פסקי דין על אליהו פרידמן | פסקי דין על שלמה איטח | פסקי דין על סוזנה איטח |

14731-05/12 הפ     12/12/2012




הפ 14731-05/12 אליהו פרידמן נ' שלמה איטח, סוזנה איטח








בית המשפט המחוזי בירושלים

בפני
כב' השופט
ארנון דראל


12 דצמבר 2012

ה"פ 14731-05-12 פרידמן נ' איטח






המבקש
אליהו פרידמן


ע"י עו"ד חיים מכלוף


נגד

המשיבים
1.

שלמה איטח


ע"י עו"ד אבירם בווני


2. סוזנה איטח




פסק דין

מבוא

1.
המשיבים, בני זוג המצויים בהליך גירושין, התקשרו ביום 17.2.11 בהסכם מכר מקרקעין ולפיו מכרו למבקש נכס מקרקעין המצוי ברחוב ז'בוטינסקי 25א' בבית שמש, חלקה 2 בגוש 5202 (להלן: ""המקרקעין" או
"הדירה").
על פי ההסכם התחייבו המשיבים להעביר את הזכויות בדירה על שם המבקש ולמסור לו את החזקה בה ומנגד התחייב המבקש לשלם למשיבים סכום של 1,500,000 ₪ – מחצית לכל אחד מהמשיבים.
לטענת המבקש מסרב המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") לפנות את הדירה ומכאן התביעה למתן

פסק דין
הצהרתי ולפיו המבקש זכאי להירשם כבעל הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין ולמתן צו האוכף על המשיבים לחתום על המסמכים הדרושים לצורך ביצוע הרישום וכן לאכוף עליהם את העברת החזקה לידי המבקש. ההליך נפתח תחילה בבית משפט השלום בבית שמש ובהתאם להמלצת בית המשפט נמחק והוגש לבית משפט זה.

2.
המשיבה מס' 2 ( להלן: "המשיבה") הסכימה בדיון שהתקיים ביום 23.10.12 לקבלת התובענה כנגדה ובהתאם לכך ניתן

פסק דין
חלקי.

3.
על פי הסכם המכר המועד למסירת החזקה נקבע ליום 1.9.11 בכפיפות לכך שעד אותו מועד תשולם התמורה.
התמורה, שכאמור הועמדה על סך של 1,500,000 ₪, חולקה כך שסכום של 300,000 ₪ שולם ביום החתימה על ההסכם; סכום של 1,000,000 ₪ שולם עד ליום 15.7.11 בכפוף להסרת המשכנתא הרובצת על הדירה וביטול רישום המשכון. היתרה בסך 200,000 ₪ הותנתה בין היתר במסירת החזקה בדירה ובהמצאת מסמכים הדרושים לביצוע הרישום.


4.
בדיון שהתקיים ביום 23.10.12 , בטרם הוגש כתב התשובה מטעם המשיב ובעת שלא היה מיוצג,
הוא אישר כי חתם על הסכם המכר וכי קיבל מהמבקש כסף. הוא לא ידע לומר כמה קיבל אך בתשובה לשאלה האם המבקש 'נשאר חייב לו על הדירה' הוא השיב בחיוב ונקב בסכום של 100,000 ₪.
הוא הבהיר בהמשך הדברים כי קיבל 650,000 ₪ אך טען כי המבקש מחזיק סכום של 375,000 ₪ בידו ולכן הוא רוצה לבטל את העסקה. לדבריו המבקש איים על חייו ומתנהג כעבריין ובנוסף הפר את ההסכם לאחר שלא הפקיד סכום כסף שאותו צריך היה להפקיד ביום 1.9.11.

