככל שאין מטפלים בו עלול העץ להיות מסוכן (עמ' 7 לפרוטוקול). לדבריו של רוזנברג, הטעם לקריסתו של הענף נעוץ בשילוב של משקלו הרב של העץ והענף שקרס ובכך שהעץ איבד את הבקרה האמירית שלו: "...לעץ נשברה הבקרה האמירית, הוא איבד את צורתו הצריפית וענפים פרצו ושברו את הצורה הטבעית שלו. אחד הענפים בגובה שלושה מטר, ענף גדול מאד כשלושים ארבעים סנטימטר קוטר, פרץ מהגזע המרכזי, זה דבר שאסור לתת, הוא פרץ בעשרה מטר לפחות, יוני זה החודש שבו העץ בעל העלווה הכבדה ביותר.... הענף היה כבד מאד... ש: מה שהכריע את העץ זה המשקל? ת: המשקל, מצד שני העצה השבירה של העץ" (עמ' 7 לפרוטוקול ; כן ראו בעמ' 9 לפרוטוקול).
על כך שבתחילת הקיץ העץ היה בשיא משקלו לא חלק גם האגרונום מטעם הנתבעת, הל-אור (ראו בעמ' 15 לפרוטוקול).

אין מחלוקת, כי רוזנברג לא בדק את העץ בסמוך למועד האירוע או למתן חוות דעתו הכתובה, הגם שבסמוך למועד הדיון ביקר במקום, וחוות הדעת הכתובה הסתמכה בעיקר
על תמונות האירוע שצולמו על ידי שושני ואדם נוסף, שמכוניתו נפגעה, כמו גם לאחר עיון בחוות דעתו של הל-אור. בחוות דעתו הבהיר רוזנברג, כי הביקור לא נערך מאחר ש"בעלי העץ ביצעו גיזום ניכר ופעולות ניכוי (כך במקור – ב.ש) שטח מיד בסמוך לאירוע ולא נותר זכר לאירוע..." (עמ' 5 לחוות הדעת). משכך, במשתמע, לא היתה תועלת רבה בעריכת ביקור במקום בסמוך לאירוע. באשר לפעולות גיזום אלה אתייחס עוד להלן אולם כבר עתה אציין כי אכן התרשמתי שגם לנתבע היה חלק בגיזום והסרת חלקים מן העץ בסמוך לאחר האירוע.
יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית הבהיר רוזנברג כי מסקנתו באשר לאיבוד הבקרה האמירית של העץ
נעוצה סביב אירועים המתרחשים בפרק זמן של שנים (עמ' 10 לפרוטוקול).

רוזנברג אף התייחס לחוות דעתו של הל-אור. הגם שחלק ניכר מהממצאים שתוארו על ידי הל-אור היו מוסכמים על ידי רוזנברג, מצא לנכון רוזנברג להתייחס לכך, שבחוות דעתו של הל-אור לא הובאה כל מסקנה באשר לטעם לשבירת הענף: "... לא ברורה סיבת השבירה לאגר' הל אור. לי זה נראה ברור. משקלו הרב של הענף, אורכו הגדול והזוית בה הוא גדל מעידים כי הענף נשבר פשוטו כמשמעו עקב כובדו הרב.... כפי שנראה לי מהתמונות לא נעשו בעץ זה כל פעולות תחזוקה והיה ראוי שייעשו..." (עמ' 7 לחוות הדעת).

לתמיכה במסקנותיו של רוזנברג ניתן, בין היתר, להתרשם גם מתמונות הענף שהוצגו (ת/1, ת/2). כל המעיין בתמונות אלה יכול להתרשם כי עסקינן בענף, אשר כשלעצמו גדול הוא מעצי נוי רבים המצויים בחצרות בתים. גם מדבריו של שושני, שככלל לא מצאתי יסוד שלא להאמין להם, עולה כי עסקינן בענף מאד כבד
(עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 13).

9.

