פסקי דין על דב לוי | פסקי דין על עזבון המנוח משה גולוב ז"ל | פסקי דין על מיכל גולוב | פסקי דין על רביב גולוב ואח' |

31598-06/11 א     06/12/2012




א 31598-06/11 דב לוי נ' עזבון המנוח משה גולוב ז"ל, מיכל גולוב, רביב גולוב ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 31598-06-11 לוי נ' גולוב(המנוח) ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופטת
אילת דגן

תובע/משיב
דב לוי

ת.ז 056410301


נגד

נתבעים 1-7
/המבקשים
1.
עזבון המנוח
משה גולוב

ז"ל
2. מיכל גולוב
3. רביב גולוב
4. אמיר גולוב
5. אסף נתן גולוב
6. קרן טוני האוזר
7. סברי חמוד
8. איציק ומיכאל ליעד יבוא ושיווק (2000) בע"מ



החלטה

לפניי בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות למקרה שהתביעה תדחה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").


לטענת המבקשים, כנגד המשיב/התובע מתנהלים תיקי הוצאה לפועל רבים והוא הורשע בעבירות מרמה ומס. הוא אף הוכרז מוגבל באמצעים דבר המצביע על יכולתו הכלכלית הרעועה ועל חוסר יכולתו לעמוד בהוצאות שיוטלו עליו ככל שתדחה התביעה.


באשר לסיכויי התביעה, טוענים המבקשים, כי התביעה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, עילת התביעה נולדה לפני שנים רבות. התביעה הוגשה רק לאחר שנודע לתובע על פטירת המנוח ובכך הקשה לנתבעים להוכיח הגנתם. התביעה הוגשה נגד הנתבעים 2-6 שאינם צד לעניין וחל איסור לתבוע אותם לפי חוק הירושה. אשר לתביעה נגד נתבע 7 הרי היא מסתמכת על מסמכים מזויפים.


לטענת התובע, ביחס לסיכויי התביעה, היא נסמכת על מסמכים בכתב, יפוי כח והמחאות זכות חתומות ומאושרות ע"י הנתבע 7.

אין לעובדה שהתובע מוגבל באמצעים כל רלוונטיות לעניין ובהתאם לפסיקה יש לפעול העניין זה במתינות תוך שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט. אין לפרסומים בעניינו כל רלוונטיות לעצם העניין והצדקת חיובו בהפקדה ערובה כל עוד תביעתו מבוססת ונסמכת על ראיות.


דיון והכרעה

לאחר

שעיינתי

בבקשה

ובתשובה לבקשה, דין

הבקשה

להתקבל.


התובע, איש עסקים, כפי שמעיד על עצמו, טוען כי ביום 21/08/05 הגיע למשרדו של הנתבע 7 (עו"ד סברי חמוד) בקרית אתא על מנת לסלק חוב של אדם בשם אלי אלקיים בגינו נפתח תיק הוצל"פ. לטענתו הוסכם כי התובע ישלם לעו"ד סברי 15,000 ₪ ובתמורה תמסר לו המחאת זכות בתיק ההוצל"פ וכן תמסרנה לו ההמחאות המקוריות מושא אותו תיק. במשרדו של עוה"ד פגש את המנוח משה גולוב שהציג עצמו כמנהל משרדו של עו"ד סברי ולאחר שמסר לו סך של 15,000 ₪ קיבל מידי המנוח את השיקים המקוריים וכתב המחאת זכות חתום ע"י הנתבעת 8. אמנם הוא לא קיבל קבלה אך בכתב המחאת הזכות נכתב כי התקבל מהתובע סך של 15,000 ₪.


בהסתמך על הנ"ל נחתם לטענת התובע בינו לבין החייב הסכם לפירעון חוב ההוצל"פ והחייב החל במילוי התחייבויותיו בהתאם. לתדהמת התובע והחייב וחרף הסיכום המשיכו הנתבעים בהליכים בתיק ההוצל"פ וסיכלו את ביצועה של המחאת הזכות.


