פסקי דין על סילבנה פורטוגז | פסקי דין על מרים בזק (המנוח) | פסקי דין על ניר בזק | פסקי דין על שלמה בזק |

11614-12/10 תאמ     19/11/2012




תאמ 11614-12/10 סילבנה פורטוגז נ' מרים בזק (המנוח), ניר בזק, שלמה בזק








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 11614-12-10 פורטוגז נ' בזק(המנוח) ואח'







בפני

כב' השופטת
כוכבה לוי


תובעים

סילבנה פורטוגז
על ידי בא כוחה עו"ד דורון אדדי


נגד


נתבעים

1.מרים בזק (המנוח)
2.ניר בזק
3.שלמה בזק
על ידי בא כוחם עו"ד שרבטוב בוריס




פסק דין



פתח דבר
1.
בפני
תביעה כספית
שהוגשה מלכתחילה לתשלום הסך של 47,690 ₪, אותה
שהגישה
התובעת פורטוגז סילבנה (ולהלן: "התובעת") כנגד יורשי המנוחה הגברת מרים בזק ז"ל (ולהלן: "יורשי המנוחה") ,כנגד בנה של המנוחה, מר ניר בזק
(ולהלן: "הנתבע 2") וכנגד בעלה של המנוחה, מר שלמה בזק
(ולהלן: "הנתבע 3"), בעילה חוזית כספית ונזיקית , להשבת פיקדון ע"ס 20,000 ₪ שמסרה לנתבע כערבות להבטחת תנאי שכירות, תשלום הוצאות תיקונים בדירה בהם נשאה לשיטתה, הוצאות נסיעה , סבל ועגמת נפש , פיצוי בגין הפרת חוזה והחזר כספי של דמי שכירות בגין תקופה במהלכה נמנעה ממנה החזקה במושכר.


עיקר טענות התביעה
2.
לטענתה התובעת, שכרה מהמנוחה באמצעות בנה - הנתבע 2 דירת מגורים אשר הייתה בבעלות המנוחה
ברחוב שלמה המלך 55 בנתניה (ולהלן: "הדירה" "הנכס").
3.
על פי הסכם השכירות שנחתם ביום 3 אוגוסט 2008 החלה תקופת השכירות ביום 19 ספטמבר 2008 והסתיימה ביום 18 ספטמבר 2009 - (נספח א' לכתב התביעה).
4.
לטענת התובעת , פעל הנתבע 2, כשלוחה וכנציגה של המנוחה לאורך כל שלבי ביצוע ההסכם לרבות בשלב המשא ומתן לחתימת ההסכם, פיקוח על הסכם השכירות וכל הנלווה לשכירות לרבות סיום חוזה השכירות.
5.
בסעיף 12 לכתב תביעתה טענה התובעת כי, דמי השכירות בגין הנכס נקבעו בהסכם השכירות לסך של 3,000 ₪ לחודש. לאחר החתימה על ההסכם ובמעמד תשלום דמי השכירות, ניתנה לתובעת הנחה בדמי השכירות ושכר הדירה המוסכם הועמד
על סך של 2,900 ₪ לחודש.
6.
לטענת התובעת
שילמה את דמי השכירות השנתיים בסך 34,800 ₪ מראש.
סך של 20,000 ₪ הועברו במזומן וסך של 14,800 ₪ בשיק מספר 10126 משוך על בנק מסד זמן פירעונו 23 ספטמבר 2008 (נספח ב' לכתב התביעה).