5.
סמוך לפני הדיון הגיש המשיב, לאחר ששכר שירותיו של עורך
דין, את תגובתו להמרצת הפתיחה שכללה גם בקשה להעברת הדיון לסדר דין רגיל. במסגרת התגובה העלה המשיב מספר טענות, שמצדיקות את עמדתו כי אין לאכוף את ההסכם:

א.
המבקש התחייב לשלם לו בנוסף לסכום הנקוב בהסכם סכום של 750,000 ₪ במזומן וזאת בטרם החתימה על ההסכם אך לבסוף לא שילם לו את הסכום האמור ועקץ אותו. אותו סכום, כך טענת המשיב, הוא בגדר תמורה נוספת ששולמה שלא במסגרת ההסכם הכתוב בכדי להסתיר אותה מידיעת גרושתו של המשיב.
כחלק מטענה זו עולה גם טענה לכך שהמבקש הסכים להשכיר למשיב חלק מהדירה תמורת סכום של 75,000 ₪ שאותם מסר המשיב למבקש במזומן.

ב.
המבקש העביר את חלקו של המשיב בתשלום האחרון שאותו צריך היה להפקיד בנאמנות (100,000 ₪) עד ליום 1.9.11 רק ביום 25.11.11 ובכך הפר את החוזה.

ג.
המבקש חייב למשיב סכום נוסף בגין תכשיטי זהב, חפצים וסך של 190,000 ₪ במזומן שהיו בדירה בזמן שהמבקש פרץ לתוכה עם אנשים אחרים.

6.
ביום 29.11.12, מספר ימים לפני המועד שנקבע לדיון הודיע בא כוח המשיב לבא כוח המבקש על ביטול ההסכם. עוד אוסיף כי במהלך הדיון הציע המבקש להסכים לביטול ההסכם, הצעד שאותו מבקש המשיב, בכפוף לכך שמלוא התמורה תושב לו בתוך פרק זמן של חודש וכן יושבו לו ההוצאות שהוציא. המשיב הבהיר כי אינו יכול להשיב את הכספים שקיבל כמו גם את אלו שקיבלה המשיבה אלא מתוך מכירת הנכס עצמו ובוודאי שלא בתוך פרק הזמן שנקצב ואפשרות זו להסדר ירדה מעל הפרק.

7.
השאלה העומדת להכרעה היא האם יש לאכוף את הסכם המכר; להורות על רישום הנכס על שם המבקש ולהורות למשיב לפנותו. אין מחלוקת על כך שהמבקש שילם את התמורה הקבועה בהסכם בסך של 1,500,000 ₪ אך הבעלות בדירה לא נרשמה על שמו והוא לא קיבל את החזקה בה. יש אפוא לבחון האם יש בטענותיו של המשיב כדי לשלול את זכותו של המבקש לסעדים המבוקשים וזאת על רקע טענתו כי ביטל את החוזה כדין או כי עומדת לו זכות עכבון על הדירה בשל טענותיו כלפי המבקש.


הטענה להפרת החוזה מצד המבקש – אי הפקדת הסכום בידי הנאמן במועד

8.
כאמור, אחת מטענות ההגנה של המשיב היא כי החוזה הופר על ידי המבקש ולכן הוא היה זכאי לבטלו וביטל אותו כדין. ההפרה בה מדובר היא תשלום מאוחר של הסכום האחרון בסך של 100,000 ₪ וכן כניסה לדירה והחלפת המנעולים בטרם ביצוע תשלום זה.

9.
המבקש טוען בהמרצת הפתיחה שהגיש כי ביום 1.9.2011 בעת שהגיע על מנת לשלם את יתרת מחיר הדירה סרב המשיב לתדהמתו לפנותה והודיע באופן חד צדדי כי יפנה את הדירה בעוד כחודש. עוד הוא כותב כי ביום 3.9.2011 לבקשתה של המשיבה הוא העביר סכום של 100,000 ₪ מתוך התשלום האחרון וזאת כדי לסייע לה. לדבריו בתחילת חודש ספטמבר או בסמוך אליו פנתה המשיבה אל המבקש ומסרה לו את המפתחות וזאת לאחר שפינתה את חפציה מהדירה. המשיב לא פינה את הדירה ואף לא עשה כן ביום 1.10.11.
המבקש מציין
כי לאחר שקיבל את מפתחות הדירה וכאשר הוברר לו שהמשיב אינו מתכוון לפנותה הוא החליף את מנעולי הדירה כדי למנוע כניסת זרים לתוכה.
בעת שנכנס ראה שהמשיב לא פינה את המיטלטלין שלו מהדירה. המשיב פרץ לדירה מיד לאחר מכן
ומאז הוא ממשיך להחזיק בה, להשכיר אותה ולקבל לידיו דמי שכירות.

