פסקי דין על טרמודן | פסקי דין על חברות | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון באר טוביה

1154-03/12 עתמ     28/11/2012




עתמ 1154-03/12 טרמודן בע"מ, חברות נ' ועדה מקומית לתכנון באר טוביה








בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע



עת"מ 1154-03-12 טרמודן בע"מ
נ' ועדה מקומית לתכנון באר טוביה









בפני

כב' השופטת רות אבידע


עותרים

טרמודן בע"מ
, חברות
511992562


נגד


משיבים

ועדה מקומית לתכנון באר טוביה



ב"כ הצדדים: עו"ד אלי יוגב
- ב"כ העותרת

עו"ד עמוס חריף
- ב"כ המשיבה



פסק דין


העתירה ועיקר העובדות
עתירתה של העותרת מופנית כנגד החלטת המשיבה לחייבה בתשלום אגרה בגין היתר לשימוש חורג.

העותרת הנה חברה בעלת מפעל לייצור בלוקים ואבנים הממוקם באיזור התעשייה כנות. בשל צורך בשטח אחסנה נוסף, רכשה העותרת מגרש בגודל של כ- 15 דונם, הממוקם אל מול מפעל החברה, לצורך אחסון התוצרת המוגמרת שלה. על החלטה זו הגישה העותרת בקשה להיתר בניה אשר נדחתה על ידי המשיבה. העותרת הגישה ערר וביקשה היתר בניה ושימוש חורג וביום 2.11.11 החליטה ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום לבטל את החלטת המשיבה ולהעניק לעותרת היתר לשימוש חורג, החלטה אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ברקאי עת"מ 43196-11-11). כמו כן, קיבלה העותרת ביום 10.10.11 היתר לריבוד המגרש באספלט וגידורו. יובהר כי על פי התב"ע הקיימת יעודו של מגרשה של העותרת הוא "תעשייה ומלאכה", בעוד העותרת מבקשת לעשות בו שימוש חורג ל"אחסנה פתוחה".

בגין הגשת הבקשה להיתר לשימוש חורג, הוציאה המשיבה לעותרת דרישה לתשלום אגרת הפרשים מספר 7473 על סך 475,972 ₪. עתירת העותרת היא לביטולה של האגרה משלטענתה אינה חוקית, הגיונית או סבירה.


טענות הצדדים ודיון
לטענת העותרת, המשיבה אינה רשאית לגבות ממנה אגרה משאין בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאי ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה") אגרה על היתר לשימוש חורג "בקרקע". העותרת הפנתה לתקנה 19 לתקנות התכנון והבניה הקובעת כי בעד מתן היתר תשולם אגרה בהתאם לתוספת השלישית ובתוספת השלישית, לטענת העותרת, אין הוראה המאפשרת דרישה לתשלום אגרה בגין היתר לשימוש חורג בקרקע, לא בסעיף 1.00.10 לתוספת השלישית אליו הפנתה המשיבה בכתב הדרישה לתשלום, ולא בסעיף 1.00.7(א) לתוספת השלישית, אליו הפנתה המשיבה בכתב התשובה.

כן טענה העותרת כי אין בתקנות ובתוספת השלישית הוראות כיצד לחשב שטח קרקע לצורך קביעת אגרה לשימוש חורג בקרקע, וכי לא יתכן שהאגרה תוטל על שטח כל כך גדול של כ- 15 דונם, כאשר השימוש שהעותרת ייעדה לו הוא אך אחסנה פתוחה של תוצרתה.

טענה נוספת אותה העלתה העותרת הינה כי עד לתיקון התוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה באוקטובר 2006, לא הוטלה אגרה בגין שימוש הטעון היתר, כפי שכיום מצוין בסעיף 1.00.7(א) ומכאן ביקשה ללמוד כי אין זה מובן מאליו כי היתר לשימוש חורג טעון תשלום אגרה מאחר והאגרה כבר שולמה בעת הוצאת ההיתר לבנייה, ולפיכך האגרה תוטל אך במקרים בהם התקנות באופן מפורש נקבו בסוג השימוש בטבלה בסימן ד', כגון גני אירועים.
המשיבה פרטה בסיכומיה את טענותיה. לגירסתה הדרישה לאגרה מעוגנת בהוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"),
ובתקנות שהותקנו מתוקפו.