להבטחת מילוי תנאי ההסכם, התחייבה התובעת בסעיף 11(א) להסכם השכירות
והפקידה פיקדון בסך 20,000 ₪ ישירות לחשבונה של המנוחה בבנק מרכנתיל דיסקונט סניף ת"א (נספח ג' לכתב התביעה).
7.
עם כניסת התובעת לנכס ביום 19 ספטמבר 2008 ועוד בטרם החלה להתגורר בה, מצאה התובעת ליקויים רבים במושכר, וערכה רשימה של הליקויים.
לגרסתה התחייב הנתבע 2 לתקנם. (-סעיף 16 לכתב התביעה)
8.
לטענת התובעת הפר הנתבע 2 התחייבותו לתקן את הליקויים. לטענתה בשיחות הטלפון עימו הפגין יחס בוטה ומזלזל, וטען כי על הנתבעת לשאת
בעצמה בתיקון
כל הקלקולים בנכס.
9.
לטענת התובעת, ביום 6 נובמבר 2008 שיגרה לנתבע 2 מכתב בדואר רשום בגידרו
פירטה את הליקויים בנכס לרבות ליקויים נוספים שהתגלו עם בוא החורף.
מכתב זה הוחזר לתובעת בציון חותמת "הנמען עזב", (נספח ד' לכתב התביעה).
ביום 22 נובמבר 2008 שלחה התובעת הודעת דואר אלקטרוני לנתבע 2 בו צינה כי "ישנן בעיות נוספות".
לטענת התובעת, ביום 23 נובמבר 2008 השיב בכעס הנתבע 2 על כך שלא יידעה אותו בזמן על הליקויים בדירה, והוסיף כי עליה לתקן את הליקויים בדירה בעצמה. בנוסף טענה כי הנתבע 2 ביקש ממנה לבטח את הנכס ולהמציא לו עותק מפוליסת הביטוח. (מכתב התגובה, נספח ו' לכתב התביעה).
10.
עוד טענה התובעת
כי הנכס הועמד למכירה וכי סבלה מהפרעות רבות מצד אנשים אשר באו לבחון את הנכס, זאת מבלי שהנתבע 2 יידע אותה בדבר כוונתו למכור את הנכס.
11.
הנתבע 2 דרש ממנה לנקות את הנכס לארגנו על מנת להרשים
קונים פוטנציאליים והיא
חויבה להיות נוכחת בנכס. עוד טענה כי בידי הנתבע 2 היה עותק נוסף ממפתחות הנכס והנתבע 2 הודיע לתובעת כי במידה ולא תפתח היא את הנכס הוא יעשה זאת בעצמו.
לטענתה ,בהיותה מתגוררת בגפה , נפגע ביטחונה האישי.
12.
בעקבות קבלת הצעת עבודה בעיר אילת הודיעה התובעת לנתבע 2 ביום 23 מאי 2009 אודות כוונתה לא לחדש את חוזה השכירות ואודות נכונותה לפנות את הנכס לפני תום החוזה. לגרסתה ביקש ממנה הנתבע 1 לפרסם מודעה להשכרת הדירה והצדדים סיכמו
כי באם תמצא דייר חליפי לפני תקופת השכירות, תזוכה התובעת בסכום שנותר עד לתום חוזה השכירות. כמו כן טענה
התובעת כי הנתבע 2 הודיעה לה שתנאי השכירות לדייר החדש
ודמי השכירות החודשיים יישארו כפי שהם ,דהיינו- 2,900 ₪ לחודש .

13.

