פסקי דין על שולמית דנינו | פסקי דין על יצחק דנינו | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על שגית בן שבת | פסקי דין על ארקדי פרנקל ואח' |

28805-02/12 תק     30/11/2012




תק 28805-02/12 שולמית דנינו, יצחק דנינו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, שגית בן שבת, ארקדי פרנקל ואח'








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 28805-02-12 דנינו ואח'
נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ואח'







בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק


התובעים

1
.
שולמית דנינו

2
.
יצחק דנינו


נגד


הנתבעים

1.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2.שגית בן שבת
3.ארקדי פרנקל
5.מגדל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


1.
א.
התובעים הגישו תביעתם המקורית נגד: ישיר אי. די. איי חב' לביטוח בע"מ (להלן:"הישיר") ונגד הפניקס חב' לביטוח בע"מ (להלן:"הפניקס").
בהמשך, הגישה הפניקס בקשה לצרף את מר ארקדי פרנקל, כנתבע ראוי בהיותו אחד מהנהגים המעורבים בתאונה ואשר מבוטח אצל הפניקס (להלן:"מר פרנקל") והישיר הגישה בקשה למחוק אותה מכתב התביעה.
בהחלטה שניתנה ביום 22.7.12 החליט בית המשפט לתקן את כתב התביעה , באופן הבא: למחוק את הישיר מכתב התביעה, הפניקס תהפוך לנתבעת מס' 1 במקום הישיר וכן לצרף כנתבעת את מגדל חב' לביטוח בע"מ (להלן:"מגדל")
וכן להוסיף כנתבעים את הנהגים המעורבים בתאונה: הגב' שגית בן שבת
(להלן:"גב' בן שבת") שהייתה מבוטחת אצל מגדל
ואת מר פרנקל (המבוטח אצל הפניקס).


ב.
אין בית המשפט יכול לדעת מי זה אשר ניסח בצורה לא ברורה כל כך את כתב התביעה והיות והתובעים הגישו תחילה את תביעתם נגד חברות הביטוח (הישיר והפניקס), נרשמו העובדות שפורטו בכתב התביעה בצורה די מעורפלות, עד כי לא ניתן לקבוע כיצד באמת אירעה הפגיעה ברכב התובעים, מי פגע במי וכיצד בדיוק נפגע רכב התובעים, יען כי התובעים התייחסו לנתבעות, כפי שהופיעו בתביעה (הישיר והפניקס).


ג.
כך כתבו התובעים את העובדות בכתב התביעה:


א)
בתאריך 6.4.11 נסעה התובעת ברכבה ובלמה את רכבה בעקבות רכב שעצר לפניה – רכב צד ג'- ושעה שהרכב הנפגע היה במצב עצירה:" פגעו הרכבים הפוגעים ברכב הנפגע מאחור וגרמו לרכב הנפגע נזקים של ממש בחלקו האחורי של הרכב".
וכך ממשיכים התובעים את תביעתם: " מתוך כך, גרמו הנתבעות לתאונה בלתי נמנעת אשר כולה נגרמה באשמתן המלאה עקב אי שמירת מרחק ראוי מרכב התובעים ונסיעה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך". (ראה סעיפים 5, 6 לכתב התביעה, ההדגשה שלי- ג.ב.).
ברור הוא, שהנתבעות, כפי שהופיעו בכתב התביעה, לא הן גרמו לתאונה, אלא נהגי רכבים שכלל לא הוזכרו על ידי התובעים בתביעתם.


ב)
עוד ציינו התובעים, שהם הגישו דרישתם לחברות הביטוח של הרכבים שנסעו מאחורי רכב התובעים, אך כל אחת מהחברות ממאנת לשלם לתובעים פיצוי כלשהו ומטילות את האחריות לתאונה האחת על רעותה ולכן, נאלצו התובעים לפנות לחברת הביטוח שלהם, מנורה חב' לביטוח בע"מ, אשר שילמה לתובעים פיצוי חלקי ובתביעה זו דורשים התובעים לחייב את הישיר ואת הפניקס (כך בתביעה המקורית) לשלם להם את יתרת הנזקים בסך של 7,105 ₪ ולצורך התייחסות לסכום זה בהמשך, עלי לציין שסכום זה כולל בחובו: הנחת היעדר תביעות למשך 3 שנים בסך של 2,406 ₪, השתתפות עצמית בסך של 1,858 ₪, ניכוי קימום בסך 190 ₪, טרחה, בזבוז זמן ועוגמת נפש בסך 500 ₪, הוצאות נסיעה מוגברות בעת שהרכב היה בתיקון בסך 1,000 ₪, טיפול בתביעה מול הנתבעות, ייעוץ והכנת כתב התביעה בסך של 580 ₪, ריבית והצמדה מיום האירוע ועד ליום הגשת התביעה 500 ₪, אגרת בית המשפט בסך של 71 ₪.

