פסקי דין על נואל בדריה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2315/00 בל     04/08/2004




בל 2315/00 נואל בדריה נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בל 002315/00


בפני
:
השופטת הראשית, רונית רוזנפלד

נציג עובדים מר מישל גזי
נציג מעבידים מר אריה שפירא

17/08/2004



בעניין:
נואל בדריה



ע"י ב"כ עו"ד
שלמה לקר

התובעת

נ ג ד


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
ויויאן קליין-בנימין

הנתבע

פסק דין


1. בפני
נו תביעת התובעת לקצבת ילדים. בעת שהגישה התובעת תביעתה לבית הדין טרם ניתנה החלטה בתביעה שהגישה למוסד. במהלך הדיונים בתיק הודע לתובעת על זכאותה לקצבה, החל מיולי 2000, בהיותה תושבת ישראל. תביעתה בנוגע לתקופה שקודם לכן נדחתה (ראה מכתב הדחיה בתיק). על שאלת הזכאות לקצבה לתקופה שלפני יולי 2000 התנהל הדיון בפני
נו. יצויין כי בתצהירי עדות ראשית שהוגשו לתיק נקבעה תחילת התקופה הרלוונטית העומדת לבירור לסוף 97 תחילת 98, שאז, לפי טענת בעלה של התובעת, הם עזבו את ביתם שבביר נבאללה ועברו להתגורר בירושלים (ראה תצהיר עדנאן בדריה וכן ראה בחקירה נגדית של העד עמ' 3 ש. 17).

2. העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מן התיק הן אלו:
א. בתקופה הרלוונטית היו לתובעת שתי בנות קטינות. אסלאם ילידת 1987 ואיסראא ילידת 1990.
ב. התובעת הגישה תביעתה לקצבת ילדים למוסד ב- 6/2000.
ג. לתובעת ולבעלה (להלן גם-עדנאן) נכס בביר נבאללה. התובעת (באמצעות בעלה), מודה כי המשפחה התגוררה בנכס שבביר נבאללה משנת 1983 ועד סוף 1997 תחילת 1998 (עמ' 6 ש. 4).
ד. לתובעת ולבעלה נכס בעיר העתיקה שבירושלים. חשבונות הארנונה בגין הנכס או חלק ממנו הינם על שמו של עדנאן, במשך כל השנים, לרבות בהתייחס לשנים שבהן התגוררה המשפחה בביר נבאללה.
ה. הוכרה תושבותה של התובעת בירושלים החל מ- 7/00 שהוא מועד סמוך למועד שבו הוגשה התביעה למוסד. החל ממועד זה המוסד אינו חולק על כך כי בני המשפחה מתגוררים בנכסם הפרטי בעיר העתיקה.
ו. הוגשו תעודות בית ספר של ילדי התובעת לפיהן הם למדו בבתי ספר בירושלים גם בתקופה שלפני 97.
ז. עדנאן הגיש תביעה קודמת לבית הדין (ככל הנראה בשנת 1990). באותה תביעה טען כי הוא מתגורר בירושלים (עמ' 7-6).

3. מעדותו של עדנאן עולה כי החל מסוף שנת 97 תחילת 98 החלו להתגורר באופן קבוע בנכס שבעיר העתיקה. עד אותו מועד היה רק חדר אחד מתוך 3 חדרי הדירה שייך לעדנאן. בסוף 97 לקח עדנאן מאחיו את שני החדרים הנוספים שבדירה ומאז יש לו דירה שלמה, ובה הוא מתגורר (עמ' 6 ש. 22).

4. לטענת המוסד דין התביעה להדחות מחמת שיהוי. התובעת הגישה תביעתה המתייחסת לשנים 98,99,2000 באיחור. לנתבע אין כלים לבדוק את טענת התובעת, אם אמנם עברה להתגורר בירושלים במועד כנטען על ידה. האיחור בהגשת התביעה מסכל אפשרות בדיקת הזכאות ומכאן שדין התביעה להדחות מחמד שיהוי.
גם לגופה דין התביעה להדחות מאחר שלא הוכח כי התובעת התגוררה בירושלים בתקופה הרלוונטית.

5. שתי פלוגתאות עומדות איפוא להכרעתנו בהליך זה:
א. האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי.
ב. האם היתה התובעת תושבת ירושלים בתקופה שמסוף 11/97 ועד 7/00, עד למועד בו הגישה תביעתה למוסד.