10.
בחקירתו הנגדית הסביר המבקש כי לא
הפקיד את הסכום האחרון משום שראה כי למשיב אין נכונות לפנות את הנכס. לאחר שהוברר לו כי המשיב משתמש בכך בתירוץ שלא לפנות הוא פעל לביצוע ההפקדה (עמ' 5, ש' 15-19). הוא הוסיף כי המשיב ביקש ממנו ארכה של חודש חודשיים לשהות בדירה והוא הסכים להמתין חודש אך סרב לדחות את מועד הפינוי
בחודש נוסף ולכן חשד שאין בדעת המשיב לפנות (עמ' 5, ש' 23-28). המבקש הסכים כי בעת שנכנס לדירה לאחר שקיבל את המפתח מהמשיבה טרם שולם התשלום האחרון וכי לא היה זה דבר נכון וראוי לעשותו (עמ' 7, ש' 14-18).

11.
המשיב טוען, כאמור, כי הסכום האחרון של 100,000 ₪, שהוא מחצית התשלום האחרון, הופקד בחשבון הנאמנות רק ביום 25.11.11 באיחור של חודשיים וחצי וכי מעשה זה מהווה הפרה יסודית.
הוא מוסיף וטוען כי המבקש נכנס לדירה ביום 9.11.11 והחליף את המנעולים שעה שלא מילא את חלקו לפי ההסכם.
לכתב התשובה צרף המשיב את מכתבו של בא כוחו דאז מיום 4.12.11 שבה מצוין כי הסכום של 100,000 ₪ שולם רק ביום 25.11.11. באותו מכתב הועלתה דרישה לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם. בחקירה הנגדית אישר המשיב כי נשאר בדירה. הוא טען כי המבקש הוא שביקש ממנו להישאר חודש נוסף (עמ' 20, ש' 4). המשיב אף טען כי ביקש לבטל את החוזה בעל פה בשיחתו עם המבקש לפני כשנה וחצי (עמ' 20, ש' 21-29). המשיב הבהיר כי אינו יכול להשיב את הכספים שקיבלו - הוא וגרושתו - אלא אם יועמד הבית למכירה והסכום יוחזר מתוך התמורה (עמ' 23, ש' 22-27).

12.
מתוך העדויות והמסמכים עולה כי החזקה בדירה עדיין לא נמסרה והיא בידיו של המשיב. המבקש לא העביר את מלוא התשלום האחרון בסך 200,000 ₪ במועד שבו תוכננה להתבצע המסירה – 1.9.11 – אלא העביר מחצית שנמסרה למשיבה ואת המחצית השנייה הפקיד בידי הנאמן ביום 25.11.11. בין לבין לאחר שקיבל מפתח לדירה מהמשיבה נכנס אליה המבקש והחליף את המנעול אך זה הוחלף חזרה על ידי המשיב.

13.
עיון בהסכם המכר שנערך ונחתם ביום 17.2.2011 מעלה כי לטענת המשיב כי החוזה הופר על ידי המבקש בכך שהסכום של 100,000 ₪ לא שולם במועד אין כל בסיס. הסעיף המתייחס למסירת החזקה בדירה (סעיף 4) קובע כי:

"המוכר מתחייב לפנות את הדירה ולמסור את החזקה בה לקונה, כאשר הדירה נקיה מכל אדם, חפץ ומכל זכות נוגדת, במצבה כפי שהוא במועד חתימת הסכם זה, למעט בלאי סביר ובהתאם לאמור בסעיף 3 לעיל, והקונה מתחייב לקבל את החזקה בדירה כנ"ל מאת המוכר ביום 1.9.2011 (להלן- יום המסירה), בכפיפות לכך שהמוכר יקבל מאת הקונה את התמורה המגיעה למוכר ביום מסירת החזקה לקונה על-פי תנאי הסכם זה."