התובעת פרסמה מודעה אודות הדירה באתרי האינטרנט בעקבותיה
הגיעו אנשים רבים ,חלקם גילה עניין רב ואף הביע נכונות לשכור את הנכס.
14.
לאחר זמן מה, משהבחינה התובעת כי הדירה אינה מושכרת לדייר אחר, פנתה לנתבע 2 . או אז
התברר לה כי הנתבע 2 דורש דמי שכירות בסך של 3,200 ₪- סכום העולה כאמור על דמי השכירות בהם נשאה התובעת.
15.
ביום 23 אוגוסט 2009 פנתה התובעת אל הנתבע 2 בדואר אלקטרוני והודיעה לו על רצונה למסור לידיו את מפתחות המושכר בתאריך סיום החוזה, דהיינו 25 אוגוסט 2009 תוך התחייבות לשאת בדמי השכירות ובכל התשלומים העירוניים השוטפים עד לתום
תקופת השכירות- 18 ספטמבר 2009 כמוסכם בחוזה השכירות.
16.
לטענת התובעת, לאחר שעברה להתגורר בעיר אילת, קבעה פגישה בדואר אלקטרוני ביום 23 אוגוסט 2009 ,ליום 25 אוגוסט 2009 בשעה 12:00.
17.
התובעת התקשרה לוודא כי הנתבע 2 אכן קיבל את ההודעה, ולגרסתה, הנתבע 2 אישר זאת, ואף הסכים לקבל את מפתחות הדירה וביקש מהתובעת לדאוג לניקיון הדירה ולהציג בפני
ו את כל האישורים והתשלומים שהתחייבה להם בהסכם השכירות.
18.
לטענתה התחייב הנתבע 2
בפני
ה להשיב לה
את כספי הפיקדון על סך 20,000 ₪ בחודש הבא, 10 ספטמבר 2009. לטענת התובעת, למרות הסיכום, לא הופיע הנתבע 2 לפגישה.
19.
התובעת התקשרה אל הנתבע 2 אשר הכחיש שנקבעה פגישה, ודרש ממנה להשאיר את המפתחות אצל אדם שלישי.
20.
התובעת, סירבה לעשות כן, היא רשמה את קריאת מונה המים והחשמל, הורידה את המפסק הראשי, נעלה את הדירה ואת שער הדירה וחזרה כלעומת שבאה לאילת.
21.
לטענת התובעת ,
ביום 29 אוגוסט 2009 שלחה הודעה נוספת בדואר אלקטרוני לנתבע 2 במסגרתה קבעה
עימו פגישה ליום 18 ספטמבר 2009, -יום סיום
תקופת השכירות על פי החוזה. הנתבע 2 השיב בדוא"ל חוזר כי הוא מאשר את הפגישה. (-נספח יד' לכתב התביעה).
22.
ביום 16 ספטמבר 2009, יומיים לפני הפגישה המיועדת ומסירת הדירה לנתבע 2, הגיעה התובעת מאילת לנתניה, על מנת לוודא תקינותם של הפריטים בדירה וכי הנכס מוכן וראוי למסירה. לטענתה, נדהמה לגלות שמנעול הדירה נפרץ והוחלף. ומכונת הכביסה והמייבש ,היו בכניסה מופקרים לידי כל.
23.
התובעת, אשר לדידה עדיין החזיקה בזכות שימוש בנכס במועד זה, הגישה תלונה למשטרה
( -נספח טו' לכתב התביעה) .משסרב הנתבע 2 לפתוח את דלת הדירה, נאלצה התובעת לישון במכוניתה ולא בנכס.
24.
לטענת התובעת, ביום 19 ספטמבר 2009- יום סיום החוזה, ויום הפגישה המיועד, התקשר בעלה לשעבר של התובעת אל הנתבע 2 על מנת לוודא את קיום הפגישה. הנתבע 2 סרב לשוחח עימו והפנה אותו אל עורך דינו.
25.
התובעת, הפקידה בידי עורכת דינה את מפתחות הנכס. ביום 21 ספטמבר 2009 שלחה עורכת דינה הודעת דוא"ל לנתבע 2 בו היא מבקשת להעביר לרשותו את מפתחות הנכס, כנגד הצגת חשבוניות בגין תשלום מלא של המיסים העירונים והשבת הפיקדון.
26.
ביום 19 אוקטובר שלח הנתבע 2 דוא"ל לתובעת בו טען שטרם קיבל פניה כלשהי מעורכת דינה של התובעת וביקש להפנות את עורכת דינה אל עורך דינו לצורך התחשבנות
על קיזוז נזקים.
27.
בתצהיר משלים מטעמה הציגה התובעת אסמכתאות לתשלום מיסים עד סוף תקופת השכירות, תשלום עבור ביטוח הדירה ותכולתה, תשלומים לחברת חשמל וכמו כן הציגה פטור מתשלום לוועד הבית.
28.
לסיכום טענותיה, מסכמת
התובעת את סכומי תביעתה והנזקים שנגרמו לה כדלקמן :
1.-חילוט הפיקדון על סך 20,000 ₪ ,

