פסקי דין על בהג'ת מוחמד נוג'ידאת | פסקי דין על מוחמד חוסיין נוג'ידאת | פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מ

1761-06/07 א     20/11/2012




א 1761-06/07 בהג'ת מוחמד נוג'ידאת, מוחמד חוסיין נוג'ידאת נ' איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בעפולה



ת"א 1761-06-07 נוג'ידאת ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ







בפני

כב' השופטת
תמר נסים שי


תובעים

1
.
בהג'ת מוחמד נוג'ידאת

2
.
מוחמד חוסיין נוג'ידאת


נגד


נתבעים

איילון חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


עניינו של

פסק דין
זה בתביעתם של בהג'ת מוחמד נוג'ידאת
ומוחמד חוסיין נוג'ידאת
בגין נזקי גוף שאירעו להם לטענתם בתאונת דרכים.

ואלה טענות התובעים

ביום 29.7.06 בסמוך לשעה 19:30, עת נהג התובע מס' 2 ברכב המבוטח בפוליסת ביטוח חובה בת תוקף של הנתבעת, ארעה תאונת דרכים. ברכב נסע באותו מועד גם התובע 1.

התובעים נפגעו פגיעות גוף שונות בתאונה, וממקום התרחשותה הועברו באמבולנס לבית החולים פוריה בטבריה.

התובע 1 נפגע בצוואר בגב ובחזה. לאחר שחרורו מבית החולים נזקק להמשך טיפולים רפואיים וכן לעזרת הזולת. גם כיום סובל התובע מכאבים עזים.

התובע 2 נחבל אף הוא. בין היתר אובחן כסובל משבר באף, כאבי צוואר חזקים, רגישות מעל ע"ש צווארי והגבלה בתנועות. גם תובע זה מוסיף לסבול מכאבים, והוא נזקק לטיפולים שונים ולעזרת צד ג'.

טענות הנתבעת

הנתבעת מצידה מבקשת לדחות את התביעה.
עצם התרחשות התאונה מוכחש, כמו גם הנזקים אשר נטען כי אירעו כתוצאה ממנה.
לדברי הנתבעת, גם אם נפגעו התובעים, הרי שהדבר ארע בנסיבות אחרות מהמתוארות בתביעה.

דיון והכרעה

במסגרת הדיון העידו לפניי התובעים, וכן הוגשו שאלון ותצהיר תשובות לשאלון (נ/1), מכתב ב"כ התובעים מיום 28.3.07 (נ/2), טופס מידע על תאונה (נ/3), וכתב תביעה נוסף של התובע 2 (נ/4).

לאחר ששמעתי את התובעים ועיינתי במסמכים שהוצגו, שוכנעתי לדחות את התביעה, ואנמק.

ראשית, אציין כי עדות התובעים הינה "עדות יחידה" כמשמעותו של מונח זה בסע' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971, ולפיכך נטל ההוכחה המוטל על כתפיהם כבד יותר.
הלכה היא, כי כאשר מבקש בית המשפט להסתמך על עדות יחידה במשפט, עליו למצוא באותה עדות טעם של ממש מדוע לעשות כן, ועליו לנמק קביעתו
"פירושה של אותה "אזהרה עצמית" אינו יכול להיות אלא זה שבשקילת עדות יחידה חייב שופט בזהירות כפולה ומכופלת.....
לשון אחרת, אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי "הזהיר את עצמו", כלומר שנהג בזהירות מיוחדת וזה אשר הניעו להסתפק בעדות היחידה, אלא כאן דרוש טעם אמיתי – טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהיגיון הדברים או טעם מיוחד אחר שיש להעלותו על הכתב כמצוות החוק"
.
ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממינהל מקרקעי ישראל נ' יצחק ואח' פד' כז(1) 768.

בעניין שלפניי, לא זו בלבד שלא נמצא לי טעם כאמור, אלא שנפלו סתירות בעדויות התובעים, בתצהיר שערכו, בינו לבין השאלונים שמולאו, ועדים רלוונטיים לא הובאו לבית המשפט.

אתחיל דווקא בעניין האחרון – העדים שלא הובאו.

לטענת התובעים, מי שחילצם ממקום התאונה, הזיז את הרכב ואף הזמין אמבולנס למקום היה אדם בשם נאיף. מדובר בקרוב משפחתם של התובעים. לפיכך, על פניו, לא הייתה כל מניעה מהגשת תצהיר מטעמו ומזימונו לעדות.
התובע 1 נשאל מדוע לא זומן נאיף והסביר כי הוא בעבודה (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 22). אין המדובר בנימוק מתקבל על הדעת לאי התייצבות.

אכן, לאחר העדת התובעים, ביקש בא כוחם לזמן עד זה, כמו גם
עד נוסף שלטענתו היה עד ראיה לאירוע, מר רדואן נוג'ידאת. ב"כ הנתבעת התנגדה לבקשה בהיותה משום מקצה שיפורים למצבה של התביעה באותו שלב.
הבקשה לזימון נדחתה, מהטעם שלא ניתן כל צידוק להבאת העד באותו שלב לאחר שתצהיר ממנו (או מהעד הנוסף) לא הוגשו, אף כי מראש היה ידוע על קיומם של עדים.

בהקשר זה אציין שניים:

האחד
בעל דין צריך להגיש ראיותיו לבית המשפט במקשה אחת ואינו יכול לעשות כן במועדים שונים. הלכה היא כי



"דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד,
ויכולת הפניה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם.
ואולם משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.
והטעם לדבר?