14.
באשר לתמורה הוסכם, כאמור, כי מחיר הדירה הוא 1,500,000 ₪. סכום של 300,000 ₪ שולמו לעורכי הדין הנאמנים במעמד החתימה. עד ליום 15.7.2011 אמור להיות משולם סכום של 1,000,000 ₪ בכפיפות לכך שהמשכנתא תוסר ורישומה יבוטל. יתרת התמורה בסך של 200,000 ₪ מוסדרת בסעיף 5 (ג') להסכם המכר:

"היתרה בסך 200,000 ₪ ... תועבר לחשבון הנאמנות ביום המסירה ובמעמד מסירת הדירה לקונה, וזאת כנגד מסירה לקונה או לבא-כוחו של כל המסמכים הדרושים לרישום העברת הבעלות בדירה בלשכת רישום המקרקעין לשמו של הקונה, כשהדירה חופשית מכל זכות נוגדת, דהיינו אישור מס שבח... ואישור מיסים מעיריית בית שמש... ייפוי-כוח בלתי חוזר של המוכר לטובת הקונה ושטר מכר חתום על ידי המוכר... והיה אם בעת תשלום היתרה טרם יימסר לקונה או לבא כוחו אישור העירייה, אזי הנאמן ישקיע את היתרה בפקדון לפי הוראות המוכר, ישלם מתום פקדון זה כל סכום שיהיה דרוש לשם קבלת אישור העירייה וימסור למוכר את יתרת הפקדון, כולל הרווחים שנצברו בו, מיד לאחר מסירת אישור העירייה לקונה או לבא כוחו." (ההדגשה שלי – א.ד.).


15.
עיון בנוסח שבו נוקט סעיף 5 (ג') להסכם המכר מעלה אפוא כי הוא עורך הבחנה בין מספר תנאים שבהם מותנה התשלום האחרון: תשלום זה אמור להיות משולם כנגד ובמעמד מסירת החזקה בדיקה לקונה וכנגד מסירה של מסמכים המאפשרים את ההעברה שפורטו בו. עוד נקבע כי ככל שהאישור החסר הוא אישור העירייה לביצוע ההעברה – הרי שהתוצאה להיעדר אישור זה תהיה הפקדת הסכום בנאמנות ותשלום מתוכו של הסכום המגיע לעירייה.
המדובר אפוא בשני חיובים השלובים זה בזה שמתקיימים במקביל: מסירת החזקה למבקש והעברת הסכום לידי הנאמן עבור המשיב.

16.
אין חולק כי באותו מועד החזקה טרם נמסרה וכי הוסכם בין הצדדים כי המשיב ישהה בדירה חודש נוסף. לפיכך לא היה חייב המבקש להעביר את הסכום האמור ביום 1.9.11 ולמעשה לא היה חייב להעבירו כלל אלא במעמד מסירת החזקה – דבר שטרם התקיים.
מכאן, שהמבקש לא הפר את החוזה בהעבירו את התשלום האחרון רק ביום 25.11.11 ולמשיב לא עומדת זכות הביטול מטעם זה (ר' לעניין טיבם של החיובים השלובים -
ע"א 765/82


משה אלתר

נ' יחזקאל אלעני
פ"ד לח(2) 701 (1984); ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, עמ' 462-455,(2005), וההפניות שם).