2. הוצאות תיקונים במושכר: תיקון מזגן על סך 173 ₪, מפסק לקיר הסלון- סך של 25.99 ₪, מנורות לסלון ולאמבטיה 24.99 ₪ מנעול בית דואר סך של 10 ₪ צילום הפרטים בדירתה סך של 38 ₪,
3.הוצאות דלק
מאילת לנתניה וחזרה בסך של 700 ₪,
4.עוגמת נפש וסבל עקב אי תיקון ליקויים בנכס בסך של 5,000 ₪,
5.סבל ועוגמת נפש בשל הגשת תלונה במשטרת נתניה, סך של 2,000 ₪,
6.לינה במכונית עקב החלפת המנעול סך של 2,000 ₪,
7.הפסד יום עבודה, 400 ₪.
8.פיצוי בגין הפרת חוזה והשתלטות על הנכס בטרם תם החוזה-בסך של 10,000 ₪.
9.החזר כספי בגין
הימים מיום 26 אוגוסט ועד ליום 18 ספטמבר 2009 ימים בהם
תפס הנתבע 2 את החזקה במושכר -סך של 2,318 ₪.
10.עוגמת נפש, חרדות, עקב האיומים והצעקות של הנתבע 2 סך של 5,000 ₪.
סך כל הכספים אשר תובעת מהנתבע הינו 47,690 ₪.


עיקר טענות ההגנה
29.
לטענת הנתבעים, הותירה התובעת את הנכס במצב שאינו מאפשר מגורי אדם, כאשר המתקנים והציוד הרוסים
ושבורים. לגירסת הנתבעים,
נכון למועד קבלת החזקה בדירה על ידי התובעת שופץ הנכס על ידי הנתבעים.
30.
לטענת הנתבעים , סך כל הנזקים שגרמה התובעת לנכס ולנתבעים מסתכם לסך של
16,221 ₪ אותו
יש לקזז מסכום הפיקדון שהפקידה התובעת על פי
הסכם השכירות. ולכל היותר זכאית התובעת להשבת סך של 3,779 ₪. – סכום בגינו ניתן כבר

פסק דין
חלקי ביום 22.3.2011
31.
הנתבעים טוענים כי ההנחה בסך של 100 ₪ בגין כל חודש שכירות ניתנה לנתבעת לאחר שהוסבר לה כי הנכס מוצע למכירה וכי הנחה זו ניתנה לה על מנת
שתשתף פעולה עם הנתבעים בהצגת הנכס ללקוחות פוטנציאלים. זאת ועוד, הנתבע 2 הבטיח לתובעת כי במידה ותסייע במכירת הדירה תזוכה בחודש שכירות.
32.
בסעיף 10 לכתב הגנתם טוענים הנתבעים כי זכות התובעת להשבת הפיקדון הינה בכפוף למילוי כל התחייבויות
התובעת כשוכרת כמצוין ברישא לסעיף 11א להסכם השכירות.
לטענתם, , לא עמדה התובעת בהתחייבויות אלו.
עוד טוענים הנתבעים כי מאחר והתובעת נטשה את הדירה כשהיא מוזנחת והרוסה ,קמה לנתבעים הזכות לקזז את הוצאותיהם מהפיקדון כדלקמן :חמישה ימי עבודה של הנתבע 2 על בסך 1,000 ₪ ליום, ובסך הכל 5,000 ₪, חמישה ימי עבודה של שני פועלים סך של 400 ₪ ליום לפועל ובסך הכל 4,000 ₪, הוצאות ניקיון תיקון אינסטלציה חשמל, ריצוף, צביעה וכו' סך של 6,321 ₪, ארון טלוויזיה בסלון שנותר שבור סך של 900 ₪.
33.
לגירסת הנתבעים , עוד בטרם חתמה התובעת על הסכם השכירות ,ביקרה מספר פעמים בנכס, בדקה ביסודיות את הנכס ומתקניו ומצאה אותם מתאימים לשביעות רצונה. לטענת
הנתבעים שופץ הנכס כשנה לפני כניסת התובעת אליו. כן הוסיפו וטענו כי על פי סעיף 9א להסכם השכירות, הצהירה התובעת כי קיבלה את הנכס כשהוא צבוע וראוי למגורים.
34.
הנתבעים מוספים וטוענים כי בכל פעם שהתקבלה תלונה מהתובעת ,היה הנתבע 2 מגיע לנכס ומגלה כי טענותיה של התובעת הן טענות שווא.
35.
לגרסתו, התובעת הודתה בפני
ו כי היא זו ששברה את המרצפות ואף שאלה כמה עולה לתקן את הנזק. לעניין המזרון, טענו הנתבעים כי המזרון היה חדש ביום כניסת התובעת לנכס והתובעת היא זו שהסבה לו נזק.
36.
הנתבעים הדגישו כי למרות דרישותיהם לא הציגה התובעת בפני
הם אישור תשלום חשבונות שוטפים בגין הדירה ואף לא שילמה את חובה לוועד הבית. כמו כן, לא המציאה לנתבעים אסמכתא לביטוח בר תוקף לנכס על אף שנדרשה לכך מפורשות בהסכם השכירות.
37.
הנתבעים ציינו כי הנכס נותר הרוס, מזוהם באופן חריג.