הנתבעים טוענים, כי דין התביעה נגד הנתבעים 5-6 להדחות על הסף היות והם הסתלקו מהירושה (צורף אישור רשם הירושות).


הנתבעים 2,3,4 ו - 7 טוענים להעדר יריבות. התובע לא הוכיח כי יש עזבון לא ברור מי מהנתבעים אם בכלל זכו בעזבון. הנתבעים אינם חייבים אוטומטית בחובו של המנוח רק בשל היותם יורשים ע"פ דין. סעיף 126 לחוק הירושה קובע כי "עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון". העזבון לא חולק כי אין מה לחלק כי אין בעזבון אלא חובות.

מעבר לכך, המנוח הותיר אחריו חובות לנושים שונים. הוגשה תביעה לפשיטת רגל נגד העזבון, והתובע צריך לפנות להליך המתנהל בביהמ"ש המחוזי. לגופו של עניין, הנתבעים לא מכירים את העובדות ואין ביכולתם להתייחס לכתב התביעה.


הנתבע 7/עו"ד סברי טוען כי מעולם לא היה לו משרד בקריית אתא. אין חולק כי התובע לא פגש את עו"ד סברי באותו משרד נטען או בכל מקום אחר ובעצם בכלל לא מכיר אותו. התובע עצמו לא מזכיר קשר עסקי ביניהם אלא מצביע על התנהלות מול המנוח. כל שיש לו זה לכאורה חתימה על יפוי כוח, חתימה של עו"ד סברי כביכול שלא נעשתה בנוכחותו. לפי טענת עו"ד סברי, במהלך 2005 יצג את משה גולוב בהליכים משפטיים שונים אך מעולם לא העסיקו במשרדו והמשרד עליו הצביע התובע הוא ככל הנראה משרדו של המנוח. הוא מעולם לא נתן הרשאה למנוח לעשות כל דבר שהוא בשמו. החתימות על גבי המחאת הזכות הנחזות להיות שלו אינן חתימותיו והן מזויפות. גם החותמת לא הושמה על ידו. הוא מעולם לא אימת את חתימתו של התובע. כשנודע לו על תיק ההוצל"פ פנה למנוח לבירור והוא הבטיח לו להסיר את שמו מהתיק ובהתאם המייצג הוחלף לעו"ד סאמר.


סיכויי התביעה
אשר ליורשים (נתבעים 2-6)- סעיף 126 לחוק הירושה המתייחס לאחריות היורשים לחובות העזבון לפני חלוקתו, קובע כי: "עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון". במילים אחרות- עד חלוקת העזבון אין לפרוע את החוב (ככל שקיים) מנכסי יורש אלא מנכסי העזבון בלבד. הפועל היוצא הוא כי שעה שאין די נכסים בעזבון לתשלום כל החובות, הנושים אינם רשאים לרדת לנכסי היורשים, ובמקרה כזה על מנהל העזבון להגיש בקשה למתן צו ניהול עזבון בפשיטת רגל (וראו בעניין זה שמואל שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה 1965, נבו הוצאה לאור, כרך שלישי בעמוד 355).


בעניננו, בהתאם להצהרת הנתבעים, אין כל כספים בעזבון לחלוקה בין היורשים, ולא חולקו כספים. בפועל, ולפי הצהרת הנתבעים, הוגשה נגד עיזבון המנוח בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני, מתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת הליך 25993-12-11 כך שהעיזבון לא חולק. מיותר לציין כי אין בפני
טענה/חשש להברחת נכסים ע"י היורשים/מנהל העיזבון. העיזבון ינוהל ע"י מנהל שימונה לפני החלוקה, וככל שהיורשים יקבלו חלק מהעיזבון, יהיה זה, כך יש להניח, אחרי סילוק החובות כדין ע"י מנהל העיזבון ובכלל זה החוב מושא תביעה זו, ולכן ספק אם תביעה זו היא הדרך הנכונה להיפרע.