17.
טענה אחרת שמועלית היא כי הכניסה של המבקש לדירה, לאחר שקיבל את המפתח מאת המשיבה, היא הפרה של החוזה ויש בה משום נטילת חזקה מבלי שבוצע התשלום האחרון. משהוברר כי בפועל הוחלף המנעול על ידי המשיב מיד לאחר מכן וכי המבקש בסופו של דבר לא קיבל חזקה, הרי שאין לראות בכך הפרה של החוזה.
מכל מקום עיון בהודעת הביטול (נספח ד' לתגובה) אינו מעלה כי הביטול נעשה בשל הפרה זו אלא בשל אי התשלום של התמורה במועד ושל הכספים שלכאורה נגנבו מתוך הדירה בעת הכניסה.


18.
מכל מקום, גם אם קמה למשיב הזכות לבטל את החוזה – השימוש בזכות הביטול לא נעשה כדין. כפי שקובע סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התש"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות"): "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן
סביר לאחר שנודע לו על ההפרה...". במקרה זה ביטול החוזה - ככל שנעשה - היה בסמוך להגשת כתב התשובה יותר משנה לאחר ההפרה ואיני מקבל את עדות המשיב בעל פה שאין לה כל תימוכין כי אמר למבקש כי הוא מבטל את החוזה בשלב מוקדם יותר. פרק הזמן בו מדובר אינו מהווה זמן סביר למסירת הודעה על הביטול וזאת בהתחשב במהות ההפרה; התנהגות שני הצדדים; תיקון ההפרה ותוצאותיה האפשריות של תרופת הביטול במקרה זה (ר' ג' שלו, י' אדר, דיני חוזים – התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, עמ' 659-649 (2009)); ע"א 512/08, ע"א 544/08
שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ, (פורסם בנבו, 16.5.2011) פסקה 14 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה, א' ריבלין), וכן ר' הדעות השונות ברע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים

,
פ"ד נו (5) 779 (2002)).

19.
בשולי הדברים אוסיף כי גם אם היה החוזה מופר והייתה עומדת למשיב הזכות לבטל אותו הרי שזכות זו כפופה לחובתו להשיב את התמורה שקיבל ובהינתן כי גם המשיבה, גרושתו של המשיב, היא צד לחוזה ספק אם ניתן לבטלו בלא לקבל את עמדתה. הוראת ההשבה הקבועה בסעיף 9 לחוק התרופות מחייבת את הנפגע להשיב למפר את מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך. במקרה זה הוברר מתוך עדותו של המשיב, וכן מדבריו בדיון קודם, כי השבה כזו אינה אפשרית. המשיבה כבר השתמשה בכספים שקיבלה לרכישת דירה אחרת והמשיב אינו בעל אמצעים להשיב את מלוא ערך הדירה אלא מתוך מכירתה העתידית לצד שלישי כאשר אין לדעת מתי תימכר, בכמה תימכר ואם התמורה תספק לצורך ביצוע ההשבה. ספק אם בנסיבות אלה מימוש זכות הביטול מצד המשיב עומד בחובת תום הלב מקום בו הוא אינו יכול לקיים את חובת ההשבה המוטלת עליו הוא בכלל אפשרי גם אם הייתה עומדת לו הזכות לבטל את החוזה (ר' לעניין זה
ג' שלו, י' אדר, בספרם הנ"ל, עמ' 693-691, עמ' 711).


תמורת הנכס הנוספת – שאינה רשומה בהסכם המכר; הטענה להסכם שכירות

20.
המשיב מעלה בכתב התשובה ובתצהיר התומך טענה נוספת ולפיה התחייב המבקש לשלם לו בנפרד סכום נוסף של 750,000 ₪ במזומן. עמדתו היא כי בשל אי תשלום סכום זה הופר החוזה על ידי המבקש ולכן הוא בטל ולחלופין כי
הוא יכול לעכב תחת ידיו את הדירה.

