פסקי דין על יגאל מונס | פסקי דין על יפה מונס | פסקי דין על י.ד. תעשיות עץ בע"מ

51391-07/10 א     06/12/2012




א 51391-07/10 יגאל מונס, יפה מונס נ' י.ד. תעשיות עץ בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 51391-07-10 מונס ואח' נ' עץ בע"מ







בפני

כב' השופטת
אירית מני-גור


תובעים

1
.
יגאל מונס

2
.
יפה מונס
ע"י ב"כ עוה"ד א. טננבוים



נגד


נתבעת

י.ד. תעשיות עץ בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד סומך ואח'





פסק דין


1.
התובעים הם בני זוג אשר פנו לנתבעת בחנותה ברח' הלח"י בבני-ברק והתעניינו ברכישת מטבח לביתם שהיו אמורים לבנותו בתקופה זו. התובעים פנו לראשונה לנתבעת במאי 2009. לגרסת התובעים, לאחר מספר מפגשים עם מעצב מטעם הנתבעת בשם שמעון, בחרו בני הזוג מטבח בצבע אפוקסי מבריק עם שיש קוריאן, והודיעו על בחירתם למנהל החנות בשם אייל. לאחר דין ודברים, הסכים מנהל החנות אייל "לסגור" איתם עסקה בסכום כולל של 50,000 ₪ ובתנאי שישלמו מקדמה בשעור של 25% היינו סך של 12,500 ₪.

2.
לגרסת התובעים, הם שילמו את המקדמה בסך 12,500 ₪ בשני תשלומים שהועברו בשני מפגשים. במפגש השני, ביקשו התובעים להאריך את ה"אי" במטבח והוסכם על תוספת של 7,000 ₪ מהמחיר הכולל. סה"כ סוכם על סך כולל של 57,000 ₪. הזמנה זו כללה לטענת התובעים (סעיף 5 לכתב התביעה) גם אביזרים נלווים, כגון: ברז מיטראני בשווי של 3,000 ₪, גורס אשפה בשווי של 2,000 ₪, ותנור אפייה ליבנת בעלות של 4,000 ₪.

3.

בתחילת חודש ינואר 2010 ולאחר שהתובעים הגיעו בבניית ביתם לשלב בו על הנתבעת לקחת מידות למטבח ולהתחיל בהקמתו, הגיעה התובעת 2 למשרדי הנתבעת כדי להסדיר את הנושא. בביקור זה נתקלה בגב' דקלה, המצהירה מטעם הנתבעת. לגרסת התובעים, הגברת דקלה התנערה מן הסיכום הקודם. אייל המנהל כבר לא היה נוכח במקום כמו גם לא המעצב שמעון, ודין הדברים היה עם דקלה בלבד.

4.

לגרסת התובעים, נערכו מספר מפגשים בינם לבין דקלה אשר בסופם הודיעה גב' דקלה כי אין היא יכולה להמציא את המטבח הנדרש, שכן אין מדובר בהזמנה אלא בסיכום שאיננו ברור ואיננו מוחלט ולא היה סגור מלכתחילה כהזמנה מחייבת. דקלה התנתה את אספקת המטבח בתוספת תשלום של 30,000 ₪. התובעים הבינו כי לא יקבלו את המטבח שהזמינו, ולפיכך דרשו את ההחזר הכספי בסך 12,500 ₪. על אף שהתובעים לא יכלו להציג כל חשבונית או קבלה מסודרת לעניין התשלום, הרי על סמך נספח 1 אשר עליו נכתב בכתב יד כי התשלומים התקבלו, נאותה הגב' דקלה להשיב את הכספים לתובעים.