העותרת, כאמור, קיבלה, לבקשתה, היתר לשימוש חורג
בקרקע לצורך אחסנה פתוחה במגרש עד ליום 1.5.2013. תקנה 19 לתקנות התכנון והבניה קובעת
אגרות

"כי בעד מתן היתר ישולמו האגרות שנקבעו בתוספת השלישית.

". כותרתה של התוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה הינה "

חישוב שטחי בניה ושיעורי אגרות למתן היתר". אין אבחנה בתקנות בין סוגי ההיתר, משמע התוספת השלישית לתקנות חלה על כל סוג של היתר- כפי שיפורט בתוספת.

סעיף 1.00.7 לתוספת השלישית קובע "נוהלי תשלום אגרות", סעיף קטן א' קובע כי "בעד כל עבודה או שימוש הטעונים היתר המפורטים בטורים א' ו-ב' בטבלה שבסימן ד', תשולם אגרה בשיעור הנקוב לצדם בטור ג'."

בענייננו, השימוש אותו עושה העותרת בקרקע הינו שימוש אשר מצריך היתר, ועל העותרת לשלם אגרה- במידה ויש חיוב לכך בטורים א' וב' לטבלה שבסימן ד'.

בדרישה לתשלום האגרה שנשלחה לעותרת, צויין כי הסעיף מכוחו מחוייבת העותרת הינו 1.00.100, סעיף שאינו קיים בתקנות. העותרת טענה כאמור, כי המשיבה התכוונה לחיוב מכוח סעיף 1.00.10 בטבלה, דא עקא שהסעיף אינו רלוונטי לגביה.

בדיון שהתקיים ביום 23.4.12 הבהיר ב"כ המשיבה כי המספר המצויין בדרישה לתשלום הודפס על ידי החברה לאוטומציה אך הכוונה היתה לפרט 1 בטבלה שבסימן ד'. נראה כי אכן נפלה טעות בהדפסת מספר הסעיף מכוחו הוצאה דרישת התשלום. מצויין בדרישה- במשבצת "תיאור אגרה/היטל" כי האגרה היא עבור "בניה או שימוש חורג" , נוסח הדומה לאמור בפרט 1 לטבלה שבסימן ד'. נראה איפוא כי כוונת המשיבה היתה להפנות לסעיף זה.
בטור א' לטבלה שבסימן ד' מתואר סוג העבודה או השימוש בגינם מוטלת האגרה. נאמר בפרט 1 כי תשלום האגרה הינו בגין "בניה או שימוש חורג למעט כמפורט בפרט 2 ואילך". בטור ב' בטבלה מפורט סוג העבודה או השימוש- "בניה חדשה או תוספת בניה לרבות יציע, בניני עזר,
מצללות, שטחי שירות, מרפסות, גזוזטראות, קירוי משטחים פתוחים, אצטדיונים, מיתקני נופש וספורט לרבות בריכות שחיה, בין מקורות ובין שאינן מקורות, גני אירועים, מחסנים ובתי אריזה (אף אם הם למטרות חקלאיות), ושינוי שימוש

". ההיתר אשר ניתן לעותרת הינו בגין שימוש חורג, ולפיכך נכנס הוא בגדר פרט 1 לטבלה, שכן נעשה שינוי בשימוש המגרש ממגרש לתעשיה ומלאכה, כפי שמופיע בתוכנית, למגרש המיועד לאחסנה פתוחה.
אין בתקנות אבחנה בין שימוש חורג לבניין או שימוש חורג לקרקע, כפי שמנסה העותרת לטעון. המושג "שימוש חורג" הוגדר בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה כ-

"שימוש חורג", בקרקע או בבנין - השימוש בהם למטרה שלא הותר להשתמש בהם, הן

במיוחד והן מהיותם באזור או בשטח מיוחד, לפי כל תכנית או תקנה אחרת שלפי חוק זה

החלות על הקרקע או הבנין או לפי היתר על- פי כל חוק הדן בתכנון ובניה;"

. כמו כן,

בסעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה נקבע לעניין עבודות טעונות היתר-
"לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:
........
(3)
כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית."


