פסקי דין על אורחן זרבאילוב | פסקי דין על אלבירה שלמייב | פסקי דין על אבסוט טרנה |

8588/12 בשפ     29/11/2012




בשפ 8588/12 מדינת ישראל נ' אורחן זרבאילוב, אלבירה שלמייב, אבסוט טרנה




החלטה בתיק בש"פ 8588/12
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


בש"פ 8588/12



לפני:

כבוד השופט ח' מלצר


המבקשת:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אורחן זרבאילוב



2. אלבירה שלמייב



3. אבסוט טרנה


בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996


תאריך הישיבה:
י"ד בכסלו התשע"ג (28.11.2012)

בשם המבקשת:
עו"ד איתמר גלבפיש
בשם המשיב 1:
עו"ד יעקב מלול
בשם המשיבה 2:
אין התייצבות
בשם המשיבה 3:
אין התייצבות


החלטה



1.
לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב 1 (להלן:
המשיב
) בתשעים יום, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

(להלן:
חוק המעצרים
), החל
מהיום
, 29.11.2012, או עד למתן

פסק דין
בת"פ 19696-12-10 בבית המשפט
המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם. בגדרי הבקשה הנ"ל, עותרת המבקשת גם לחילוט הערבויות (ביניהן כאלה שניתנו על ידי המשיבות 3-2), אשר הושתו כחלק מתנאי שחרורו של המשיב ממעצר.



העובדות הנדרשות להכרעה

2.
פרטי כתב האישום, כמו גם תיאור הליכי המעצר וההליך העיקרי המתנהל כנגד המשיב, תוארו בהרחבה רבה בהחלטותיו השונות של בית משפט זה (בש"פ 6311/11 (לא פורסם, 13.09.2011), בש"פ 8986/11 (לא פורסם, 28.12.2011), בש"פ 1696/12 (לא פורסם, 25.03.2012), בש"פ 4449/12 (לא פורסם, 26.06.2012)). לפיכך, ולנוכח הדחיפות הרבה שבצורך להחליט כאן (נוכח הוראת סעיף 62א ל

חוק המעצרים
), אסתפק בהצגת עיקרי הדברים בלבד: נגד המשיב, ונגד תשעה אחרים, הוגש בתאריך 23.12.2010 כתב אישום המגולל מספר רב של מעשי שוד, ניסיונות לשוד והתפרצויות בכל רחבי הארץ. היות שעניינם של יתר המעורבים איננו עומד להכרעה בפני
, אתמקד להלן בעניינו של המשיב בלבד.

3.
המשיב הוא הצעיר שמבין הנאשמים, והיה קטין בעת ביצוען, לכאורה, של העבירות המיוחסות לו. מבין 22 האישומים הנכללים בכתב האישום, מיוחסת למשיב מעורבות בשני אישומים בלבד של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977;

להלן:
חוק העונשין
), ושל ניסיון לשוד בחבורה (לפי סעיף 403 לחוק העונשין
). העד המרכזי בפרשה הוא עד מדינה, שהיה שותפם של הנאשמים למעשים המיוחסים להם.

4.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת גם למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. לאחר מספר דיונים בעניין, החליט בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 10.04.2011 על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בהתאם, המשיב שהה במעצר, אשר התמשך הרבה מעבר לתשעה חודשים (נוכח העובדה שזה הוארך שלוש פעמים בתשעים ימים נוספים בכל פעם, מכח סעיף 62 ל

חוק המעצרים
). משהתבקשה ההארכה הרביעית, הורה בית משפט זה בתאריך 26.06.2012 על שחרורו האפשרי של המשיב לחלופת מעצר. בעקבות זאת, שוחרר המשיב, בתאריך 05.07.2012, לחלופת מעצר שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי, שתנאיה הם: מעצר בית מלא בבית אמו שבעיר שדרות, בפיקוח של שתי ערבות (הן המשיבות 3-2), איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית בסך 5,000 ש"ח, ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 50,000 ש"ח כל אחת, ואיסור על יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה (אציין, כי המבקשת
לא צירפה
את ההחלטה הנ"ל, אף על פי שהתייחסה אליה בבקשה).


