פסקי דין על ראמי גאבר

11473-02/11 פ     17/10/2012




פ 11473-02/11 מדינת ישראל נ' ראמי גאבר




לך






בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 11473-02-11 מדינת ישראל
נ' גאבר



17 אוקטובר 2012




בפני
כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן

המאשימה

מדינת ישראל


נגד

הנאשם
ראמי גאבר


<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד דיאנה דובז'יק

הנאשם וב"כ עו"ד
בר עוז

ועו"ד ברנסי


<#3#>
גזר דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בדיון שהתקיים לפני ביום 30.6.11 הודיעו הצדדים כי באו לכדי הסדר טיעון שבמסגרתו יתוקן כתב האישום, הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן, יורשע, ויופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר בטרם טיעוני הצדדים לעונש. התביעה הודיעה כי עמדתה לעונש היא למאסר בפועל, למאסר על תנאי וקנס ואילו הנאשם יטען למאסר שירוצה בעבודות שירות למאסר על תנאי ובאשר לקנס הטיעון יהיה "פתוח".

על פי כתב האישום המתוקן הודה הנאשם כי בתאריך 28.1.11 סמוך לשעה תשע בערב, נפגש הנאשם עם ארבעה אחרים בכפר שיבלי א-גנם. אחד מבין הארבעה - נביל סעאידה, עבד בחברה אשר בבעלותה שתי משאיות: האחת מסוג וולוו והשנייה מסוג מרצדס. החמישה תאמו ביניהם כי לאחר גניבת המשאיות יעבירו המשאיות לשטחי יהודה ושומרון.

בהמשך לכך, מסר נביל, נהג המשאיות, לארבעת שותפיו, מפתחות המשאיות וכן את מספרי הקוד אשר נדרשים להנעת המשאיות. הנאשם הודה כי סמוך לאחר מכן, קיבל הנאשם ביחד עם ארבעת האחרים, את שתי המשאיות הגנובות ביודעו כי המשאיות גנובות. הנאשם גם הודה כי בהמשך לכך, הוסעו שתי המשאיות בשיירה, כאשר במשאית המרצדס נהג אחד מהחבורה – חאלד נאשף, במשאית המרצדס נהג אחר – ראסם עזבה ואילו הנאשם והרביעי שבחבורה - ריאד גאברה - נסעו
ברכב אחר על צירי התנועה ואמורים היו להתריע בפני
הם מפני נוכחות כוחות ביטחון באותם צירים וכן אמורים היו להחזיר השניים האחרים לאחר העברת המשאיות "לשטחים".

במעשים אלה הודה הנאשם כי קיבל בצוותא חדא עם ארבעת האחרים את המשאיות ביודעו כי הן גנובות. הנאשם ידע שהם מעבירים המשאיות לאדם אחר בכוונה שלא להחזירן בעליהן. הנאשם הודה לפיכך בעבירה של קבלת רכב גנוב לפי סעיף 413 י. לחוק העונשין.

כאמור, בטרם טיעונים לעונש הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר. שירות המבחן כדרכו, ערך תסקיר ברור, מקיף ויסודי אשר בו פירט בו כל הנתונים הרלבנטיים לעניין ולאחר שניתח אותם הביע דעתו כי מדובר באדם נשוי ואב למשפחה שגדל בתנאים משפחתיים קשים, לא רכש מקצוע בעבר, אלא לאחרונה עובד באופן סדיר ויציב, יחד עם זאת, שמר על אורח חיים תקין לאורך השנים. להתרשמות שירות המבחן אין מדובר באדם בעל דפוסי התנהגות עברייניים. משום כך, המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם עונש של מאסר על תנאי. עוד הביעה דעתה קצינת המבחן כי ככל שבית המשפט ישקול עונש של מאסר בפועל אזי מומלץ שיהא זה בעבודות שירות.

