פסקי דין על מיכאל בן אלכסנדר סרדינסקי | פסקי דין על פיודור בן יוסף מוסטובוי |

225/99 פ     11/11/1999




פ 225/99 מדינת ישראל נ' מיכאל בן אלכסנדר סרדינסקי , פיודור בן יוסף מוסטובוי





מדינת ישראל

ע"י עו"ד חיים הדיה

מפרקליטות מחוז ירושלים
בעניין:
המאשימה
נגד
הנאשמים
1. מיכאל בן אלכסנדר סרדינסקי

ע"י ב"כ עו"ד חנן רובינשטיין
2. פיודור בן יוסף מוסטובוי

ע"י ב"כ עו"ד לורה
בר-אלון

גזר דין
1. הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, בשוד בחבורה ובקשירת קשר לביצוע פשע (עבירות לפי סעיפים 402(ב) ו- 499 לחוק העונשין, התשל"ז1977-; להלן - החוק). נאשם 2 הורשע גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק).
2. במועד שאינו ידוע במדויק לתביעה, קשרו הנאשמים קשר לביצוע שוד בחנות להמרה והחלפת כספים בירושלים. הנאשמים נכנסו לחנות כשהם מצוידים באקדח צעצוע ובשקית. נאשם 1 ניגש לעובדת בחנות (להלן - המתלוננת), הצמיד לבטנה את האקדח וצעק לעברה: "זה שוד, אף מילה, אל תזוזי ואל תצעקי". נאשם 2 קפץ מעל הדלפק והוציא מהקופה את הכסף שהיה בה. משהבחינה המתלוננת כי האקדח שבידי הנאשם 1 אינו אמיתי, החלה לצעוק ובתגובה חבט נאשם 1 באגרופיו בצווארה ובגבה. לשמע הצעקות, הגיעו לחנות שני עובדים ממעבדה סמוכה. אחד מהם ניסה לתפוס את נאשם 1 ובתגובה החל נאשם 2 לתקוף אותו במכות נמרצות בפני
ו ובגופו. השני ניסה לעזור לו ולחלצו מידי הנאשמים שהיכו בו. במהלך האירוע נחבלה המתלוננת והבחורים שנחלצו לעזרתה נחבלו אף הם כשלאחד נגרמו, בין היתר, חתכים בפני
ו ומעל עינו השמאלית. תוך כדי המאבק נמלטו הנאשמים למונית שהמתינה להם במקום. במהלך ההימלטות חצתה המונית את הצומת באור אדום. בינתיים החלה ניידת משטרתית לרדוף אחר המונית והנאשמים שבתוכה. המונית המשיכה לנסוע וביצעה עקיפה תוך מעבר קו הפרדה רצוף עד שהניידת הצליחה להדביק את המונית ולחסום את דרכה.
במהלך המעצר, הזדהה נאשם 2 בפני
השוטרים בשם מיכאל לינובלוב ומסר לשוטרים פרטים שקריים נוספים אודות שהותו בארץ וזאת על מנת להכשיל את החקירה המשטרתית ולהקשות על זיהויו.
יצויין כי על פי כתב האישום, תוכנן ובוצע השוד יחד עם נאשמת נוספת, אשר נפטרה לאחר הגשת כתב האישום נגדה.
2. התביעה מבקשת להטיל על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה ממושכת שתבטא נכונה את חומרת העבירות בהן הורשעו, האלימות החמורה שהפעילו כלפי המתלוננים במהלך השוד ועברם הפלילי. התביעה מבקשת עוד כי המאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגד כל אחד מהנאשמים יופעלו במצטבר למאסר שיוטל עליהם בתיק זה.
3. ב"כ נאשם 1 מבקש שלא למצות את הדין עם נאשם 1 ומפנה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות המפורטות בתסקיר שהגיש אודותיו שירות המבחן. ב"כ הנאשם טוען עוד כי יש להקל עם הנאשם נוכח העובדה שבתיק פלילי אחר שהוגש נגדו בבית משפט זה הוא זוכה מחמת הספק לאחר שישב במעצר עד תום ההליכים תקופה של 7 חודשים.
ב"כ הנאשם טוען עוד כי בנסיבות המקרה האלימות שהפעיל הנאשם היתה מזערית וכי לא היה כל איום בפגיעה בפועל במתלוננת, נוכח העובדה שהנאשם החזיק אקדח צעצוע בלבד.
4. ב"כ נאשם 2 מבקשת שלא להכביד עם הנאשם ומפנה לנסיבות ביצוע השוד במהלכו עשו הנאשמים שימוש באקדח צעצוע בלבד. ב"כ נאשם 2 טוענת עוד כי יש להתחשב גם בכך שהנאשם מרצה היום עונש חמור במיוחד של 10 שנות מאסר שהוטל עליו בעקבות הרשעתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות (ת.פ. 83/96). לטענתה, אין מקום להטיל על נאשם זה מאסר נוסף ממושך מעבר למאסר שהוא מרצה עתה, שכן מדובר בנאשם צעיר בגילו וראוי כי תישאר לו תקווה לעתיד. עוד טוענת ב"כ נאשם 2 כי המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם אינו בר הפעלה בתיק זה שכן הנאשם ביצע את השוד בהיותו בחופשה ממאסר ואילו בגזר הדין קבע בית המשפט כי התנאי יופעל כאשר הנאשם "ישוחרר ממאסר" (ת.פ. 83/96).
