פסקי דין על דוד בן ויקטור רביב

508/00 בש     08/02/2000




בש 508/00 מדינת ישראל נ' דוד בן ויקטור רביב




בעניין:
מדינת ישראל

המבקשת

- נ ג ד -
1. דוד בן ויקטור רביב

ת"ז 066091810, יליד 1982
2. חן בן דני אלעד
ת"ז 039214887, יליד 1983
3. זיו בן מנחם הנאור
ת"ז 039215066, יליד 1983
המשיבים

החלטה (לגבי משיב מס' 1)
בפני
בקשה להורות על מעצרו של משיב 1 (להלן: "המשיב") עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- (להלן: "חוק המעצרים").

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(1) + 29 לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 9.10.99 בשעה 03:00 או בסמוך לכך, טייל בנהריה, אלי זריהן - יליד 27.7.82 (להלן: "המתלונן"), ביחד עם אלירן אזולאי (להלן: "אלירן") ושלוש בנות אחרות.

במהלך הטיול התקרבו המשיב ביחד עם משיבים 2 ו- 3 (להלן: "המשיבים") ועוד שלושה חברים אחרים ואלירן שהלך עם שתיים מהבנות. המשיבים וחבריהם החלו להקניט את אלירן והוא בתגובה שאל אותם "מה רצונם". בשלב זה סטר אחד מחבריהם של המשיבים לאלירן והחל לרדוף אחריו עם חבר נוסף, ואילו המשיבים רדפו אחרי המתלונן, כשסכין בידו של המשיב במטרה לתקוף אותו ולגרום לו חבלה חמורה. בעוד הסכין בידו של המשיב, בעט משיב 2 במתלונן ומשיב 3 נגח באמצעות ראשו בפני
ו של המתלונן. מיד לאחר מכן המשיב דקר את המתלונן בבית החזה.

המתלונן הובהל לטיפול נמרץ בביה"ח האזורי לגליל המערבי במצב כללי קשה בעודו מחוסר הכרה. בבית החולים אובחן פצע דקירה בחזה שמאל עם חדירה בחדר ימין של הלב ופגיעה בכפתור הלב ובריאה שמאלית בוצע ניתוח ממשוך ונעשתה החייאה.

טענות הצדדים:

ב"כ הצדדים הסכימו כי לצורך הדיון בבקשה קיימות ראיות לכאורה. ב"כ המלומד של המדינה טען, כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) ו- 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן המשיב דקר את המתלונן בסכין בחזה וגרם לו לפגיעה חמורה.

ב"כ המדינה טען והוסיף, כי אין מקום לשקול חלופת מעצר לגבי המשיב וזאת בשל מסוכנותו של המשיב ש"הסתובב עם סכין ולא היסס לדקור את המתלונן".

מנגד טען ב"כ המלומד של המשיב, כי המשיב נקלע לארוע העבירה באופן ספונטני, בלי תכנון, והאירוע "חרג מעבר לגבולות שלו".
ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי לא נשקפת מהמשיב שום סכנה, שכן מדובר בנער בן 17 שאינו עבריין, הוא מקיים אורח חיים נורמטיבי ולומד בבית הספר.
בשל האמור לעיל, טען ב"כ המשיב, נסתרת חזקת המסוכנות שקמה נגד המשיב.
דיון

לאחר עיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובחומר הראיות, לאחר ששמעתי את טיעוניהם של הצדדים ולאחר עיון בתסקיר המעצר שהוגש אודות המשיב, נחה דעתי כי יש לדחות הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ובנסיבות העניין, יש להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים כפי שיפורט להלן.

אין חולק, כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה נגדו חזקת מסוכנות, שכן היא "נעשתה תוך שימוש בנשק קר או חם" והיא "נעשתה באלימות חמורה". נקבע בפסיקה, לא אחת, כי "בהעדר נסיבות מיוחדות" יש להורות על מעצר עד תום ההליכים בסוג העבירות המיוחסות למשיב:

"די בעבירה זו המיוחסת לעורר, כשהיא לעצמה, כדי להטיל מורא שמא ישוב וינסה לפתור חילוקי דעות באמצעות סכין או בדרך אלימה אחרת... נמצא לנו כי תת - תרבות הסכין החלה לפשות במקומותינו בשנים האחרונות, ומספר האירועים בהם משמשת סכין לפתרונם של חילוקי דעות, כביכול, מתרבה והולך... בהעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים".

( בש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל
, תקדין-עליון 94(2), 129).