5.
המשיב נעצר שוב בתאריך 30.08.2012, בעקבות הפרה של תנאי שחרורו, והמבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע בקשה שכותרתה: "בקשה לעיון חוזר לפי סעיפים 51 ו-52 לחוק המעצרים". המבקשת טענה שם, כי המשיב הפר את תנאי השחרור ארבע פעמים במהלך חודש אוגוסט 2012. בתאריך 10.09.2012 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את הבקשה, אך הורה על חילוט 5,000 ש"ח מכספי ההפקדה, על הפקדה נוספת בסך של 10,000 ש"ח, וכן על עריכת תסקיר על ידי שירות המבחן. בית המשפט המחוזי הנכבד עיכב את החלטתו לשחרר את המשיב ב-48 שעות, דהיינו עד לתאריך 12.09.2012. יודגש, כי המשיב שהה במעצר, כתוצאה מהליך זה, 14 ימים, בין התאריכים 30.08.2012 ל-12.09.2012.

כפי שיובהר להלן, משמעות הדברים היא שהמשיב שהה באותה תקופה במעצר בלתי חוקי במשך 11 ימים, והמבקשת מודה בכך בבקשה שבפני
, ואף מביעה צער על כך.

6.
בתאריך 22.10.2012, על רקע הפרות נוספות של המשיב את תנאי שחרורו, עתרה המבקשת לעיון חוזר בהחלטה, ולמעצר גישור למשך 72 שעות לפי סעיף 62א ל

חוק המעצרים
. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעצור את המשיב, אך הורה על חילוט של 1,000 ש"ח מכספי ההפקדה.

7.
בתאריך 26.11.2012 הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיון חוזר, למעצר גישור לפי סעיף 62א ל

חוק המעצרים
, ולחילוט הערבויות. המבקשת טענה כי המשיב הפר את תנאי שחרורו שלוש פעמים במהלך חודש נובמבר 2012: בתאריך 07.11.2012 שהה המשיב בביתו ללא משמורן, ובתאריכים 18.11.2012 ו-25.11.2012 יצא המשיב מביתו ללא אישור. בדיון שהתקיים בפני
בית המשפט המחוזי, הודה המשיב בהפרות הנ"ל, וטען כי בתאריך 07.11.2012 עזבה אימו המשמורנית, החולה במחלה קשה, את הבית כדי לרכוש לעצמה תרופות, בתאריך 18.11.2012 הוא יצא מביתו כדי ללוות את אחותו למקלט בעקבות אזעקה שנשמעה בשדרות, ובתאריך 25.11.2012 הוא יצא כדי לחפש את הטלפון הסלולארי, אשר נפל לו מחלון הבית.


בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טענות הצדדים, הורה על מעצרו של המשיב למשך 72 שעות, על פי סעיף 62א ל
חוק המעצרים
, וזאת לצורך הגשת הבקשה שבפני
.


8.
אשר להליך העיקרי, אציין כי זה בשלב זה עדיין לא הסתיימה עדותו של העד המרכזי בפרשה, קרי עד המדינה מטעם התביעה. דיונים נוספים נקבעו לחודשים ינואר עד יוני 2013, כך שבהעדר התפתחויות משמעותיות, אין זה סביר לצפות שההליך העיקרי יסתיים לפני כן.

טענות הצדדים ותיאור הדיון שהתקיים בפני

9.
טענתה המרכזית של המבקשת היא כי המעשים המיוחסים למשיב, לצד ההפרות הרבות של תנאי השחרור בערובה, מצדיקים את מעצרו של המשיב, על פי המבוקש, וכן את חילוט כספי ההפקדה והערבויות שניתנו. לדברי המבקשת, המשיב הפר שוב ושוב את האמון שניתן בו, באופן המקים עילת מעצר כנגדו, כקבוע בסעיף 21(א)(2) ל

חוק המעצרים
. המבקשת ציינה, כי נוכח הנסיבות ברי כי חלופת המעצר אליה שוחרר המשיב איננה הולמת, וכי המפקחות שמונו אינן ממלאות את תפקידן כיאות.


המבקשת ציינה עוד כי היא "מודעת לכך שמשפטו של המשיב אינו צפוי להסתיים בקרוב", אך הוסיפה כי "הימשכות ההליכים אינה יכולה ואינה צריכה ליתן חסינות מפני מעצר מחדש".

10.
בדיון שנערך בפני
, טען המשיב כי אין ביכולתו להציע חלופת מעצר אחרת. לטענתו, נוכח מצב הדברים, לפיו ההליך העיקרי צפוי להמשך עוד זמן רב, אין מקום להענות לבקשה, במיוחד נוכח העובדה שהוא שהה עד כה במעצר למשך כ-20 חודשים – ובמיוחד בשים לב לכך שהיה נתון גם במעצר בלתי חוקי.