2.
א.
מה שלא נאמר בכתב התביעה ומה שלא נלמד ממנו, נלמד מכתב ההגנה של הפניקס וממנו עולה, שעסקינן בתאונה בה היו מעורבים 5 כלי רכב, אשר נסעו לפי הסדר הבא: רכב התובעים ראשון, הרכב השני היה נהוג בידי מר פרנקל, רכב שלישי היה נהוג בידי גב' בן שבת,
לאחר מכן נסע רכב רביעי ולאחריו רכב חמישי.
בסופו של יום, עיון בכתב ההגנה של הפניקס – גם הוא אינו ברור דיו כדי להציג בפני
בית המשפט את הנהגים ברכב הרביעי והחמישי וגם העובדות בדבר האחריות לגרם התאונה – גם עובדות אלו אינן ברורות, שכן לא ניתן להבין למי מתכוונת הפניקס בציינה הנתבעת 1 ולמי היא מתכוונת כאשר היא ציינת רק את המילה:"הנתבעת".


ב.
א)
הפניקס ומר פרנקל, מטילים האחריות לתאונה על גב' בן שבת, משום שלטענתם, עצר מר פרנקל
את רכבו מאחורי רכב התובעים, מבלי לפגוע בו ולפתע רכבה של גב' בן שבת הגיע מאחור, פגע במכוניתו וכתוצאה מכך, נהדף רכבו של מר פרנקל אל רכב התובעים.


ב)
מגדל וגב' בן שבת כלל לא הגישו כתב הגנה מטעמם.

3.
א.
בכל שנאמר לעיל, ביקש בית המשפט להסביר כיצד הקשו התובעים על בית המשפט לברר את כל השאלות השנויות במחלוקת, שכן כבר מלכתחילה מעצם אי צירוף כל הנהגים אשר "השתתפו" בתאונת שרשרת זו, הקשו התובעים עד מאד על ניהול הליך תקין וגם לאחר שהוספו רק שני הנהגים: מר פרנקל וגב' בן שבת, עדיין לא תוכלנה להתברר העובדות כולן של כל שרשרת הפגיעות.


ב.
עובדות אלו הובאו לידיעת התובעת על ידי בית המשפט ולאחר שבית המשפט הסביר לתובעים, שבהיעדר כל הנהגים יהיה קושי לקבוע אחריות של אלה שנתבעו בפועל, השיבה התובעת, שהיא חושבת שיש מספיק ראיות לגבי הרכב שפגע – הוא הרכב של גב' בן שבת- שכן, אילו שמרה מרחק לא היה קורה לרכב התובעים מאומה. (עמ' 8 לפ',ש' 24- 30).

4.

לכן, לאור האמור לעיל, יכריע בית המשפט אך ורק בחומר הראיות כפי שהובא בפני
ו, בהתייחס לעובדות שבין התובעים ובין מר פרנקל וגב' בן שבת ועל פי עדויות הצדדים המעורבים בתאונה, אשר העידו בפני
ועל פי חומר הראיות הנוסף שהוצג בפני
בית המשפט, ולכן אני מחליט כדלקמן:


א.
א)
התובעת מעידה, שכבר מלכתחילה נאמר לה שהיא צריכה לתבוע את הרכבים ולטענתה, חברת הביטוח אף תבעה את 3 הרכבים שנסעו אחריה ונראה, שהתביעה הוגשה כפי שהוגשה, משום שהתובעת ידעה שמי שפגע ברכבה היה צריך לשמור מרחק. (עמ' 4 לפ',ש' 3- 7).
לא רק זאת, אלא התובעת גם קובעת:" אי שמירת מרחק בין רכב לרכב, מי שפגע בי הוא צריך לשאת בתוצאה, אני לא אשמה". (עמ' 5 לפ',ש' 5- 6).




ב)
בהיות רכב התובעת רכב ראשון, ברור לי שהיא לא אשמה לפגיעות שאירעו בחלק האחורי של רכבה, אך על מנת להכריע, שמי שפגע צריך לשאת בתוצאות – יש לבדוק את כל שרשרת הפגיעות ולא רק את הפגיעה הספציפית בחלק האחורי של רכבה, במיוחד כאשר עסקינן בתאונה שרשרת בה מעורבים 5 רכבים.