בא כוח התביעה, בטיעוניו לעונש, עתר להחמיר עם הנאשם בציינו נסיבות החומרה שבמקרה זה, מהות המעשה, דהיינו, התארגנות מספר אנשים לגניבת שתי משאיות יקרות ביותר בסכום של מאות אלפי שקלים. לנוכח חומרת המעשים עתר לרף עונש מינימאלי של 18 חודשי מאסר בצירוף עונשים נוספים. ראוי לציין ולהדגיש כי לא נעלם מעיני בא כוח התביעה העובדה שאין לנאשם עבר פלילי וכי התסקיר תומך בנאשם.

בא כוח הנאשם עתר לקבל המלצת שירות המבחן. בעתירתו לכך, הפנה תשומת הלב לנסיבות המקרה. כמובן שלא יכול היה בא כוח הנאשם להתעלם מעובדות כתב האישום, לפיהן ידע הנאשם כי הוא מקבל משאיות גנובות, אלא שטען כי אין מדובר במקרה
של "קבלת רכב הקלאסית." כמו כן, הפנה תשומת הלב כי למעשה הנאשם לא נהג במשאיות ולא עלה עליהן. חלקו בפרשה הוא מזערי, כל שעשה היה לנסוע ביחד עם שותף
אחר
– ריאד ג'אברה –
ברכב המוביל על מנת להיות בראש השיירה.

כמו כן, הפנה לעובדה כי מדובר באדם חסר הרשעות קודמות שמעד מעידה ראשונה בחייו, אדם המתנהל באופן נורמטיבי עובד ומפרנס. כמו כן, טען כי המעצר בעקבות המקרה למשך למעלה מחודש ימים היה עבורו לקח שלא יישכח. בא כוח הנאשם הפנה לחרטה שהביע הנאשם ולעובדה כי נאות להעיד כנגד שותפיו - מעשה שיש לתגמלו בגינו.


איני מקבל המלצות שירות המבחן כמו גם עתירת בא כוח הנאשם להקל עם הנאשם בעונש ולא להשית עליו עונש של מאסר בפועל. כמו כן, אני מחליט כי לא יהא זה עונש הולם לגזור לנאשם תקופת מאסר שתרוצה בעבודות שירות. לא נעלם מעיני שהעבירה של קשירת קשר לפשע אשר יוחסה לנאשם מלכתחילה, בטרם תוקן כתב האישום – נמחקה, אלא שאין להתעלם ממכלול הפרשה והעובדות שלפני. מתוך עובדות המקרה עולה כי לפנינו התארגנות של מספר אנשים למטרת גניבת שתי משאיות יקרות ביותר, מתוך כוונה להעבירן ל"שטחים" ולהעלימן שם והכול תמורת בצע כסף. ככול העולה מעובדות כתב האישום, לכל אחד מבין החמישה שהתארגנו היה תפקיד: האחד מעל באימון שנתן בו מעבידו והעביר מפתחות המשאיות וקודי התנעתן לשותפיו, שניים אחרים נוהגים
במשאיות הגנובות, שניים נוסעים ברכב "תמים" ולמעשה "פותחים ציר" בשיטה הקלאסית המוכרת לנו מתיקים רבים, לצערנו, של גניבות רכב והעברתן לתחום "השטחים".

כאן המקום לציין מה משמעות גניבת משאיות או כלשון תיקון 113 לחוק העונשין "הערך המוגן" ומידת הפגיעה בערך זה. לטעמי ושיטתי גניבת משאית שהיא למעשה מקור לחמו ופרנסתו של בעליה, ואין נפקא מינא אם מדובר בבעלים שהוא חברה או באדם פרטי, אינה בבחינת גניבת רכב "רגילה". משאית שהיא מטה לחמו של אדם הרי היא מקום עבודתו. לפיכך גניבת משאית - כלי עבודתו העיקרי של עסק - היא למעשה גניבת העסק גופו. למה הדבר דומה, לאדם הבא ביום בהיר אחד
(או שמא לילה אפל) וגונב לאדם את בית החרושת שלו, ויתירה מזו מעלים אותו עד כי לא ימצאנו. בדיוק כך, נעשה לאדם - בעלי משאית שקם בבוקרו של יום לעבודתו והנה מקום העבודה – המשאית היקרה – שהשקיע בה מיטב כספו נגנבה, נעלמה ואין סיכוי כמעט למצאה לפי שהוברחה ל"שטחים". וכיצד הצליחו הגנבים להעבירה לשטחים? התשובה מצויה בעבודות המקרה - באמצעות כאלה ש"פתחו ציר" ונסעו לפני גנבי המשאית, הנוהגים בה, עד הגיעה ל"שטחים". ניסיון החיים מלמד, לצערנו, שבשל המצב הביטחוני השורר בין מדינת ישראל
לשטחי הרשות הפלסטינאית, הרי שמרגע הגעת כלי רכב לאותם שטחים, קלושים עד כדי אפסיים הסיכויים למצאו.