11.
במהלך הדיון שהתנהל בפני
ביקשתי לבדוק אפשרות לייתר הצורך לפסוק בתיק זה, על דרך של הסדר מוסכם. ואולם הדבר לא הסתייע, ומכאן שההכרעה מתבקשת. בכך אעסוק מיד להלן, אך אציין כי בעת הדיון הודיע בא-כח המבקשת בהגינותו כי אין הוא עומד עוד על חילוט הערבויות, ולכן לא אדון בנושא זה (ממילא המשיבות 3-2 לא התייצבו לדיון).




דיון הכרעה

12.
לאחר עיון בבקשה ובמכלול החומר שצורף לה, ובעקבות שמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי

דין בקשת המדינה להתקבל רק

בחלקה
, והכל בשים לב לאמור בפיסקה 20 להלן. הדברים יובהרו וינומקו להלן.

13.
כאמור לעיל, על רקע מספר הפרות של תנאי שחרורו בערבות, המשיב נעצר בתאריך 30.08.2012. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, לפי סעיפים 51 ו-52 ל

חוק המעצרים
. ואולם, נוכח העובדה שקודם למעצרו המחודש שהה המשיב במעצר במשך למעלה מ-9 חודשים, חל במצב דברים זה סעיף 62א ל
חוק המעצרים
, הקובע כדלקמן:

"הודיע תובע על כוונתו לבקש את מעצרו של נאשם שעומד להשתחרר ממעצר או שאינו עצור, לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט, אם מצא כי יש עילה למעצרו של הנאשם, לצוות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות לשם הגשת בקשה לבית המשפט העליון לפי סעיף 62".


הנה כי כן, סעיף 62א הנ"ל מגביל את סמכותו של בית המשפט המחוזי הנכבד להורות על מעצרו של המשיב, במצב המתואר בסעיף זה, למשך 72 שעות בלבד. מכאן שעל המבקשת היה להביא את עניינו של המשיב בפני
בית משפט זה עד לתאריך 02.09.2012 לכל המאוחר, כדי שיורה על המשך מעצרו של המשיב, בהתאם לסמכות המסורה לו בסעיף 62 ל
חוק המעצרים
. בענייננו, לא הובאה בקשה מתאימה כזו מצד המבקשת, כך שהמבקש שהה במעצר בלתי חוקי החל מפקיעתן של 72 השעות משעת מעצרו, ועד לשחרורו בתאריך 12.09.2012, דהיינו תקופת זמן של כ-11 יממות מלאות.

14.
בית משפט זה התייחס כבר פעמים רבות לחשיבות שבהקפדה על כל תו ותג מהוראות החוק, כשעסקינן בשלילת חירותו של אדם;

ודאי וודאי שיש לקיים הקפדה יתרה משענייננו באדם המוחזק כחף מפשע, ושאשמתו טרם נתבררה בפני
בית המשפט. בהקשרים אלה נפסק כך:
"כבר חזרנו ואמרנו לא אחת, כי בנושא חירותו של חשוד או נאשם בעבירה, יש להקפיד על הוראות החוק כלשונן וכתכליתן"
(דברי הנשיאה,
ד' ביניש
, ב-בש"פ 9997/07
גיאורגדזה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.12.2007)). ואכן, מדינה דמוקרטית, ששלטון החוק וזכויות האדם עומדים בבסיסה, איננה יכולה לסבול מצב שבו אדם נעצר ונכלא בלא הצדקה חוקית, ובהעדר החלטה מתאימה מצד הגורם המוסמך לתיתה.

15.
יודגש, כי על פי ההלכה, אין די בעובדה שאדם שהה במעצר בלתי חוקי כדי להצדיק,

כשלעצמה
, החלטה על שחרורו המיידי ממעצר. לא אחת נקבע, כי שהיית אדם במעצר בלתי חוקי, חרף החומרה הרבה שבכך, הינה רק נתון אחד, שהוא אמנם כבד משקל ביותר, אך עליו להתווסף למכלול
הנתונים שעל בית המשפט לשקול בטרם יתן את החלטתו (לסקירה נרחבת של הדין בסוגיה זו ראו: בש"פ 7847/10
מדינת ישראל
נ' אדיב
(לא פורסם, 28.10.2010), וההפניות שם). עם זאת, עלי להעיר כי יש דיסוננס בין עמדה שמבקשת להחזיר אדם למעצר אחרי שהפר הפרות מסוימות של תנאי שחרורו בערבות בנסיבות מיוחדות, כפי שתפורטנה להלן (תוך איזכור הפרות עבר שלו), לבין גישת המדינה המתייחסת למצב שאותו אדם נעצר במעצר בלתי חוקי בגין אי-הקפדה על הוראות חוק המעצרים, אגב הסתפקות ב-"הבעת צער" בלבד. ארחיב בעניין זה מיד בסמוך.