מנגד, כאמור, בחוות דעתו של הל-אור, אשר גם לדבריו ניתנה אך במבט צופה פני תחזוקה עתידית (עמ' 16 שורות 25 – 26 לפרוטוקול) לא הוסבר מה הסיבה לקריסתו של הענף. כדברי הל- אור "... לא ברור לי במבט הכללי ובסימני השבר מה הסיבה שבעטיה נשבר הענף הזה. כאמור העץ חיוני מאד ופצעי גיזום שנעשו על הגזר בעבר הלא רחוק הגלידו לחלוטין, כולל פצע שהגליד לא רחוק מהענף שנשבר..." (עמ' 2 לחוות הדעת). גם בעדותו בבית המשפט, הגם שביכר לטעון כי סוגיית הבקרה האמירית של העץ איננה רלוונטית (ולעניין זה איני נצרך להכריע במישרין), הודה גם בעדותו הראשית כי ענפיהם הצדדיים של עצי צפצפה מכסיפה בוגרים הינם "גדולים למדי" (עמ' 14 לפרוטוקול). הל-אור טען, כי ככל שהזווית שבין הענף הצדי ובין הגזע יותר רחבה, אין סכנה שהענף יישבר בדרך כלל (עמ' 14 לפרוטוקול). לעניין זה, התגלעה מחלוקת כללית בין המומחים, עת רוזנברג טען שהזווית הקהה שבה היה מצוי הענף אל מול הגזע תרמה לקריסתו ואילו הל-אור ציין שלשיטתו הזווית הקהה בטוחה יותר, על פי רוב, כאמור. איני מוצא נפקות רבה למחלוקת זו, שכן גם הל-אור, כפי שיורחב עוד להלן, לא שלל הלכה למעשה את קביעתו של רוזנברג לפיה כובד משקלו של הענף שלא טופל היא שהובילה לקריסה, ובמיוחד שעה שגם לשיטתו של הל-אור, אין מהווה הזוית הקהה משום חסם אבסולוטי המונע שבירתו של ענף.

גם הל-אור לא ביקר במקום מייד בסמוך לאירוע, כי אם כשבוע לאחר הנפילה, ורק לאחר שהענף הוסר, וכדבריו "נחתך לחתיכות" (עמ' 16 לפרוטוקול). כבר עתה יצויין, כי דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם עדותו של הנתבע, לפיה הל-אור בדק את הענף שנפל בשלמותו (עמ' 13 שורות 14-15).

לצד המחלוקת סביב מסקנתו של רוזנברג בדבר איבוד הבקרה האמירית של העץ, ניכר היה שהל-אור ביכר שלא להתייחס באופן חד משמעי למסקנתו העיקרית של רוזנברג, לפיה כובד משקלו של הענף, שלא טופל, הוא שהכריע אותו בעת שנשבר. כך, למשל, בעדותו הראשית ציין, כי הוא אינו בטוח שזו הסיבה לנפילתו של הענף (עמ' 15 שורות 20-21 וראו גם בעמ' 17 שורות 12 – 14 לפרוטוקול). גם בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל במפורש באשר למשקל כאל הגורם לקריסה, ביכר שלא להתייחס לכך באופן ישיר: "... ש: לכן לא התייחסת למשקל העץ בחוות הדעת? ת:
אנו יודעים שעצים נשברים באופן ספונטני אפילו באמצע הקיץ, יש הרבה עצים כאלה, עצי אקליפטוס שלפע פתאום הם נשברים, ענפים כאלה נשברים, לא תמיד יודעים למה, אם היו אומרים לי שהענף נפל באמצע הקיץ או לקראת סוף הקיץ הייתי יכול לקבל סברה אם העץ לא היה בשטח מושקה שייתכן שהעץ היה יבש מדי והוא יותר נפיץ ..." (עמ' 16 לפרוטוקול). דא עקא, הל-אור נשאל על אודות משקלו של העץ נשוא התביעה, מסוג צפצפה מכסיפה, ולא על עץ אקליפטוס, ובמישרין על אודות משקלו כטעם אפשרי לקריסה ולא על אודות השקייה. רק לבסוף, בתום חקירתו הנגדית, הבהיר הל-אור, כי הלכה למעשה כובד משקלו של הענף הינו טעם אפשרי לקריסתו: "...ש:... אתה לא שולל את העניין שהמשקל הכבד של הענף גרם לנפילתו? ת. אני לא מאשר ולא שולל אבל אני לא יכול לענות על דבר שלא ראיתי. לא נשברים ענפים בעצים רק בגלל כובד, הכובד מסייע והסיוע הוא בענפים שאינם בנויים היטב, לא זה היה המצב בבסיס, אני לא יודע מה היה למעלה..." (עמ' 17 – 18 לפרוטוקול).

מצינו, אפוא, כי התזה העובדתית שהציגה התובעת – קריסתו של הענף נגרמה כתוצאה מכובד משקלו – לא נשללה באופן חד משמעי על ידי מומחה הנתבעים
. הימנעותו של הל-אור להתייחס במישרין למשקלו של הענף (ושל העץ, ככלל) בתשובה לשאלה שנשאל בחקירתו הנגדית ובמיוחד העובדה שלא ניתנו בחוות דעתו או בעדותו הראשית כל התייחסות לכל הפחות לטעם האפשרי לקריסת הענף אומרת דרשני, ותומכת בכך, שכובד משקלו של הענף – הוא הטעם העיקרי שהובא בחוות דעתו של רוזנברג – שנגרם כתוצאה מאי גיזום וטיפול לקוי בעץ באופן שוטף, הינו הטעם הסביר וההגיוני לקריסתו של הענף.

