פסקי דין על רימון גנטוס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

9910-10/11 עבל     20/12/2012




עבל 9910-10/11 רימון גנטוס נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


עב"ל 9910-10-11




ניתן ביום 20 דצמבר 2012



רימון גנטוס

המערער


-



המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני
: הנשיאה נילי ארד
, סגן הנשיאה יגאל פליטמן
, השופטת ורדה וירט-ליבנה
נציג ציבור (עובדים) מר ישראל דורון, נציג ציבור (מעבידים) מר משה אורן



בשם המערער –
עו"ד ג'ואד פרח
בשם המשיב – עו"ד רולן ספז


פסק דין


השופטת ורדה וירט-ליבנה


1.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (הנשיא רמי כהן ונציג הציבור מר אלי אליהו; בל 3913-12-09) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באירוע לבבי בו לקה לאחר אירוע חריג בעבודתו ביום 16.5.08 כפגיעה בעבודה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.


עיקר העובדות ופסק דינו של בית-הדין האזורי:
2.
המערער הגיש תביעה למוסד לקבלת דמי פגיעה בגין אירוע מיום 16.5.08 בו ניסה להרים ארגז כבד וחש כאבים בחזהו. תביעתו נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 21.10.09 מהטעם כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי באותו יום אשר הביא להתפתחות מחלתו. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי.
3.
לאחר שהתקיים דיון הוכחות, ניתנה החלטה ביום 19.10.10 בה הוכר האירוע מיום 16.5.08 כאירוע חריג בעבודה. בית הדין האזורי מינה את ד"ר זאהי חורי כמומחה-יועץ רפואי מטעמו (להלן גם המומחה) והפנה אליו את העובדות הבאות:
א.
התובע, יליד 1956, תושב כפר יסיף, ניהל בזמנים הרלוונטיים לתביעה עסק לתיקון תקרים בעכו.
ב.
בצהרי יום 16.5.08 ("יום האירוע"), תוך כדי עבודתו, ניסה להרים ארגז כבד מתא מטען ברכבו של לקוח ותוך כדי כך חש כאבים עזים בחזהו.
ג.
התובע לא העריך נכונה את משקל הארגז והרים אותו בצורה לא נכונה.
ד.
התובע חש בכאב בחזה, כאילו הצלעות נשברות בפני
ם, כיוון שהתבייש לזרוק את הארגז חזרה, הניח אותו על הרצפה ונכנס למשרד, כשהוא חש בכאבים ובקוצר נשימה. התיישב ליד המאוורר עד שהאוויר התחיל לחזור אליו.
ה.
התובע חש בכאב בשריר החזה וחשב שאלה כאבי השרירים בגלל האופן שבו הרים את הארגז, בצורה לא נכונה.
ו.
האירוע ארע לקראת סוף יום העבודה. התובע ישב במשרדו ורק עשה תרגילים עם הידיים. הוא התבייש לבקש שיזמינו לו אמבולנס והמשיך לשבת עד שהלך הביתה.
ז.
למחרת הלך התובע לעבודה, חזר הביתה. יום לאחר מכן שוב הלך התובע לעבודה , הוא הרגיש שהכאבים חזרו וגם קוצר הנשימה.
ח.
לאחר שהכאבים נמשכו, פנה ביום 18.5.08 לבית החולים בנהריה, שם אובחן התובע כסובל מאירוע לבבי ואושפז עד ליום 23.05.08 במחלקה הקרדיולוגית של בית החולים.
4.
המומחה נשאל באשר לקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לבין האירוע הלבבי. בתשובתו כתב המומחה כי המערער סבל לפני האירוע בעבודה ממספר גורמי סיכון למחלת לב כלילית שמגבירים את הסבירות להופעת טרשת בעורקים הכליליים. עוד כתב בחוות דעתו:
"האירוע החריג אירע ב-16.5.08, לעומת זאת האוטם החריף אירע ב-18.5.08, כיומיים לאחר האירוע החריג, לכן הסבירות לקשר סיבתי הינה נמוכה לעומת השפעת גורמי הסיכון על האוטם בשריר הלב. מספר גורמי הסיכון והמחלה הכלילית הדיפוזית בגיל 52 ומרווח הזמנים בין האירוע החריג וזמן הופעת האוטם מקטין את הסבירות במידה ניכרת להשפעת האירוע החריג על בוא האוטם".