16.
סעיף 62א ל

חוק המעצרים
התווסף לספר החוקים במהלך שנת 2011, כחלק מתיקון מס' 8 לחוק זה. על פי דברי ההסבר שבהצעת החוק
מטעם הממשלה
(פורסם ברשומות בתאריך 13.07.2010), שבסופה נחקק תיקון מס' 8, הטעם לחקיקתו של סעיף 62א נומק כדלקמן:

"התיקון המוצע נועד למשל למקרה... שבו אדם ששוחרר לאחר תשעה חודשים, נתפס בהפרה קיצונית של תנאי השחרור, שאינה מהווה עבירה המצדיקה מעצר בפני
עצמו. על פי המצב המשפטי הקיים, בית המשפט המחוזי אינו מוסמך להורות על מעצרו, כיוון שהוא היה עצור לתקופה מצטברת של 9 חודשים. תיקון מוצע זה יאפשר לבית המשפט הדן באישום להורות על 'מעצר ביניים' לפרק זמן של עד 72 שעות, עד לקבלת הכרעת בית המשפט העליון בדיון בבקשה לחידוש מעצרו מעבר לתקופה העולה על תשעה חודשים".


כלומר, גם לשיטת המבקשת, לו היינו במצב החוקי ששרר עובר לתיקון מס' 8, המבקשת היתה נדרשת להביא את עניינו של המשיב בפני
משפט זה
ללא דיחוי
. סעיף 62א העניק איפוא למבקשת "מרווח נשימה" של 72 שעות, שבסיומן עליה לפנות לבית משפט זה, או לשחרר את הנאשם ממעצרו. בנסיבות שכאלה, שבהן נאות המחוקק לפגוע בזכויותיהם של נאשמים שדינם טרם הוכרע, על רקע רצונו להקל את העומס הרב המוטל על גורמי האכיפה ועל בתי המשפט, הפרקליטות נדרשת
להקפיד שבעתיים
על קיומן המדוקדק של הוראות החוק.


משאלה הם פני הדברים, ברי כי אין למצוא אפילו נחמה פורתא בכך שהמבקשת ציינה כי "לצערה, היה המשיב מצוי במהלך הדיון בבקשה האמורה במעצר בלתי חוקי". כאן גם המקום לציין, כי בבקשות המדינה לעיון חוזר ולמעצר גישור, אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי בתאריך 22.10.2012 ובתאריך 26.11.2012,
לא צויינה כלל
העובדה שהמשיב שהה קודם לכן במעצר בלתי חוקי.
17.
נוכח האמור עד כה, אדגיש כי אלמלא נסיבות המכלול, הייתי מורה על שחרורו המיידי של המשיב למעצר הבית בו שהה עד כה, ולו מחמת אי החוקיות החמורה של מעצרו בתקופה שבין תאריך 02.09.2012 לבין תאריך 12.09.2012.


יחד עם זאת, וכפי שפורט בהרחבה לעיל, ניצב בפני
המשיב, כשלחובתו הפרות חוזרות ונשנות של התנאים המגבילים שהושתו עליו. בצדק הפנתה המבקשת למספר רב של החלטות בהן קבע בית משפט זה כי ככלל, נאשם אשר יפר את האמון שניתן בו ואת תנאי שחרורו – יעצר, ויקשה עליו לקבל הזדמנות נוספת להשתחרר בתנאים מגבילים. ואולם, וככל הלכה, יש לבחון את הכלל המשפטי על רקע הנסיבות הספציפיות של ההליך העומד להכרעה.