בית המשפט המחוזי אישר לא מכבר גזר דין אשר גזרתי על נאשם תושב "השטחים" צעיר לימים חסר הרשעות קודמות,
אשר גנב
רכב בכוונה להעבירו ל"שטחים",
עונש מאסר בפועל למשך 18 חודשים. כל כך, משום החומרה שבנסיבות בהן תושב ה"שטחים" נכנס לישראל שלא כדין, על מנת לגנוב ולהעלים רכביהם של תושבי המדינה. באותו מקרה, גזרתי על הנאשם עונש של 24 חודשי מאסר. בית המשפט המחוזי מצא להקל עמו והעמיד רף הענישה של
18 חודשים. אין להתעלם מרף ענישה זה. (ראו ת.פ. 2245-01-12 של בית משפט זה ו-עפ''ג מרכז
34513-05-12 מחוזי מרכז). אני סבור כי בית המשפט המחוזי קבע רף הענישה התחתון במקרים ובנסיבות הללו.

אכן, באותו מקרה זה, הנאשם גנב הרכב בשונה מהעבירה של קבלת רכב גנוב כפי הרשעת הנאשם שלפני,
אלא ששאלה קשה היא מה
הוא המעשה החמור יותר. ראשית לכל, העונש הקבוע בחוק לשתי העבירות זהה הוא - שבע שנות מאסר. משמע המחוקק הביע דעתו באשר לחומרה שהוא מוצא בשתי העבירות הללו. אך העיקר לא בכך לא בשיקול פורמאלי, והעיקר הוא בנסיבות. הנסיבות במקרה שלפנינו חמורות ביותר: שתי משאיות בעלות ערך של מאות אלפי שקלים, נגנבו, לאחר התארגנות של חמישה אנשים, מתוך מטרה להעלימן לשטחים ובכך לפגוע פגיעה קשה בבעלי הרכב על כל ההיבטים הכלכליים שיש לכך.

אני מוצא נסיבות לקולא לאו דווקא בטענותיו של בא כוח הנאשם, דהיינו חלקו היחסי הקטן בעלילה שלפנינו. אני סבור שכל אחד מהשותפים לגניבת המשאית, מהווה חוליה באותה שרשרת ממש, אין מדובר בחוליות שונות: כאלה קטנות וכאלה גדולות.
ההתארגנות אחת היא ומטרתה אחת – גניבת המשאיות, מכירתן לסוחרי רכבים גנובים ב"שטחים", הפקת רווח כספי על חשבון האחר במקום מתוך עבודת כפיים מועילה.

הנסיבות לקולא הן בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בראש וראשונה בהיותו אדם ללא עבר פלילי שזו לו הסתבכות ראשונה. כמו כן, אני נסמך על האמור בתסקיר, היותו מפרנס משפחה שבה הוא מגדל בת מוגבלת, כמו גם נסיבות גדילתו בתנאי עזובה משפחתית. ובמיוחד מוצא אני נקודות זכות בהודיית הנאשם, בחסכון בזמן שיפוטי, בהבעת חרטה כנה על מעשיו. כאן המקום לציין ולהדגיש כי לשיטתי, אלמלא הודיית הנאשם והבעת החרטה, היה מקום לגזור על הנאשם עונש מאסר חמור הרבה יותר. כמו כן, אני לוקח במכלול השיקולים, בנכונות הנאשם לשתף פעולה עם המשטרה.