בנסיבות אלה, על הנתבע הנטל לסתור את התזה העובדתית שהציגה התובעת (לרבות בראיות מטעמה), לפיה טיפול לקוי בעץ הובילה למשקלו הניכר, אשר בסופו של יום הוביל לקריסתו.

10.
היות ואין מחלוקת כי עסקינן בעץ שהיה מצוי בחצרי הנתבע, ברי כי הנגישות הטובה ביותר לראיות הקשורות עם אופן שמירתו של העץ והטיפול בו קנויה לנתבע. אולם לא זו בלבד כי לטענת שושני, סרב ליתן לו להיכנס לחצריו, שם מצוי העץ, אלא שאף שוכנעתי, כי לאחר קרות האירוע ביצע הנתבע פעולות אשר לפי טיבן יכול והובילו לגרימת חסר ראייתי של ממש, שממילא מנע אפשרות – הן מן התובעת והן מהל-אור עצמו - להתרשם כהלכה ממצבו המלא של העץ עובר לתאונה.

במה דברים אמורים? לדבריו של אהרון, אשר הגיע למקום כחצי שעה לאחר קריסתו של הענף, ניסה ליצור קשר עם הנתבע, ודבריו בעדותו יפים לעניננו, כדי להבהיר את המענה לו זכה: "...שאלתי איפה בעל הבית מהגינה שבו נפל העץ והוא נכנס הביתה נעל את הבית ואת שער הברזל, צלצלתי כמה פעמים אין קול ואין עונה, בערב טלפנתי למר גילשון ולא ענה, כעבור יומיים או שלושה ענה לטלפון וענה לי באלה המילים 'אין לי מה להגיד לך, תפנה לחברת הביטוח שלך' .... זה כמו תאונת פגע וברח, לא מספר טלפון, לא נשאר להתנצל.... " (עמ' 3
- 4 לפרוטוקול).
אהרון אף הבהיר בעדותו, כי מספר ימים לאחר האירוע הבחין בסולם שעון על גבי העץ, ומכאן הסיק כי מישהו עלה וביצע טיפול כלשהו לעץ: "... מפנה לתמונה שצולמו שלושה או ארבעה ימים אחרי קרות התאונה, אני נכנס הביתה ואני רואה סולם שעלו עליו וכנראה גזמו את הענפים שנשארו, הסולם הזה לא היה לפני התאונה או בשעת התאונה..." (עמ' 4 לפרוטוקול, הדגשות לא במקור – ב.ש). סולם זה אף נראה בבירור בתמונה שצורפה על ידי התובעת, ת/2. הנתבע הכחיש מסקנה זאת בעדותו וטען כי את הסולם הציב כשבוע לאחר הקריסה כדי לאפשר גישה לאגרונום מטעמו, הל-אור: "... האגרונום שלנו בא לעץ שבוע אחרי הקריסה של הענף, שמתי לו סולם כדי שיוכל לבדוק גם את נקודת הקריסה והוא אכן טיפס... אבל כדי להגיע לשלושה מטר גובה מונח סולם הוא טיפס עליו ועשה את מלאכתו..." (עמ'


11 לפרוטוקול). דא עקא, כפי שאף, הבהיר לו בא-כח התובעת בחקירה הנגדית, הסולם הוצב ימים מספר עוד קודם לביקורו של הל-אור. זאת ועוד: בעוד שהנתבע הכחיש כי לאחר קרות האירוע נגזמו והוסרו חלקים מן העץ (עמ' 12 בשורה 3 לפרוטוקול), הרי שדבריו אינם עולים בקנה אחד גם עם עדותו של הל-אור, המומחה מטעמו, וזאת בלשון המעטה: "... ש. כשבדקת את העץ באת כבר אחרי שמישהו גזם וניקה את אזור הפצע? ת. מישהו חתך את השארית, הרי הענף נפל וסחב אחריו חתיכת קליפה, את המקום הזה חתכו במסור, כלומר מישהו היה שם, אחרת הענף היה נשאר צמוד למקום שמשם נפל עם הקליפה..." (עמ' 16 שורות 19 – 21 לפרוטוקול ; הדגשות לא במקור -
ב.ש).