עוד הוסיף כי השפעת האירוע בעבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו קיימים במערער.
בית הדין האזורי הפנה למומחה שורה של שאלות הבהרה על חוות דעתו, ואלה עיקרי תשובותיו: האוטם נמשך שעות ספורות ולא ימים; תרומת האירוע בעבודה היתה פחותה מהשפעת מצבו הבריאותי של המערער; לפי הרישומים הרפואיים האוטם אירע בוודאות ביום 18.5.06 בשעה 22:00-23:00; תהליך התפתחות של אוטם מהסוג שאירע למערער מופיע בצורה פתאומית עם כאב חזק מאוד שנמשך מספר שעות ולא ימים; למערער היתה מחלה כלילית שאובחנה בזמן הופעת האוטם ואומתה בצנתור; האוטם אירע מיד לפני קבלתו לבית החולים ולא נמשך יומיים, ולא ניתן לשלול על הסף שאחרי האירוע בעבודה הופיעה תעוקת חזה חולפת וחזרה אחרי יומיים אולם הסבירות לכך לא גבוהה; לפי מכתב השחרור הכאבים הופיעו ב-18.5 בצהריים ולא יום לפני כן.
5.
בית הדין האזורי, בפסק דינו, קבע כי לא נמצאה הצדקה לסטות מחוות דעת המומחה, הואיל והיא ברורה ומנומקת ומספקת מענה לשאלה שבמחלוקת, ואי לכך התביעה נדחתה. מכאן הערעור שבפני
נו.


ההליך בערעור וטענות הצדדים:

6.
בכתב הערעור טוען ב"כ המערער כי נפלו סתירות בחוות דעתו של המומחה ושאלות שעלו בדיון לא זכו למענה על ידו. לטענתו, על פי הספרות הרפואית, אוטם חריף יכול להתרחש בעקבות תהליך התפתחות שנמשך מספר ימים ולכן קביעתו הרפואית של המומחה אינה נכונה. עוד מוסיף כי גישתו של המומחה פוסלת כל אפשרות של קשר סיבתי בין אירוע חריג לבין אוטם שמתרחש לאחר יומיים ללא הנמקה מספקת ולכן קיימת הצדקה למנות מומחה אחר או נוסף.
7.
בדיון קדם הערעור ביקש ב"כ המערער להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה, ולאור נסיבות התיק וחומרת הפגיעה הבקשה התקבלה והועברו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:
"1.
כפי שנקבע על ידי בית הדין, בתאריך 16.5.08 התובע, בעת שניסה להרים ארגז כלים כבד, חש פתאום בכאבים חדים בחזהו, כאילו שהצלעות נשברו, בקוצר נשימה, ובכאבים בשריר החזה. מצב זה גרם לתובע להיזקק למנוחה. כאביו של התובע נמשכו כיומיים וביום 18.5.12 בערב הוא פנה לבי"ח שם אובחן כסובל מאוטם בשריר הלב. האם לדעתך קיימת אפשרות סבירה כי האירוע החריג בעבודה שימש כמנגנון הדק לקרע של רובד טרשתי שגרם להיצרות בחלל העורק הכלילי ולהיווצרות של קריש דם אשר הלך וגדל במשך כיומיים, עד שיצר חסימה מלאה של העורק?
2.
אם תשובתך לשאלה מס' 1 שלילית – במה לדעתך שונה המקרה דנן ממקרים אחרים, בהם הוכר קשר סיבתי בין אירוע חריג בעבודה ואוטם בשריר הלב, שהתרחש מספר ימים לאחר מכן (לעתים אף תשעה ימים אחרי האירוע), אצל תובע שסבל מגורמי סיכון לפני האירוע? נא לנמק בפירוט את תשובתך.
3.
אם תשובתך לשאלה 1 חיובית – האם זה נכון, כי אם האירוע החריג בעבודה לא היה מתרחש, ייתכן מאוד כי האוטם לא היה מתרחש במועד בו התרחש ואולי אף לא היה מתרחש כלל?"


המומחה השיב לשאלות אלה בזו הלשון:
"1.
האוטם החריף היה מסוג
stemi (st elevation myocardial infraction)
אוטם חריף עם הרמת קטע
st
שאירע לפי התמונה הקלינית והא.ק.ג בסביבות השעה 22:00-23:00 ביום 18.5.08 ולא סביר שהאוטם נמשך יומיים. קרוב לודאי שקרע הרובד הטרשתי אירע בשעת התחלת הכאב החזק וגרם לקריש דם שחסם את העורק הכלילי וכתוצאה מכך אוטם בשריר הלב. הסבירות שהאוטם התפתח תוך יומיים קיימת בסבירות נמוכה בהרבה.
2.
במקרים מסוימים קיימת אפשרות של מאורע כלילי חד שנמשך מס' ימים שגרם לקריש בלתי חוסם ועלול להתפתח לאוטם עם הרמת קטע
st
עקב חסימה מלאה של העורק הכלילי. הסבירות במקרה הנדון לפי המהלך הקליני קטנה בד"כ הכאב שנגרם עקב תעוקת חזה בלתי יציבה הינו כאב חזק מאוד שמופיע במנוחה ובדרך כלל מלווה בהזעה וגורם לחולה להזעיק עזרה מיידית ולא סביר שכאב זה נמשך יומיים".

8.
לאחר קבלת תשובות המומחה התבקשו הצדיים להשלים את טענותיהם בכתב, כך שפסק הדין בערעור יינתן על פי הסיכומים בכתב
בהתאם לתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991.