38.

-לעניין השקע החשמלי, טוענים הנתבעים כי שקע זה בוטל במחשבה תחילה עוד בטרם נכנסה התובעת לנכס, וכי בצמוד אליו - שני שקעים נוספים.
-לעניין הכירים החשמליים, טוענים הנתבעים כי במעמד מסירת החזקה בנכס, היו
הכיריים תקינים, וכי בשיחה טלפונית הדריך הנתבע 2 את התובעת לגשת לארונית החשמל ולהרים את המפסק, היות ולגרסת הנתבעים, הנתבעת הודתה בפני
ו כי הפעילה את ארבעת הכיריים יחד, מייד לאחר הרמת המפסק, שבו הכיריים לעבודה תקינה.

-לעניין המזגן טוענים הנתבעים כי מזגן זה הינו חדש ונרכש מחברה מובילה בענף וכי עקב שימוש לא נכון של התובעת, חדל לעבוד.
לעניין הרטיבות טוענים הנתבעים כי זו
נבעה מפירוק של ברז אותו ככל הנראה ניסה בעלה של התובעת לפרק וגרם לרטיבות ולנזק בלתי הפיך לארון.
לעניין הסתימות במקלחות טוענים הנתבעים כי הגורם לסתימה היו שיער רב, ככל הנראה משערה של התובעת.
39.
לעניין הצגת הנכס ללקוחות פוטנציאלים טענו הנתבעים כי לא הזמינו אנשים אל הדירה ללא תיאום מראש על התובעת ובכלל הסתכם
מספרם בעשרה רוכשים פוטנציאלים לכל היותר. בפועל רק שלושה מהם ראו את הנכס בפועל. וכי מצבו של הנכס בתקופה בה החזיקה בו
התובעת היה בכי רע. משכך
דרש הנתבע 2 מהתובעת לסדרה על מנת שניתן יהיה להציגה בפני
שוכרים/רוכשים פוטנציאלים.
40.
הנתבע 2 הבהיר כי לא היו בידיו מפתחות המושכר מכוון שמנעול הנכס הוחלף על ידי הנתבעת וזאת תוך הפרה של הסכם השכירות. כן טען הנתבע 2 כי מעולם לא איים על התובעת ומעולם לא פתח את הנכס בעצמו.
41.
לטענת הנתבעים דמי השכירות על פי חוזה השכירות עמדו על סך של 3,000 ₪ וכי המודעה שפרסמה התובעת בסך 2,900 ₪
פורסמה בחוסר תום לב.
42.
לטענת הנתבעים התובעת מעולם לא קיבלה אישור לפגישה ביום 25 אוגוסט 2008.
43.
לטענת הנתבעים ,התובעת היא זו שהפרה את הסכם השכירות ,לא טרחה לתקן את הפרות ההסכם על אף שקיבלה מספר התראות בעניין.
44.
לטענתם, נטשה התובעת את הנכס לפני ה- 25 אוגוסט 2009 ועל מנת למזער נזקי הנתבעים, פרץ הנתבע 2 את מנעול דלת הנכס.


דיון
ו
הכרעה
45.
בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני
ביום 22 מרץ 2011, ניתן

פסק דין
חלקי המחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 3,779 ₪.
46.
בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני
ביום 26 מרץ 2012 חזרה בה התובעת מחלקים מתביעתה ובעמוד חמש שורה 16 "

ב"כ התובעת, לאחר שהאזנתי להמלצת ביהמ"ש אני משאיר את סוגית עוגמת הנפש לשק"ד ביהמ"ש ומעמיד את התביעה על החזר הפיקדון, כן מוותר על התביעה בגין נסיעה טיסה מאילת ב 16/9. אני מוותר על התביעה בגין התיקונים השונים"
כך שבפועל הועמדה התביעה על הסך של 20,000 ₪ - תביעה להחזר פיקדון , את תביעתה לפיצוי בגין עומת נפש הותירה לשיקול דעת בית משפט, כן נותרה לדיון תביעתה לפיצוי בגין הפרת הסכם שכירות .