21.
בכתב התשובה ובתצהיר התומך בו טוען המשיב כי קודם לחתימה על ההסכם הייתה הסכמה בעל פה בדבר תשלום סכום של 750,000 ₪ במזומן וכי בעת שהמשיב דרש את הסכום המוסכם במזומן טרם החתימה הראה לו המבקש שקית עם כסף מזומן המבצבץ ממנה ופיתה אותו בלשונו החלקלקה ואמר לו שבשקית זו מצוי כל הסכום הנ"ל וכי יקבל אותו לאחר החתימה על ההסכם. לאחר ויכוח קצר ובשל כך שהמשיב "הסתנוור" מהכסף שבשקית הוא התרצה והסכים לעלות למשרד עורך הדין כדי לחתום על ההסכם.
עוד הוא טוען כי המבקש ביקש ממנו כי בכל שיחה עמו יציין שהתוספת היא 75,000 ₪ כשם קוד לסכום של 750,000 ₪ וזאת מטעמי זהירות וכי מטרת התשלום הנוסף במזומן נעשתה כדי שלא להעלות את חמתה של המשיבה, גרושתו של המשיב, מכך שהוא מקבל סכום גבוה יותר עבור חלקו. לאחר החתימה לא מילא המבקש אחר התחייבותו לשלם את הסכום האמור אלא זרק לו חבילה עם כסף ואמר לו שיש בחבילה סכום של 75,000 ₪. בראות המשיב כי המבקש "עושה ממנו צחוק" זרק את חבילת הכסף לעבר המבקש ודרש כי יעביר לו את מלוא הסכום כפי שהתחייב.

22.
המשיב מוסיף וכותב כי מיד לאחר מכן אמר לו המבקש כי הכסף בסכום של 75,000 ₪ שאותו זרק המשיב לעברו יהווה תשלום על חשבון השכרת יחידת המרתף למשך 5 שנים בחישוב של 1,200 ₪ לחודש וזאת במסגרת ההסכמות בעל פה.
המשיב מבהיר כי מעולם לא הסכים למכור את חלקו בנכס תמורת 750,000 ₪ בלבד וכי הסכום שסוכם עליו, שכולל גם את התשלום במזומן, תואם את מחירי הנכסים באזור. לטענתו אי העברת הסכום במזומן מהווה הפרה של ההסכם. המשיב מודה כי טענתו יכולה להיראות בעיני האדם הסביר כטענה תמוהה כאשר היא מועלית לראשונה בכתב התשובה אך הוא מסביר כי היא "נובעת ממעשה עוקץ מושלם ומחושב של המבקש, אשר יכול ויזכה במקום הראשון במצעד הנכלוליות...". לדבריו הוא חשש מחשיפת הסכמה זו בשל סיבוך אפשרי בפלילים ורק לאחר שנועץ בבא כוחו שהסביר לו כי ממילא אין חיוב במס ולכן אין לו לחשוש מאישום בעבירה פלילית הוא חשף את הדברים.
המשיב מבהיר כי שווי הנכס, לטענתו עומד על 2,300,000 ₪ ולכן לא יתכן שנמכר בסכום של 1,500,000 ₪.

23.
המבקש לא התייחס לטענה זו בהמרצת הפתיחה ובעדותו בבית המשפט הוא שלל את הטענה מכל וכל. לדבריו לא היו סיכומים או התחייבויות בעל פה (עמ' 5, ש' 7-11). בתשובה לשאלה מה היה המחיר שבו הוצע הנכס למכירה הוא השיב כי המחיר היה 1,700,000 ₪ (עמ' 4, ש' 15) וכי הנכס הוצג בלוח יד 2 (עמ' 4, ש' 13).
באשר לשווי הנכס נשאל המבקש מה הייתה הערכת השמאי מטעם הבנק שנתן לו הלוואה. הוא השיב כי קיבל משכנתא בסכום של 900,000 ₪ וזה היה כ- 70% משווי הנכס (עמ' 13, ש' 22-24). כך הדבר גם באשר לטענה הנוספת לפיה מסר למשיב סכום של 75,000 ₪ במזומן. המבקש הגדיר זאת כעלילות עלי באבה (עמ' 14, ש' 12).