5.
התובעים פנו ליצרן חלופי מטבחי דו איט והזמינו מטבח זהה בסכום כולל של 78,000 ₪ אשר איננו כולל את האביזרים הנלווים בסכום כולל של 9,000 ₪, היינו לו היו צריכים להוסיף את המוצרים הנלווים למטבחי דו איט היו מגיעים למחיר של 87,000 ₪. לפיכך, טוענים התובעים כי הנזק שנגרם להם הינו בשיעור של 30,000 ₪. עוד טוענים התובעים, כי בשל מעשה או מחדלי הנתבעת הם נאלצו לדחות את השלמת הבנייה, והכניסה לביתם החדש עוכבה בחודשיים נוכח העדר המטבח בביתם. מאחר והסכם השכירות קבע שכירות של 8,000 ₪ לחודש, הוסיפו התובעים נזק של חודשיים שכירות לתביעתם. כמו כן, התובעים טוענים לעוגמת נפש ובזבוז זמן בסכום של 18,000 ₪, ולפיכך הגישו תביעתם בסכום כולל של 64,000 ₪.

6.
הנתבעת טוענת, כי תביעה זו מוגשת בחוסר תום לב תוך ניסיון פסול להוציא כספים שלא כדין מהנתבעת. לטענת הנתבעת, התובעים הגיעו לראשונה אל גב' דקלה הנתבעת בחודש מרץ 2010 ולא בינואר 2010. התובעים אחזו בידיהם שני ניירות מכתבים כתובים בכתב יד עם הלוגו של הנתבעת (להלן: "נספח 1"). הנתבעת טוענת, כי מתיאור המטבח ומכשירי החשמל המפורטים בנספח 1 לא ניתן לדעת או להבין באיזה סוג מטבח מדובר, ואף לא באילו דגמים מדויקים של מכשירי חשמל. משהגיעו התובעים למשרדי הנתבעת במרץ 2010, הוסבר להם כי נספח 1 הינו תיאור כללי של מטבח, ולא ניתן לדעת באיזה סוג מטבח מדובר. עוד הוסבר להם, כי נספח 1 איננו מהווה טופס הזמנה ו/או הסכם מחייב אשר לפיו ניתן לייצר מטבח.

7.
על פי גרסת הנתבעת בסעיף 18 לכתב ההגנה, לאחר דין ודברים בין הצדדים הוסכם כי הנתבעת תייצר את המטבח שהתובעים חפצים בו כולל האביזרים, בעלות כוללת של 86,500 ₪. על אף הסיכום, חזרו בהם התובעים מההסכמה וביקשו לבטל את ההסכם עם הנתבעת ולקבל כספם חזרה. ביום 6.3.10, השיבה גב' דיקלה לתובעים את הכספים ששילמו לנתבעת בסך 12,500 ₪. בתמורה לכך חתמו התובעים על אישור קבלת הכספים (נספח ב' לתצהיר דקלה).

8.

בסעיף 30.2 – 31 לכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי עמוד 2 לנספח 1 מפרט מוצרי חשמל נוספים, כגון: מקרר, מכונת קפה ומדיח בעלות כוללת של 27,900 ₪, אשר לא ברור מדוע פירוט זה נמצא בנספח 1 ואין זה מן הנמנע שהתובעים קיבלו הנחה גבוהה במיוחד בכפוף לרכישת מוצרי חשמל נוספים. עוד טוענת הנתבעת, כי אין זכר למחירים אותם מציינים התובעים באשר למוצרי החשמל הכוללים בעסקה, וכי נספח 1 לא מפרט עלויות אלה.

9.

בפני
י העידו התובעים והגב' דקלה נציגת הנתבעת וכן מר שמעון קופלביץ שהיה בתקופה הרלבנטית מעצב שעבד אצל הנתבעת, והוא העובד אשר הכין את השרטוטים הראשונים לתובעים. ב"כ התובעים זימן לחקירה ללא תצהיר את מר יורם לוי שהיה מנהל אצל הנתבעת בתקופה הרלבנטית, והוא בעלה של הגב' דקלה. עד זה לא התייצב לדיון, והתובעים בחרו לוותר על עדותו. לא ברור מדוע הנתבעת עצמה לא גרמה למר יורם לוי להתייצב לדיון אם אכן זה היה מעורב בעסקה הנדונה בתקופה הרלבנטית. חמור מכך, ב"כ התובעים זימן אף את מר אייל לוי- הוא
עד המפתח מטעם ההגנה, שכן הוא האיש שחתום על נספח 1 והוא האיש שסגר את העסקה מול התובעים מטעם הנתבעת. לא ניתן היה לזמן עד זה מאחר וכתובתו לא היתה ידועה לב"כ התובעים. לשאלת ביהמ"ש, מדוע עד זה לא זומן ע"י הנתבעת, שהרי הוא גיסה של הגב' דקלה, השיבה הנתבעת כי אין קשר לגב' דקלה ובעלה עם האח אייל לוי, וזה הפסיק עבודתו בנתבעת בינואר 2010 ומאז נותקו קשריהם. מיותר לציין, כי עד זה הוא "עד מפתח", שכן הוא היה הגורם לעסקה מצד הנתבעת. כל עדותה של הגב' דקלה היא בבחינת עדות שמועה באשר למו"מ טרם ההסכם, ולפיכך אף נחקרה קצרות ע"י ב"כ התובעת. אינני מקבלת את הסברה של הנתבעת לעניין אי זימונו של העד אייל לוי, ואני סבורה כי הנתבעת לא עשתה מאומה כדי לנסות ולזמנו. הלכה היא, כי העדר הבאת ראיה שניתן להביאה תשמש לרועץ לצד שנמנע מלהביאה.

