פסקי דין על ניאמצ'יק זלמן שלמה | פסקי דין על יאיר חסין מרדכי |

8911/12 בשפ     17/12/2012




בשפ 8911/12 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק זלמן שלמה, יאיר חסין מרדכי




החלטה בתיק בש"פ 8911/12




בבית המשפט העליון


בש"פ 8911/12




לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז


המבקשת:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיבים:

1. ניאמצ'יק זלמן שלמה



2. יאיר חסין מרדכי


בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 או עד למתן

פסק דין
על ידי כבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 46038-03-12



תאריך הישיבה:
כ"ט בכסלו התשע"ג (13.12.2012)

בשם המבקשת:
עו"ד נילי פינקלשטיין

בשם המשיב 1:
עו"ד רצון דרחי

בשם המשיב 2:
עו"ד יורם שפטל


החלטה

1.
בפני
בקשה ראשונה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
(להלן:
חוק המעצרים
),
להארכת מעצרם של המשיבים לתקופה של 90 ימים או עד למתן

פסק דין
בעניינם בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

2.
נגד המשיבים ושני נאשמים נוספים (להלן:
הנאשמים הנוספים
) הוגש ביום 26.3.2012 כתב אישום המייחס להם, בגדרי האישום הראשון, עבירות של רצח (עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין
)), קשר לפשע או לעוון (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) והחזקת נשק (עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין), הכול בגין מעורבותם ברציחתו של אבי דוד ז"ל. למשיב 1 יוחסו בנוסף לכך, באישום נפרד, עבירות נוספות של רצח, קשירת קשר והחזקת נשק, הכול בגין מעורבותו ברציחתו של יצחק גפן ז"ל.

3.



על-פי הנטען בגדרי האישום הראשון, המשיבים, הנאשמים הנוספים ומעורבים אחרים בפרשה שזהותם אינה ידועה (להלן:
הקושרים האחרים
) קשרו קשר לרצוח את אבי דוד ז"ל. לפי המתואר בכתב האישום, המשיבים הטמינו לו מלכודת, על ידי כך שהזמינו אותו לפגישה במסעדה בבת-ים (להלן:
המסעדה
), שם המתין לו מתנקש שירה בו וגרם למותו. המשיבים, אשר שהו במסעדה בדקות שלפני ההתנקשות, תיאמו, כך נטען, את תזמון פעולתו של המתנקש באמצעות שיחות טלפון ודאגו לשמור עבורו על "נתיב ירי" נקי בזירת ההתנקשות. לאחר שהמתנקש התקרב אל השולחן שלידו ישב המנוח וירה בו 5 יריות שגרמו למותו, נמלטו המשיבים מהמקום יחד עם אחד הנאשמים האחרים, תוך שהם עומדים בקשר טלפוני עם הנאשם הרביעי שנותר בזירה.





4.
על-פי הנטען
בגדרי האישום השני, המשיב 1 קשר קשר יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה לרצוח גם את יצחק גפן ז"ל. שיטת הפעולה שבה נקטו הקושרים הייתה דומה במידת-מה, לפי המתואר, לזו שפורטה באישום הראשון: המשיב 1 קבע פגישה עם המנוח בתחנת דלק בחולון, ובעת שהשניים ישבו יחדיו ליד שולחן מחוץ לחנות הנוחות שבמקום, הגיעו למקום שניים מהקושרים האחרים כשהם רכובים על אופנוע, ואחד מהם ירה במנוח למוות. מיד לאחר מכן עלה המשיב 1 על האופנוע שעימו הגיע לתחנת הדלק, ושני האופנועים נמלטו מהזירה.

5.
בד בבד עם הגשת כתב האישום ביום 26.3.2012, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים והנאשמים הנוספים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. ביום 20.6.2012 קבע בית המשפט קמא (מ"ת 45887-03-12, השופט
צ' קאפח
) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המתואר בשני האישומים. תשתית זו, כפי שתוארה בהחלטה
מיום 20.6.2012, מורכבת ברובה המכריע מראיות נסיבתיות, לרבות התנהגותם של המשיבים ותנועותיהם, כפי שנצפו במצלמות האבטחה בשתי זירות ההתנקשות, וכן מחקרי תקשורת בהתייחס לארבעה טלפונים, אשר לפי הנטען בכתב האישום, שימשו את הקושרים לשם תיאום וקידום תכנית ההתנקשות באבי דוד ז"ל, לאחר שנרכשו במיוחד למטרה זו.
חיזוק לביסוסה של תשתית זו מצא בית המשפט קמא ב
שתיקתם של המשיבים בחקירותיהם. על סמך תשתית ראייתית לכאורית זו, ונוכח עילת המסוכנות הסטטוטורית הקמה בנסיבות העניין כמו גם החשש האינהרנטי לשיבוש הליכים, הורה בית המשפט קמא על מעצרם של כלל הנאשמים בפרשה, ובכללם המשיבים, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

