פסקי דין על משה בן ארויה | פסקי דין על שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר | פסקי דין על מדינת ישראל |

20960-06/12 עתא     27/11/2012




עתא 20960-06/12 משה בן ארויה נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר, מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בחיפה



27 נובמבר 2012

עת"א 20960-06-12 בן ארויה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
ואח'
עת"א 9819-07-12 בן ארויה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
ואח'




בפני

כב' השופט
רון שפירא

העותר
משה בן ארויה
(אסיר), ת"ז 059162925


נגד

המשיבים
1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
2. מדינת ישראל



פסק דין


בפני
שתי עתירות אסיר שהדיון בהן אוחד. במסגרת העתירות ביקש העותר שני סעדים נפרדים.

בעתירה 20960-06-12 עותר האסיר כנגד החלטת שב"ס להפסיק טיפול שניתן לו בסבוטקס, חומר שהוא
תחליף סם. בעתירה 9819-07-12 מבקש העותר כי בית המשפט יבטל את סיווגו כאסיר אלמ"ב, וזאת בשים לב לחלוף הזמן מעת שביצע את העבירה בגינה הוא מרצה מאסר. לחלופין ביקש העותר להורות כי ועדת האלמ"ב תתכנס ותדון בעניינו.

בנוסף, וערב הדיון בעתירות, הגיש העותר בקשה לתיקון העתירה והוסיף למעשה עתירה לסעד נוסף שעניינה חישוב ימי מאסרו. לעניין זה קבע בית המשפט כי אין מדובר בחלק מהעתירה והורה לשב"ס להגיש תגובה בכתב, אליה עוד אתייחס בהמשך.

עת"א 20960-06-12
– עיינתי בטענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בעתירה המתוקנת ובפרוטוקול
הדיון. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות שב"ס בעניינו של העותר. העותר טוען כי ביום 2/7/12 הוא הוחתם על הסכם טיפול בסבוטקס. לטענתו הוא פועל על פי ההסכם. עוד לטענתו, אין בעבירות המשמעת שיוחסו לו, שלטענתו היו עוד קודם לחתימתו על ההסכם, כדי להוות עילה להפסקת הטיפול.

ההסכם שבין העותר לשב"ס בעניין הטיפול קובע את התחייבויות העותר כדלקמן:

"1. שיתוף פעולה עם המטפלים:
i
) להישמע להוראותיהם ולבל הוראה שתינתן לי ע"י שלטונות בית הסוהר.
ii
) לקבל את הטיפול המומלץ ע"י המטפלים ולהיבדק ע''י רופא נרקולוג פעם בחודש לפחות לצורך המשך טיפול.
iii
) למסור מידע מלא ונכון הדרוש לצורכי אבחון וטיפול כמסגרת התוכנית האמורה .
2. לא להשתמש בסמי רחוב. אני מסכים למעקב ע"י ביצוע בדיקות מעבדה שונות לרבות בדיקות שתן ודם בתדירות שתיקבע
ע"י הבורקים הטיפוליים.
3 .לא להשתמש בתרופות שלא הומלצו ע"י הרופא הנרקולוג ולא להעביר תרופות המיועדות לי לאדם אחר.
4. לא לבצע עבירה מכל סוג, לרבות עבירות סמים (הברחה, החזקה, סחר ותיווך) במהלך התוכנית הטיפולית.
iii
. אני מודע לכך כי אהיה צפוי לסנקציות מינהליות וטיפוליות עד להפסקת הטיפול על הפרת משמעת ו/או הפרת אחד מכל הסעיפים שפורטו לעיל.... "

(ההדגשות הוספו. ר.ש.)

ממידעים רבים ומוצלבים שהועברו לעיוני, מידעים מהתקופה שלאחר החתימה על החוזה הטיפולי, עולה כי העותר סוחר בתרופות שקיבל לצרכי הטיפול עם אסירים אחרים, בניגוד להתחייבותו כמפורט בסעיף 3 להסכם שחתם. יצוין כי מבין המידעים שהוצגו לעיוני, שישה מידעים הם מתאריך שלאחר חתימה על ההסכם הטיפולי. מדובר במידעים ממספר מקורות מוצלבים בכל אחד מששת התאריכים הנ"ל.

בנסיבות אלו, גם ללא כל קשר לחוזה שנחתם, ואולם במיוחד בשים לב לסעיפי החוזה שהודגשו לעיל, סבור אני כי החלטת שב"ס להפסיק את הטיפול בסבוטקס היא החלטה ראויה ומתבקשת מאליה. ההחלטה מבוססת על תשתית ראיות מנהליות מספיקה לעניין, ואף מעבר לכך. שיקול הדעת שהופעל הוא ענייני. מעבר להיבטים החוזיים, מובן כי על שב"ס למנוע סחר בתרופות ותחליפי סם בכלא. בנסיבות אלו לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטה.

