פסקי דין על שמרית צוברי | פסקי דין על הולמס פלייס

2401/09 תעא     03/12/2012




תעא 2401/09 שמרית צוברי נ' הולמס פלייס








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


תע"א 2401-09
03 דצמבר 2012




לפני:

כב' השופטת
אורנית אגסי
נציג
ציבור (עובדים) גב' נילי מאיר

ה
תובעת


שמרית צוברי
ע"י ב"כ: עו"ד עינת הורוביץ
-

ה
נתבעת

הולמס פלייס
(באמצעות המחלקה המשפטית)
ע"י ב"כ: עו"ד סיגלית בלומברג




פסק דין


1.
התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויים כספיים בגין נזק ממוני ובלתי ממוני בהתאם
לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח 1988, (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות").

2.
הנתבעת הגישה תביעה שכנגד התובעת לתשלום פיצויים כספיים על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

3.
העובדות הרלוונטיות בתיק זה –
א.
התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כפקידת קבלה בסניף עזריאלי בתל אביב החל מיום 22/5/06 ועד לפיטוריה ביום 13/4/08.

ב.
תנאי העסקתה של התובעת הוסדרו בחוזה העסקה מיום 11/6/06.

ג.
בהסכם העסקתה של התובעת נקבע באופן מפורש כי הנתבעת פועלת גם בסופי
שבוע וכן ניתנה הסכמתה של התובעת לעבוד בסופי שבוע ובחגים כאמור, (סעיף
5.1 לחוזה).

ד.
למן תחילת העסקתה עבדה התובעת גם בימי שבת.
ה.
לאחר שאביה של התובעת נפטר ביקשה
התובעת שלא לעבוד בימי שבת במהלך שנת האבל. הנתבעת הסכימה לבקשתה.

ו.
לאחר סיום שנת האבל סירבה התובעת לשוב ולעבוד בימי שבת.

ז.
לאחר דין ודברים בין הצדדים פוטרה התובעת מעבודתה.

ח.
לאחר פיטוריה, ביום 22/8/08 העניקה התובעת ראיון בעיתונות בו טענה כי

פוטרה מחמת היותה "שומרת מסורת".




4.
ראיות ועדים

הגישו תצהיר והעידו – התובעת והגברת הילה עם -שלם. מטעם הנתבעת – נירית קדוש,
מ"מ מנהלת סניף עזריאלי בנתבעת וללי פוגל, מ"מ מנהלת משאבי אנוש בנתבעת וכן ערן
לוי, חוקר פרטי.

5.
טענתה העיקרית של התובעת הנה, כי פוטרה מעבודתה בשל אי הסכמתה לעבוד בימי
שבת בנתבעת תוך הפלייתה מטעמי דת והכל בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א 1951, (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

ייאמר כבר עכשיו, כי לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינת הראיות שהוגשו בפני
נו
התרשמנו, כי אין לקבל את תביעת התובעת והכל כפי שיפורט להלן.

6.
נסיבות סיום העסקתה של התובעת
התובעת הועסקה בנתבעת כפקידת קבלה בסניף עזריאלי בתל אביב.
אין חולק, כי תנאי העסקתה של התובעת נקבעו בחוזה העסקה עליו חתומה התובעת. התובעת טענה כי חתימתה על הסכם העסקתה נכפתה עליה על ידי הנתבעת אולם לא הביאה כל עדות לכך והדבר לא הוכח ולו בראשית ראייה ועל כן, טענה זו נדחית.

עולה מן הדברים, כי התובעת ידעה באופן מפורש וברור, כי תנאי העסקתה כוללים עבודה בשבת. לא זו אף זו, בפועל התובעת הועסקה בימי שבת בנתבעת משך כל התקופה עד לפטירתו של אביה. בהקשר זה ייאמר, כי לא מצאנו צורך לדון בטענת התובעת כי לא עבדה בתדירות גבוהה בימי שבת משום שהדבר אינו מעלה ואינו מוריד לעניין עבודתה בפועל בימי שבת.

7.
אביה של התובעת נפטר ביום 23/2/07.

אין חולק, כי לאחר פיטרתו של אביה ביקשה התובעת מהנתבעת אישור לכך שלא תועסק
בימי השבת במהלך שנת האבל. הנתבעת הסכימה לבקשתה של התובעת ואכן לא שיבצה
את התובעת למשמרות במהלך תקופה זו.