3. ואלה השיקולים והנסיבות שאביא בחשבון במסגרת גזר הדין:
א. אין ספק שהעבירות בהן הורשעו הנאשמים הן קשות וחמורות במיוחד. הפגיעה והסבל הנגרם לציבור כתוצאה מעבירות של שוד הם קשים שכן מדובר בפגיעה בגופו וכן ברכושו של קרבן העבירה.
באי כח הנאשמים טענו כי לא מדובר במעשה שוד חמור וכי האלימות במקרה זה היתה במדרג המזערי ביותר הקיים. אין לקבל טיעון זה. גם אם הנאשמים הצמידו אקדח צעצוע לבטנה של המתלוננת ואיימו עליה באמצעותו, הרי משצעקה המתלוננת עלתה לה התגובה במחיר של אלימות קשה מצד נאשם 1 שחבט בה באגרופיו בצווארה ובגבה. גם בהמשך, משנחלצו שני אזרחים תמימים לעזרתה, לא הרפו הנאשמים ונאשם 2 חבט בהם וגרם לאחד מהם לחבלות ולחתכים מעל עינו השמאלית ולשריטות ברגלו של השני. אין נוסחה מתמטית לדירוג חומרת מעשי שוד ובנסיבות אלה קשה שלא לומר שמדובר בשוד חמור, במהלכו לא נרתעו הנאשמים מלהפעיל אלימות כלפי אזרחים תמימים, על לא עוול בכפם.
ב. חומרה מיוחדת קיימת במקרה זה בעניינם של כל אחד מהנאשמים:
לנאשם 1 עבר פלילי בעבירות של תקיפת שוטר, פריצות לרכב ולבניין והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. לחובת נאשם 1 תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 10 חודשים שהוטל עליו בת.פ. 1326/95 בבית משפט השלום בירושלים. נראה כי גם העובדה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי לא היה בה די כדי להרתיע את הנאשם 1 והוא שב חזר לסורו.
נאשם 2 מרצה היום מאסר לתקופה של 10 שנים שהוטל עליו ביום 7.1.98 בת.פ. 83/96 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעקבות ביצוע עבירת שוד. הנאשם ביצע את מעשה השוד מושא התיק בפני
בעת היותו בחופשה מבית הסוהר בו הוא מרצה את עונשו. קשה לחשוב על נסיבות חמורות יותר כאשר אדם חוזר ומבצע - במהלך ריצוי העונש - אותה עבירה בה הורשע ואשר את עונשה הוא מרצה. אין ספק שיש בכך להעיד על הסיכון הרב הנשקף מהנאשם וממעשיו אשר, ככל המסתבר, לא למד את הלקח וממשיך לעבור על החוק בהזדמנות הראשונה הניתנת לו.
ג. בעניינם של כל אחד מהנאשמים הוגשו תסקירים של שירות המבחן.
אשר לנאשם 1 - מדובר בבחור צעיר בן 22 שעלה לארץ מרוסיה והתקשה למצוא את מקומו בחברה. הנאשם החל להשתמש בסמים שהיוו עבורו דרך לברוח מהמציאות אליה התקשה להסתגל. לדעת קצינת המבחן, התאבדותה של הנאשמת האחרת שהיתה חברתו של נאשם 1 גרמה לנאשם לחוש רגשות אשם חמורים וכיום הוא מבקש לפתוח דף חדש ולהתחיל להשתקם. נאשם 1 הביע חרטה על מעשיו ושירות המבחן התרשם כי הוא מגלה מוטיבציה לשיתוף פעולה בתהליך השיקום האפשרי. נוכח חומרת העבירה, אין לשירות המבחן המלצה טיפולית עבור נאשם 1 ואולם שירות המבחן ממליץ להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם ובמוטיבציה שהוא מגלה לערוך שינוי מהותי באורח חייו. שירות המבחן המליץ עוד לבדוק אפשרות לשלב את הנאשם במסגרת טיפולית-שיקומית במסגרת ריצוי המאסר בכלא.
אשר לנאשם 2 - מדובר בצעיר בן 22 שבשנת 1996 עלה בגפו ארצה מאוקראינה. שירות המבחן התרשם כי לנאשם אישיות דלה וכי הוא בעל תובנה מוגבלת באשר למצבו ואורח חייו העבריני. בהתייחסותו לעבירה מושא תיק זה, הודה אמנם הנאשם בביצוע העבירה, ואולם הוא התקשה לשאת באחריות לביצועה. נאשם 2 תופס את מעשיו הפליליים כבלתי נמנעים על רקע מצב משפחתו וכן על רקע המצב אליו נקלע בכלא. מהתסקיר עולה כי טרם יציאתו של הנאשם לחופשתו האחרונה ממאסר - מועד בו ביצע את העבירות בתיק זה - הוא היה חייב סיגריות לאסיר אחד, בעקבות משחק קלפים ששיחק עימו. הרקע לביצוע העבירה, כך הסביר נאשם 2, היה מחשש לחייו, אם יחזור מהחופשה ללא הסיגריות. שירות המבחן נמנע מכל המלצה טיפולית ואחרת בעניינו של נאשם 2.