עתירה 9819-07-12

– העותר הורשע בעבירות אלימות שנעברו נגד בת זוגו. בגזר הדין קובע בית משפט השלום בתל אביב (ת"פ 1065/08) כדלקמן:
"הנאשם הילך אימים על בת זוגו ומשך אותה בכוח בידה רק בשל סירובה לישון עמו באותה מיטה. זו אינה הפעם היחידה בה הפנה הנאשם את זעמו למתלוננת ולאורך שנות נישואיהם נהג בה באלימות"
(עמ' 3 לגזר הדין, פרק ה"דיון" - ר.ש.).

הסניגור מבסס את טענותיו על דברים שהוסיף בית המשפט במועד הקראת גזר הדין, שם נאמר כדלקמן:


"בית המשפט מפנה את שב"ס לגזר הדין בכל הנוגע להערכת העבירה שנעברה על ידי הנאשם כעבירה מהרף הנמוך ביותר בסוג עבירות האלימות במשפחה, ככל שהדבר אמור להקרין על זכויות שונות של הנאשם במסגרת חופשותיו מהכלא."

לא כאן המקום להעריך את חומרת המעשה. יצוין כי בסופו של יום הורשע העותר בהליך הנ"ל בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 + 382(ב) לחוק העונשין. עם זאת המרחק בין המעשה לבין עבירה הנמנית על עבירות מין במשפחה אינו רחוק.

בכל מקרה, מובן כי בנסיבות אלו היה על שב"ס לסווג את העותר כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב, הרי מדובר בהרשעה בעבירת אלמ"ב מובהקת. לא מצאתי כל בסיס לטרוניית העותר לעניין זה. יודגש כי בית משפט השלום לא המליץ בגזר דינו שלא לסווג את העותר כאסיר אלמ"ב, אלא ציין שיש להביא בחשבון כי בסופו של יום, דרגת האלימות שהופעלה הייתה במדרג הנמוך. עניין זה רלוונטי לשיקולי ועדת האלמ"ב ואולם לא לעצם הסיווג.

ככל שהדבר נוגע לקיום דיון בוועדת האלמ"ב – מאחר והדיון כבר התקיים, אין עוד צורך לדון ברכיב העתירה המבקש לחייב את הועדה לדון בעניינו. עם זאת נעיר, כפי שכבר הערנו בעבר, כי יש צדק בטענה כי דיונים בפני
וועדת אלמ"ב נדחים ונערכים ברגע האחרון כאשר מעצם דחיית הדיונים נפגעות זכויות אסירים שהחלטת ועדת אלמ"ב נחוצה לצורך קביעת מעמדם.

ככל שהדבר נוגע להחלטה לגופו של עניין – ועדת האלמ"ב בחנה את עניינו של העותר. מטעמים שפורטו בחוות הדעת של ועדת האלמ"ב, לא המליצה הועדה על הוצאתו לחופשות. יצוין כי הועדה התייחסה לפסק דינו של בית המשפט בתל אביב, אלא שעל סמך הערכתה המקצועית סברה כי קיימת מסוכנות. לעניין זה נעיר, כי מפסק הדין עולה כי מדובר בעותר אשר נקט באלימות כנגד בת זוגו לאורך שנים, ובנסיבות אלו, הערכת המסוכנות של ועדת האלמ"ב, אשר מבוססת גם על נימוקים בתחום המקצועי המסור לועדה, אינה משוללת בסיס.

אשר על כן, וגם בעניין זה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת שב"ס אשר אימץ את מסקנות ועדת האלמ"ב והחליט שלא להוציא את העותר לחופשה.

בכל הנוגע לחישוב ימי מאסר
– ערב הדיון בעתירה הגיש העותר בקשה להוסיף סעד נוסף, שעניינו שונה מהנושאים שעלו בעתירה, חישוב ימי המאסר. בית המשפט קבע כי הדבר אינו חלק מהעתירה. עם זאת הורה לשב"ס לבדוק את הטענות ולהודיע לבית המשפט את עמדתו. שב"ס הגיש תגובה מפורטת, בה פירט את הזיקה והיחס שבין שני המאסרים השונים שנגזרו, ואת אופן עריכת התחשיב.

יצוין כי מעיון בתגובת שב"ס, לא מצאתי כי נפל פגם באופן שבו נערך תחשיב ימי המאסר. עם זאת, מאחר והדבר לא היה חלק מהעתירה וממילא גם לא אפשרתי טיעון בנושא, הרי שתחשיב שב"ס שהוגש לבית המשפט, יועבר לסנגור, וככל שהסנגור חולק על התחשיב, יגיש עתירה מנומקת ומפורטת בעניין זה.

בכפוף לאמור לעיל, ומהטעמים שפורטו, אני מורה על דחיית שתי העתירות, שהדיון בהן אוחד.

יש לשלוח עותק פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ג, 27 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

ר' שפירא, שופט








עתא בית משפט מחוזי 20960-06/12 משה בן ארויה נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר, מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 27/11/2012)