פסקי דין על משרד עו"ד משה וינברג ושות' | פסקי דין על שמחה הולצברג | פסקי דין על אבשלום הולצברג | פסקי דין על עו"ד מרדכי ווהב ואח' |

8149/12 רעא     20/12/2012




רעא 8149/12 משרד עו"ד משה וינברג ושות' נ' שמחה הולצברג, אבשלום הולצברג, עו"ד מרדכי ווהב ואח'




החלטה בתיק רע"א 8149/12



בבית המשפט העליון


רע"א 8149/12



לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


המבקש:
משרד עו"ד משה וינברג ושות'



נ


ג


ד



המשיבים:

1. שמחה הולצברג



2. אבשלום הולצברג



3. עו"ד מרדכי ווהב
כונס הנכסים


בקשת רשות ערעור על

פסק דין
של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.10.2012 ברע"א 18830-01-10, שניתן על-ידי כב' השופטת ע' צ'רניאק
ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש:
עו"ד תמר מדר
בשם המשיבים 1-2:
עו"ד נסיב גאנם
בשם המשיב 3:
עו"ד מרדכי ווהב

החלטה



לפניי בקשת רשות ערעור על

פסק דין
של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברע"א 18830-01-10 מיום 24.10.2012 (כב' השופטת
ע' צ'רניאק
), אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט
מ' סובל
) (רע"צ 458-11-09) מיום 14.12.2009.


ראשיתה של בקשה זו אשר בפני
י היא ב

פסק דין
של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת
א' כהן
), שניתן ביום 12.6.2007 כנגד המשיבים במסגרת ת"א 24327/06, לפיו חויבו המשיבים לשלם למבקש סכום של 160,000 ש"ח בגין תשלום שכר טרחה עבור ייעוץ משפטי. לאחר שהמשיבים לא שילמו את חובם, פתח המבקש, במהלך שנת 2007, בהליכי הוצאה לפועל כנגדם (להלן:
הליכי ההוצאה לפועל
).


או אז, על פסק הדין של בית משפט השלום ערערו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 1732/08) במסגרתו ביקשו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו במסגרת תיקי ההוצאה לפועל.


ביום 26.3.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת
ר' לבהר שרון
) את ערעור המשיבים וקבע, כי התיק יוחזר לבית משפט השלום לדיון בתובענה והליכי ההוצאה לפועל שנפתחו מכוח התביעה העיקרית יעוכבו.


לאור בקשת המשיבים בערעור, לפיה התבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין בתביעה העיקרית והתבקש להורות על עיכוב ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת
ר' לבהר שרון
) כי יש לעכב את המשך ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל עד למתן

פסק דין
סופי של בית משפט השלום.


המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה ליתן רשות ערעור על שתי החלטות של רשם ההוצאה לפועל מיום 29.7.2009 ומיום 29.9.2009, לפיהן נדחתה בקשת המבקש למינוי כונס נכסים על דירתם של המשיבים.


בית משפט השלום (כב' השופט
מ' סובל
) דחה, ביום 14.12.2009, את הבקשה בקובעו, כי בפועל מונה כונס נכסים לדירת המשיבים בתיק אחר מטעמו של הנושה המובטח בנק כרמל וכונס הנכסים החל לפעול בהליכי פינוי של המשיבים מהדירה. בינתיים, הגישו המשיבים בתיק האחר בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל שלא נעתר לבקשתם לבטל את הפינוי. במסגרת בקשת רשות הערעור, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתם ועיכב את ההליכים עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור ולכן מנוע כונס הנכסים מלהמשיך בהליכי הפינוי (רע"צ 458-11-09).


על החלטת בית משפט השלום הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 18830-01-10).


בית המשפט המחוזי (כב' השופטת
ע' צ'רניאק
), החליט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, והערעור נדחה. בית המשפט קבע, כי מאז שניתנה החלטת בית משפט השלום (כב' השופט
מ' סובל
) ומאז שניתנו החלטות רשם ההוצאה לפועל נושא החלטתו של כב' השופט
מ' סובל
, נשתנו הנסיבות באופן שההליכים בהוצאה לפועל לגבי פסק הדין מכוחו עתר המבקש למינוי כונס נכסים – עוכבו בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת
ר' לבהר שרון
). ההליכים אף עוכבו עד למתן

פסק דין
סופי של בית משפט השלום. לפיכך נקבע, כי אין מקום לדון כעת בשאלה אם יש או אין למנות כונס נכסים. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי נוכח שינוי הנסיבות הדרסטי שחל, הפכה בקשת רשות הערעור לבלתי רלוואנטית בעליל "וטוב היה אם המערערת [המבקש] בעצמה היתה פועלת למחיקתה לפחות מיום מתן החלטתה של כב' השופטת
לב-הר שרון
מיום 8.8.10." עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי אף התברר כי המשיבים הפקידו לצורך ביטול פסק הדין שניתן נגדם (מכוחו פעל המבקש בהוצאה לפועל) את החלק הארי של סכום פסק הדין, אם לא את כולו, לפיכך נראה, כי כינוס נכסים מטעם המבקש דומה שירד מן הפרק.


מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
י, בגדרה טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי עת החליט לדון לכאורה לגופה של בקשת רשות הערעור ובכך העמיד את המבקש בסיטואציה, שלא מרצונו, למצב בו הוא נמצא בין הפטיש לסדן. כלומר, אם המבקש יטען לגופה של בקשת רשות הערעור, הוא יפר את פסק הדין שניתן בהליך הערעור מטעם המשיבים (פסק הדין של כב' השופטת
ר' לבהר שרון
) ואם המבקש לא יטען לגופה של בקשת רשות הערעור, הוא יפר את רצון בית המשפט המחוזי (כב' השופטת
ע' צ'רניאק
) בסיום הליך הדיון בבקשת רשות הערעור. עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי עת שלא נעתר לבקשה לדחיית מועד דיון בבקשת רשות הערעור למועד אחר. כמו כן טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי כשהחליט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ודן בו רק לכאורה, למראית עין בלבד, בלא שהוצגו לפניו ראיות, כשהוא מסתמך על אמרות המשיבים ללא כל ביסוס. לבסוף טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי עת השית עליו לשלם למשיבים הוצאות משפט כבדות וחריגות ביותר.


במסגרת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי.


מנגד, תומכים המשיבים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשים לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור. עיקר טענתם הוא, כי הימנעותו החלקית של המבקש מלטעון בפני
בית המשפט המחוזי נועדה אך ורק בכדי להסתיר עובדות מהותיות כגון עובדת ביטול פסק הדין ועובדת תשלום מלוא יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל המעוכב. המשיבים מדגישים, כי גם במסגרת בקשת רשות הערעור דנן, לא טרח המבקש להזכיר את עניין תשלום מלוא החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל.


לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.


כידוע, הלכה היא, כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית, משפטית או ציבורית אשר חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף בענייננו, שכן בקשה זו היא למעשה "גלגול רביעי" של המחלוקת בין הצדדים, אשר בתחילה נדונה בפני
ראש ההוצאה לפועל, לאחר מכן בפני
בית משפט השלום ובהמשך נדחה הערעור בבית המשפט המחוזי. רק במקרים קיצוניים, חריגים שבחריגים תינתן רשות ערעור בגלגול רביעי (השוו: רע"א 9885/06
שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ – סניף כרמיאל
(לא פורסם, 18.3.2007)).


חרף טענות המבקש, לא שוכנעתי כי בקשתו חורגת מעניינו הפרטי או כי היא מעוררת שאלה משפטית אשר יש בה כדי להצדיק דיון ב"גלגול רביעי" בבית משפט זה. יתרה מכך, אף לגופם של דברים לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שכן מאז ניתנה החלטת כב' השופט
מ' סובל
ומאז שניתנו החלטות רשם ההוצאה לפועל נושא החלטתו של כב' השופט
מ' סובל
, נשתנו הנסיבות במובן זה שההליכים בהוצאה לפועל עוכבו עד למתן

פסק דין
, כאמור בהחלטת כב' השופטת
ר' לבהר שרון
. בנסיבות אלה, בקשת רשות הערעור הפכה לתיאורטית, איננה רלוואנטית לפחות לעת הזו ואין מקום להותיר אותה על כנה. לכך יש להוסיף, כי בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, כי בינתיים הפקידו המשיבים לצורך ביטול פסק הדין שניתן נגדם את החלק הארי של סכום פסק הדין, אם לא את כולו. עובדת תשלום מלוא יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל המעוכב משום מה כלל לא מוזכרת בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש. בנסיבות אלה נראה, כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי טוב היה אילו המבקש בעצמו היה יוזם הליך של מחיקת בקשת רשות הערעור.


כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.







על המבקש לשלם למשיבים 1-2 ביחד ולמשיב 3 הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח, כל אחד.


ניתנה היום, ז' בטבת התשע"ג (20.12.2012).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12081490_h02.doc

דפ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 8149/12 משרד עו"ד משה וינברג ושות' נ' שמחה הולצברג, אבשלום הולצברג, עו"ד מרדכי ווהב ואח' (פורסם ב-ֽ 20/12/2012)