8.
לאחר תום שנת האבל, התבקשה התובעת לשוב ולעבוד בימי שבת בנתבעת. התובעת סירבה לבקשתה של הנתבעת וטענה, כי במהלך תקופת האבל התחזקה מבחינה דתית ועל כן, אין היא מעוניינת לעבוד בימי שבת.

9.
התובעת הוזמנה לשיחת שימוע עם הגברת קדוש בנוכחות הגברת קרן. התובעת הקליטה
את השיחה ללא ידיעתן של השתיים.
ראשית יובהר, כי קיימים קטעים בתמלול ההקלטה אשר חסרים ונרשם בהם, "לא נשמע", "נשמע בלחש" וכדומה. דבר המשליך על המשקל הראייתי שבו.
זאת ועוד, מתוכן ההקלטה עלה כי התובעת שבה וחזרה על טענה בפני
קדוש כי היא
דתייה וכי לא ניתן לפטרה בשל כך.
יחד עם זאת, בשיחה גם נשללה טענת התובעת, כי היא עובדת מקצועית ומוערכת
ביותר וניכר היה שקיים חוסר שביעות רצון מעבודה למרות החוסרים שבתמלול ,

"שמרית: ודאי, בודאי, אני חושבת שתראי, תראי אני לא באה...

נירית: ממש לא, זה אגב כשאת באה במטרה ברי"ש גלי שאת פקידת
הקבלה הטובה ביותר, אני לא, את יודעת, אני לוקחת את זה בערבון
מוגבל, אני לא חושבת שזה נכון, (לא נשמע)....

כן עלה, כי יתר העובדים
בנתבעת מעוניינים בחלוקה שווה של עבודה בשבת וכי היענות
לדרישתה של צוברי בנסיבות הקיימות יעורר התנגדות. העידה בעניין זה הגברת קדוש,

"ש. האם יש לך בעיה להשיג עובדים שיעבדו בשבת

ת. באותה עת הייתה בעיה. כי היא לא היחידה. היו עוד פקידות קבלה
או שתיים ששמרו שבת ולא עבדו בשבת. ברגע שהתובעת לא רצתה
לעבוד יש בעיה כי אין מי שיעשה את המשמרות האלה", (עמ' 8
לפרוט' ש' 4-7).

כך או כך אנו סבורות, כי אין בתוכן השיחה כל נתון משמעותי או ממצא חדש אשר יש בהם כדי להכריע את הכף לטובת התובעת. טענות התובעת כי פוטרה מחמת היותה שומרת מסורת ידועות וכן טענות הנתבעת כי קיים היה חוסר שביעות רצון מעבודתה. בפסק הדין עלינו לקבוע, על סמך העובדות הקיימות ותנאי העסקתה של התובעת האם היה על הנתבעת לקבל את דרישתה שלא לעבוד בשבת.

10.
לאחר שבחנו עובדתית את השאלה האם התובעת אכן התחזקה מבחינה דתית והאם היא אכן שומרת מצוות ומסורת הגענו לכלל מסקנה כי לא כך הדבר ולחילופין,
לא שוכנענו, כי קיימת הייתה התחזקות כלשהי במובן זה שהיה על הנתבעת לקבל את טענתה שלא תעבוד בימי שבת למרות תנאי העסקתה.

מעקב שביצעה הנתבעת באמצעות חוקר פרטי בעניין זה העלה, כי התובעת עבדה
כיחצנית מסיבות במועדון "טיימס סקוור", דאנס בר בנמל תל אביב במהלך סופי השבוע.

דוח החוקר בעניינה של התובעת בעניין זה ברור ואינו משתמע לשני פנים.
החקירה בוצעה ביום 7-8.11.08 – יום שישי ושבת, (ראה נספחים ה1, ה2 לתצהיר קדוש).
על פי הדוח התובעת עבדה ביום שבת, נסעה ברכבה במהלך השבת, האזינה למוסיקה ברכבה, רקדה ובילתה במועדון, רכשה מזון ומשקאות, שוחחה בטלפון. התובעת נפגשה עם חברים בתל אביב, רכשה דלק באמצעות כרטיס אשראי ולא זו אף זו, עבודתה הייתה לפרסם ולשווק את המסיבות שהתקיימו במועדון בסופי השבוע.
יובהר, כי טענת התובעת כי עבדה רק במוצאי שבת לא הוכחה ולו בראשית ראייה.
התובעת לא התמודדה כלל עם דוח החוקר בעניינה והדברים מדברים בעד עצמם.