משום כך, הריני קובע כי יש בנסיבותיו האישיות של הנאשם כאמור לעיל, ובנסיבות לקולא האחרות, כדי להפחית מרף הענישה המקסימאלי, כפי המקובל לגזור במקרים אלה, והוא לדעתי,
רף של
50 חודשי מאסר, אני מוצא כי הרף הנמוך לעונש בנסיבות המקרה הוא 12 חודשי מאסר.

במאמר מוסגר אציין כי בא כוח הנאשם הציג לפני גזרי דין של נאשמים אחרים שנדונו בגין העבירה בה נדון הנאשם, בהם לא נגזר על הנאשמים מאסרים בפועל. אלא שיש להבחין בין נסיבות החומרה שמצאתי במעשי הנאשם כאן, כמפורט לעיל, לבין הנסיבות המקלות שהיו בכל אותם מקרים שהציג בא כוח הנאשם.

בשולי גזר הדין, מצאתי לציין בעיתיות בהתנהלות התביעה בפרשה זו. מטעמים של נוחות גרידא מעדיפה יחידת התביעות של היחידה המשטרתית להב 433 להגיש כתבי האישום בבית משפט זה אף שלעיתים הזיקה לסמכות המקומית קלושה ביותר. במקרה שלפנינו נטייה זו של התביעה יצרה בעיה, שהרי באשר לאחד הנאשמים בפרשה נביל סעאידה
- עובד החברה שמעל באמונה והעביר ליד האחרים מפתחות המשאיות וקודי התנעתן, הגישה התביעה כתב אישום בבית משפט זה, ללא כל סמכות מקומית. לאחר שהערתי על כך, הועבר התיק לבית משפט השלום בחדרה. הזיקה שמצאה התביעה להגיש כתבי האישום באשר לאחרים בבית משפט זה, היא מקום מגורי הנאשמים, זיקה קלושה ובלתי רלבנטית בנסיבות הפרשה. כמובן שהיה מקום להגיש כל כתבי האישום בבית המשפט שלו הסמכות המקומית העיקרית במקום לפצל הדיונים בפרשה זו בין שני בתי המשפט.

אלה העונשים שאני גוזר על הנאשם:

12 חודשי מאסר בפועל.
מעונש המאסר תנוכה תקופת מעצרו מיום 11/12/2010 ועד ליום 12/1/2011.

9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרור הנאשם ממאסר לא יעבור עבירה נגד הרכוש מסוג פשע.

5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרור הנאשם ממאסר לא יעבור עבירה נגד הרכוש מסוג עוון למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין – החזקת נכס חשוד כגנוב.

בנסיבות המקרה, לנוכח עונש המאסר איני גוזר על הנאשם עונש של קנס.

עותק מגזר דין זה יועבר לשירות המבחן.



כמו כן, אני מורה להעביר עותק מגזר הדין לידיעת סנ''צ מירי היבנר ראש יחידת התביעות של להב על מנת שתעיין בהערתי שבשולי גזר הדין.

זכות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום א' חשון תשע"ג, 17/10/2012 במעמד הנוכחים.


אברהם הימן
, סגן נשיאה
ב"כ הנאשם:
אבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר.
לנאשם ערבויות מתאימות בתיק בו שוחרר ממעצר ב- 12/1/2011.

ב"כ המאשימה:
אני מסכימה לעיכוב ביצוע בכפוף לעיכוב יציאה מן הארץ.

<#4#>
החלטה
אני מורה על עיכוב ביצוע מאסר בפועל בלבד, עד ליום 2/12/2012.

אני מורה על עיכוב יציאתו של הנאשם מן הארץ.

הנאשם יפקיד דרכונו במזכירות בית המשפט עד ליום 21/10/2012.
<#5#>

ניתנה והודעה היום א' חשון תשע"ג, 17/10/2012 במעמד הנוכחים.


אברהם הימן
, סגן נשיאה

הוקלד

על

ידי

יפעת

מינאי






פ בית משפט שלום 11473-02/11 מדינת ישראל נ' ראמי גאבר (פורסם ב-ֽ 17/10/2012)