ג)

התובעת העידה, שהרכב שנסע אחריה היה רכבה של גב' בן שבת, אך התובעת לא ידעה לומר כיצד אירעו הפגיעות בין שאר הרכבים, היא לא ידעה לומר מי פגע במי לפני ואחרי, אך ידעה לומר שבעת שהייתה בעצירה, היא הרגישה 3 מכות לפחות והרגישה אותן חזק מאד. עוד ציינה התובעת, שאת המכות היא הרגישה אחת אחרי השנייה. (עמ' 4 לפ',ש' 8 וש' 10- 14 וש' 25- 26 ועמ' 5 לפ', ש' 2- 3).
לעומת התובעת, העיד התובע – שלא היה כלל בעת האירוע עצמו- שלפי דעתו, אין זה הגיוני שגב' בן שבת לא פגעה ברכב שלהם וזאת הוא מסיק מגודל הנזק שנגרם למכוניתו. (עמ' 7 לפ',ש' 17- 20).


ב.
גב' בן שבת מאשרת, שהיא נסעה אחרי רכב התובעת ומוסיפה, שכאשר התחלף הרמזור החלו בנסיעה – התובעת וגם היא- ולאחר נסיעה קצרה של כ-15 מ' עצרה התובעת בפתאומיות וניסתה לפנות הצידה ואז הספיקה גב' בן שבת לעצור אחריה מבלי לפגוע ברכבה של התובעת ועוד ראתה שגם הרכב שנסע אחריה – רכבו של מר פרנקל- גם הוא הספיק לעצור מבלי שהיא תרגיש מכה בחלק האחורי של רכבה.
רק לאחר שהיא הספיקה לעצור ולאחר שגם מר פרנקל הספיק לעצור אחריה, הרגישה גב' בן שבת שתי מכות, כאשר המכה הראשונה הייתה יותר חלשה והמכה השנייה הייתה רצינית יותר.

(ראה עדותה בעמ' 5 לפ',ש' 25- 31).


ג.
מר פרנקל, שהיה הרכב השלישי בשיירה ונסע אחרי רכבה של גב' בן שבת, מאשר את טענותיה של גב' בן שבת וטוען, שהוא הספיק לעצור את רכבו קרוב לרכבה של גב' בן שבת ואז ראה במראה, שמישהו מאחוריו פוגע ברכבו.
מר פרנקל חוזר וטוען, שבטרם נפגע רכבו בחלקו האחורי – הוא לא פגע קודם לכן ברכבה של גב' בן שבת.


5.
לאחר שבחנתי את כל הראיות שהובאו בפני
, כאשר אין בפני
עדויות הנהגים האחרים שהיו חלק משרשרת תאונה זו, אני מחליט כדלקמן:


א.
התובעת עצמה לא ידעה לומר, כיצד הייתה שרשרת הפגיעות בין כל הרכבים והתובעת אף הסבירה לבית המשפט, שהיא שמעה 3 מכות, אחת אחר השנייה והיא שמה דגש במהלך כל עדותה על כך, שגב' בן שבת לא שמרה מרחק מרכבה וכתוצאה מכך נפגע החלק האחורי של רכב התובעים.

ב.
א)
עדויותיהם של גב' בן שבת ושל מר פרנקל על כי כל אחד מהם הספיק לעצור את רכבו בטרם פגע באופן ישיר ברכב שלפניו – לא נסתרו, שכן גם התובעת עצמה לא יכלה להצביע באופן מפורש, שבטרם שמעה 3 מכות ברציפות, הייתה מכה קודמת וישירה של רכבה של גב' בן שבת ואילו גב' בן שבת תמכה בעדותו של מר פרנקל, שהוא עצמו לא פגע ברכבה של גב' בן שבת – בטרם נפגע רכבו בחלקו האחורי על ידי רכב רביעי.


ב)
יחד עם זאת, עולה מעדויותיהם של גב' בן שבת ומר פרנקל, שהם לא שמרו מרחק סביר זה מזו ואי שמירת המרחק גרם להדיפת רכבו של מר פרנקל לעבר רכבה של גב' בן שבת והדיפת רכבה של גב' בן שבת על רכב התובעים.
אי שמירת המרחק עולה הן מעדותה של גב' בן שבת, כאשר לא ידעה לומר באיזה מרחק עצרה מרכב התובעת (עמ' 6 לפ',ש' 6- 8) וגם עולה מעדותו של מר פרנקל המודה, שעצר את רכבו קרוב לאוטו שלפניו ומרחק העצירה היה מספר סנטימטרים. (ראה בעמ' 6 לפ',ש' 14 וש' 22- 23).

