פסקי דין על לאוניד זרמבה | פסקי דין על קבוצת אלון בע"מ

25293-11/11 סע     21/11/2012




סע 25293-11/11 לאוניד זרמבה נ' קבוצת אלון בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע


ס"ע 25293-11-11
21 נובמבר 2012




לפני:

כב' השופט
צבי פרנקל
נציג
ציבור עובדים: מר אסמעיל אבו מטיר
נציג ציבור מעבידים: מר מאיר סהר

ה
תובע:
לאוניד זרמבה
ע"י עו"ד גיא אבני

-נגד-

ה
נתבעת:
קבוצת אלון בע"מ
ע"י עוה"ד עופרה יצהר – רוט
ולירון יכין




פסק דין



1.
התובע הועסק בנתבעת מ- 17.11.08 ועד להתפטרותו ביום 26.10.11. התובע מבקש לקבל פיצויי פיטורים, דמי חגים, תוספת ותק, דמי הבראה, הפרשי שכר והפרשות פנסיוניות. הסכום הכולל בתביעתו עומד על סך של 54,982 ₪. בדיון ביום 5.9.12 הודיע ב"כ הנתבעת כי לפנים משורת הדין ומבלי להודות בכל טענה, הנתבעת מוכנה לשלם חלף הפרשות פנסיוניות לפי כתב התביעה ובמעמד הדיון נתנו

פסק דין
חלקי בעניין זה. לכן בפסק דיננו זה לא נדון בתביעה להפרשות פנסיוניות.


2.
התובע טוען כי התפטר עקב הרעת תנאים מוחשית וזאת לאחר שנתן לנתבעת הזדמנות לתקן את הרעת התנאים, שלח מכתב דרישה לתיקון הרעת התנאים אך הנתבעת לא הגיבה ולכן נאלץ להתפטר והוא דורש את פיצויי הפיטורים.

התובע דורש שכר בגין אי תשלום "זמן הפסקה" מהנימוק שהנתבעת ניכתה משכרו מידי יום 60 דקות בעבור הפסקה כאשר משך ההפסקה היה 15 דקות בבוקר ו-40 דקות בצהריים ולא נתנה לתובע אפשרות
לצאת ממקום העבודה. לאור זאת דורש התובע לקבל את מלוא זמן ההפסקה שנוכה.

בנוסף לכך התובע דורש לקבל את מלוא דמי החגים למרות העובדה שמידי פעם עבד בימי חג וקיבל תמורתם שכר. לטענתו, הנתבעת חייבה אותו לעבוד באותם ימים והדבר לא נעשה מבחירתו. התובע
מבקש לקבל תשעה ימי חג לכל שנת עבודה. כמו כן, דורש התובע
תוספת ותק לפי הוראות צו ההרחבה בענף המתכת בשיעור של חצי אחוז מהשכר שהשתכר, הפרשי דמי הבראה בסך של 2,514 ₪ וכן
הפרשי שכר בגין שעות נוספות אולם זנח רכיב זה בסיכומיו.


3.
הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מאחר ולא נתן לה התראה קודם להתפטרות. הנתבעת טוענת כי התובע לא וידא כי המכתב ששלח התקבל אצל הממונים עליו ולדעתה בכך העיד שלא התכוון לתת הזדמנות אמיתית לנתבעת לסלק את סיבת ההתפטרות אלא רק כדי ליצור תשתית לטענת ההתפטרות בדין מפוטר. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי כל זכויות התובע שולמו ולכן התפטרותו אינה עקב אי תשלום זכויותיו.

באשר לזמן ההפסקה למנוחה ולסעודה, הנתבעת טוענת
כי התובע קיבל מידי יום 60 דקות הפסקה כאשר בזמן זה עמד לרשות עצמו, וכי היא
לא דרשה מהתובע שלא לצאת משטח המפעל או
להישאר במקום העבודה או לעבוד בעת ההפסקה. באשר לדמי חגים טוענת הנתבעת כי התובע קיבל את מלוא התשלום עבור דמי החגים לאור כך
כי חלק מימי החג חלו בשבת וכן בהתחשב בהיעדרותו של התובע סמוך לימי החג.

