פסקי דין על טל מתנה | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי | פסקי דין על קצין תגמולים משרד הביטחון - אגף השיקום |

5119/09 בל     29/11/2012




בל 5119/09 טל מתנה נ' המוסד לבטוח לאומי, קצין תגמולים משרד הביטחון - אגף השיקום








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 5119-09
18 נובמבר 2012




לפני:

כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי
– אב"ד
נציג
ציבור (עובדים)
מר שחר כהן
נציגת ציבור (מעבידים)
גב' עינת ברכה

ה
תובע
טל מתנה
ע"י ב"כ עו"ד איתן גד
-

ה
נתבעים
1. המוסד לבטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג
2. קצין תגמולים משרד הביטחון - אגף השיקום
ע"י ב"כ עו"ד ג'וזף עזיזיאן



פסק דין


השאלה העומדת להכרעתנו בהליך דנן
הינה האם זכאותו של התובע לקצבת נכות כללית וזכאותו לגמלה לפי
חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959
(להלן : "
חוק הנכים")
נובעות מ"מאורע אחד". ככל שייקבע כי מדובר במאורע אחד, הרי שעל פי הוראת סעיף 323(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995
(להלן : "
חוק הביטוח הלאומי
")
, אין התובע זכאי לקבל הן קצבת נכות כללית והן גמלה לפי
חוק הנכים
ועליו לבחור באחת מהן.
רקע עובדתי
:
1.

התובע, חייל בשירות מילואים בעברו, נפגע ביום 23.9.01 בתאונה במהלך שירותו הצבאי, והוכר בתום הליכים שונים כנכה צה"ל לפי

חוק הנכים
.
ועדה רפואית מטעם משרד הביטחון - אגף השיקום (להלן: "משהב"ט" או "הנתבע הפורמלי")
מיום 13.10.04 קבעה לתובע נכות
צמיתה בשיעור 20% בגין פגיעה בעמ"ש צווארי, פגיעה בעמ"ש מתני ושינויים בצבע בחלקי גוף שונים (נספח 1 לסיכומי המל"ל).
2.
ביום 25.7.05 הגיש התובע לנתבע (להלן: "המל"ל") תביעה לקצבת נכות כללית. ועדה רפואית מיום 27.11.05 קבעה לתובע נכות זמנית מיום 13.10.04 ועד 31.7.06 בשיעור 44% בגין הגבלה בעמ"ש צווארי, פגיעה בעמ"ש מתני וסינדרום פוסט טראומטי (נספח 2 לסיכומי המל"ל).
3.
ביום 1.8.06 קבעה ועדה רפואית נוספת כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 49%
החל מיום 1.8.06 (20% בגין ליקויים אורטופדיים, 30% בגין
ptsd
ו-10% בגין פגיעה נוירולוגית). לתובע נקבעה דרגת אי כושר בשיעור 75% לצמיתות.
בהתאם, שולמה לתובע קצבת נכות כללית בשיעור 100% החל מ- 24.7.05 ועד לחודש 11/07.
4.
ביום 2.12.07 הודע לתובע כי קצבתו מהמל"ל תופסק החל מחודש 12/07 עד
לבחירתו בין שתי הקצבאות, הואיל ולא ניתן לשלמן בעת ובעונה אחת (נספח 3 לסיכומי המל"ל).
5.
ביום 11.12.07 נתקבלה הודעה מטעם התובע (נספח 4 לסיכומי המל"ל, סומן נ/2) לפיה התובע "בוחר בקצבת נכות כללית במידה וזה על מאורע אחד אבל
לטענתו הקצבאות של ביטוח לאומי ושל משרד הבטחון הם על שני מאורעות שונים ועל כן לטענתו זכאי לקבל משני המשרדים (ביטוח לאומי ומשרד הבטחון)".
6.
ביום 31.12.07 שלחה נציגת המל"ל למשהב"ט מכתב בעניינו של התובע בזו
הלשון:
"... מבחינת נכותו הרפואית של הנ"ל: ללא האחוזים עבור ע"ש מותני (המשותפים גם לנכות כללית וגם למשהב"ט), הנ"ל אינו עובר סף רפואי אצלנו, ולכן מדובר במאורע אחד. בכל אופן, הוא אינו יכול לקבל עבור אותה תקופה גם נכות כללית וגם תשלום ממשרד הביטחון ועל כן הוא חייב לבחור. מאחר והוא בחר בנכות כללית, נא להודיע לנו בהקדם על הפסקת התשלום מכם, כיוון שלא נוכל לשלם לו עד אז. ..."
(נספח 4 לסיכומי המל"ל).
7.
ביום 28.1.08 קבעה ועדה רפואית נוספת של המל"ל (נספח 7 לסיכומי המל"ל), כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 70% על פי הפירוט כדלקמן: 10% בגין הפרעות בתחושה בידיים, 15% בגין כאבים בעמ"ש מותני,
cts

ימין 5%,
cts
שמאל 5%, הגבלה בעמ"ש צווארי 30%,
ptsd
30% ושיתוק בעצב הפנים 10%.