24.
בחקירתו הנגדית של המשיב הוא אישר בהקשר זה כי פרסם את הנכס באתר יד 2 בסכום של 1,800,000 ₪ (עמ' 16, ש' 9). הוא הוסיף, לראשונה בעדותו, כי הסיבה שבגינה התחייב המבקש לשלם לו סכום נוסף הוא כי השקיע סכום זה בדירה אך גרושתו סירבה להתחשב בכך בעת חלוקת הנכסים וזה היה הפיצוי שקיבל על השקעתו הקודמת בדירה (עמ' 16, ש' 26 – עמ' 17, ש' 5). חיזוק לעמדת המשיב הוא מוצא בעדותה של גב' הלן שרון, בת זוגו, שהעידה ששמעה ממנו על סיכום בדבר סכום נוסף של 750,000 ₪ (עמ' 25, ש' 25-26).

25.
לטענות בדבר הסכמה מקבילה לתשלום נוסף במזומן לא הונחה כל תשתית ראייתית התומכת בטענה זו למעט דבריו של המשיב ועדותה של בת זוגו ששמעה על כך ממנו. עדותו בעניין זה הייתה עדות כבושה שכן לא היה כל זכר לטענה זו עד להגשת כתב התשובה מספר ימים לפני ישיבת ההוכחות. הדברים לא הועלו על הכתב במסגרת ההסכם, בחילופי המכתבים שהיו לאחריו ואף בדיון הראשון שהתקיים בבית המשפט ובו הלין המשיב על כך שהמבקש חדר לבית וגרם לו לנזקים לא אמר מילה וחצי מילה על סכום נוסף שעליו הוסכם. כידוע "הכלל החל לעניינה של עדות כבושה הינו כי ערכה ומשקלה הראייתי של זו מועטים בשל החשד המתעורר באופן טבעי באשר לאמיתותה. זאת, כל עוד אין בפי העד הסבר משכנע ומניח את הדעת לטעמים שבעטיים כבש עדותו" (ר' ע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 3.9.2009), פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל וההפניות שם).

26.
בעוד המשיב טען כי ערך הדירה בעת מכירתה עמד על 2,300,000 ₪ ולכן לא סביר שהיה מוכר אותה בסכום נמוך כל כך הרי שלא הובאה כל ראיה לכך אלא ההיפך. גם המבקש וגם המשיב העידו כי בעת שהדירה פורסמה למכירה באתר יד 2 – המחיר שנתבקש היה 1,800,000 ₪ לטענת המשיב או 1,700,000 לטענת המבקש. מכירת הדירה בסכום של 1,500,000 ₪ עומדת ביחס סביר למחיר שנדרש ואין בכך כדי לתמוך בטענת המשיב אלא ההיפך מכך וזאת אף אם אניח כי חלף זמן בין מועד הפרסום למועד המכירה וערך הנכס עלה במידת מה.
מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם עדות המבקש לעניין הערכת השמאי מטעם הבנק.

27.
לפיכך, לא מצאתי כי המשיב עמד בנטל להראות כי הוסכם על תשלום נוסף מעבר לזה הנקוב בהסכם כמו גם על האפשרות שניתנה לו לגור בחלק מהנכס בשכירות שנשענת על טענתו כי המבקש נתן לו סכום של 75,000 ₪ במזומן והוא השיב לו אותם מיד ובכך שילם את דמי השכירות.
נוכח מסקנתי זו הרי שמתייתר הדיון בשאלות נוספות שמתעוררות ובהן משמעות היות אותה תוספת לחוזה – חוזה בלתי חוקי – ותחולת הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973. כך הדבר גם באשר לטענת ה עכבון שהעלה המשיב.