6.
א.
לאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאור העובדה שבתאונה זו השתתפו 5 מכוניות ולאור העובדה, שלא נסתרה עדויותיהם של גב' בן שבת ומר פרנקל, שהם עצמם לא היו הפוגעים הישירים ברכבים שלפניהם, הרי שבהיעדר עדויות נוספות בשרשרת התאונה, אני קובע שאין לשלול את אחריותם של מר פרנקל ושל גב' בן שבת לפגיעות ברכב התובעת ולאור הנסיבות ולאור אי שמירת המרחק ולאור זאת, אני קובע את שיעור רשלנותם התורמת של כ"א מהם בשיעור של 10% ובהתאם לשיעור אחריות זו, יהיה על מעורבים אלה לפצות את התובעים.


ב.
התובעים הגישו כתב תביעה עם רשימת סכומים אשר פורטו בסעיף 1ג'(ב) לעיל, אך סכומים אלה ננקבו על דרך הסתם על מנת להגדיל את סכום התביעה בצורה בלתי מוכחת, שכן כל שהוכיחו התובעים הוא נזק בסך של 2,850 ₪ בלבד, הכולל בחובו: השתתפות עצמית בסך של 1,858 ₪, הפסד הנחת היעדר תביעות בסך של 802 ₪ וניכוי קימום בסך של 190 ₪. (סכומים אלה נכללים גם באישור נזקים עקיפים שצרפו התובעים לכתב התביעה – אישור מיום 3.1.12).

יתרת סכום התביעה נדחית – זאת מהנימוקים הבאים:
התובעים תבעו הפסד הנחת היעדר תביעות עבור 3 שנים, אך תביעה זו היא מוקדמת מדי ולא ניתן לתבוע נזק עתידי, אשר טרם גובש וטרם מומש. לגבי הפסד של שנה אחת שהוא בסך של 802 ₪ הציגו התובעים אישור המבטחת ולכן נעתר בית המשפט לסכום של 802 ₪, אך אין מקום להיעתר ליתרת סכום הנחת היעדר תביעות, כאמור.


ג.
א)
כל יתר הסכומים שפרטו התובעים בכתב התביעה נרשמו כך על דרך הסתם, לא הוכחו ולא מובן כלל מה משמעות "הוצאות נסיעה מוגברות" וכיצד זה הגיעו התובעים בדיוק לסכום של 1,000 ₪?!
כמו כן, גם נקיבת הסכום של 580 ₪ עבור טיפול וייעוץ בהכנת התביעה לא הוכח, קל וחומר שלא הוכח מדוע וכיצד הגיעו התובעים לחישוב ריבית והפרשי הצמדה בסכום של 500 ₪.


ב)
תובע המבקש סעדים כספיים, לא יכול להסתפק ברישום סכומים בלבד אלא על תובע כזה להוכיח כל סכום אותו הוא תובע – כל זאת בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה ונקיבת סכומים סתמיים, כאשר אין כל הוכחה בצידם, מצביע על מגמתיות הגשת תביעה לקבל סכומים שכלל לא הוצאו בפועל.

7.

סוף דבר, מהנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל עולה, שהנזק המוכח הוא בסך של 2,850 ₪ ולאור חלוקת האחריות בין הנתבעים, כאמור לעיל, אני מחליט כדלקמן:


א.
אני מחייב את הנתבעים: הפניקס חב' לביטוח בע"מ ואת מר פרנקל ארקדי, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידארי, סך של 285 ₪ (10% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 16.2.12- ועד התשלום בפועל.


ב.
אני מחייב את הנתבעות: מגדל חב' לביטוח בע"מ ואת גב' בן שבת שגית, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידארי סך של 285 ₪ (10% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 16.2.12- ועד התשלום בפועל.


ג.
יתרת סכום התביעה נדחית – מהנימוקים שפורטו לעיל.


ד.
שקלתי אם לאור ההכבדה שהכבידו התובעים בניהול המשפט בתיק זה,
יש מקום לזכותם בהוצאות המשפט –אם לאו, ברם מאחר והתובעים טענו, שהם הגישו כך את התביעה לאחר שקיבלו ייעוץ מסוכן הביטוח, החלטתי לזכותם בהוצאות משפט ולכן, אני מחייב את הנתבעים: הפניקס חב' לביטוח בע"מ ואת מר פרנקל ארקדי, שניהם ביחיד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 150 ₪ וכן לחייב את הנתבעות
:
מגדל חב' לביטוח בע"מ ואת גב' בן שבת שגית,שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 150 ₪.
כ"א מהסכומים הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 30.11.12 (טז' בכסלו התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 28805-02/12 שולמית דנינו, יצחק דנינו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, שגית בן שבת, ארקדי פרנקל ואח' (פורסם ב-ֽ 30/11/2012)