18.
ההפרות הנוכחיות המיוחסות למשיב, שעל קיומן וטבען אין למעשה מחלוקת, התרחשו על רקע המצב הבטחוני המיוחד ששרר בדרום הארץ בכלל, ובשדרות בפרט, במהלך חודש נובמבר השנה. לטעמי, ואף על פי שככלל על נאשם להקפיד על כל תנאי השחרור בערובה שאותם קבע בית המשפט, מן הראוי להבחין בין הפרה קלה יחסית, לבין הפרה חמורה, וכן יש לבחון את חומרת ההפרה על רקע הנסיבות הכלליות. כך, כאשר משוחרר בתנאים מגבילים מפר את תנאי "מעצר הבית" שנקבעו לו, בדרך של ליווי בת משפחתו למקלט בשעה שנשמעת בעיר אזעקת אמת – ניתן לבחון את ההפרה בסלחנות מסוימת. לשון אחר, לא ניתן לקבוע כי דין אחד יחול הן על המשיב – ששהה בשדרות המופגזת בטילים מרצועת עזה, ושההפרה החמורה ביותר המיוחסת לו היא יציאה למרחק של 100 מטרים מביתו – והן על מי ששוחרר ל-"מעצר בית" במקום שלו אחר בארץ, שאיננו נתון במצב חירום מיוחד, אשר התרחק מן הבית באופן ניכר לצרכי בילוי (כפי שארע ב-בש"פ 7364/09

מדינת ישראל
נ' אדרי
(לא פורסם, 17.09.2009), אליו הפנה בא-כח המבקשת).

19.
זאת ועוד - אחרת: כאשר התבקש בית משפט זה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים בפעם הרביעית, קבע חברי, השופט

י' עמית
, כי "הגיעה העת לשחרר את זרביאלוב לחלופת מעצר". מן האירועים שהתרחשו מאז עולה, כי כל שעלה בידו של המשיב להציע כחלופת מעצר בעניינו הוא "מעצר בית" – בבית אימו בשדרות, ובערבויות כספיות נמוכות יחסית. אכן, קשה שלא להתרשם כי חלופת מעצר זו איננה מאיינת לחלוטין את חשש המסוכנות והשיבוש העולה מן המשיב, ובמצב דברים רגיל הייתי מורה על כך שבלא הידוקה, לא ישוחרר המשיב לחלופת מעצר זו. אלא שלא לכל אדם יש אפשרות להציע חלופת מעצר מהודקת, והדבר תלוי, בין השאר, בחלופה שביכולתו למצוא, במפקחים שבאפשרותו להציע, ובמצב הכלכלי שלו ושל הערבים. ישנם לפיכך מקרים חריגים, שבהם ניתן לשקול לשחרר נאשם לחלופת מעצר, גם אם איננו מעמיד חלופה שבית המשפט היה משחרר אליה נאשם אחר שהחשש ממסוכנותו, או החשש שישבש הליכי משפט דומים (וראו החלטתי ב-בש"פ 7206/10
אגרונוב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.10.2010); ויוטעם כי גם שם, כמו כאן, שוחררו המעורבים "הבכירים" יותר לחלופות מעצר שונות).


לנוכח העובדה שמאז שהוגש כתב האישום כנגד המשיב ועד היום חלפו
כמעט שנתיים
, ובשים לב לכך שאף המבקשת מודה כי ההליך העיקרי צפוי להמשך עוד זמן רב – אינני סבור כי יש לסתום את הגולל על אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת המעצר בשדרות, וזאת חרף ההפרות הרבות של תנאי שחרורו בערובה שאותן ביצע עד כה.

20.
נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:


בקשת המדינה מתקבלת בזאת, כך שהמשיב יעצר למשך 30 ימים, שימנו החל מתאריך 27.11.2012, דהיינו עד לתאריך 26.12.2012. במהלך תקופה זו, יוכל המשיב לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקש להשתחרר לחלופת מעצר, הדוקה מזו הנוכחית. בית המשפט המחוזי הנכבד ישקול בהתאם את החלופה שאותה יציע המשיב, לרבות את הצורך שבהעלאת גובה הערבויות הכספיות שניתנו, וכן את הצורך שבהוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו.


היה והמשיב לא יוכל למצוא חלופה כאמור בתוך 10 ימים מהיום – יתאפשר למשיב לבקש לחזור ולהשתחרר לחלופת המעצר הקודמת, והערכאה הדיונית תידרש לתנאים הראויים לשחרורו במסגרתה.

21.
סוף דבר:

בקשת המדינה מתקבלת בחלקה
. הנני מורה איפוא, מכח סעיף 62 לחוק המעצרים, כי המשיב יעצר עד לתאריך 26.12.2012, או עד למתן

פסק דין
ב-ת"פ 19696-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.


כל האמור לעיל הוא בכפוף לאמור בפיסקה 20.


ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ג (29.11.2012), בשעה 17:30.



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12085880_k01.doc
הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 8588/12 מדינת ישראל נ' אורחן זרבאילוב, אלבירה שלמייב, אבסוט טרנה (פורסם ב-ֽ 29/11/2012)