6. להוכחת תביעתה הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית שלה ושל בעלה עדנאן בדריה. כמו כן הוגש תצהירו של השכן נאיף טהה מחמד מוסא. בתצהיריהם מעידים השלושה על מגורי התובעת בנכס המשפחה שבעיר העתיקה במועדים שבמחלוקת. לפי גרסת עדנאן כמפורט בתצהיר, התביעה הוגשה רק בשנת 2000 מאחר שפנו לעו"ד שאמר להם כי לא יפנו למוסד, כי אם יפנו, תלקח מהם תעודת הזהות. מאחר שהכירו תופעה כזו, קיבלו את עצתו של עורך הדין (ראה בתצהיר עדנאן ס' 6). בחקירה נגדית מסר עדנאן על התרשלות שני עורכי דין שטיפלו בעניינו לפני ב"כ הנוכחי, ומכאן העיכוב בהגשת התביעה. התובעת בחקירתה הנגדית חזרה על הטענה בדבר החשש לפנות לביטוח לאומי שמא ילקחו מהם תעודות הזהות שברשותם (עמ' 10 ש. 22).
יצויין כי לתצהירים מטעם התובעת צורפו מסמכים שונים, לרבות אישורי ארנונה ע"ש עדנאן, כולל לתקופה שבה התגוררה המשפחה בביר נבאללה. כך גם לגבי תעודות בית ספר בירושלים המתייחסות לתקופות בהן אין חולק כי המשפחה התגוררה מחוץ לתחום. מטעם זה יש לומר כבר עתה כי בנסיבות אלו למסמכים משני הסוגים (אישורי ארנונה ותעודות מבתי ספר) אין ערך ראייתי להוכחת התושבות בתקופה הרלוונטית.

7. בדיון שקוים להוכחות נחקרו התובעת, עדנאן, והעד מטעמה, על תצהיריהם. במהלך הדיון הוגשה הודעת התובעת שנגבתה על ידי חוקר המוסד ביום 28.7.00 (נ/2). כמו כן הוגשה הודעה שנגבתה מעדנאן ב- 29.4.90 (נ/1). יצויין כי שמענו מעדנאן כי את הדירה שבביר נבאללה השכיר מאז 98 לשני שוכרים. חוזי שכירות לא היו עימו ואת שמותיהם ואת תקופות השכירות לא ידע לציין (עמ' 8). עדנאן מסר עוד כי אין בידו חשבונות חשמל ומים לנכס שבביר נבאללה. מן התובעת שמענו כי הדירה בביר נבאללה היתה מושכרת לאחרים גם בתקופות שונות בהן המשפחה עצמה התגוררה בביר נבאללה (עמ' 12 ש. 18).

8. נדון ראשית בטענת המוסד בדבר דחיית התביעה מחמת השיהוי שבהגשתה.
ילדי התובעת בגינם נתבעת הקיצבה הינם ילידי השנים 87 ו-90. לכאורה, מועד היווצר עילת התביעה בנסיבות הענין הוא, עם מעבר התובעת לירושלים, שרק אז קמה לה עילת תביעה. אם נכונה טענתם של התובעת ובעלה כי עברו להתגורר בירושלים באופן קבוע בסוף 97 תחילת 98 כי אז לפי הוראת ס' 296 לחוק היה עליהם להגיש תביעתם למוסד בתוך שנה ממועד המעבר, דהיינו, בתחילת 1999. בפועל הוגשה התביעה ביוני 2000 (ראה מכתב הדחיה שבתיק. מטעמם בלתי ברורים מציין ב"כ המוסד את מועד הגשת התביעה כ- יולי 2000). לכל הדעות אין בפני
נו תקופה ארוכה של שיהוי. השאלה הנשאלת היא האם יש באיחור בהגשת התביעה כדי לסכל או למנוע מן הנתבע אפשרות בדיקת מועד המעבר, כך, שבגין סיכול זה של אפשרות הבדיקה דין התביעה להדחות.

9. לאחר שעיינו במכלול החומר שבפני
נו הגענו לכלל החלטה כי אין בעיכוב שבהגשת התביעה כדי להוות סיכול אפשרות הבדיקה כאמור. ראשית, יש לזכור כי העיכוב או האיחור בהגשת התביעה אינו גדול כלל ועיקר. במיוחד אין לקבל את הטענה בדבר סיכול אפשרות הבדיקה לאור מה שנמצא בדברים שנרשמו בהודעת התובעת (נ/2). בקשר לכך נפנה לדברים הבאים מתוך ההודעה:
"ש. אני מודיעך שלפי מה שידוע לי את חזרת אבל תקופה קצרה שאת גרה כאן. ממתי עברת לגור כאן.
ת.לא נכון. אתה באת וחקרת אותי בתיק של גיסי סובחי וישנה שמה עדות שלו ואני גרתי כאן.
ש. אני זוכר שאני ערכתי כאן חקירה לגיסך מחמוד שהוא רופא האם זה נכון.
ת. כן אני חושבת. ותבדוק בתיק של סובחי ותמצא את עדותי ותבדוק גם את עדותו של גיסי מחמוד" (ההדגשות שלי ר.ר.).

