פסקי דין על עיד אל רהייף | פסקי דין על עלי קשחר |

10119-12/12 עמת     10/12/2012




עמת 10119-12/12 עיד אל רהייף, עלי קשחר נ' מדינת ישראל




לך






בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
: כב' ס. הנשיא השופטת ר. יפה-כ"ץ


10 דצמבר 2012
עמ"ת 10119-12-12



בעניין:



1. עיד אל רהייף

2. עלי קשחר



העוררים

נ ג ד




מדינת ישראל

המשיבה

נוכחים:
העוררים וב"כ עו"ד סאבר אבו ג'אמע
ב"כ המשיבה עו"ד אייל זיכרמן
<#1#>


<#2#>
החלטה

כנגד 12 נאשמים וביניהם שני העוררים הוגש כתב אישום אשר מייחס להם התפרעות קשה כנגד שוטרים ואנשי חוק אשר הגיעו לביר-הדאג' על מנת לבצע צווים שהוצאו כחוק על ידי ביהמ"ש. מתוך 12 הנאשמים שוחררו 4 במהלך הדיונים לגבי מעצר לצורכי חקירה ולגבי שמונת הנותרים הוגשה בקשה למעצר עד סיום ההליכים. בימ"ש השלום (כב' השופט בן טולילה) בחן את חומר הראיות לגבי כל אחד ואחד מן העצורים, כולל העוררים שבפני
, ומצא כי ישנן ראיות לכאורה לגבי כולם, כי אין לקבל את טענת האפליה בין אלה שנעצרו לבין אלה ששוחררו, כי ישנה עילת מעצר בשל מסוכנותם הרבה, וכי לא ניתן לשחרר את מי מהעצורים לחלופה בביר-הדאג'. ביהמ"ש הורה על הגשת תסקירים מטעם שירות המבחן, על מנת שייבחן אפשרויות לחלופה לגבי כל אחד מהעצורים, אולם בטרם הוגשו התסקירים הנ"ל הוגש הערר שבפני
, לגבי שניים מתוך שמונת העצורים.

הטענה העיקרית שהועלתה גם בפני
וגם בפני
בימ"ש השלום עניינה אפלייתם של העוררים לעומת אותם ארבעה נאשמים אשר שוחררו על ידי בימ"ש השלום. אציין, כי בימ"ש קמא סבר שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של חברו, כב' השופט עדן, אשר מצא שחומר הראיות לגבי אותם ארבעה נאשמים ששוחררו מצדיק אבחנה בינם לבין האחרים, והסתפק בקביעת ביהמ"ש בהחלטות הנוגעות למעצר לצורכי חקירה, גם עת בחן את הראיות בשלב המעצר עד סיום ההליכים. נדמה לי, כי היה ראוי שביהמ"ש יבחן אף הוא האם קיימת אפליה והאם ניתן לאבחן בין הראיות לגבי כל אחד ואחד מהעוררים לעומת אותם נאשמים ששוחררו. כך או כך, ולאחר שעיינתי בתיקי החקירה, הרי שלא ניתן לטעון, כפי שגם נקבע על ידי בימ"ש השלום, שקיימת אפליה. לגבי שלושה מתוך ארבעת הנאשמים ששוחררו, לא קיים קשר עין רציף מהרגע בו נראו על ידי השוטרים בעת שהם זורקים אבנים ומתפרעים ועד שנעצרו, וזאת בשונה מהנאשמים האחרים שנעצרו, כולל העוררים (להלן). אשר לנאשם הרביעי ואשר לגביו יש קשר עין רציף, הרי שבימ"ש השלום הורה על שחרורו והתביעה הגישה ערר, אלא שהערר לא נדון בטרם חלוף המועד שניתן על ידי בימ"ש קמא לעיכוב ביצוע ועל כן הערר התייתר עם שחרורו של אותו נאשם.

לא אלה הם פני הדברים לגבי העוררים שבפני
. לא הייתה מחלוקת גם במהלך הדיון בפני
, כי לגבי העורר מס' 1 ישנם דוחות פעולה של השוטרים שעצרו אותו וזיהו אותו, ולא הייתה טענה לגבי כרסום בחומר הראיות לגביו. הטענה היחידה לגבי כרסום בחומר הראיות הועלתה רק לגבי העורר 2, לאחר שבדוח השוטר שעצר אותו - יגאל לב, נטען כי נעשה שינוי על ידי הוספת פרטי העצור בשלב מאוחר יותר. בצדק טען בימ"ש השלום, כי שאלה זו תתברר במהלך הדיון וכי די בדוח של השוטר כי היה בקשר עין רצוף עם העורר 2 עד שנעצר, וכי את פרטיו למד רק עם מעצרו, כדי להוות תשתית ראייתית מספקת. יצוין, כי לדוח זה צורף דוח נוסף של שוטר שהיה ביחד עם יגאל לב (גרמן קיסין) אשר היה עד לפעולותיו של לב ושל העורר, פרט לשלב המעצר עצמו, שכן היה ברכב. עוד יש לציין, כי גם העורר עצמו אינו מכחיש כי היה זה לב שעצר אותו ואף בכך ניתן למצוא חיזוק לדוח של השוטר.

כאמור, די בתשתית הראייתית הזאת כדי לבסס תשתית להגשת כתב האישום ולא מצאתי כי יש כרסום כלשהו בחומר הראיות. זאת, בשונה לאותם נאשמים ששוחררו, לגביהן התשתית הראייתית חלשה יותר.

בצדק גם קבע בימ"ש השלום, כי קמה עילת מעצר בשל מסוכנות לגבי כל המשיבים שהיו בפני
ו, כולל העוררים שבפני
, וזאת לאחר המסוכנות הממשית בה העמידו את אנשי המשטרה והאחרים אשר באו לבצע את עבודתם. ביהמ"ש תאר את מה שהוא ראה בצילומים של ההתפרעות הקשה שנעשתה בביר-הדאג', ודי בכך כדי לבסס מסוכנות ממשית גם לגבי העוררים.

זאת ועוד. ב"כ העורר טען, כי ביקש להציע חלופה בפני
בימ"ש השלום וכי ביהמ"ש סרב לבחון את החלופות שביקש להציע, אולם פרוטוקול הדיון מצביע על התנהלות שונה. עולה מפרוטוקול הדיון כי כלל לא הוצעה חלופה וכי העוררים סברו שיש לשחררם באותם תנאים בהם שוחררו אותם ארבעה שלא נעצרו, דהיינו על ידי הפקדה כספית בלבד. משכך, ומאחר ובצדק סבר ביהמ"ש כי אין מקום להחזיר את העוררים לישוב ביר-הדאג', ומאחר ובסופו של דבר, הורה על הגשת תסקירים מטעם שירות המבחן כדי לבחון חלופות אפשריות, אשר כאמור לא הוצעו בטרם מתן ההחלטה הראשונה, הרי שלא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו כי לעת הזו יש לעצור את העוררים עד לסיום ההליכים.

הערר נדחה.


<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ו כסלו תשע"ג, 10/12/2012 במעמד הנוכחים.




רויטל יפה-כ"ץ, סגנית נשיא









עמת בית משפט מחוזי 10119-12/12 עיד אל רהייף, עלי קשחר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 10/12/2012)