10.
מעיון בנספח 1, עולה ברורות כי מדובר בסיכום כללי ביותר באופן שקשה להגדיר אותו כהזמנת עבודה, אף הכותרת שלו לא מעידה על עצמו כעל הזמנה. בנדון נרשם "סיכום מטבח". האם סיכום זה מהווה הזמנה? האם הוא מהווה הצעה? פירוט הארונות כוללים פירוט פשטני ביותר, כגון: אי + מגירות, ארון גבוה 5 מטר, ארון תחתון כיור. לא ברור מה גובה המטבח, מהו אורכו, האם הוא כולל מגירות או רק מדפים, האם הוא כולל ארונות מסתובבים, ידיות? האם הוא מתכוון אך ורק למעטפת החיצונית? עוד באותו מסמך, מצוין כי כל הארונות הם "עץ / צבע". לא מפורט האם מדובר בעץ מלא או לא, האם זה מסוג אם די אף? לא ברור באיזה צבע מדובר, אפוקסי או צבע רגיל? ואיזה צבע?
בדף השני של נספח 1 אשר כאמור נערך בפגישה נוספת, נרשמו פריטי חשמל נוספים כמו מקרר, מדיח ומכונת קפה ולידם צוינו מחירים. באותה הזדמנות, שילמו התובעים סכום נוסף של 4,500 ₪ כהשלמה למקדמה בסך 8,000 ₪, וכן הוסכם על הארכת האי לגודל של 4.60 מ' (על אף שבשרטוט ובעמ' הראשון של נספח 1 לא מצוינת כל מידה של האי). התובעים לא נתנו כל הסבר לא בתצהיר ולא בכתב התביעה, מדוע צוינו פריטי החשמל הנוספים בעמוד השני של נספח 1. משהתובעים לא מסרו כל גרסה, הם אף לא נחקרו על כך על אף שבכתב ההגנה עלתה לכאורה סברה כי אין מניעה, כי רכישת מוצרים אלה היוותה תנאי לעסקה. על אף סברה זו של הנתבעת, לא היתה לכך כל התייחסות בתצהירי התובעים, ועד היום לא ברור מדוע פריטים אלה פורטו בעמוד 2 של נספח 1.

11.

גם השרטוט שקיבלו התובעים הוא שרטוט כוללני (נספח 2), לא מצוינים בו מידות ואף לא מפרט טכני מה כולל תוכן הארון. התובעים צרפו את נספח 9 שהינו שרטוט המטבח מחב' דו איט. כבר בעין בלתי מקצועית, ניתן להשוות בין השרטוטים ולראות כי השרטוט נספח 9 מהווה מפרט מדויק של מידות לגבי כל ארון וארון. גם התוכן הפנימי מפורט ובנוסף מופיעות הערות בכתב יד לגבי כל פריט ופריט. העד מר קופלביץ נתבקש להסתכל על שני השרטוטים ולהשוות ביניהם, העד לא יכל להעיד בוודאות כי מדובר באותה תוכנית, אך יכל לומר כי על פניו המטבח אצל הנתבעת קצת יותר גדול, ואם כך תמהני כיצד המחיר היה נמוך יותר באופן משמעותי.