הכחשת הנתבע איננה ראויה לאמון, במיוחד מאחר שלהל-אור, שהובא למתן עדות מטעם הנתבעים, לא היה כל אינטרס לומר דברים שיעלו בקנה אחד דווקא עם האינטרסים של התובעת. עסקינן בפירכה מהותית בגרסתו של הנתבע – הנלמדת הן מדברי אהרון, הן מהתמונה שהוצגה, הן מחוות דעתו של רוזנברג (כפי שצויין לעיל) ובמיוחד מדברי המומחה מטעם הנתבעים דווקא. יש בראיות שהוצגו לעיל כדי לבסס מימצא עובדתי, לפיו לאחר האירוע פעל הנתבע – בין אם בעצמו ובין אם באמצעות מי מטעמו – כדי להסיר או למצער לבצע גיזום (ולו חלקי) של אזור קריסתו של הענף.

לא ברור לי מדוע היה צריך הנתבע לפעול כאמור, אלמלא סבר מלכתחילה כי טיפולו הלקוי בעץ הוא שהוביל לקריסה. הדברים אומרים דרשני.

11.
מכאן, שאין להתעלם מן האפשרות הסבירה, שהיה במעשי הנתבע כדי לגרוע מיכולתה של התובעת, לה (ואף לא למי מטעם מבוטחה) לא היתה נגישות לעץ עובר ובסמוך לאירוע, להביא כל ראיה שהיא בדבר מצבו לפני כן. במיוחד בהתחשב בכך שאין מחלוקת כי ככלל, אין זו דרכו של עץ לקרוס ללא כל התערבות חיצונית, גם אילולא היתה התובעת מציגה ראיות שהיה בהם כדי לשכנע שטיפול לקוי בעץ הובילו לקריסתו, היה כדי לשכנעני כי יש להעביר את נטל השכנוע לפיו לא התרשל, לפתחו של הנתבע (בין אם בהתאם להוראות החזקה הראייתית הגלומה בהוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין ובין אם לאו ; לעניין זה השוו, בין היתר:
ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פ"ד נו(1), 539, 557 ואילך).

אף אם תמצה לומר, כי הנתבע לא היה מצוי בנבכי הטיפול בעצים שבחצרו, ואף לא יכול היה להביא בחשבון את האפשרות, כי עץ המצוי בשטחו עלול להוות מפגע בטיחותי, הרי הראיות שהביא הנתבע עצמו מלמדות, כי הנתבע היה מצוי היטב בסיכונים אלה, ככלל. הנתבע עצמו, כפי שציין,
דאג להתריע בעבר מפני סכנות אפשריות הקשורות עם עצים שהיו נטועים בחצרותיהם של אחרים. כך, למשל, דאג להתריע ביום 14.11.01 מפני קיומו של "מפגע בטיחותי" בדמות עץ אורן שהיה נטוע בחצר ביתם של שכניו.
כלשונו, במכתב שצירף לכתב ההגנה: "...בחצר ביתכם ... קיים עץ אורן גבוה הנוטה באופן מסוכן לתוך חצר ביתנו המהווה סיכון גבוה לדיירי ואורחי ביתנו. אבקשך לכרות את העץ כדי למנוע פגיעה בנפש וברכוש..." (נספח א' לכתב ההגנה ; ראו גם בעמ' 12 לפרוטוקול).

12.
בנסיבות אלה, אף מבלי להידרש להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, עת מעשיו של הנתבע עצמו מלמדים, כי היה מודע באופן קונקרטי לסיכונים אשר עלולים להיגרם כתוצאה מפגיעתו של עץ – ולבטח עץ כה גדול דוגמת העץ נשוא התובענה -
לכל הפחות היה על הנתבע לשכנע, כי העץ קיבל טיפול סביר עובר לקריסתו של הענף. אולם בכך לא עמד הנתבע, למרות עדותו לפיה העץ טופל על ידי גנן (ראו בעמ' 13 לפרוטוקול) – אשר חזקה, כי יכול היה להביאו למתן עדות. לבד מעדות כללית לפיה עובר לקריסה טופל העץ באופן שוטף ואף אחד מענפיו נגזם בעבר, לא הציג הנתבע כל ראיה קונקרטית שיכולה היתה ללמדנו על אודות אופי הטיפול בעץ עובר לקריסתו. כך, למשל, לא למדנו מיהו הגנן, מה התדירות שבה טיפל בחצרו של הנתבע, אלו פעולות ביצע באופן שוטף לשם תחזוקתו.