החוקר, התקשר אל התובעת ביום שבת וביקש פרטים לגבי מכירת רכבה. התובעת
השיבה לו כי היא איננה עוסקת במכירת הרכב ביום שבת. התובעת טענה, כי הדבר מעיד
על כך שהנה שומרת מסורת. טענה זו נדחית ואין בה כדי לחזק את גרסת התובעת.
התובעת כפי שפורט לעיל נסעה בשבת, בילתה במועדון, עבדה רכשה מזון ומשקאות ואין
באמירתה זו של התובעת כדי לעמוד מול הראיות המבוססות הקיימת בתיק.

11.
שוכנענו, באופן ברור ומפורש, כי התובעת מנהלת אורח חיים חילוני, עובדת ביום השבת,
נוסעת ביום השבת, מבלה ביום השבת ואף דואגת במסגרת עבודה לבילויים של אחרים
ביום השבת במועדון "טיימס סקוור", דאנס בר בנמל תל אביב כאמור לעיל.
הראיות המפורשות והברורות בעניין זה מעידות כאלף עדים על אורח חייה של התובעת ועל כך, כי לא היה כל ממש בדרישתה של התובעת שלא לעבוד ביום שבת אצל הנתבעת.
על כן, ולאור תנאי העסקתה של התובעת ובפרט חוזה העסקתה לפיו על התובעת לעבוד בימי שבת והיות ושוכנענו, כי לא התקיים כל שוני ממשי באורח חייה של התובעת לאחר שנת האבל הגענו לכלל מסקנה, כי הנתבעת לא הייתה מחויבת להיעתר לבקשת התובעת שלא לעבוד ביום שבת.
זאת ועוד התרשמנו, כי היה קיים צורך אמיתי בעבודתה של התובעת בימי השבת שכן נוצר עומס רב על יתר העובדים לביצוע עבודה ביום השבת.

12.
עוד יובהר, כי שוכנענו, כי הנתבעת איננה מפלה עובדים מחמת דתם באשר לא היה כל חולק, כי עובדים אשר מקיימים את מצוות דתם אינם עובדים בשבת בנתבעת. העידה בעניין זה הגברת קדוש,

"ש. מפנה לסעיף 6 לתצהיר שלך... מה זה עובדים דתיים באמת.
ת. עובדים שהם מסורתיים לצורך העניין. במועדון שלי יש לפחות 10 עובדים שהם שומרי מסורת. דתי שבאמת מניחים תפילין שומרים שבת הולכים לבית הכנסת. מכירה את העובדים שלי מספיק שנים עובדת במועדון כדי להכיר את כל העובדים במועדון. במיוחד אלה ששומרים שבת. מי שאומר שלא עובד בסופי שבוע אני מקבלת את זה", (עמ' 6 לפרוט' ש' 4-8).

13.
זאת ועוד ייאמר, כי השתכנענו, שהתובעת פוטרה מעבודתה גם בשל חוסר שביעות רצון
מעבודתה. השתלשלות האירועים למן דרישתה של התובעת שלא לעבוד בימי שבת ועד
לפיטוריה העידו על כך.

הנתבעת טענה, כי במהלך תקופת עבודתה של התובעת התקבלו תלונות של לקוחות על
התנהגות בוטה וחסרת סבלנות של התובעת והתובעת אף קיבלה מכתב אזהרה בעניין זה,
(נספח ת/7). טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת.

העידה בעניין זה הגברת נירית קדוש באשר להופעתה הלא ייצוגית של התובעת ותגובתה
של התובעת לאחר שזו העירה לה על מריחת לק בצבעים עזים,

"ש. לגבי סעיף 9ג' למה זה רלוונטי לתיק?