לתובע נקבעה דרגת אי כושר צמיתה בשיעור 75% החל מיום 1.3.08.
8.
ביום 17.2.08 הודע לתובע כי הינו זכאי לגמלת נכות בשיעור 100% החל מיום 1.3.08, בהתאם לדרגות הנכות הרפואית ואי הכושר שנקבעו לו (נספח 5 לסיכומי המל"ל).
9.
ביום 28.2.08 ובעקבות בקשת הבהרה מטעם משהב"ט (מכתב מיום 21.2.08) נשלח מכתב נוסף מאת נציגת המל"ל למשהב"ט (נספח 5 לסיכומי המל"ל) בו נכתב כי: "... הריני להודיעכם כי למר מתנה טל אושרה קצבת נכות כללית בשיעור 100% מתאריך 20.8.07 ולצמיתות ...
מכיוון שמשולם לנ"ל תגמול אצלכם, ניתנה לתובע זכות בחירה בין נכות כללית לבין התגמול - עקב מאורע אחד. התובע בחר לקבל את קצבת הנכות הכללית, מצ"ב העתק מכתב הבחירה של התובע...".

(קיים מכתב נוסף מיום 19.2.08 אשר סומן נ/1 לגביו מכחיש התובע כי חתם
עליו).
10.
ביום 3.3.08 נשלח לתובע מכתב מטעם משהב"ט (נספח 6 לסיכומי המל"ל) שבו הודע לתובע כי "...לאחר שהוברר מול המוסד לביטוח לאומי כי המדובר אחד (ככל הנראה צריך להיות "מאורע אחד") ועם בחירתך במיצוי זכויות עפ"י
חוק המל"ל - יש לראותך כמי שבחר לפי סעיף 36א' לחוק.

בחירתך זו הינה סופית ובלתי ניתנת לשינוי.

לאור האמור החל מתאריך 1.3.08 מופסק התגמול ממשרדנו ותיקך נסגר".
11.
ביום 28.4.09 נשלחה לתובע הודעה נוספת בהתייחס לתשלום כפל גמלאות (נספח 10 לסיכומי המל"ל). בהודעה נמסר לתובע כי הינו זכאי לקצבת נכות כללית בשיעור 75% החל מיום 25.4.05. עוד נמסר לתובע כי בהתאם להוראת סעיף 323ג לחוק הביטוח הלאומי עליו לבחור בין קצבת הנכות לתגמולי משרד הבטחון, וכי "הבחירה הינה חד פעמית ובשום תנאי לא תוכל לחזור בך ולבחור מחדש". כן הודע לתובע על אפשרותו לערער על ההחלטה בפני
בית הדין בתוך 6 חודשים.
12.
התובע הגיש תביעתו לבית הדין ביום 18.10.09.
עד כאן העובדות הרלוונטיות.
התובע טוען כי הפגימות בגינן הוא מקבל את קצבת המל"ל אינן קשורות לפציעה שקרתה לו בשירותו הצבאי,
ועל כן אין המדובר ב"אירוע אחד". משכך, זכאי הוא לקבלת קצבה הן ממשהב"ט והן מהמל"ל.
לטענתו, גם אם נתעלם מהנכות שהוכרה לו ע"י משהב"ט, הרי שהתובע עובר את הסף הרפואי הנדרש לצורך קבלת קצבת נכות כללית. עוד טוען התובע כי מעולם לא בחר בקצבת הנתבע- אשר למכתב מיום 11.12.07, הרי שעולה ממנו מפורשות כי התובע דורש את שתי הקצבאות. אשר למכתב מיום 19.2.08- הרי שמכתב זה אינו נושא את שם התובע ואינו חתום על ידו.
ב"כ הנתבע העלתה טענת התיישנות, שכן לדבריה הודעת הנתבע נשלחה לתובע בחודש 12/07 ופעם נוספת ב- 1/08, כאשר התביעה לבית הדין הוגשה ביום 18.10.09. לגופו של עניין נטען כי לתובע שולמה קצבת נכות כללית בשיעור מלא וברציפות החל מיום 24.7.05 ועד לחודש 11/07.