12.

גם העד קופלביץ העיד ברורות, כי הצעות המחיר שניתנו אצל הנתבעת בעת שעבד אצלה ניתנו באמצעות המחשב. ההצעה היתה נשמרת במחשב והיתה מונפקת הזמנה שהיתה נפרדת מההצעה שגם היא במחשב. גב' דקלה מטעם הנתבעת, צרפה לתצהירה דוגמה להזמנה ממוחשבת אשר כותרתה הזמנת מטבח, המסמך צורף כנספח א' לתצהירה. מעיון בו עולה כי אכן המסמך מפורט וכולל את כל הפרטים בצורה מדויקת, לרבות פרטים מלאים של המזמינים, הדגם, הצבע,ותנאים נוספים. גב' דקלה לא נחקרה על נספח זה, ולפיכך עדותה ועדות העד קופלביץ כי נספח א' מהווה צורת הזמנת מטבח אצל הנתבעת – לא נסתרה.

13.

ברור כי נספח 1 איננו יכול להוות גמירות דעת שלמה בין הצדדים, אלא הוא מהווה סיכום דברים אשר דורש פרטים נוספים. ספק בעיניי אם ניתן היה לחייב את הנתבעת לייצר מטבח על פי נספח 1 + נספח 2, שהרי פרטים נוספים היו נעדרים מההסכם, והנתבעת יכלה לספק מעטפת עם מדפים בלבד מבלי שהצדדים היו יכולים להכריע מאיזה עץ ובאיזה צבע ובאיזה סוג של צבע יש להכין את המטבח, והרי אלה הדברים העיקריים בכל הכנת מוצר מעץ.

14.

על אף העדר השלמת הפרטים, אינני יכולה לקבל את גרסת הנתבעת כי מדובר במסמך שאין לו כל תוקף. מדובר בהסכם כתוב וחתום ע"י נציג הנתבעת, כאשר הפרטים הכלליים כגון העמדת חלקי הארון במטבח, פרטים כלליים לגבי סוגי הארון והמחיר הכולל, גם הוא מופיע בנספח 1. התובעים החזיקו בנספח 1 כעשרה חודשים עד הגיעם שנית אל הנתבעת. במשך כל אותה תקופה לא פנו לכל חברת מטבחים אחרת, משום שאחזו בידם את נספח 1 והיו בטוחים כי בידם הסכם מחייב לצורך רכישת מטבח. עצם תשלום המקדמה מהווה קיבול של הצעת הנתבעת, ומבחינתם היתה זו עסקה סגורה ומושלמת כאשר יתרת הפרטים החסרים לא היו מהותיים בעינם.

15.

בפני
י העידה התובעת הגב' יפית מונס, עדותה הותירה בי רושם מהימן לחלוטין. לא ניתן היה לסבור כי מדובר בקונה שביצעה מניפולציות כספיות על מנת לגרוף רווח בחוסר הגינות כפי שניסתה הנתבעת לטעון בכתב הגנתה בסעיף 20 שבו. לא מצאתי כל פגם בעובדה כי התובעת שילמה כספים במזומן בעבור המקדמה. ביהמ"ש בתוך עמו יושב, ולא אחת נתקל במקרים בו אנשים שעובדים כעצמאיים ולא כשכירים מנהלים עסקיהם במזומן כי אלה מצויים יותר בחזקתם מטבע הדברים. תשלום במזומן וגם תשלום בדולרים כפי ששילמו התובעים בפגישה הראשונה, לא מחייב הטלת דופי בתובעים כפי שנטען ע"י הנתבעת. כמו כן, העובדה כי הנתבעת לא הוציאה חשבונית בגין התשלום רובצת לפתחה של הנתבעת דווקא ולא של התובעים. התובעת העידה בפני
י, כי היא שאלה לגבי החשבונית ונאמר לה כי זו תישלח אליה בדואר, ראה עדותה בעמ' 19 לפרו' מול שורה 9,10, כדלקמן:

"...אני ביקשתי קבלה והוא אמר שהוא ישלח בדואר. הוא אמר לי שהוא ישלח לי קבלה אחת על כל הסכום בדואר".


