פסקי דין על ליאור ביבי

7711-07/12 תתע     17/12/2012




תתע 7711-07/12 מדינת ישראל נ' ליאור ביבי








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



תת"ע 7711-07-12 מדינת ישראל
נ' ביבי




בפני

שופט אהרן האוזרמן


בעניין:

מדינת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד רפ"ק שרה דותן
תביעות את"ן ת"א מ"י
המאשימה


נגד


ליאור ביבי
-
בעצמה
הנאשמת




הכרעת דין



כנגד הנאשמת נרשמה ביום 15.12.11 הודעת תשלום קנס בגין עבירה של שימוש במכשיר טלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב,
בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום
27.11.12 נשמעו בפני
הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העידה עדת התביעה השוטרת רס"ב סיגלית בן נעים, שערכה את הדו"ח לנאשמת, והוגשו הדו"ח מסוג ברירת קנס (ת/1) וכן שכתוב הדו"ח לכתב יד ברור שנערך ביום 10.09.12 לבקשת המאשימה (ת/2).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה
:

ביום 15.12.11 בסמוך לשעה 09:33 נהגה הנאשמת פרטית יונדאי, בהרצליה, ברחוב הרב קוק,
התקרבה סמוך לבית מס'
2, כאשר השוטרת עומדת "סטטית" מולה.

לדברי השוטרת, כפי שנרשם בדו"ח שערכה, כאשר הנאשמת הגיעה מולה בנסיעה עם רכבה הבחינה בנאשמת כאשר:-
"עיניה מתרוצצות מאזור ברכיה לכביש, ללא הפסקה".

לדברי השוטרת כשעצרה את הרכב הבחינה בתוך הרכב כי "על ברכיה פלאפון מלבני שחור, על
תכנת גי.פי.אס, וכן פלאפון אחר שחור. שני המכשירים על ברכיה, בין רגל ימין ושמאל, כאשר עדין תכנת הגי.פי.אס פועלת".

לדברי השוטרת שמרה על קשר עין רצוף עם הנאשמת, נגשה לרכב לאחר עצירתו מכיוון חלון השמאלי, ברכב ישבה נוסעת נוספת,
חלון הרכב היה פתוח והיא הבחינה ב-2 המכשירים על ברכי הנאשמת כמפורט.

תגובת הנאשמת כפי שנרשמה בדו"ח :

תגובה מס'
1
-
"אני לא דברתי, ולא השתמשתי איתם"
תגובה מס'
2
-
"זה גי.פי.אס וזה פלאפון אבל אני לא מדברת"
תגובה מס' 3 - "אני לא מבינה מה הבעיה – שמתי אותם על הרגליים ואם הייתי שמה גם


שוקולד, זה גם דו"ח"
תגובה מס' 4
-
"הלכתי לאסוף אותה- ושמתי את
הגי.פי.אס ככה"

בכך טוענת המאשימה כי הנאשמת עבר עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשמת מאשרת כי נהגה ברכב כאשר על ברכיה 2 המכשירים, מכשיר
gps
ומכשיר פלאפון, אולם טוענת כי לא בצעה כל עבירה.

לגרסתה של הנאשמת כפי שנשמעה בפני
, לא דיברה לא עשתה כל שימוש במכשירים, לטענתה מכשיר ה
gps-

לא פעל או היה מקולקל,
ומכשיר הפלאפון היה "פתוח" אבל לא בשימוש.

לגרסתה נסעה בבוקר המקרה כדי לאסוף את הנוסעת, מאחר ואינה מכירה את הכתובת המדוייקת ביקשה להשתמש במכשיר ה-
gps
שברשותה, אולם זה לא פעל.

בנוסף טענה בפני
הנאשמת כי לאחר שקראה את לשון התקנה כאמור בטרם הדיון, ואף לאחר שהפניתי אותה אני ללשון התקנה, היא עומדת על כך שלהבנתה לשון התקנה אינה אוסרת נסיעה עם מכשיר פלאפון על הברכיים, כפי שעשתה וכי אין הבדל בין נסיעה כמתואר לבין נסיעה למשל עם חפיסת שוקולד על הברכיים.

בעדר מחלוקת ממשית בנוגע לעובדות, השאלה העיקרית הדרושה להכרעה במקרה זה הינה לפיכך האם נהיגת רכב כמתואר כאשר 2 מכשירים –
gps

ופלאפון
מונחים על הברכיים מהווה עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

התובעת בקשה בטרם פרשת ההגנה כי אזהיר את הנאשמת בהתאם לסעיף 184 לחסד"פ.
הנאשמת הוזהרה כאמור כי התובעת תבקש להרשיעה
בכל עבירה שתעלה מהראיות שיובאו בפני
, בהתאם לסמכותי ובמיוחד תבקש להרשיע בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות לפי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, זאת בנוסף או לחילופין לעבירה בגינה הוגש כתב האישום.

העידה בפני
הנאשמת ופרסה בהרחבה את גרסתה. העיד בנוסף עד הגנה מטעמה מר אהוד אברהמי,
אשר נכח במקום לדבריו לאחר שקיבל דו"ח זהה על שימוש בפלאפון מאותה שוטרת,
בסמוך לשעה 09:04 באותו בוקר, ונשאר במקום לדבריו כדי לתעד את אופן עבודת השוטרת במקום.
לא למותר לציין כי מר אברהמי כפר אף הוא בכתב האישום, והעיד בפני
כעד הגנה לאחר שהסתיימה קודם שמיעת הראיות בתיקו סמוך לפני שמיעת תיק זה.