לעיצומו של עניין, האירוע הנטען התרחש בשנת 2005, התביעה הוגשה כ 6 שנים לאחר מכן, ללא הסבר בדבר השיהוי ומדוע חיכה התובע עד לאחר פטירת המנוח. התובע לא הציג קבלה/חשבונית או אישור כלשהו על תשלום הסך הנתבע. חרף הצהרתו כי בפגישה נכח חבר משותף שלו ושל המנוח לא הוגש תצהיר מטעם אותו חבר, ואיני סבורה כי סיכויי התביעה, בתשתית הראייתית המונחת בפני
י, גבוהים.


לאחר שעו"ד סברי טען כי החתימה הנחזית להיות שלו איננה שלו וכי מדובר בזיוף חתימתו וחותמתו עובר הנטל להוכחת אותנטיות החתימה לתובע. התובע לא רק שלא מכחיש שמעולם לא פגש את עו"ד סברי אלא אף לא טרח להביא חוו"ד של מומחה לזיהוי כתב יד ולכן סיכוייו להרמת הנטל ביחס לעו"ד סברי קלושים ביותר.


תכלית תקנה 519 לתקסד"א היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של נתבע רק כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. אבהיר כי שעה שנראה כי אין סיכוי ממשי שהנתבעים יוכלו לגבות הוצאות ככל שהתביעה תדחה, מן הראוי לדקדק פחות בבחינת סיכויי התביעה הגם כפי שהסברתי לעיל נראים סיכויי התביעה כקלושים.


בעניננו, אין חולק כי התובע הוכרז כמוגבל באמצעים. לפי

ההלכה

הפסוקה

תובע

שמתגורר

בחו
"
ל

ואין

בידו

להצביע

על

נכסים

במדינת

ישראל, מהם

יוכל

הנתבע

להיפרע

הוצאותיו
-
די

בכך

כדי

לחייבו

בהפקדת

ערובה

וראו

י
.
זוסמן, סדר

הדין

האזרחי,

מהדורה 7,

עמ'
900
וכן

רע"א 544/89

אויקל

תעשיות
(1985)
בע
"
מ

נ
'
נילי

מפעלי

מתכת,

פ
"
ד

מ
(1)

47
. רציונל

ההלכה

הוא

כי

שעה

שיש

סבירות

גבוהה, כמעט

ודאות,

לחוסר

יכולת

להיפרע,

יהיה

מוצדק

לחייב

בערובה. אותו

רציונל

של חוסר יכולת לשלם מתקיים

גם

בענייננו. התובע גם לא טען אחרת.


במצב

דברים

זה

ונוכח

העובדה

כי

התשתית

הראייתית

הונחה

במלואה בפני
י וניתן להתרשם מה"אין" יותר מאשר מה"יש", נראה

לי

כי

האיזון

הראוי

בנסיבות

המיוחדות

של

העניין

ותוך

ההנחה

הכמעט

ברורה

לפיה

התובע

לא יוכל

לשלם

הוצאות

ככל

שהתביעה

תדחה, מחייב להורות

על

הפקדת

ערובה

להבטחת

ההוצאות. על

מנת

לא

לחסום

את

דרכו

של התובע

לחלוטין, על

דרך

האיזון,

מצאתי

להעמיד

את

הסכום

על

סך 10,000 ₪.


אשר על כן, אני

מורה

לתובע

להפקיד

בקופת

בית

המשפט

עד

ליום 1/1/13 סך 10,000 ₪ במזומן

או

בערבות

בנקאית. לא

יופקד

הסכום, התיק

יובא

למחיקת

התביעה כנגד נתבעים 1-7. יופקד

הסכום, יובא

התיק

לקביעת

המשך

התנהלות
.
בנוסף, ישפה התובע את המבקשים/הנתבעים 1-7 בשכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך כולל של 2,000 ₪.









ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ג, 06 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 31598-06/11 דב לוי נ' עזבון המנוח משה גולוב ז"ל, מיכל גולוב, רביב גולוב ואח' (פורסם ב-ֽ 06/12/2012)