ת. כי זה מעיד על התנהגות חוצפנית של העובדת. הקבלה היא הפנים של
המועדון. הערתי לה שזה לא נראה כל כך יפה. היא הגיעה עד מנכל החברה
שזה לא מקובל עליה. היא בחרה ללכת בצבעים עזים יותר. הזלזול שהפגינה
כלפי כמנהלת מועדון. ההתנהגות שלה. הדברים נעשו בולטים יותר כשהיא

חזרה מן האבל.

ש. למה לא פיטרתם אותה

ת. אחרי שהיא חזרה מהאבל והתנהגות של השתנתה. הדרך שבה היא תפקדה
הייתה גרועה", (עמ' 6 לפרוט' ש' 22-29).


וכן בתשובה לשאלת בית הדין בעניין,
"ש. נשאלת לגבי האבל, היא סיימה את האבל ב 2/08, לפי מה שאת מספרת זה היה מיד התנהגות למה לא אחרי שבוע או שבועיים פטרתם אותה בגלל ציפורניים חוצפה ולא בגלל השבתות

ת. זה לא ביום אחד שהיא שמה לק בציפורניים, החליטה לא לתת שירות. זה
משהו שהוא תהליך", (עמ' 7 לפרוט' ש' 1-4).

14.
הטיעון המשפטי

חוק שעות עבודה ומנוחה

איסור

9ג.
(א)
לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים, ולא ידרוש ממנו ליתן התחייבות לעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה.
(ב)
הזקוק לעובד רשאי לדרוש ממי שהודיע כאמור בסעיף קטן (א) שימסור לו, לא
יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, ובו הפרטים המבססים את הודעתו ובכללם פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו, ואם הוא יהודי - שהוא גם שומר על כשרות בביתו ומחוצה לו ואינו נוסע בשבת.




9ד.
(א)
עובד שמעבידו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש ממנו לעבוד כאמור, רשאי להודיע למעבידו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה כאמור, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים.
(ב)
מעביד רשאי לדרוש מעובד שהודיע לו כאמור בסעיף קטן (א) שימסור לו, לא
יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, ובו הפרטים כאמור בסעיף 9ג(ב).


אי-תחול

9ו.
(א)
הודעה לפי סעיפים 9ג או 9ד שהיא הודעת שקר, או שנותנה נדרש
למסור תצהיר כאמור בסעיפים אלה, ולא עשה כן - בטלה.

15.
התובעת טענה, כי פוטרה בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה הקובע, כי על
המעביד לכבד את בקשתו של העובד שלא לעבוד ביום המנוחה השבועי.

טענה זו של התובעת נדחית.
מנוסחו של החוק ברור, כי הכוונה בחוק הנה לאסור על המעביד לסרב לקבל לעבודה אדם דתי
המקיים את מצוות דתו ורק בשל כך.
המחוקק אף הרחיב בנושא זה כאשר בסעיף 9ג. (ב) נדרש תצהיר המבסס את הודעתו של העובד כי הוא מקיים את מצוות דתו, שומר על כשרות ואינו נוסע בשבת.
עוד הוסיף המחוקק וקבע בסעיף 9ו. (א) כי לו ההודעה שניתנה היא הודעת שקר, הרי היא בטלה. במקרה דנן, גם ללא תצהיר או הודעה של התובעת נראה, כי אין מדובר בעובד המקיים את מצוות דתו.

זאת ועוד, התובעת ידעה וחתמה מרצונה החופשי על הסכם העסקתה לפיו, המועדון
פועל בשבת וכי יהיה עליה לעבוד ביום השבת.

16.
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות שכותרתו "איסור אפליה" קובע בזו הלשון:

"(א)
לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם או מפלגתם או שירותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים או שירותו הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב] התשמ"ו – 1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
1.
קבלה לעבודה;
2.
תנאי עבודה;
3.
קידום בעבודה;
4.
הכשרה או השתלמות מקצועית;
5.
פיטורים או פיצויי פיטורים;
6.
הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה";

סעיף 2 (ג) לחוק הנ"ל,
המנסה לשרטט את קווי המתאר של האבחנה המותרת – קובע:
"אין רואים הפליה לפי סעיף זה, כאשר היא מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד
או המשרה".

17.
התובעת טענה, כי פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה והופלתה מחמת דת.

כאמור, אין בידינו לקבל טענה זו.

