פסקי דין על וליד אבו עיד | פסקי דין על מנואר אבו עיד |

8672/04 עפ     19/08/2004




עפ 8672/04 מדינת ישראל נ' וליד אבו עיד,מנואר אבו עיד




1


בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
עפ 008672/04


בפני
:
כבוד השופטת יפה הכט
- סגנית נשיא
כבוד השופט משה רביד

כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי


19/08/2004



בעניין:
מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז י-ם


ע"י ב"כ עו"ד
ירון מינטקביץ

המערערת


נ ג ד



וליד אבו עיד

ע"י ב"כ עוה"ד עלאדין

מנואר אבו עיד



ע"י ב"כ עו"ד
מרדכי רפאלי

המשיבים

פסק דין


1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת שירלי רנר), בת"פ 3237/04, מיום 9.9.04, שבו הטיל על כל אחד מן המשיבים עונש של 40 ימי מאסר, על המשיב 1 - בגין 6 עבירות של שהייה שלא כדין בישראל, ועל המשיב 2 - בגין 5 עבירות של שהייה שלא כדין.

2. לטענת המערערת, עונש זה הנו עונש קל מעבר לסביר, בהתחשב במספר העבירות הרב שעבר כל אחד מן המשיבים, וחוטא לתכליתו של סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). בית המשפט קמא התעלם מריבוי העבירות המיוחסות לכל אחד מן המשיבים וכן התעלם מכך שהמדובר הוא במעשים נפוצים שמידה של חומרה נודעת להם בימים אלה.

3. ב"כ המשיבים טענו, שאין די באמירה למשיבים כי אסור להם להיכנס לשטח ישראל ויש לאמץ את עמדתו של בית משפט קמא כי שחרורם בעבר, פעם אחר פעם, יצר בליבם ציפיות כי כך ינהגו כלפיהם גם בעתיד. המשיבים לא היוו סיכון בטחוני ולא באו לפגע באזרחי המדינה. בנוסף, אין למשיבים הרשעות קודמות וכן, נסיבותיהם האישיות ומצבם הכלכלי הדחוק, מהווים אף הם נימוק לקולא. די בכך שהמשיבים הוזהרו כי שהייתם בישראל אינה כדין ולבל ישובו על מעשיהם, בטרם שוחררו.


דיון
4. דין הערעור על קולת העונש להתקבל. בע"פ (י-ם) מדינת ישראל
נ' קל, קבענו כי מדינת ישראל
ריבונית לקבוע מי יבוא בשעריה ומי יהיה מנוע כניסה. תכלית חוק הכניסה לישראל להגשים מטרה זו ולמנוע כניסתם של תושבי השטחים לישראל, וזאת עקב ההחרפה בפיגועי הטרור, שבעטיה נוצר הצורך למנוע את כניסתם, לינתם והעסקתם של תושבי השטחים.

5. בנותננו את דעתנו למטרה שעמדה מאחורי מניעת כניסתם של תושבי האזור לישראל ללא רישיון, אנו סבורים כי העונש שהוטל על המשיבים הנו עונש קל ביותר. טעה בית המשפט קמא בסברו כי אי העמדתם לדין של המשיבים יצרה בלבם ציפיות שגם בעתיד יוכלו לחזור ולהיכנס לישראל באין מפריע ולא יתנו על כך את הדין. כאמור, בכל אחד מן המקרים בהם שוחררו המשיבים לביתם לאחר שנעצרו בידי המשטרה, היה ברור להם שהם עוברים על החוק וכי רק חסד עושים עימם כאשר הם חוזרים לשטחים בלא שהם נענשים. נראה, שהמשיבים לא הפנימו זאת וחזרו ונכנסו לתחומי ישראל, עד שקצה נפשם של הממונים על אכיפת החוק במעשי המשיבים והם נעצרו והועמדו לדין. העובדה שהמשיבים שוחררו פעם אחר פעם מראה, שמדובר במכת מדינה וכי האמונים על אכיפת החוק אינם יכולים להעמיד לדין כל שב"ח שנתפס.

6. עבר נקי ונסיבות אישיות אינם מהווים אף הם נימוק לקולא, שכן רוב העוברים עבירות על איסור שהיה בישראל, אינם עבריינים אלא באים לישראל כדי להתפרנס ולהקל על מצוקת משפחותיהם.

7. לאור האמור, ומאחר שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשמים, אנו סבורים שיש לתקן את גזר הדין ולהטיל על כל אחד מן המשיבים עונש מאסר לריצוי בפועל של שלושה חודשים. עונש המאסר המותנה יוותר על כנו.

ניתן היום ב' באלול, תשס"ד (19 באוגוסט 2004) במעמד ב"כ המערערת, המשיבים ובאי כוחם ומתורגמן בית המשפט מר אשד.
יפה הכט
, סגנית נשיא

משה רביד
, שופט

אורית אפעל-גבאי
, שופטת









עפ בית משפט מחוזי 8672/04 מדינת ישראל נ' וליד אבו עיד,מנואר אבו עיד (פורסם ב-ֽ 19/08/2004)