6.
על החלטה זו הגישו כל הנאשמים עררים (בש"פ 5588/12, בש"פ 5589/12, בש"פ 5645/12 ובש"פ 5646/12), שנדונו במאוחד על-ידי השופט
נ' הנדל
בהחלטתו מיום 24.9.2012. השופט
הנדל
דחה את ערריהם של המשיבים ושל אחד מן הנאשמים הנוספים. הוא קבע שהמבקשת הוכיחה לכאורה, מבחינה נסיבתית, את אשמתם של השלושה במיוחס להם, ואימץ בעניין זה את מרבית מסקנותיו של בית המשפט קמא באשר למערך הראיות הנסיבתיות. אמנם, להבדיל מבית המשפט קמא, השופט
הנדל
סבר שהתשתית הראייתית נגד השלושה "טומנת בחובה מאפיינים גבוליים" (
שם
, בפסקה 11), אולם בסופו של דבר הוא קבע שדי בה כדי לעמוד ברף הראייתי הנדרש בשלב המעצר.
בהמשך לכך,
השופט
הנדל
קבע
כי
אף אם הראיות לכאורה בעניינם של השלושה אינן בעלות עצמה גבוהה, הרי שבחשבון הכולל המסוכנות העולה ממעשיהם – שהתאפיינו בתכנון, תחכום, תעוזה וקור רוח – היא רבה ביותר, ומצדיקה את החזקתם במעצר עד תום ההליכים.
לעומת זאת, בכל הנוגע לנאשם הרביעי קבע השופט
הנדל
שעוצמת הראיות לא מצדיקה לכאורה את החזקתו במעצר עד תום ההליכים ועל כן הורה על החזרת הדיון בעניינו לבית המשפט קמא, על מנת שיקבע לו תנאי שחרור מתאימים.

7.
בעת הזו, שבה נדונה בפני
הבקשה, שמיעת ההוכחות במשפט טרם החלה. טיעוני הצדדים התמקדו, במידה רבה, בשאלת האחריות היחסית של הצדדית למצב דברים זה, ובהתאמה להשלכות שיש לכך על ההחלטה בנושא הארכת המעצר.

8.
המבקשת ביססה את בקשתה על המסוכנות הנטענת של המשיבים, שהובאה בחשבון כבר בהחלטה על מעצרם עד תום ההליכים, כמו גם על כך שלשיטתה למשיבים היה חלק משמעותי בעיכוב ההליך, בהתחשב בכך שהסדרת ייצוגם הושלמה רק בחודש ספטמבר 2012, כשישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. היא הוסיפה והצביעה על כך ששמיעת ההוכחות בתיק צפויה להתחיל בחודש הבא, חודש ינואר, ונקבעו לכך, כבר בשלב זה, 11 מועדים להוכחות (החל מיום 28.1.2013 ועד ליום 13.3.2013).

9.
מנגד, המשיבים סבורים כי אין להיענות לבקשה. את טיעונם הם ביססו על שני נדבכים:
ראשית
, החולשה הנטענת של הראיות בתיק, שלה יש לתת משנה משקל, לשיטתם, בשלב של הארכת המעצר מעבר לתקופה של תשעה חודשים;
שנית
, העיכוב שחל בשמיעת משפטם, ואשר אותו יש לייחס לדעתם דווקא למבקשת, בשל כך שעם הגשת כתב האישום לא הועמד לעיונם מלוא חומר הראיות, וחומרי חקירה נוספים הועברו אליהם "טיפין טיפין" במשך החודשים שחלפו מאז. בהקשר זה, המשיבים הצביעו גם על כך שתעודת החיסיון שהוצאה בגין חלק מן הראיות נחתמה רק ביום 26.8.2012 כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. בעניין זה, יוער גם כי המשיבים הגישו ביום 22.9.2012 עתירה לגילוי ראיה חסויה, וזו עדיין תלויה ועומדת.

10.
בתשובתה לדברים אלה טענה באת-כוח המבקשת כי מרבית חומר החקירה נמסר סמוך לאחר הגשת כתב האישום. לטענתה, החומרים שנמסרו בהמשך היו הודעות שנגבו לאחר הגשת כתב האישום, או חומרים שהמשיבה שקלה תחילה להוציא בעניינם תעודת חיסיון. באשר למועד הוצאתה של תעודת החיסיון, המבקשת טענה שהעיכוב נבע ממורכבותם הרבה של חומרי החקירה.

11.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

12.
כנקודת המוצא לדיון בבקשה להארכת מעצר שמשה אותי ההחלטה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים – התשתית הראייתית כפי שנקבעה בה לא עורערה וכן נותרה בעינה המסוכנות החמורה הנשקפת מהמשיבים, אשר לגביה לא יכול להיות, כמדומה, חולק. מסוכנותם של המשיבים נלמדת, כפי שציין השופט
הנדל
בהחלטתו, מאופי המעשים המיוחסים להם – על התחכום, הארגון והתעוזה הגבוהה המאפיינים אותם – והיא מתחדדת נוכח עברם הפלילי. אכן, ההליכים המקדמיים במקרה זה
התמשכו מעבר לרצוי. אולם, לנוכח המועד המאוחר בו הוסדר ייצוגם של המשיבים לא ניתן לגלגל את העיכוב דווקא לפתחה של התביעה (ראו למשל: בש"פ 6596/07
מדינת ישראל
נ' שטרית
(לא פורסם, 16.8.2007)). זאת, מבלי לגרוע מכך שהתמשכות הגילוי של חומרי חקירה היא תופעה שלא ניתן להגזים בחשיבות הנודעת לביעורה. מכל מקום, כאשר זוהי הבקשה הראשונה להארכת מעצרם של המשיבים ולנוכח העובדה שתחילת משפטם בחודש ינואר 2013 כבר נראית לעין, דומה כי האיזון הראוי בין שלום הציבור ובטחונו מזה וזכותם של המשיבים לחירות מזה, מחייב לעת הזו לאפשר את המשך שמיעת המשפט כאשר המשיבים נתונים במעצר.

13.
אשר על כן,
אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום החל מיום 26.12.2012, או עד למתן

פסק דין
בעניינם
בתפ"ח 46038-03-12
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם
.


ניתנה היום, ד' בטבת תשע"ג (17.12.2012).



ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12089110_a02.doc

אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 8911/12 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק זלמן שלמה, יאיר חסין מרדכי (פורסם ב-ֽ 17/12/2012)