לאור כל המפורט לעיל ומשום שקבענו, כי התובעת לא שינתה את אורחות חייה, נצפתה
נוסעת ,עובדת ונוהגת בשבת הרי שאין אנו מקבלים כלל את גרסתה של התובעת כי היא
אדם מסורתי או דתי ולא הוכח כלל כי התובעת פוטרה מחמת דתה.
אנו קובעים, כי התובעת פוטרה משום שהפרה את הסכם העסקתה עם הנתבעת ללא כל
סיבה מוצדקת וכן בשל חוסר שביעות רצון מעבודתה.
עוד שוכנענו, כי עבודתה של
התובעת בימי שבת הייתה צורך אמיתי של הנתבעת וחלק מתפקידה השוטף.

שוכנענו, כי עובדים אחרים המקיימים את מצוות דתם אינם עובדים בשבת בנתבעת ולכן,
הנתבעת איננה מפלה את עובדיה על בסיס דתם.

בכך למעשה נדחות כל טענות האפליה של התובעת.

18.
עוד טענה התובעת, כי בהיותה אדם יהודי, לא ניתן לחייבה לעבוד בימי שבת והיא
נסמכת בעניין זה גם על פס"ד עובד, (עב 1777/99 אפריים עובד נ' לאם ריסץ בע"מ, פד"ע
לו נט) שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

יובהר, כי פסד זה איננו רלוונטי כלל למקרה שלפנינו. באותו מקרה מדובר היה על עובד , אדם דתי אורתודוכסי שלא התקבל לעבודתו בשל היותו אדם דתי. במקרה דנן מדובר בתובעת אשר התחייבה לעבוד בימי שבת בחוזה העסקתה, מבחירה חופשית ומתוך
שיקול דעת ומרצון. התובעת לא שינתה את אורח חייה ועל כן, לא נוצר כל שינוי המחייב
את הנתבעת לשנות את תנאי העסקתה של התובעת ולהתיר לה שלא לעבוד בימי שבת.

לאור האמור, לא מצאנו כל מקום לדון בסוגיה האם מדובר בחיוב שלא מן הדין לעבוד
בשבת אם לאו.

19.
היתר העסקה לעבודה בשבת

התובעת טענה, כי לנתבעת אין כלל היתר להעסיק עובדים בשבת. הנתבעת דחתה את
טענת התובעת בעניין זה באשר לטענתה, מדובר ברשת מועדון בריאות וכושר הפתוח
לפעילות בשבתות כמו יתר המועדונים בתחום לרבות בריכות וקאנטרי קלאב.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין אנו דוחים את טענות התובעת. שאלת היתר העסקה בשבת והאם ניתן לנתבעת אם לאו הנו סוגיה תיאורטית בלבד ולתובעת אין כל מעמד שבדין ו/או עילת תביעה כנגד הנתבעת בעניין זה.

20.
התביעה שכנגד

הנתבעת שכנגד, (להלן: "המועדון") הגישה תביעה כנגד צוברי בה טענה, כי צוברי יזמה
פרסום כתבה בעיתון בה טענה, כי פוטרה מחמת היותה שומרת מסורת.
המועדון טען, כי בפרסום הכתבה וכן בפורומים שונים באינטרנט, ביקשה צוברי, לפגוע בשמו הטוב של המועדון וכי מנויים ביקשו שלא לחדש את המינוי בשל כך.

התובעת טענה, כי מדובר בתביעה שהוגשה בתגובה לכתב תביעתה, כי לא הוגשה כל
תביעה כנגד העיתון המפרסם וכי כל העובדות שפורסמו בכתבה הן אמת ונמסרו בתום לב.

לאחר ששקלנו את הדברים לכאן ולכאן הגענו לכלל מסקנה, כי טענות המועדון בעניין זה היו כוללניות ולא מבוססות, המועדון לא הוכיח כל נזק מפרסום הכתבה ובנסיבות אלה, יש לדחות את התביעה שכנגד.

21.
סוף דבר

התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

22.
התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 5,000 ₪.


ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ג, (03 דצמבר 2012
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








גב' נילי מאיר, נציגת עובדים

אורנית אגסי
,שופטת


















תעא בית דין אזורי לעבודה 2401/09 שמרית צוברי נ' הולמס פלייס (פורסם ב-ֽ 03/12/2012)