..."כי אחרת ייטלטל

הדיון

עד

אין

קץ

כהיטלטל

ספינה

בלב

ים

ללא

הגה, ללא

עוגן

וללא

קברניט, ונמצא

צורת

הדיון, ואתה

מידת

הדין,

לוקה
.
" (ההדגשה

במקור
;
ע"א 507/64

בטאן

נ
'
זאבי

ואח' פ"ד יט (4) 337, 339 (מפי השופט זילברג).
אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית המשפט ייענה לו (שם, שם), אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים בקובעים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה לכלל."
ראה ע"א 579/90

מרדכי

וגילה

רוזין

נ
'
צפורה

בן
-
נון
,
פ
"
ד

מו (3) 738
והשני
עצם התרחשות התאונה הוכחש על ידי הנתבעת. היינו, התובעים היו מודעים מבעוד מועד לצורך בהוכחת האירוע וחרף זאת לא ביקשו לזמן עדים מטעמם.

הלכה היא, כי כאשר בעל דין מונע מבית המשפט עדות אשר לכאורה יכולה לשמש לטובתו, ניתן להסיק מכך ראיה לחובתו. יסודה של חזקה זו הינה
"...בכלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה
".
ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה (1) 736.

בהתחשב בכך שלא הובאו עדים ומשלא ניתן לכך כל טעם, כשלה גרסת התובעים.

זאת ועוד, עדות התובעים אינה מתיישבת עם תשובות לשאלון שמולא על ידם בעבר ועם מסמכים נוספים בתיק.

אכן ב"כ התובעים ציין בראשית הדיון כי נפלה שגגה בשאלונים והתובעים הוחלפו זה עם זה, ואולם טובה בעיני בהקשר זה טענת הנתבעת כי אין חשיבות לזהות המשיב לשאלון, שהרי מדובר בגרסה אחת של התובעים ועליה להתיישב ממילא עם הדברים שנאמרו בבית המשפט ועם יתר המסמכים בתיק.

בשאלון שערכו התובעים נטען כי החתונה ארעה כאשר חזרו מחתונה (תשובה 24). בעדותם בבית המשפט הבהירו כי למעשה היו באותו יום בארגון החתונה כבר מהבוקר. בזמן התאונה היו בדרך חזרה לחתונה לאחר שהלכו לביתם להתלבש (ראה עדות התובע 1 עמ' 7 לפרוטוקול ש' 19 ואילך וכן
עדותו של התובע 2 עמ' 13 ש' 27 ואילך). ככל שבאמור אין לראות משום סתירה של ממש, הרי שהדברים אינם מתיישבים כלל עם מכתבו של בא כוחם הקודם של התובעים (עו"ד חטיב) אשר נכתב בתשובה למכתב חברת הביטוח ומהווה למעשה את גרסתם הראשונה של התובעים (נ/2). במכתב זה נטען כי התובעים היו בכלל בדרכם לקניות בכפר כנא.

מדוע כך נכתב ובניגוד לתביעה? בפי התובעים לא היה כל מענה.

עו"ד חטיב זומן לעדות לצורך השלמת הגשת השאלון והמכתב ואף התייצב בבית המשפט, ואולם סופו של דבר שהתובעים הסכימו להגשת המסמכים ללא צורך בחקירת עורך הדין.
סתירה זו אם כן נותרה ללא הסבר.


במאמר מוסגר אציין כי התובע 1 טען כי לא חתם על השאלון אף שחתימתו מצויה עליו. גם לעניין זה לא ביקשו התובעים מענה מעו"ד חטיב ובסופו של דבר אישר ב"כ התובעים כי לאחר בירור שערך עם מרשו, מסר לו התובע כי זו אכן חתימתו.

זאת ועוד, לא ברור לגמרי היכן התרחשה התאונה.
בעוד שבכתב התביעה נטען כי התובעים היו בנסיעה כפר בועיינה נוג'ידאת ואז ארעה תאונת הדרכים, הרי שבעדותו השיב התובע 1 כי התאונה קרתה כאשר היו בחזרה מעלבון (עמ' 7 ש' 23 לפרוטוקול). כאשר הופנה התובע לשאלון (תשובה 24), שם נכתב כי
"התאונה אירעה בדרך חזרה מחתונה באותו כפר",
השיב כי הכתוב בשאלון אינו נכון וכי
"זה לא באותו כפר"
(עמ' 7 לפרוטוקול ש' 28 – 29).
אף אם מדובר אך בטעות בתיאור המיקום, הרי שגם עניין זה לא הוברר די צורכו.

סתירה נוספת התעוררה בנושא נטילת הרכב למוסך לאחר התאונה. אכן אין המדובר בעניין שיש לו קשר ישיר לתביעה עצמה, ואף על פי כן סברוני כי יש בכך כדי להשליך על מידת המהימנות שיש לייחס לעדויות.

בתחילה השיב התובע 2 בהקשר זה לשאלות ב"כ הנתבעת כי הוא אינו יודע מתי נלקח הרכב למוסך. ואולם לאחר שהוצג לו מכתב מהמוסך ממנו עולה כי כבר באותו ערב היה הרכב במוסך אישר כי אכן הרכב נלקח למוסך על ידי נאיף באותו ערב (ראה עדותו בעמ' 14 ש' 23 עד עמ' 16 ש' 11).
גם כאן לא השמיע התובע כל הסבר לשינוי בגרסה.

אציין, כי עיינתי גם במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובעים. אכן מאלה עולה כי התובעים נפגעו ולטענתם פגיעתם ארעה בתאונת דרכים. יחד עם זאת, בהתחשב באמור לעיל, לא שוכנעתי די הצורך כי הדברים היו כנטען בתביעה.

נוכח האמור, התביעה נדחית.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט ב"כ בסך של 5,000 ₪.










ניתן היום,
ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1761-06/07 בהג'ת מוחמד נוג'ידאת, מוחמד חוסיין נוג'ידאת נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/11/2012)