הנזק שנגרם למשיב כתוצאה מכניסת המבקש לדירה

28.
המשיב טוען כי המבקש חייב לפצותו על תכשיטי זהב, חפצים וסכום של 190,000 ₪ במזומן שנעלמו מהדירה. לטענת המשיב אלו נעלמו מהדירה כתוצאה מכניסת המבקש אליה עם אחרים כשהוא עושה דין לעצמו ובלשונו "סביר להניח כי למבקש יד ורגל בהיעלמותם". הוא מפנה לתלונה שהגיש למשטרה.
בחקירתו הנגדית הוא הוסיף כי החזיק בתוך הדירה במזומן סכומים שקיבל תמורת מכירתה שכן לא היה לו חשבון בנק. סכום של 200,000 ₪ במזומן שהיה בג'קוזי נותר שם אך סכום של 190,000 ₪ שנשאר בארון החשמל שמעבר לדלת נעלם (עמ' 18, ש' 25 – עמ' 19, ש' 2).
גב' הלן שרון שהובאה לעדות מטעם המשיב נכנסה עמו לדירה באותו זמן והיא תארה בעדותה כי המשיב לא הצליח להיכנס לדירה בשל החלפת המנעול ואז נכנס לדירה דרך החלון וראה שנעלמו לו דברים (עמ' 25, ש' 12-13). היא הוסיפה כי אינם יודעים "אם בעקבות זה שפרידמן החליף צילינדר מישהו נכנס וגנב שם דברים. אנו לא יודעים את מי להאשים, אותו או מישהו אחר או נערים שפרצו ראו שהחלון פתוח." (עמ' 25, ש' 19-22).

29.
המבקש אינו מכחיש שנכנס לדירה אך לטענתו לא נגע בדבר ולא שהה במקום מעבר לאזור הדלת (עמ' 8, ש' 23-24). הוא הוסיף כי המשיב נהג להשאיר את דירתו פתוחה במשך שנים.

30.
אני מתקשה לראות בדברים שאמר המשיב ראיה מספקת לצורך הוכחת טענתו כי המבקש הוא שנטל מהדירה תכשיטים וכספים, שכן אף הוא לא היה משוכנע שכך הדבר ולמעט הטענה כי הנסיבות מצביעות על כך שהדבר אירע לאחר החלפת המנעול על ידי המבקש אין כל ראיה הקושרת בין המבקש לבין היעלמות הכספים והתכשיטים.
מכאן שאין כל בסיס עובדתי לטענת העכבון שהמשיב טוען לה וזאת אף מבלי להידרש לשאלה אם עומדת לו זכות עכבון (ר' סעיף 11 לחוק המיטלטלין, תשל"א – 1971; וכן ר' הוראות החוק אליהן הפנה המשיב סעיף 19 לחוק התרופות וסעיף 31 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968). ספק אם זכות העכבון עומדת למשיב כאשר אין מדובר בנזק שנגרם בשל הפרת החוזה אלא בנזק חיצוני לה וכך גם ספק אם ניתן לראות בנזק ככזה שנגרם עקב עסקת המכר. מכל מקום בנסיבות המתוארות הרי ששמירת החזקה על הדירה אינה מהווה שימוש בזכות העכבון בתום לב, גם אם זו קיימת (ר' ע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת בע"מ נ' שחיבר, פ"ד נו (5) 925, 935 (2002)).

סיכום

31.
התביעה מתקבלת וניתן

פסק דין
הצהרתי לפיו המבקש הוא בעל זכויות הבעלות במקרקעין מושא התובענה וכי הוא זכאי להירשם כבעלים במרשם המקרקעין. ככל שנדרשת פעולה מצד המשיב לביצוע הרישום על המשיב לבצע את הפעולה בתוך 7 ימים מהמועד שבו יתבקש לבצעה.

32.
עוד ניתן צו לאכיפת ההסכם במובן זה שעל המשיב לפנותו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוחו.


33.
המשיב ישלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪ וכן את הוצאות המשפט.

ניתן היום,
כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.
המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ארנון דראל
, שופט








הפ בית משפט מחוזי 14731-05/12 אליהו פרידמן נ' שלמה איטח, סוזנה איטח (פורסם ב-ֽ 12/12/2012)