אני מקבלת עדות זו כעדות מהימנה, התובעת היא אישה צעירה אשר על פי עדותה הינה עקרת בית (עמ' 18 שורה 23), וזו לה הפעם הראשונה שהיא בונה בית, ופעם ראשונה שמזמינה מטבח (עמ' 20 לפרו' שורה 17-24).

התובעת הותירה בי כאמור רושם מהימן של אישה הגונה וישרה, אשר אכן סברה בתמימות כי היא קיבלה הצעה הוגנת ואטרקטיבית למטבח עם מכשירי חשמל, בתנאי שתשלם 25% מקדמה כפי שאכן עשתה בפועל. לא היתה כל אותה העת לתובעת או לבעלה סיבה לחשוב כי אין מדובר בהסכם מחייב או בהסכם לא שלם. והראיה, שאכן כל אותה תקופה לא פנתה לכל יצרן מטבחים אחר.

16.

הגב' דקלה עדת ההגנה נחקרה אך ורק באשר לקשריה המשפחתיים עם יורם לוי ואייל לוי. מחקירתה עולה, כי יורם לוי הינו הפרוד שלה באופן רשמי ואולם לאחרונה חזרה לחיות איתו יחד, על אף זאת לא התייצב כאמור יורם לעדות. אייל אחיו אף הוא איננו "זר" לתחום העץ והנגרות. על פי עדות הגב' דקלה, לאייל ויורם היה עסק משפחתי שעבד בתחום העץ לרבות בנושא מטבחים, ואייל עבד בתחום הדלתות. החברה קרסה ב- 2003, ויש להניח שבשנת 2009 עבד אייל אצל הנתבעת ונעזר בניסיונו הקודם בתחום העץ. על פי עדות דקלה עצמה, ומהעובדה כי אייל לא התייצב לעדות עולה כי הצדדים מסוכסכים. מהעדויות התרשמתי, כי לא נחה דעתה של גב' דקלה מהתנהלותו של אייל מול התובעים.

17.

באופן תמוה ולא מוסבר, לא הוציא אייל הזמנת מטבח מסודרת בהתאם לנספח א' לתצהיר דקלה, ויש להניח כי לא בכדי. סיכום בכתב יד מבלי שהדבר ייכנס למחשבי הנתבעת הינו סיכום שניתן להעלימו. מאחר והמקדמה שולמה במזומן, הכספים כפי הנראה לא דווחו למחשב הנתבעת ולפיכך אף לא הוצאה חשבונית כדין שאמורה היתה גם היא להיות מונפקת ממחשבי הנתבעת. לא בכדי הופתעה הגב' דקלה משהגיעו התובעים עם נספח 1 למשרדיה במרץ 2010.

18.

יחד עם זאת, מדובר בעובד של הנתבעת, והנתבעת צריכה לקחת אחריות על מעשי עובדיה. הנתבעת בחרה שלא לשלוח הודעת צד ג' כנגד אותו עובד, והאחריות מוטלת לפתחה. טוענת הנתבעת, כי גם לתובעים יש חלק באחריות, שכן הם לא התעקשו על קבלת הזמנה מודפסת מסודרת כפי שעשו במטבחי דו איט, ואף לא התעקשו לקבל חשבונית מס כדין למקדמה ששילמו בכל אותה תקופה. לו היו עושים זאת, לא היה יכול אייל להעלים את העסקה ממחשבי הנתבעת. התובעים כאמור הינם זוג שבנה לראשונה את ביתם, התובע הטיל את המשימה לרכישת מטבח על רעייתו התובעת, התובעת כאמור אישה צעירה נטולת ניסיון קודם ברכישת מטבחים או בבניית בתים, ועשתה ככל שסברה לנכון. על פי עדותה הסתמכה על השרטוטים שהנפיקה לה הנתבעת, הנתבעת אף הנפיקה לה שרטוט על העמדת נקודות החשמל ונקודות המים והגז, ועל סמך אותו שרטוט, קבלן הבניין הכין את המטבח, ואף מטבחי דו איט עיצבה את המטבח בהתאם לאותם שרטוטים. כמו כן, התובעת קיבלה הסכם בכתב יד שנערך ונחתם ע"י מנהל הנתבעת מר אייל, ולא היתה לה כל סיבה לחשוד כי מדובר במנהל שמועל בתפקידו ומעלים עסקאות מהנתבעת. כאמור, אינני נותנת אמון בגרסת הנתבעת כי התובעים שיתפו פעולה עם מנהל הנתבעת אייל כדי לזכות בהנחה גדולה. במקרה כזה, ספק בעיניי אם התובעים היו מגישים תביעה לאחר שהכספים ששולמו הוחזרו להם. גרסת התובעים כי היו תמי לב בהתקשרות עם אייל, היא גרסה מהימנה בעיניי ואינני מטילה בה ספק.