לגבי תוספת ותק, טוענת הנתבעת כי צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת והאלקטרוניקה אינו חל עליה מאחר
שהיא מעסיקה מעל 20 עובדים.
באשר לדמי ההבראה טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את מלוא דמי ההבראה.


4.
ב"כ הנתבעת בדיון ביום 5.9.12 הודיעה כי "לפנים משורת הדין ומבלי להודות בכל טענה אנחנו מוכנים לשלם חלף הפרשות לפנסיה כמפורט בסעיף 16ח לכתב התביעה". לאור הצהרה זו נתנו

פסק דין
המחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום הנתבע בגין אי הפרשות לפנסיה. חשב הנתבעת העיד כי הנתבעת חברה בהתאחדות התעשיינים. מהצהרת ב"כ הנתבעת ומעדויות נציגי הנתבעת הוכח כי התובע לא קיבל הפרשות לפנסיה לפי ההסכם הקיבוצי הכללי בתעשייה מיום 18.9.05 בדבר מסגרת לביטוח פנסיוני, הקובע תשלום פנסיה מקיפה לעובדים ובניהם בסך 6% (תגמולים).


5.
התביעה להפרשי שכר – התובע טוען כי הוא זכאי להפרשי שכר בגין ההפסקות למנוחה ולסעודה שהנתבעת לא נתנה לו, וזאת בסך של 17,781 ₪ לפי החישוב של 671 ימי עבודה במכפלת 26.5 ₪ (ממוצע שכר שעת עבודה בכל התקופה). כאמור, התובע טען כי הוא נדרש שלא לצאת משטח המפעל בזמן ההפסקה, וכי ממילא אין תחבורה ציבורית סדירה אל המפעל וממנו.
התובע טוען כי שתי ההפסקות שניתנו: 15 דקות בבוקר ו-40 דקות בצהריים הן שעות עבודה.


6.
חשב הנתבעת העיד כי התובע קיבל בכל יום עבודה 60 דקות הפסקה, סה"כ 55 דקות הפסקה לצורך אכילה ושתייה הנתבעת (15 דק' לארוחת בוקר ועוד 40 דק' לארוחת צהריים), וכן 5 דקות הפסקה נוספות לפני יציאתו הביתה לצורך התארגנות, כאשר בכל הזמנים הללו עמד התובע לרשות עצמו.


7.
התובע העיד כי שהה בהפסקה 55 דקות ביום כאשר ברבע שעה בבוקר ישב ושתה ובהפסקת הצהריים אכל ארוחת צהריים במקום העבודה. התובע לא שכנע אותנו כי הנתבעת דרשה שישאר במקום העבודה, או הגבילה אותו בזמן ההפסקה ומנעה ממנו לעזוב את המפעל ולהיות חופשי ולעשות כרצונו. עם זאת, בנוגע לחמש דקות "ההתארגנות" בסוף היום לא מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי ההתארגנות הנדרשת צריכה להיות על חשבונו של העובד, העובד העיד כי בדקות הללו החליף בגדים, החלפת הבגדים הינה חלק ממהות העבודה, בזמן הזה העובד אינו חופשי לעשות כרצונו ועליו להחליף את בגדי העבודה בבגדיו. לאור זאת אנו קובעים שהנתבעת לא היתה רשאית לנכות אותן חמש הדקות בכל יום משכרו של העובד. שכר העבודה אמור להיות משולם גם עם העובד לא מבצע עבודה אלא נדרש לתת מזמנו בשל אילוצי העבודה. בעניין זה ר' את דבריו של ד"ר יצחק לובוצקי בספרו "חוזה עבודה וזכויות העובד":

"אין בחוק הישראלי הגדרה כללית של שכר עבודה "ולמעשה אין להניח כי ניתן להגדיר שכר עבודה בהגדרה אחת שתהיה יפה לכל המטרות". בית המשפט העליון מפי כב' השופט אליקים רובינשטיין המשיל, בהשראת מקורות המשפט העברי, את היחסים שבין עובד לעובדיו כ"תורת חיים", וזו נועדה להגן על העובד ועל "שכרו שאליו הוא נשא את נפשו". חשיבות ההבנה מהו שכר ומהי מסגרת זכותו של עובד לשכר, לא נתונה אפוא במחלוקת.
שכר עבודה הוא התמורה בעד העבודה, והוא משולם על בסיס יחידת זמן בעד הזמן, שבו עבד העובד או העמיד עצמו לרשות העבודה – אף אם אין המעביד מספק לו עבודה."