לולא הנכות בשל שירותו הצבאי לא היה עובר התובע את הסף הרפואי הנדרש, ועל כן מתקיים המצב של "מאורע אחד" השולל מהתובע קצבת נכות כללית.
התובע בחר באופן מפורש בקצבת נכות כללית ובהתאם הופסקה זכאותו לקצבה ממשהב"ט. ממילא אין חולק כי לתקופה קודמת ל- 28.2.08 קיבל התובע כפל גמלאות.
משהב"ט מצידו טוען, כי
בהתאם להחלטת כב' הנשיאה (כתוארה אז) עליה פוגל מיום 4.11.09 הרי שהתביעה כנגדו נדחתה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, כאשר בקשת התובע לצרפו כ"נתבע פורמלי" אינה אלא נסיון לעקוף את אותה החלטה חלוטה. כך וממילא, בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון ב"בחירת" זכויות לקבלת גמלה לפי חוק הנכים.
דיון והכרעה
:
באשר לתביעה כנגד משהב"ט-
עצם סמכותו העניינית של בית הדין להתערב בהחלטת קצין התגמולים מוטלת בספק רב, זאת לאור הוראת סעיף 33(א) ל
חוק הנכים
הקובעת כי –
"תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין תגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור תוך שלושים יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין התגמולים, אולם רשאית הועדה להאריך לו את מועד הערעור לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים יום".

יתר על כן, סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969
(להלן – החוק) מפרט אימתי קמה סמכות עניינית לבית הדין לעבודה. הסעיף מעניק לבית הדין סמכות עניינית לדון בחיקוקים שונים המפורטים בתוספת השניה, ובהם חוק הביטוח הלאומי.
חוק הנכים
והתקנות שהותקנו מכוחו אינם מופיעים בתוספת. משכך, אין אפוא לבית דין זה סמכות עניינית לדון בתביעות המבוססות על חוקים אלה.
כך גם אין חולק, כי ככל שהדבר נוגע לשאלה האם מדובר ב"מאורע אחד" אם לאו – קיימת בין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי, שהוא הגורם המוסמך על פי
חוק הביטוח הלאומי
ליתן מענה לשאלה זו.
אמנם נראה, כי קיימות השלכות אפשריות של פרשנות הוראות
חוק הביטוח הלאומי
על זכויות התובע מכוח
חוק הנכים
. כך וממילא, משניתנה החלטת כב' הנשיאה (כתוארה אז) עליה פוגל לפיה נדחתה התביעה כנגד משהב"ט בשל חוסר סמכות עניינית, ומשהתובע לא ערער על ההחלטה הנ"ל במועדים הקבועים לכך עפ"י הדין, הרי שהחלטה זו כמוה כפס"ד חלוט שלא ניתן עוד להשיג עליו.



אשר על כן, התביעה כנגד משהב"ט נדחית.
אשר לטענת ההתיישנות-
תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל- 1969 (טרם תיקון תש"ע מיום 13.1.10, להלן- "התקנות") קובעת:


"החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה

לבית הדין לעבודה תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע

...".

עם זאת נפסק כי:
"בית הדין יפסוק בערעור תוך התייחסות לגופו של עניין, מבלי לעמוד על כך שהתובענה 'התיישנה' משום שהוגשה זמן רב אחרי שחלפו ששה החודשים בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות. טענת 'התיישנות' היא טענה שאפשר לטעון, אך אין חובה לטעון אותה, ומצפים מגוף ממלכתי וכזה הוא המוסד לביטוח לאומי- שילך בעקבות המקובל בהליכים שבהם המדינה היא הנתבעת, שלא לטעון טענת 'התיישנות' בכל מקרה ובכל הנסיבות."
(דב"ע מד/130-0 אבוקסיס- המוסד לביטוח לאומי,עבודה ארצי, כרך טו(1), 354, ראה גם: עב"ל 377/99 איסן- המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(37), 33).