19.

על הנתבעת לקחת אחריות לגבי מעשי עובדיה ולכבד את ההסכמים אשר נערכו עם התובעים. כמו כן, גם אם הנתבעת סבורה כי איננה יכולה לקבל את ההסכם בהעדר מסוימות, עליה לפצות את התובעים במקרה זה בגין הנזק בדבר ביטול ההסכם בסמוך לכניסתם לביתם ועריכת הסכם חדש עם יצרן אחר. התובעים סבורים כי הנזק הינו 30,000 ₪ מאחר ועל פי טענתם לו היו מנהלים מו"מ עם יצרן אחר באותה העת בה חתמו על נספח 1, היינו מאי 2009, יכלו לקבל הצעה דומה מיצרן אחר. עליית המחירים בהפרש של כ-36% לא נבעה אלא מעליית המחירים באותה שנה.
20.

אינני מקבלת את טענת התובעים בדבר עליית מחירים בשיעור של 36%, מדובר בכשנה ועשרה חודשים ועליית מחירים כה גבוהה איננה סבירה. טענה זו של התובעים איננה נתמכת בכל חוו"ד או בראיה נוספת אשר יכלה לתמוך בגרסתם, כמו למשל יצרן אחר שיכל להעיד על מחיריו במאי 2009 מול מרץ 2010. העד קופלביץ כמי שמתעסק במשך שנים בעסקי המטבחים, העיד ברורות כי הדגם שבחרו התובעים הוערך בשווי של כ-60-80 אש"ח עפ"י מחיר מחירון (ראה עמ' 10 לפרו' שורה 7). עוד העיד מר קופלביץ, כי ההנחה שניתנה יכלה להגיע ל-20 עד 25% (עמ' 10 לפרו' שורה 14).
כמו כן, העיד מר קופלביץ ברורות לשאלה כמה יכולה לעלות הזמנה כפי שערכו התובעים בחבילה של 57,000 ₪, השיב העד: "זה לא יכול להיות 57,000 ₪ כל מה שאתה מתאר לי" (עמ' 11 לפרו' שורה 28). גם לשאלה איזה עליית מחירים יכלה להיות באותה שנה, השיב:
"קטנה מאוד אולי כלום" (עמ' 11 לפרו' שורה 30). ובחקירה חוזרת הוסיף: "בגדול מחירי המטבחים לא עלו במשך כמה שנים, עשרות אחוזים" (עמ' 12 שורה 23).

21.

עיננו הרואות, כי אין מדובר בעליית מחירים בהפרש של כשנה וחצי, אלא מדובר בהנחה שקיבלו התובעים, הנחה משמעותית של כ-25%, וכפי הנראה נובעת מרצונו של אייל שלא לרשום עסקה זו בספרי החברה, ולפיכך הוצאה בכתב יד ולא בהזמנה מסודרת מהמחשב. אייל אף ניצל את ההזדמנות כי התובעים שילמו את המקדמה במזומן מבלי שהוצאה להם קבלה, גם עובדה זו עזרה לו להעלים את העסקה מספרי החברה. כאמור לעיל, אינני סבורה כי הנתבעת הוכיחה שהתובעים היו שותפים במזימה זו על מנת לגרוף רווח נאה "במחירי רצפה" והם לקחו את הסיכון הצפוי כי עסקה זו לא תצא לפועל. כפי שהבהרתי לעיל יותר מפעם אחת, עדותם של התובעים הותירה בי רושם מהימן לחלוטין, ולא התרשמתי כי מדובר בתובעים שפעלו בכוונת מכוון ובאופן יזום לשלם ב"תשלום שחור", אלא בתובעים תמי לב שביקשו לבצע עסקה תמימה וסברו כי קיבלו הנחה נאותה ממנהל הנתבעת. התובעים הוטעו לחשוב ע"י אייל כי מדובר בעסקה שתצא לפועל מבלי כל סיבה לפקפק כי מדובר בעסקה לא כשרה שלא דווחה במחשבי הנתבעת. אין מדובר כאמור בעובד זוטר אלא במנהל הסניף שהיה גיסה של בעלת החברה היא הגב' דקלה, והנחת העבודה היתה צריכה להיות כי יש שיתוף ותיאום בין השניים. התשלום במזומן הוסבר כמפורט לעיל בהיות התובע עצמאי.