אך יחד עם זאת, חזקת המסוכנות לא סותמת את הגולל על סיכויו של הנאשם להשתחרר מהמעצר ע"י סתירת חזקת המסוכנות. הנטל להוכחת "אי המסוכנות" מוטל על המשיב. יפים לכאן דבריו של כבוד השופט טירקל בבש"פ 7195/98 אלבז נ' מדינת ישראל
, דינים-עליון, כרך נה, 258:

"את התשובות לשאלות אם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, יכול בית המשפט למצוא בתוך שתי מערכות עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה - המעשה; השנייה - העושה. דהיינו, עלינו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה, בדרך כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה."
חלופת מעצר:

משראינו לעיל, כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות נגדו עילת מעצר, לא נשאר לנו אלא לבדוק אפשרות קיומה של חלופת מעצר אשר יש בה להפיג את מסוכנותו, ולשמור על שלום הציבור ובטחונו:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-, מחייב שלא לעצור נאשם על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות. ודוק: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר".
(בש"פ 4414/97, מדינת ישראל
נ' מוחמד סעדה, דינים עליון, כרך נב', 480).
מבלי להקל ראש בעבירה המיוחסת למשיב, וב"תת תרבות הסכין" שמתפשטת בקרב בני הנוער, הנני סבור כי יש מקום להורות על חלופת מעצר:

"אם תמצא לומר שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן שקילת החלופה מתוכן"
(בש"פ 4224/97 מ"י נ' כהן, תקדין עליון כרך 99 (2), עמ' 10).

סבור אני כי נסיבותיו האישיות של ה"עושה", המשיב, מטות את הכף לזכותו. במה דברים מורים?
המדובר בנער בן 17 וחודשיים שלומד בבית הספר במגמת אלקטרוניקה, והוא מקיים אורח חיים נורמטיבי, כך נאמר מפי קצינת המבחן לנוער, שהגישה תסקיר מעצר אודותיו:
"מדובר במשפחה אכפתית המביעה דאגה המסוגלת להציב לנער גבולות. יש לציין כי מדובר בנער המתפקד באופן חיובי ומעל הממוצע בבית הספר, לומד במגמת אלקטרוניקה במסלול של בגרות מלאה, מדיווחי בית הספר עולה כי לדוד פוטנציאל לימודי גבוה וכן תפקודו בבית הספר חיובי ביותר ללא כל בעיות משמעת מיוחדת."

בפגישה שקיימה קצינת המבחן, מביע המשיב את חרטתו הכנה על התנהגותו והוא מוכן לשתף פעולה בתוכנית טיפולת - שיקומית. כן הביע צוות בית הספר, שבו לומד המשיב, נכונותם לסייע לו ולהשגיח עליו. מן העולה בתסקיר יש, לדעתי, לתת הזדמנות למשיב להשתקם ולחזור למוטב. בעניין זה נאמר:

"יש שבהצעות שירות המבחן ובנכונות לשאת בעול הגשמתן יהא לא רק משום הגברת אמון בית המשפט שהדרך הטיפולית של מעצר בית תשיג את מטרת המעצר, אלא יכול שיהא בהן משום העלאת הנאשם על דרך השיקום"
(בש"פ 5874/91, לוי נ' מדינת ישראל
, פד מו(1), 596).

בנוסף, עולה מסתקיר המעצר, כי המשיב עצוב, מרבה לבכות ונמנע מאוכל. ברור כי תהיינה השלכות שליליות על המשך מעצרו של המשיב, שהינו קטין, מאחורי סורג ובריח. מעצר קטין עד תום בירור דינו הינו אמצעי דרסטי כדי ליטול מעוקץ מסוכנותו, ובתי המשפט נזהרים מלהורות על כך. יפים לכאן דבריו של כבוד השופט אלון בבש"פ 1363/93, י.ד. נ' מדינת ישראל
, פ"ד מז(2), 71:

"לא בנקל יורה בית המשפט על מעצרם של קטינים מאחורי סורג ובריח. עצם מעצרו של קטין מאחורי סורג ובריח פגיעתו רבה משל מעצרו של מי שאינו קטין. תנאי מעצר ובית כלא, אף ללא התופעות הנילוות למקום זה, יש בהם כדי לגרום להלם ולזעזוע נפשיים חמורים, ולעיתים קרובות עלול הקטין להיקלע לעולם של סמים ועבריינות חמורה. לפיכך, שומה על בית השפט שהוא אביהם של הקטינים, להרחיק - ככל האשפר וככל הניתן - את הקטינים מהתנסות כגון זו."
סוף דבר, אני דוחה את הבקשה ומורה על שחרור המשיב בתנאים המגבילים הבאים:

1. המשיב ישהה במעצר בית מלא. על ב"כ המשיב להמציא תצהיר חלופת מעצר.

2. על המשיב להפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית.

3. ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב והפקדת דרכונו במשטרה, במידה ויש
לו דרכון, וזאת עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4. על המשיב לחתום על ערבות עצמית וצד ג' של שני אנשים על סך 30,000 ש"ח כל אחד.
5. אני אוסר על המשיב מליצור כל קשר או מגע כלשהו, הן במישרין והן בעקיפין, עם מי
מבין עדי התביעה במשפט זה.

6. בהעדר מילוי התנאים הנ"ל ייעצר המשיב עד תום בירור דינו.
ניתן היום ב' ב אדר א תש"ס, 8 בפברואר 2000 במעמד הצדדים.
מותר לפרסום מיום 08/02/2000

ס. ג'ובראן
, שופט

ליאת פנקר / h00050800c.1
1
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בחיפה

בש 000508/00
בתיק עיקרי: 501/00

בפני

כב' השופט ס. ג'ובראן








בש בית משפט מחוזי 508/00 מדינת ישראל נ' דוד בן ויקטור רביב (פורסם ב-ֽ 08/02/2000)