ב"כ המערער טען כי תשובותיו של המומחה היו לא ברורות ומתחמקות וכי הוא לא פירט את הנימוקים כיצד הוא הגיע למסקנתו. על פי הטענה, הנחת המומחה לפיה הכאבים שהמערער חש לא הצביעו על קרע של רובד טרשתי, והכאבים לא נמשכו לאורך יומיים, מנוגדת לקביעות עובדתיות של בית הדין.

ב"כ המוסד, בתגובה, טוען כי תשובותיו של המומחה היו מקיפות ומספקות, ועל פי חוות הדעת הכאבים שחש המערער ביום 16.5.08, על אף היותם כאבים חזקים מאוד, לא היו הכאבים המציינים את הופעת האוטם. לטענתו, אין כל סתירה עובדתית בין חוות דעת המומחה לבין העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי משום שהמומחה התייחס לכאבים אותם חש המערער מיום 16.8.05, ומסקנתו אינה מבוססת על הנחה שנקבעה מראש אלא על נסיבותיו האישיות של המערער.

דיון והכרעה
:
9.
לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית, לחוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו הן על ידי בית הדין האזורי והן לאחר הגשת הערעור, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא הוכח כי מתקיים בעניינו של המערער טעם משפטי למינוי מומחה רפואי נוסף או אחר.
10.
על פי ההלכה, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ראו דב"ע נו 244–0 המוסד לביטוח לאומי
נ' יצחק פרבר (ניתן ביום 26.2.1997), עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום6.6.2005)].
11.
עיון בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מלמד כי הוא התייחס בבהירות ובאופן מנומק לשאלה שבמחלוקת בדבר הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם בו לקה המערער, ולא נמצא פגם בחוות דעתו המצדיק מינוי מומחה נוסף או אחר. המומחה ציין כי התקיימו אצל המערער מספר גורמי סיכון למחלת לב כלילית, והסבירות כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הופעת האוטם היא נמוכה, זאת בשל גורמי הסיכון ופער זמנים של יומיים בין האירוע לבין הופעת האוטם. המומחה נימק את קביעתו בכך שהאוטם החריף מהסוג בו לקה המערער מופיע בצורה פתאומית עם כאב חזק מאוד שלא נמשך לאורך ימים, ועל פי המסמכים הרפואיים המסקנה היא שהאוטם אירע באופן ודאי ביום 18.5.08 בשעה 22:00-23:00, זאת כאשר ביום קבלתו למיון הופיעו כאבים בצהריים אשר התגברו בשעות הערב. המומחה הוסיף כי לא ניתן לשלול הופעת תעוקת חזה חולפת לאחר האירוע בעבודה אך הסבירות לכך אינה גבוהה.

עם זאת, עיון בתשובות המומחה בבית הדין האזורי עורר ספק באשר להתייחסותו לסוגיית מועד הופעת הכאבים. זאת כאשר על פי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי המערער חש בכאבים עזים בחזה ובקוצר נשימה כאשר הרים את הארגז בעבודה, למחרת הוא הלך לעבודה ויום לאחר מכן הוא שוב הלך לעבודה והכאבים וקוצר הנשימה חזרו. אולם, בתשובותיו לשאלות ההבהרה במסגרת הערעור נתן המומחה מענה מלא לעניין זה וציין כי ישנם מקרים בהם מתפתח מאורע כלילי חד שנמשך מספר ימים, אולם במקרה הנדון הסבירות לכך קטנה, וזאת בהתייחס לאופי הכאבים. המומחה מדגיש כי כאב מהסוג שנגרם עקב תעוקת חזה בלתי יציבה הוא כאב חזק מאוד שמופיע במנוחה ובד"כ מלווה בהזעה, וכאב כזה גורם לחולה להזעיק עזרה מיידית. המומחה מציין כי אין זה סביר שכאב כזה נמשך יומיים.

ויודגש, כי על פי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי הכאבים אותם חש המערער לא נמשכו לאורך יומיים, אלא הם הופיעו בזמן האירוע בעבודה ביום 16.5.18, יום לאחר מכן המערער שב לעבודה, ורק יומיים לאחר האירוע בעבודה הכאבים חזרו באופן שגרם למערער לפנות לבית החולים (ראו סעיף ז' לעובדות המצוינות בפסקה 3 לעיל). בנסיבות אלה, אין בידינו לקבל את טענת ב"כ המערער לפיה המומחה סטה מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי. תשובותיו של המומחה היו מנומקות וברורות, ואין טעם משפטי לסטות מהן. אשר על כן, אין מנוס אלא לדחות את הערעור.


12.
סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.


ניתן היום ז' בטבת, תשע"ג (20 בדצמבר, 2012) בהעדר הצדדים.







הנשיאה נילי ארד

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

השופטת ורדה וירט-ליבנה



נציג ציבור (עובדים) מר ישראל דורון




נציג ציבור (מעבידים) מר משה אורן









עבל בית הדין הארצי לעבודה 9910-10/11 רימון גנטוס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/12/2012)