(י' לובוצקי, "חוזה עבודה וזכויות העובד" הוצאת ניצן מהדורת 2008, עמוד 3 פרק 12).


8.
לאור זאת אנו מחייבים את הנתבעת להחזיר לתובע את תמורת 5 הדקות מידי יום שנוכו משכרו שלא כדין. התובע טען כי ממוצע שכר שעות העבודה
בכל תקופת העבודה היה 26.5 ₪ והוא עבד 671 ימים הנתבעת לא חלקה על נתון זה, לאור זאת אנו מחייבים את הנתבעת להשיב לתובע סך של 1,482 ₪ שנוכו משכרו שלא כדין באצטלא של הפסקה.


9.
באשר לדמי הבראה, התובע טוען כי קיבל סכום של
2,470 ₪ בלבד בתקופת עבודתו.,
עיון בתלושי השכר של התובע לחודשים מאוגוסט ועד דצמבר 2010 וכן מאוגוסט ועד אוקטובר 2011 מעלה כי הנתבעת שילמה לתובע סך כולל של 5,391 ₪ בגין דמי הבראה. לאור זאת התביעה לדמי הבראה נדחית.


10.
הנתבעת שילמה לתובע סך של 2,193 ₪ בגין דמי חגים. התובע דורש את יתרת תשלום עבור ימי החגים בסך של 3,596 ₪ לפי תשעה ימים לכל שנה. לאור הראיות שהוצגו בפני
נו
שוכנענו כי התובע קיבל את מלוא התשלום בעבור ימי החג להם הינו זכאי, בהתחשב בעובדה כי חלק מימי החג חלו בשבת ובהתחשב בהיעדרותו של התובע סמוך ליום החג. כך למשל בשנת 2009 שלושה ימי חג חלו בשבת, בשנת 2010 התובע נעדר בסמוך לשלושה ימי חג שחלו באותה שנה, ויום כיפור חל באותה שנה ביום שבת. בשנת 2011 התובע נעדר בסמוך לשני ימי חג וגם יום כיפור באותה שנה חל בשבת, לאור זאת הנתבעת שכנעה אותנו כי דמי החגים שולמו לתובע במלואם.


11.
התובע דורש לקבל תוספת ותק וזאת לפי סעיף ג(1) להוראות צו ההרחבה בענף המתכת שחל על הצדדים הקובע כי "חישוב תוספת הוותק יהיה לפי שיטה אחוזית. תוספת של 1/2% מהשכר המשולב עבור כל שנת וותק ממועד תחילת עבודת העובד. . .".
הוראות התחולה בצו ההרחבה קובעות: "ההוראות המורחבות שבתוספת לצו זה יחולו על העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה ובמלאכה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, עד וכולל 20 עובדים למפעל ולמעט: עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם...". התובע העיד שבמפעל יש כ-300 עובדים., לאור זאת, משהנתבעת מעסיקה למעלה, מ-20 עובדים, התביעה לתוספת ותק על בסיס צו ההרחבה בענף המתכת נדחית.


12.
התביעה לפיצויי פיטורים – ביום 8.9.11 שלח התובע בדואר רשום ובאמצעות הפקסימיליה מכתב לנתבעת ובו דרישה לתשלום זכויות סוציאליות (פנסיה מתחילת העבודה 6% לחודש, הפרשי דמי חגים, הפרשי דמי הבראה, תוספת וותק ותשלום בגין ניכוי של 60 דקות בכל יום (בשל הפסקה) ובסוף המכתב כתב התובע: "אם לא תשלמו לי מה שמגיע לי תוך 30 יום אני אלך לבית משפת (- כך במקור) ואולי אני אטפתר ( - כך במקור), אם לא תשלמו לי כל מה שאני מבקש תוך 30 יום."
ביום 18.10.11 שלח התובע מכתב נוסף עם הכותרת "מכתב התפטרות" ובו כתב כי ביום 8.9.11 שלח מכתב בדואר רשום ובאמצעות הפקסימיליה בו ביקש זכויות שמגיעות לו על פי החוק, ועד היום לא קיבל את שמגיע לו,, ולאור זאת הודיע התובע כי הוא מתפטר מהעבודה כאשר ההתפטרות תיכנס לתוקף ביום 26.10.11. חשב הנתבעת הודה
כי לפני שליחת המכתב פנה התובע בדרישה בעל פה וקיבל הסברים בעל פה על החופשה, על ההבראה ועל דמי החגים. מנהל הנתבעת הודה שמכתב ההתראה הגיע למשרדים של הבעלים אך לא הגיע אליו מסיבות טכניות ומנהליות, והודה שזה לא בסדר, אך טען שהתובע לא אמר שום דבר בעל פה למרות שראה אותו מידי יום., לטענתו,
לו התובע היה רוצה באמת לפנות אליו בדרישה כלשהי יכול היה לפנות בצורה ישירה.