26. עוד באותו עניין נפסק כי:
"בדרך כלל, במקרים בהם למרות חלוף הזמן, לא קיימת בעיה מיוחדת למוסד לבדוק את התביעה ולאסוף נתונים וראיות לגביה, מן הראוי שהמוסד יטען לגופו של עניין, ולא יטען טענת התיישנות. כל זאת בהנחה, שאין בידי המוסד נתונים ושיקולים סבירים אחרים המצדיקים העלאת טענת
התיישנות
".ו
(עב"ל 1234/00 אכרם פארח - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם),עבודה ארצי,
כרך לג(66), 33).

במקרה הנוכחי, משהנתבע שלח לתובע החלטה נוספת בעניינו ביום 28.4.09,

ומשבהחלטה זו הופנה התובע לזכותו להגיש תביעה תוך 6 חודשים, כאשר התביעה לבית הדין הוגשה תוך המועד הנ"ל, הרי שיש לקבוע כי
העלאת טענת ההתיישנות אינה מוצדקת בנסיבות העניין-

לפיכך דין טענת ההתיישנות להידחות.


לגופו של עניין-
על סוגיה זו של כפל גמלאות נאמרו את הדברים הבאים:
"
חוק גמלאות
או תגמולים כולל בדרך כלל הוראות מיוחדות בעניין יחס הגומלין בין מספר זכאויות לגמלאות של אותו אדם, על פי אותו חוק או בין זכאות לגמלאות של אותו אדם על פי חוקים שונים. מצב זה יכול להתרחש, בין השאר, כאשר אדם נפגע בשתי פגיעות שונות שכל אחת מהן מזכה אותו בגמלה או תגמול לפי אותו חוק או לפי חוקים שונים. כן יכול מצב זה להתרחש עקב פגיעה אחת או מאורע אחד המזכים את האדם, בעד אותה תקופה, ליותר מגמלה או תגמול אחד לפי אותו חוק, או לגמלה או לתגמול לפי חוקים שונים. סוגיה זו, היא סוגיית "גמלאות הכפל", מוסדרת בכל חוק וחוק על פי מהותו והייחוד שבו (ר'
דב"ע שם/0-161
המוסד לביטוח לאומי – רחל נחמד, פד"ע יב, 344, 349"). יש והחוק מכתיב את התוצאה במצב של זכאות לגמלאות כפל, ויש והחוק מעניק למבוטח או לזכאי זכות לבחון בין גמלאות הכפל ויש אף כי החוק קובע הוראות למי שבחר כבר בין גמלאות הכפל ומבקש לבטל את בחירתו (ר' לדוגמא סעיף 36ב לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959 (נוסח משולב
) וסעיף 21ב לחוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום, תש"י – 1950)"
(ר'
דב"ע נג/0-42
המל"ל – טמזי רוקט שוילי, פד"ע כ"ה 443).
בענייננו, עסקינן בפרשנות הוראת סעיף 323 לחוק הביטוח
הלאומי שכותרתו "גמלאות בחירה", והוא הוא הסעיף מכוחו נקבעה ההוראה, לפיה: לא יכול נכה שזכאי לזכויות הן מכוח
חוק הביטוח הלאומי
והן מכוח
חוק הנכים
לקבל פיצוי גמלאות בכפל, בגין אותו המאורע.

וכך לשון הסעיף-

"(א) (1) הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרקים ה', י"א או י"ג ולתגמול או
למענק או להענקה לפי
חוק הנכים
, חוק משפחות חיילים, חוק תגמול לחייל,
חוק המשטרה,
חוק שירות בתי הסוהר
או סעיפים 63ז ו- 63ח ל
חוק שירות
המדינה
,הברירה בידו לבחור באחד מהם;"
...(ג)הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרק ט' ולתגמול או לקצבה לפי אחד החוקים המפורטים להלן, הברירה בידו לבחור באחד מהם: (1)
חוק הנכים
; ...".


בית דין זה בבואו לפרש את ההוראה הקבועה בסעיף 323(ג) ל
חוק הביטוח הלאומי
הפעיל את מבחן הזכאות הבלעדית.לפי מבחן זה יש לבחון האם קמה למבוטח הזכאות לקצבת נכות כללית אך ורק עקב נכותו על פי החוק האחר. "ככל שיושב בחיוב לשאלה זו – יש לקבוע, כי כפל הזכאויות נוצר עקב מאורע אחד".