22.

כפי שפרטתי לעיל, ההפרש בין העסקאות שערכו התובעים אצל הנתבעת מול העסקה שערכו במטבחי דו איט הוא 30,000 ₪, שכן במטבח דו איט שילמו 78,000 ₪ ללא מוצרי החשמל בסך 9,000 ₪. לו היו מוסיפים לסכום זה, היינו מגיעים לעסקה בשווי של 87,000 ₪ מול העסקה אצל הנתבעת בסך כולל של 57,000 ₪.

אם נעיין בעדותו של העד קופלביץ, הרי מנהל החנות יכל לתת הנחה עד 25%. אם כך, העסקה האמורה עם הנתבעת היתה צריכה להיות בשווי של כ- 77,000 ₪ . נתון זה אף תואם את עדות קופלביץ כי מחיר העסקה נע בין 60-80 אש"ח. בהתחשב במוצרים חשמליים שערכם בסך 9,000 ₪ האומדן של מר קופלביץ מדויק. לפיכך, ההפרש בין העסקה המאוחרת היא לכל היותר של 10,000 ₪ ולא 30,000 ₪ כפי שטענו התובעים. שכן ההפרש נובע בעיקר מהנחה גדולה שקיבלו התובעים ולא מעליית מחירים משמעותית. אין לדעת אם היו מקבלים את אותה הנחה במקום אחר. התובעים כפי הנראה קיבלו הנחה של כ- 25% אצל הנתבעת, ולכן יש לחשב את הפער בין ההצעה שנתן מר אייל ללא ההנחה לבין הצעה אצל יצרן אחר. לפיכך, ההפרש הינו לא יותר מ-10,000 ₪. כשבוחנים את הנזק יש לבחון הצעה ריאלית של הנתבעת מול הצעה ריאלית של מתחרה אחר וזה ההפרש. כמו כן, יש לקחת בחשבון בהעדר מפרט של טיב העץ, סוג הצבע, ותכולת הארונות, אם ההפרש אף לא נובע מאלמנטים אלה. לפיכך, יש לסבור כי עליית המחירים בתקופה שחלפה לא השפיעה אלא על לא יותר מ-50% מההפרש, היינו סך של כ- 5,000 ₪. עלייה זו שהינה פחות מ- 10% הגיונית בהתחשב בפער הזמן של כשנה ועשרה חודשים, ואף תואמת את עדותו של מר קופלביץ.

23.

התובעים עוד מבקשים כי ביהמ"ש יפסוק להם נזק בגין הארכת השכירות. העיד התובע, כי היה להם דייר חלופי שהתעניין במושכר ויכל להיכנס בנעליהם, אלא שהתובעים נאלצו להישאר במושכר עד תום תקופת השכירות מאחר וביתם לא היה מוכן (ראה עדות התובע בעמ' 16 לפרו' מול שורה 20-27). התוספת להסכם השכירות מציינת כי הסכם השכירות הוא עד ליום 30.6.10, כפי שאכן פינו התובעים בפועל. הדייר החלופי לא הובא לעדות לחיזוק גרסת התובע.

24.