לאחר עיון מעמיק במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, לרבות סיכומי הצדדים ובבחינת טענות הצדדים לפני ולפנים, בשים לב לעובדה כי ההליך מתנהל בסדר דין מהיר לאור סכום התביעה, ובהסתמך על תקנה 214 טז'(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, המורה כי פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי אני קובעת כדלקמן:

47.
לאחר שעיינתי בכתבי בי דין תצהירי ועדויות
התובעת והנתבע 2 והתרשמתי מהן וגם עיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי אני מקבלת את גרסת התובעת ומעדיפה אותה על פני גרסת הנתבעים ועדותו של הנתבע 2.
48.
לעניין הנזקים שהשאירה אחריה התובעת, כטענת הנתבע 2,
צירף הנתבע 2 חשבוניות לרוב. אלא שלא נוכחתי בהתאמה לעילות הקיזוז של הנתבעים, בין החשבוניות אשר אינן מפרטות בגין מה נרכשו החומרים אשר נרכשו
לבין הנזקים הנטענים על ידי הנתבע 2. לשון אחרת אין כל ראייה
כי שימשו את הנתבעים בשיפוץ הנכס, לאחר תום תקופת השכירות.
49.
לעניין קבלת הנכס על ידי התובעת, לא נוכחתי כי הנכס נמסר צבוע
לנתבעת. מהעדויות
בפני
עלה חד משמעית
כי באותו היום בו נכנסה התובעת לנכס פינו אותו דייריו הקודמים.

במבחן הזמן וההגיון , לא עומדת לנתבע 2 טענתו בעניין זה . מה גם שהסכם השכירות אינו מציין כי התובעת קיבלה את הדירה לאחר שנצבעה טרם שקיבלה הדירה לחזקתה.ואני קובעת כי הנכס נמסר לתובעת מבלי שנצבע טרם כניסתה.
50.
בשים לב לגירסאות הצדדים בהתייחס לתפיסת החזקה בנכס על ידי הנתבע 2 בטרם תום תקופת השכירות אני קובעת כי הנתבע 2 נהג בבריונות כאשר פרץ את מנעול הנכס, ותפס את החזקה במושכר שלא כדין.
נסיבות המקרה דנן, אינן מקימות על עילה לנתבעים לתפוס חזקה במושכר טרם תום תקופת השכירות.
שלא כטענת הנתבעים אני קובעת כי התובעת, לא נטשה את הנכס!. היא
שילמה במזומן ומבעוד מועד את כל תשלומי השכירות, והחזיקה בו מיום 19 ספטמבר 2008 והייתה זכאית להחזיק בו עד ליום 18 ספטמבר 2009. כן
נוכחתי כי התובעת עמדה בהתחייבותה על פי ההסכם ושילמה את כל החשבונות הנלווים לרבות ביטוח מבנה על פי התחייבותה על פי הסכם השכירות.
51.
לעניין קיזוז נזקי הנתבעים כטענתם- לא נוכחתי כי הנתבע 2 משתכר סך של 30,000 ₪
או 25000 ₪ נטו בחודש
- כבסיס לחישוביו לפי 1000 ₪ ליום עבודה . אשר על כן
טענתיו בדבר קיזוז סך של 1,000 ₪ ליום בגין חמישה ימי שיפוץ הינה טענה סתמית חסרת כל ממשות.

52.
מסקנה -
הקיזוז שקיזזו הנתבעים מסכום הפיקדון שהפקידה התובעת נעשה שלא כדין. הוא הדין בהתייחס לסכום הקיזוז בגין
העסקת פועלים. וגם לעניין זה לא נוכחתי כי אכן שולם הסכום האמור והנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח את טענות הקיזוז שלהם בגין נזקים שהותירה התובעת בנכס , בגין הוצאות פועלים ושכר עבודה של הנתבע 2.
53.
אני קובעת כי, הנתבעים יחד ולחוד, והנתבע 2 בפרט הפרו ברגל גסה את הסכם השכירות עם הנתבעת תוך ששלחו ידם בכספי הפיקדון שהפקידה ברשותם להבטחת התחייבויותיה על פי הסכם השכירות.