עולה מהאמור כי כל שימוש חורג הנכנס בגדר פרט 1 לטבלה בסימן ד' מצריך תשלום אגרה

בגובה מסויים הקבוע בטור ג' לטבלה- אף שימוש חורג בקרקע נכנס בגדר פרט 1 לטבלה.

יצויין כי עיון ביתר הסעיפים בטבלה מעלה כי לא ניתן לשייך את ההיתר שניתן לעותרת

במקרה זה לסוג עבודה או שימוש אחר.
העותרת ביקשה, כסעד חלופי, שיקבע כי יש להטיל עליה אגרה בשל ההיתר שניתן לה, לפי פרט 8 לטבלה בסימן ד', שכותרתו- "עבודה מצומצמת ועבודות אחרות". לא ניתן להיענות לבקשתה שכן בפרט 8 נקבעה אגרה לגבי "לעבודה הטעונה היתר שלא נקבעה לה אגרה בסימן זה" – וזה לא המקרה בענייננו.

אשר לאופן חישוב האגרה, הפנתה העותרת לסימן ב' לתוספת השלישית, אשר כותרתה "חישוב שטחי בניה לקביעת אגרות", בטענה כי מכך שמצויין אך אופן חישוב שטח בנייה ולא שטח קרקע, לא ניתן להטיל אגרה של שימוש חורג בקרקע. אין בידי לקבל פרשנות זו של העותרת. העובדה כי ישנו בתקנות הסבר לאופן חישוב שטחי בנייה אינה שוללת האפשרות להטיל אגרה על שימוש חורג בקרקע- התקנות טרחו לציין כי לצורך חישוב שטח בנייה יש לקחת בחשבון את כל השטח שהותר לבנייה לפי אחוזי בנייה, כולל שטחי שירות, היינו המחוקק מצא לנכון להדגיש כי כלל השטח שהותר לבנייה יחושב במסגרת גובה תשלום האגרה, ואילו לגבי קרקע לא מצא לנכון כי יש צורך בתקנות הקובעות את אופן החישוב במסגרת תקנה ספציפית. פרט 1 לטבלה, בטור ג', מציין במפורש כי האגרה תוטל על כל מ"ר. מכאן שיש לחשב את גודל הקרקע לגביה ניתן ההיתר לשימוש חורג. בהחלטת ועדת הערר המחוזית צויין כי שטח המגרש במסגרתו יעשה השימוש החורג הינו כ- 15 דונם- ולפיכך נראה על פניו כי המשיבה פעלה בהתאם לתקנות.

לעניין הצורך בהארכת תוקף ההיתר, מעבר למועד סיום ההיתר הקבוע כיום- 1.5.2013, וחששה של העותרת מתשלום נוסף של אגרה בגובה הנדרש ממנה כיום, מופנה תשומת ליבה של העותרת לסעיף 1.00.16 (א) לתוספת השלישית, שם צויין כי יהיה עליה לשלם 10% מסכום האגרה שנקבעה לגבי ההיתר המקורי, ולא פחות מהסכום הנקוב בתקנה 1.008 (284.37 ₪).

אשר לטענת העותרת בדבר תיקון התקנות והחובה להשתמש בהטלת אגרה בגין היתר לשימוש חורג אך במשורה, הרי שלא נמצאו תימוכין לטענה זו ואין בידי לקבלה.

לאור האמור לעיל, העתירה נדחית. העותרת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.





ניתן היום,
י"ד כסלו תשע"ג, 28 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.



רות אבידע
, שופטת














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1154-03/12 טרמודן בע"מ, חברות נ' ועדה מקומית לתכנון באר טוביה (פורסם ב-ֽ 28/11/2012)