מר אברהמי בהגינותו ציין מיד בפתח חקירתו הראשית כי:- "אני לא יודע אם הפלאפון היה על הרגליים ..., לא יכולתי לעקוב אחרי הפלאפון....אני לא נכנס לנושא של הפלאפון, לא יודע לגבי הפלאפון... מה שהשוטרת אמרה לגבי הפלאפון אני לא יודע לא ראיתי"
[עמ' 6 ש' 3- 10]. לפיכך לא נחקר כלל בחקירה נגדית.
לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו, ושמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום, ובנוסף לאחר שניתנה לנאשמת הזדמנות סבירה להתגונן אני מוצא כי הנאשמת עברה גם עבירה של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה,
וזאת מהנימוקים הבאים:

1.
עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח שרשמה תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל מיקומה, מסלול נסיעת הנאשמת, תאור המכשירים על ברכי הנאשמת, והכל עובדות ממין העניין שמצאתי אותם רלוונטיות לאישום.
2.
אף עדותה של עדה התביעה בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית ומצאתי כי לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשמת.
3.
לשון תקנה 28(ב)(1)(א) בה מואשמת הנאשמת ברורה וחד משמעית ואוסרת כל אחיזה של של טלפון נייד ברכב או שימוש בו בעת נהיגה. להלן לשון תקנה 28 במלואה:

28 .
(א)
נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה;
אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה
דבר להבטחת
פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.

(ב)(1)
בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –
(א)
לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא
באמצעות דיבורית;

(ב)
לא ישלח או יקרא מסרון (
s.m.s
);
(2)
בתקנת משנה זו –
"דיבורית" - התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;
"טלפון" - מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג
.
[ההדגשות בקו שלי.
א.ה.]

4.
על פי מבחן ההיגיון והשכל הישר אני קובע כי בנסיבות המתוארות שאינן במחלוקת, הנאשמת עברה עבירה בכך שבעת שנהגה ברכב
אחזה ואף עשתה שימוש ב-2 המכשירים, שהיו על ברכיה.
5.
לאחר שהאזנתי לתאורה של הנאשמת ולהסבריה, אני סבור כי אין כל סיבה שהנאשמת תנהג ברכב, לדבריה במשך מספר דקות, כאשר 2 מכשירים

gps
ופלאפון נייד על ברכיה כמתואר, זאת מבלי שתעשה כל שימוש בהם.
הנאשמת בעצמה העידה כי התכוונה לנווט באמצעות ה-
gps
ושוחחה בטלפון הנייד עם חברתה, לאחר שהייתה צריכה לאסוף אותה מכתובת חדשה. בנוסף אישרה הנאשמת בחקירה נגדית כי מכשיר הפלאפון היה "פתוח" אולם "לא בשימוש". בכך מצאתי חיזוק נוסף לגרסת המאשימה.
6.
הגרסה כאילו מכשיר ה-

gps
לא פעל או היה מקולקל, לא נמסרה לשוטרת במקום.
השוטרת רשמה את דברי הנאשמת במקום באופן מפורט ומדוייק. דבריה האחרונים של הנאשמת נאמרו לראשונה בביהמ"ש. אני מוצא לפיכך לדחות גרסה מאוחרת זו על פניה,
בהיותה "עדות כבושה".
7.
זאת ועוד, לא שמעתי מהנאשמת כל הסבר אחר מניח את הדעת מדוע נסעה בצורה שכזו. גם דבריה כאילו מכשיר ה-

gps
לא פעל או היה מקולקל, אינם עומדים בכל מבחן הגיוני. וכי מדוע שהנאשמת תנהג ברכב כאשר מכשיר

gps
מקולקל על ברכה האחת ומכשיר פלאפון על ברכה השניה

?!
.
לכל היותר מדובר בגרסה מעוררת תמיהה.
8.
בעייתית לא פחות בעיני טענת הנאשמת אשר נטענה בפני
השוטרת במקום, כי
אין הבדל בין התנהגותה כמתואר לבין נהיגה עם חפיסת שוקולד (כלשונה) על הברכיים, טענה עליה חזרה הנאשמת גם בביהמ"ש.
בתשובה לשאלת התובעת בחקירה נגדית הסבירה הנאשמת כי:- "לא מהרתי, יצאתי מהבית. כשהבנתי שה-
gps
לא עובד התקשרתי לחברה שלי. הנחתי את הטלפון על הברכיים ..., יצאתי מהחניה, ניסיתי לכוון את המכשיר, ראיתי שהוא לא עובד

".
בדבריה אלו של הנאשמת דומה כי ניתן למצוא את סדר האירועים כפי שהיה, היינו הנאשמת מודה כי ניסתה לנווט ב-
gps
תוך כדי הנהיגה, לאחר שיצאה מהחניה, כשהמכשיר על ברכיה.


9.
הנאשמת נמנעה מלהביא לביהמ"ש את הנוסעת שישבה לידה בעת האירוע, למרות שלדבריה היא תומכת בגרסתה ובתיאור הנסיבות שהיו במקום במפגש עם השוטרת. לדבריה:
"יש לי תצהיר שלה. היא לא יכלה לבוא. אני רציתי לבקש דחייה. היא גרה בבאר שבע" [עמ' 3 ש' 18].


לאור כל האמור, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני
במסגרת פרשת התביעה, אני קובע כי הנאשמת עברה את
העבירה כמיוחס לה בכתב האישום, ומרשיעה בה.
בנוסף, על פי הוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982,
אני מרשיע את הנאשמת גם בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה [סמל סעיף: 2429], שאשמתה בה נתגלתה מן העובדות כאמור שהוכחו בפני
בעת שמיעת הראיות.

ניתנה היום,
ד בטבת תשע"ג , 17 דצמבר 2012, במעמד הצדדים









תתע בית משפט לתעבורה 7711-07/12 מדינת ישראל נ' ליאור ביבי (פורסם ב-ֽ 17/12/2012)