על פי עדות התובע, הוא התחיל לבנות את ביתו בערך בספט' 2010, והצפי שלו היה כי אחרי 10 חודשים הנתבעת תתקין את המטבח, היינו מרץ 2010. במאי 2010 התעתד התובע להיכנס לביתו לכל המאוחר (ראה עדותו בעמ' 15 לפרו' מול שורות 23-28). התובעים טוענים כי הם חזרו אל הנתבעת בתחילת 2010 מבלי לציין מועד מדויק. התובע נשאל על כך בעמ' 16 לפרו' מול שורה 31, והעיד כי הוא איננו זוכר את התאריך המדויק, והוא מתכוון לינואר 2010 על אף שאין לו הסבר למה לא כתב זאת במדויק בתצהירו. התובעת העידה (עמ' 19 שורה 31), כי הנתבעת ציינה בפני
ה כי היא זקוקה ל-90 יום לביצוע העבודה, ולכן הגיעו בתחילת 2010. אינני מקבלת את גרסת התובעים לעניין המועדים, אין זה סביר בעיניי כי במשך חודשיים תמימים ינהלו התובעים דין ודברים עם הגב' דקלה לעניין המטבח נשוא התביעה, שעה שהם מצויים בלחץ של זמנים. אם נסתכל על המועד של החזרת הכספים, המועד נעשה ב-6.3.10, אין זה הגיוני בעיניי שהדברים נדונו במשך חודשיים. גרסת הנתבעת בעניין זה מהימנה יותר, כי התובעים הגיעו אל הנתבעת במרץ 2010.

25.

זאת ועוד, הצעת המחיר שקיבלו התובעים מחב' דו איט (נספח 4) היא מיום 23.3.10. גם מועד זה מעיד על כך כי התובעים לא הזדרזו לקבל הצעה אחרת, והמתינו כשבועיים וחצי עד שפנו ליצרן חלופי. גם אז הדברים לא הוכרעו במיידית, מאחר וההזמנה לביצוע נערכה רק ביום 21.4.10 אצל מטבחי דו איט (נספח 9). אם כך, התובעים התמהמהו כחודש נוסף עד שחתמו על הזמנה לביצוע. בנספח 9 מטבחי דו איט הבטיחה תאריך אספקה של 27.5.10, ובפועל התקינה זאת רק ביוני 2010 עפ"י עדות התובעת. אם כך, אין להטיל לפתחה של הנתבעת את השיהוי בקבלת המטבח, אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי התובעים הגיעו רק במרץ 2010 מאחר וחישבו 90 יום ביצוע עד יוני 2010, שהוא החודש האחרון לשכירות כפי שאכן אירע בפועל. משום כך, אינני סבורה שיש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שכירות כלשהו. התובעים פינו את הנכס במועד שנקבע בהסכם וכמתוכנן.

26.

כמו כן, אינני סבורה שיש מקום להוסיף פיצוי בגין עוגמת נפש לתובעים. אני סבורה שהתובעים בייחוד התובע כאיש עסקים עצמאי ובעל עסק עצמאי משלו היה צריך להקפיד על קבלת הזמנה בכתב ממוחשבת, ולדרוש קבלה באותה עת כששילם את הכספים. הקפדה על עובדות אלה היתה מונעת מאייל לבצע את העסקה כפי שביצע אותה. עוגמת הנפש אם כן, ככל שהיא קיימת, מתקזזת עם אחריותם של התובעים.

סוף דבר:
הנתבעת ביצעה באמצעות מנהלה מר אייל עסקה מבלי שדווחה בספרי הנתבעת, ובכך הטעתה את התובעים לסבור כי העסקה תקוים. הנתבעת צריכה להיות אחראית על מעשי עובדיה, ובייחוד כשההתקשרות נעשתה על ידי מנהלה, שהוא גם קרוב משפחה של בעלת החברה. הנזק מסתכם בעליית מחירים מזערית של כ- 5,000 ₪ כפי שחושב לעיל ולא יותר.

אני מחייבת את הנתבעת בתשלום של 5,000 ₪, סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבעת תשיב לתובעים את האגרה הראשונה והשנייה בצירוף ריבית והצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן תישא בשכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים.

ניתן היום,
כ"ב כסלו תשע"ג, 06 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 51391-07/10 יגאל מונס, יפה מונס נ' י.ד. תעשיות עץ בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/12/2012)