13.
מהראיות שהוצגו בפני
נו עולה כי התובע שלח את מכתבו גם בדואר רשום וגם באמצעות הפקסימיליה. אנו דוחים את טענת הנתבעת
כי התובע היה צריך גם לפנות בעל פה לאחר משלוח המכתב. כאשר עובד פונה להנהלת המעביד בדואר רשום ובפקסימיליה כדי לקבל את זכויותיו, הוא זכאי לקבל תשובה. ואם נפל כשל מינהלי אצל הנתבעת אין לה אלא להלין על עצמה. אחת הטענות של התובע היתה שמתחילת עבודתו לא מופרשים לו 6% לקרן הפנסיה.
מנהל הנתבעת וחשב הנתבעת הודו
כי אינם מפרישים הפרשות פנסיוניות לפי ההסכם הקיבוצי הכללי בתעשייה בדבר מסגרת לביטוח פנסיוני הקובע תשלום פנסיה מקיפה לעובדים בסך 6%, אלא מפרישים לקרן פנסיה אך ורק על פי ההסכם הכללי החל במשק (ר' הודאת מנהל הנתבעת בפרוט
וקול עמ' 1 שורה 18) וחשב הנתבעת בעדותו השיב כי לפני שנת 2008 לא הפרישו לפנסיה לאף עובד (עמ' 15 שורה 13-14).


14.
משלא שולמו לתובע הפרשות פנסיוניות בשיעור 6% על פי ההסכם הקיבוצי הכללי בתעשייה ומשנוכו מידי יום משכרו של התובע חמש דקות שלא כדין והנתבעת לא התייחסה לפניית התובע מיום 8.9.11, היה התובע זכאי
להתפטר, כאשר התפטרות זו דינה כפיטורים,
והוא זכאי לפיצויי פיטורים. הצדדים נחלקו בשאלת גובה פיצויי הפיטורים. לטענת התובע
השכר הקובע הוא 5,580 ₪ ואילו הנתבעת טוענת כי השכר הקובע הוא 4,597 ₪ וזאת לאור תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964. התעריף השעתי של התובע היה 30 ₪ לשעה ובשנה האחרונה לעבודתו על פי תצהיר הנתבעת הוא עבד 1,839 שעות, לאור זאת אנו קובעים שהשכר הקובע הוא 4,598 ₪ והתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 13,602 ₪. הנתבעת שחררה לתובע עם סיום עבודתו את כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בסך של 2,658 ולכן יש לקזז סכום זה מפיצויי הפיטורים להם זכאי התובע.


15.
סופו של דבר - על הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 12,426 ₪. המורכב
מפיצויי פיטורים בסך של 10,944 ₪ והחזר ניכויים שלא כדין בסך של 1,482 ₪. הסכומים הללו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.11. אם לא ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת או מטעמה, יישאו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר, לפי הענין, מיום 1.11.11 ועד התשלום המלא בפועל. למען הסר ספק סכום זה הוא בנוסף לסכום שפסקנו בפסק הדין החלקי ביום 5.9.12.


16.
לאור התוצאה אליה הגענו הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום, ז' בכסלו תשע"ג, (21 בנובמבר 2012
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




נציג ציבור עובדים
מר אסמעיל אבו מטיר


צבי פרנקל
, שופט


נציג ציבור מעבידים
מר מאיר סהר










סע בית דין אזורי לעבודה 25293-11/11 לאוניד זרמבה נ' קבוצת אלון בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/11/2012)