בעניין זה, ההנחה היא, כי "....הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית מבלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד..." [ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' חיננזון פ"ד נט(4), 796 , 807-808 ; כן ראו: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פ"ד נו(1), 539, 549 ; 651 ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' סאטא תקדין-עליון 2006(1), 991 וע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(1)]. אין לקבל הנחה, לפיה הימנעות מהצגת ראיה של ממש בדבר הטיפול בעץ עובר לאירוע היתה מקרית ותו לא. עסקינן בנתבעים מיוצגים, אשר לבטח ובמיוחד בשים לב למודעות הנתבע לסיכון הפוטנציאלי הטמון בעץ הספציפי, חזקה שיכולים היו להביא למתן עדות את מי שטיפל בעץ לפני קרות האירוע, ולא להסתפק בהבאתו של הל-אור, אשר כאמור, לא בדק את העץ לפני האירוע וגם לאחריו נאלץ להסתפק בבדיקת "חתיכות" הענף שקרס, כפי הנראה לא נתבקש ליתן
ואף לא נתן כל מסקנה חד משמעית בדבר הטעם
לנפילתו. בהקשר זה דווקא הפירכה בגרסתו של הנתבע בכל הנוגע לטיפול בעץ לאחר האירוע מעלה סימני שאלה לא פשוטים בכל הנוגע לטענתו האם אמנם טיפל בעץ ודאג לשמירתו הסבירה לפני האירוע.

נמצאנו למדים, אפוא, כי הנתבע לא הצליח לעמוד בנטל לשכנע, כי טיפל באופן סביר בעץ עובר לקריסת הענף.

בפי הנתבע טענות, לפיהן לאחר קריסת הענף פנה לרשות המקומית בבקשה למתן רשיון כריתה לעץ, ובקשתו סורבה תוך הנחיה לבצע גיזום ענפים. דא עקא, שבכך, ולאחר מעשה, אין כדי ללמד דבר לעניין אופן הטיפול והתחזוקה בעץ קודם לכן. בנוסף, ספק אם יש באסמכתא שצורפה (ההיתר עצמו – שעה שהבקשה עצמה לא צורפה), כדי לסייע לנתבע, שכן בהחלטה זו הובהר לנתבע במפורש שעליו לבצע גיזום ענפים בהתאם להנחיות מחלקת הגננות, שעה שהסיבה לבקשה צויינה כ"עץ מת". אולם כפי שהובהר, אין מחלוקת שהעץ עצמו היה בריא, ככלל, וממילא, הנתבע עצמו הודה, כי "... חלק מההנחיות (לאחר האירוע, לרבות ההנחיות שהל-אור עצמו הנחה במסגרת חוות דעתו לשם טיפול ראוי בעץ, לאחר קריסת הענף – ב.ש)
לא ביצעתי.." (עמ' 12 לפרוטוקול). אף לא הוצגה כל ראיה לכך שהנתבע אמנם פנה למחלקת הגננות של הרשות המקומית וככל שעשה כן, אלו הנחיות קיבל בפועל. ככל שעשה כן, חזקה שיכול היה להציג ראיה גם לעניין זה.

המסקנה העולה מכלל האמור לעיל היא, שעל הנתבע, במקרה שלפני, מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כאחד, וכי האחריות לקריסת הענף מוטלת לפתחו.


13.
משאלת האחריות, לשאלת הנזק. ככלל, הנתבעים לא חלקו באופן קונקרטי (למעט הכחשות כלליות) על שיעורו של הנזק, שהוכח כדבעי בראיות לכאורה שצורפו לכתב התביעה, ואף דומה שזנחו בסיכומיהם את טענותיהם למעט הטענות הקשורות עם שאלת אחריותו של הנתבע לקרות הנזק (השוו: עמ' 19 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, על הנתבעים לשפות את התובעת ולשאת, ביחד ולחוד, בתשלומים ששילמה למבוטחה, כמו גם בשכר טרחת השמאי מטעמה ובהוצאות ההליך. זאת, למעט סוגיית הוצאות ה"טיפול" בתיק התביעה, שכלל לא הוכחו ואין מקום לפסקן, במובחן מהוצאות ההליך, כמשמעותן בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, (להלן: "התקנות"), בנפרד ועל יסוד אומדנה בלבד.

סיכומם של דברים: הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:
13.1 סך כולל של 28,016 ₪, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.7.11 ועד למועד התשלום בפועל.
13.2 סך כולל של 441 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.8.11 (מועד התשלום בפועל כעולה מנספח ד' לכתב התביעה) ועד למועד התשלום בפועל.
13.3. סך כולל של 1,767 ₪ כהשתתפות בהוצאות המשפט של התובעת, כהגדרתן בתקנות, וכן סך כולל של 3,000 ₪ כשכר טרחת בא-כח התובעת. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

כלל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

תואיל המזכירות להמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 12488-03/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שראל גילשון ואח' (פורסם ב-ֽ 21/11/2012)