סוף דבר
54.
לאור הנימוקים לעיל אני מחליטה כי, יש לקבל את התביעה ולהורות על השבת סכום הפיקדון בסך של 20,000 ₪
.
55.
לאור מסקנתי כי הנתבעים תפסו חזקה בנכס טרם תום תקופת השכירות ושלא כדין , ולאור העובדה שגם הנתבעים מודים בסעיף 37 לכתב הגנתם כי תפסו חזקה בנכס ביום 25.8.- 23 ימים טרם תום תקופת השכירות , מחייבת אותם להשיב לתובעת את דמי השכירות היחסיים בגין ימים אלה בסך של 2318 ₪.
56.
בנוסף , זכאית התובעת לפיצוי בגין הפרת הסכם השכירות על ידי הנתבעים בכך שתפסו החזקה בנכס בטרם תום תקופת השכירות.
מאחר והצדדים לא הסכימו על סכום פיצויים קבוע ומוסכם לעניין הפרה ובשים לב לנסיבות ההפרה כאמור על ידי הנתבעים מחייבת אותם בפיצוי בגין הפרת הסכם השכירות בסך של 10,000 ₪.
כמו כן מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד
בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בעיקר משהגיעה לנכס ביום 16.9.2012 עת היה הנכס בחזקתה , נוכחה לדעת כי הנתבעים תפסו חזקה בנכס וכפועל יוצא מכך נאלצה ללון במכוניתה- בסך של 5000 ש"ח
57.
בנוסף מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, תשלום על סך של 37,318₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
58.
אשר לטענות הקיזוז של הנתבעים : כאמור טענותיהם בדבר שכר עבודה יומי של הנתבע 2 והוצאות לפועלים שעסקו במלאכת התיקונים – לא הוכחו!
הוא הדין להוצאות לחומרי בניין שלא נוכחתי שהוצאו לצורך התיקונים בנכס להבדיל מצורך כלשהו אחר– אשר על כן דוחה טענותיהם לקיזוז בעניין זה.
59.
אשר להוצאות צביעת הדירה – טוען בא כח הנתבעים בסיכומיו כי התובעת בעצמה הודתה בצורך לצבוע את הדירה בע 7 לפרטיכל שורה 14. ברם, בהחלט ניסתר מעיני כי דבריה נאמרו בהקשר של בקשתה לבקר בדירה 3 ימים לפני תום
תקופת השכירות ואף לצבוע אותה , אלא שמאחר והנתבעים תפסו החזקה בדירה שלא כדין – מנעו זאת ממנה. טענתם בעניין זה כמוהה כזעקת הקוזק הניגזל שמחד תפסו החזקה בנכס שלא כדין טרם תום תקופת השכירות ומאידך טענו כי היה על התובעת להשיב הנכס כשהוא צבוע. אשר על כן דוחה טענות הקיזוז של הנתבעים.
60.
בהתחשב באמור לעיל, ולאחר ששקלתי גם את משך ניהול ההליך, היקף המסמכים שהוגשו במסגרתו ומספר הדיונים, ולאור ההלכה הפסוקה בדבר פסיקת שכר טרחה ריאלי סביר (בג"ץ 891/05

תנובה מרכז שיתוף לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה והמסחר
). מחייבת את הנתבעים 2 ו-3 ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בגין אגרה בסכום שהוצאו , ובנוסף שכר טרחת עו"ד בסך של 11,700 ₪.
61.
הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד יהיו צמודים למדד ויישאו ריבית כחוק. ההוצאות -מיום שהוצאו ושכר טרחת עו"ד -מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא של הסכומים.
המזכירות תדוור

פסק דין
זה בדואר רשום לצדדים

ניתן היום,
ה' כסלו תשע"ג, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 11614-12/10 סילבנה פורטוגז נ' מרים בזק (המנוח), ניר בזק, שלמה בזק (פורסם ב-ֽ 19/11/2012)