בעניין ריבק הוענקה למערערת באותו הליך נכות בשיעור 30% לפי
חוק התגמולים לנפגעי
איבה, תש"ל – 1970, הנמנה אף הוא על רשימת החוקים שבסעיף 323(ג). וועדה רפואית שקבעה נכותה הרפואית לצורך זכאותה לקצבת נכות כללית קבעה כי למערערת נכות רפואית בשיעור 40%. בבואו ליישם מבחן הזכאות הבלעדית על הנתונים שפורטו לעיל, פסק בית דין זה כי המבחן אינו מתקיים כיוון שהנכות בשיעור 30% שהוענקה למערערת לפי חוק נפגעי איבה אינה מעבירה אותה את הסף הרפואי בגובה 40% שהינו תנאי לקבלת קצבת נכות כללית.
(ר'
עב"ל 170/03
יעל ריבק נ. המוסד לביטוח לאומי מ- 17.11.05 וכן
עב"ל 270/08
המוסד לביטוח לאומי נ. אליהו זהבי מיום 27.4.09).
בעניין זהבי נקבע, כי "כאשר מדובר בקצבת נכות כללית, יכול שאדם יהיה זכאי לה בשל 'מצב בריאותי לקוי שהוא כל כולו תוצאה של מום מלידה, מחלה זיהומית, מחלה ניוונית... ולא יעלה בידו להצביע על מאורע כלשהו, שגרם לפגימה ולנכות. מומו ונכותו תוצאה הם של מצב ולא של מאורע' (
דב"ע מב/173-0
משה חומסקי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו, 68, להלן - פס"ד חומסקי). עיננו הרואות את הגורם הראשון לאחוזי הנכות שהוענקו למשיב מגדיר פס"ד חומסקי כ"מצב" ולא כמאורע. התוצאה היא זהה, 'אין הזכאות הכפולה באה עקב מאורע אחד אלא שני גורמים שגרמו למצב בריאותו הלקוי של מר חומסקי' (שם בעמוד 70). בנסיבות אלה נקבע, איפוא, שלא חל סעיף 145(ג)(6) בנוסחו הקודם של
חוק הביטוח הלאומי
הוא סעיף 323(ג) לחוק בנוסחו הקיים, כלומר אין מדובר בזכאות לגמלה עקב מאורע אחד."
בעבל 389/07
ירון קידר – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.11.2008), יושם פעם נוספת מבחן הזכאות הבלעדית. באותו מקרה, נקבעה למבוטח נכות לפי
חוק הנכים
בשיעור 9.75% בעוד שוועדה רפואית אשר בדקה נכותו הרפואית לצורך זכאותו לקצבת נכות כללית קבעה כי למערער נכות בשיעור 50% (לא משוקללת). בבוא בית הדין הארצי ליישם את מבחן הזכאות הבלעדית נקבע כי נכותו של המערער באותו הליך בשיעור 9.75% לפי
חוק הנכים
"לא מעבירה אותו את הסף לזכאות לקצבת נכות כללית" ולפיכך "אין מדובר בכפל גימלאות בשל מאורע אחד".
ומן הכלל אל הפרט –
במקרה שלפנינו לתובע נכות בשיעור 20% לפי
חוק הנכים
. אין חולק, כי נכות זו כשלעצמה אינה מעבירה אותו את הסף הרפואי המזכה לקבלת קצבת נכות כללית שהינו 60% או 40% בחלק מן המקרים. משכך, אין לומר כי זכאותו לקצבת נכות כללית ולקצבה מכוח
חוק הנכים
נובעת ממאורע אחד, ולכן לא מתקיים סעיף 323(ג) בענייננו.
לאור קביעה זו, הרי שהתובע זכאי לקבל הן קצבת נכות כללית והן גמלה מכוח
חוק הנכים
ולא מוטלת עליו החובה לבחור גמלה אחת מבין השתיים.
לאמור – התובע זכאי לקבל קצבת נכות כללית בנוסף לקצבה המשתלמת לו על פי
חוק הנכים
.

סוף דבר
:
התביעה כנגד משהב"ט נדחית ללא צו להוצאות.
התביעה כנגד המל"ל מתקבלת כאמור לעיל.
מאחר והתובע יוצג ע"י ב"כ מהלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

זכות ערעור
: תוך 30 יום.

ניתן היום, טו כסלו תשע"ג, (29 נובמבר 2012
)
, בהעדר הצדדים.








נ.ע. מר ש. כהן

ד"ר יצחק לובוצקי
, שופט

נ.מ. גב' ע. ברכה








בל בית דין אזורי לעבודה 5119/09 טל מתנה נ' המוסד לבטוח לאומי, קצין תגמולים משרד הביטחון - אגף השיקום (פורסם ב-ֽ 29/11/2012)