10. הנה כי כן, במהלך החקירה הוצגה דרך לבחינת גרסת התובעת לענין המועד שבו עברה להתגורר בדירה שבירושלים באופן קבוע. מטעמים בלתי ידועים לא נעשתה בדיקה כזו, ובפני
בית הדין אין כל הסבר מדוע לא נערכה הבדיקה. תעודת עובד ציבור ובה עדות בדבר קשיים בקיום חקירה בתיק, אם היו כאלה, לא הוגשה.
במאמר מוסגר יצויין לענין זה כי ב"כ התובעת מציין בסיכומיו נסיונות שערך הוא עצמו להתחקות אחר ההודעה שמסרה התובעת בתיק האחר, נסיונות שלא צלחו בידו. מכל מקום, ככל שהדבר קשור בטענת השיהוי – על המוסד הנטל להוראות קושי שנגרם לו בשל העיכוב בהגשת התביעה. כאמור, אנו לא מצאנו לטענות המוסד בענין זה תשתית עובדתית.
נוסיף לכך את העובדה כי מהימן עלינו ההסבר שנתן עדנאן בקשר לעיכוב בהגשת התביעה והוא קשור בעורכי דין שלא טיפלו בענין המשפחה, כמו גם חשש מסויים שהיה קיים באותה תקופה כי תשלל תעודת הזהות. לסיכום חלק זה אנו קובעים כי דין טענת המוסד בדבר דחיית התביעה מחמת שיהוי, להדחות.

ההכרעה – לגופה של תביעה
11. לאחר שעיינו בעדויות ובראיות שהוצגו בפני
נו הגענו לכלל החלטה כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח, ולא נסתרה טענתה כי עברה להתגורר בירושלים בנכס שבעיר העתיקה בסוף 97, תחילת 98.
לענין זה נציין את הרושם המהימן שהותירה עדותו של עדנאן. עדותו עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו, והיתה עקבית לכל אורכה. העד לא התכחש לכך שבעבר ביקש לקבל קצבת ילדים על סמך מצג שלא היה מצג אמיתי. העד חזר לכל אורך עדותו על כך שמסוף 97 תחילת 98 קיבל שני חדרים שבדירה מאחיו ומאז הוא מתגורר באופן קבוע במקום. העד לא היסס לומר כי דברים שמסרה אישתו לחוקר המוסד כאילו הם מתגוררים בדירה מזה שבע שנים, אינם נכונים (עמ' 7 ש. 28).
המוסד, שהיתה נתונה בידיו אפשרות לנסות ולהביא ראיה לסתור את גרסת העד, דרך איתור אותה חקירה עליה דובר במהלך גביית הודעת התובעת, לא פעל ולא הביא ראיות לסתור.
בעצם העובדה שהתובעת טענה בהודעתה לחוקר כאילו היא נמצאת במקום משנת 93, אין כדי לשלול כי המשפחה התמקמה בדירה שבירושלים החל משנת 98.

12. לפיכך, ולאור כל האמור אנו קובעים כי יש לראות בתובעת תושבת ירושלים החל משנת 98. לענין החודש הרלוונטי אנו מפנים לדברי עדנאן שציין בקשר למועד המעבר לדירה: "אני נכנסתי לרמדאן שזה היה בחודש 12 וזה נכנס לשנת 98..." (עמ' 7 ש. 20).
לאור דבריו, ובהעדר תאריך מדוייק באשר ל"תחילת שנת 98", אנו קובעים כי הוכח בפני
נו כי החל מחודש פברואר 98 התובעת מתגוררת בירושלים באופן קבוע, וממועד זה היא זכאית לקצבת ילדים.

סוף דבר
13. התביעה מתקבלת. התובעת זכאית לקיצבת ילדים בגין ילדיה הקטינים מאז חודש פברואר 98. הנתבע ישלם הוצאות התובעת בסכום של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום י"ז באב, תשס"ד (4 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.



ר. רוזנפלד, שופטת מר מ. גזי מר א. שפירא
אב"ד נציג עובדים נציג מעבידים








בל בית דין אזורי לעבודה 2315/00 נואל בדריה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/08/2004)