ד. לקולא יש להתחשב בגילם הצעיר של הנאשמים הנמצאים בתחילת דרכם, בנסיבותיהם המשפחתיות האישיות הקשות ובעובדה שהודו מידית בכל העבירות המיוחסות להם. שני הנאשמים הביעו בבית המשפט חרטה על מעשיהם. עם זאת ראוי לציין כי החרטה שהביע נאשם 1 נראית לי כנה ואמיתית יותר, כפי שהתרשם גם שירות המבחן ועולה מהתסקיר שהגיש אודותיו.
ה. השאלה שיש לבחון - מה השונה והדומה, מבחינת נסיבות ביצוע העבירות והנסיבות האישיות, של כל אחד מהנאשמים. אשר לנסיבות ביצוע השוד - שני הנאשמים ביצעו בצוותא חדא את מעשה השוד, כל אחד מהם הפעיל אלימות חמורה במהלכו ואין הבדל משמעותי בין מעשיהם. עם זאת, נאשם 2 הורשע בעבירה נוספת של שיבוש הליכי משפט ומבחינה זו מעשיו חמורים יותר מאלה שביצע נאשם 1. אין גם ספק כי עברו של נאשם 2 מכביד יותר מזה של נאשם 1 ודי לעיין בגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת.פ. 83/96 כדי להבין ולהתרשם ממלוא חומרת המעשים בהם הורשע והאלימות והאכזריות יוצאי הדופן שהפגין במהלך מעשה אותו שוד. גם העובדה שנאשם 2 ביצע את מעשה השוד בהיותו אסיר במהלך חופשה, מוסיפה נדבך חמור נוסף למעשיו. ועל כל אלה התסקיר שאינו חיובי במיוחד שהגיש שירות המבחן בעניינו המעיד כי בשלב זה של חייו, נאשם 2 טרם הבין נכונה את מלוא חומרת מצבו ומתקשה לקחת אחריות מלאה למעשיו. עם זאת, יש להביא בחשבון כי נאשם 2 מרצה כיום תקופה ארוכה במיוחד של מאסר (10 שנים) וכי מדובר בבחור צעיר הנמצא בתחילת דרכו. ואולם אך ברור הוא שלא ניתן לפטור נאשם בלא כלום רק משום שהוא מרצה עתה עונש של מאסר ממושך. הנאשם 2 עשה דין לעצמו וניצל לרעה את האמון ששלטונות בית הסוהר נתנו בו. נקל לשער את המסר השלילי העלול לצאת אם בנסיבות אלה "ייבלע" העונש בתיק זה בעונש שהנאשם 2 מרצה עתה והוא יצא פטור בלא כלום או בענישה מתחשבת במיוחד. יש לציין כי בית המשפט העליון דחה את ערעורו של נאשם 2 על חומרת העונש (ע"פ 1338/98, 767/98 ו- 1309/98).
ו. אשר להפעלת המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד נאשם 2 - יש לדחות את טענת ב"כ נאשם 2 כי לא ניתן להפעיל מאסר זה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הטיל על נאשם 2 מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים וקבע כי הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יבצע "עבירה של פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר" (ת.פ. 83/96). אכן, פורמלית, הנאשם לא היה משוחרר ממאסר בעת שביצע את העבירה ואולם, מבחינה מהותית, יש לראותו כמי ש"שוחרר" במהלך התקופה בה היה בחופשה מהכלא. בע"פ 1779/92 מדינת ישראל
נ' עארף כחיל, פסק בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיא ברק, כי בנסיבות אלה מן הדין להפעיל את המאסר על תנאי (פ"ד מ"ז(1) עמ' 739).
מאסר על תנאי, על פי מטרתו ומהותו, מניח בדרך כלל מצב דברים בו נאשם יוצא לחופשי לאחר שהוא משוחרר ממאסר. לפיכך, ברגיל, המאסר על תנאי יחל רק כאשר הנאשם משתחרר בתום תקופת המאסר. ואולם מקום שאסיר יוצא לחופשה במהלך תקופת המאסר הוא למעשה נמצא "חופשי" ואין הוא נתון למגבלות שכותלי בית הסוהר מטילים עליו. על פי תכלית המאסר על תנאי והמטרה העומדת בבסיסו מן הדין לקבוע כי גם על ביצוע עבירה בתקופה זו יחול התנאי. מכאן ההוראה המיוחדת המצויה בסעיף 52(ג) לחוק המשווה את תקופת השהייה מחוץ לבית הסוהר תוך תקופת המאסר, לזו המתחילה עם תום ריצוי העונש. בית המשפט העליון קובע בעניין זה:
"המערער נתון במאסר, הוא קיבל חופשה. בעת היותו בחופשה הוא ביצע עבירה נוספת. עבירה זו מפעילה את התנאי, שכן היא בוצעה בתקופת התנאי החקוקה, תוצאה זו מתבקשת מתכלית החקיקה ועולה בקנה אחד עם לשונה" (ע"פ 1779/92 הנ"ל בעמ' 747).

יצויין כי גם באותו מקרה קבע בית המשפט כי תקופת התנאי תתחיל "מיום השחרור מן המאסר". כך גם בענייננו. הנאשם ביצע את העבירה בהיותו במהלך חופשה מהכלא ולפיכך יש לראותו כמי שהלכה למעשה "שוחרר" ממאסר והעבירה שביצע מפעילה כדין את התנאי.
בהביאי בחשבון את הנסיבות לחומרה ולקולא של כל אחד מהנאשמים והצורך לאזן ביניהם ובהביאי בחשבון את הנתונים והנסיבות השוות והשונות ביניהם, הנני דנה כל אחד מהנאשמים כדלקמן:
נאשם 1
1. למאסר לתקופה של 22 חודשים החל מיום מעצרו 28.6.99.
2. יופעל המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם בת.פ. 1326/95 של בית המשפט השלום בירושלים לתקופה של 10 חודשים, 4 חודשים במצטבר ו- 6 חודשים בחופף למאסר שהוטל עליו.
3. למאסר על תנאי לתקופה של 15 חודשים והנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור תוך תקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה נגד הגוף והרכוש מסוג פשע, לפי פרק י' ו- י"א לחוק העונשין.
נאשם 2
1. למאסר לתקופה של 26 חודשים.
2. יופעל המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בת.פ. 83/96 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע לתקופה של 24 חודשים, 10 חודשים יופעלו במצטבר ו- 14 חודשים בחופף למאסר שהוטל על הנאשם בתיק זה. בסך הכל ירצה נאשם 2 מאסר לתקופה של 36 חודשים. מתקופה זו ירצה הנאשם 26 חודשים בלבד לאחר שיסיים לרצות את המאסר שהוא מרצה עתה.
4. למאסר על תנאי לתקופה של 20 חודשים והנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור תוך תקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה נגד הגוף והרכוש מסוג פשע לפי פרק י' ו- י"א לחוק העונשין וכן עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

הודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן בפומבי היום 11/11/99, במעמד ב"כ התביעה, ב"כ הנאשמים והנאשמים.
יהודית צור
, שופטת
/ g00022599p.1
8
1

ת"פ 225/99

בית המשפט המחוזי בירושלים
בפני
כבוד השופטת יהודית צור









פ בית משפט מחוזי 225/99 מדינת ישראל נ' מיכאל בן אלכסנדר סרדינסקי , פיודור בן יוסף מוסטובוי (פורסם ב-ֽ 11/11/1999)